ס"ק בירושלמי??

[יהודה בן יעקב]

ברצוני לשאול אם יש הסבר לציון המסומן?

ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן אלף ז
ועוד אמרינן בירושלמי (פאה פ"ז סקל"ה) אם ראית הלכה רופפת הלך אחר המנהג. ובתלמוד שלנו נמי גרסינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פג ע"ב) וליחזי היכי נהיגי.

הועתק מפרוייקט השו"ת - העתק מהדורת הרב דבילצקי

הקטע קיים בדברי הירושלמי שם הלכה ב. אך מהו ציון סקל"ה?

[מה שנכון נכון]

ט"ס. צ"ל כמ"ש המהדיר בשאר מקומות: סהל"ה = סוף הלכה ה'. [בהלכה זו הדברים נמצאים, ולא בהלכה ב].

[יהודה בן יעקב]

ט"ס. צ"ל כמ"ש המהדיר בשאר מקומות: סהל"ה = סוף הלכה ה'. [בהלכה זו הדברים נמצאים, ולא בהלכה ב].

אינני יודע באיזה מהדורה של ירושלמי אתה משתמש, אך במהדורת וילנא זה בסוף הלכה ב, מכיון שראיתי זאת רק במחשב, בדקתי שוב בספר מודפס, והוא אכן כך.

[מה שנכון נכון]

ט"ס. צ"ל כמ"ש המהדיר בשאר מקומות: סהל"ה = סוף הלכה ה'. [בהלכה זו הדברים נמצאים, ולא בהלכה ב].

אינני יודע באיזה מהדורה של ירושלמי אתה משתמש, אך במהדורת וילנא זה בסוף הלכה ב, מכיון שראיתי זאת רק במחשב, בדקתי שוב בספר מודפס, והוא אכן כך.

ראשית, היות ובטעות (כנראה) שכחת להודות על הטרחה של מישהו אחר, ע"כ מדין 'זכין' אודה בשמך.
ושנית, מצטער, ככל שעיני הטרוטות רואות הרי שהדברים נמצאים בהלכה ה.

[יהודה בן יעקב]

ט"ס. צ"ל כמ"ש המהדיר בשאר מקומות: סהל"ה = סוף הלכה ה'. [בהלכה זו הדברים נמצאים, ולא בהלכה ב].

אינני יודע באיזה מהדורה של ירושלמי אתה משתמש, אך במהדורת וילנא זה בסוף הלכה ב, מכיון שראיתי זאת רק במחשב, בדקתי שוב בספר מודפס, והוא אכן כך.

ראשית, היות ובטעות (כנראה) שכחת להודות על הטרחה של מישהו אחר, ע"כ מדין 'זכין' אודה בשמך.
ושנית, מצטער, ככל שעיני הטרוטות רואות הרי שהדברים נמצאים בהלכה ה.

מה שנכון נכון, שהייתי צריך להודות, ושוב תודה. [ידוע שהגריש"א זצ"ל קיים את דברי האבודרהם בפירושו לברכת מודים, שבהודאה אין דין שליחות ולכן הציבור אומרים מודים עם הש"ץ. ומכח זה הוא למד איך אומרים 'תודה' באנגלית להודות למנתחו שהיה דובר אנגלית].

אצטט את מילות הירושלמי בשביל שנדע על איזה דבר אנו מדברים

דאמר רבי אבין בשם ר' יהושע בן לוי לא סוף דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין אתה יודע מה טיבה צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג.

אצלי זה בסוף הלכה ב, אך יתכן בהחלט לומר שאף בזה נפלה ט"ס בדברי המהדיר.

[ספרא]

בסוף הלכה ב הוא בפ"ה ממעשר שני
ובסוף הלכה ה הוא בפ"ז מפאה

[קאצ'קלה]

בסוף הלכה ב הוא בפ"ה ממעשר שני
ובסוף הלכה ה הוא בפ"ז מפאה

יפה כתבת, ובכך סיימת ויכוח תמוה ומוזר.
בעצם, דברי בן יעקב הם המתמיהים: הלא הוא פתח את האשכול בהבאת ציון לירושלמי פאה, ושוב בדק בירושלמי מעשר שני (כמוכח מציונו להלכה ב, וגם ממה שציטט את הירושלמי מע"ש ולא את הירושלמי פאה).
ושוב, דברי משנ"נ - נכונים, כמנהגו.