הודעהעל ידי הוגה ומעיין » ד' אוגוסט 19, 2020 11:36 pm
סיכום הסוגיה בטוב טעם ודעת והרחבה ודיון, ימצא המעיין בספר החשוב "גנזי חג הסוכות" להרה"ג ר' יעקב ישראל סטל שליט"א, עמ' ריד-רכא.
ונזדמנתי לעניין אגב עיוני בלשון הרב מורה צדק בהקדמתו למורה, שמגלה טפח מלידת כינוי זה ומכסה טפחיים, וה' יאיר עיני.
ז"ל הרמב"ם, בדונו על משלים הנמצאים בספרי הנביאים והלומד המקבלם כפשוטם נכנס למבוכה, וכשמבארים לו את הנמשל ואפילו רק מודיעים לו שהוא משל, "אהתדי ותכ'לץ מן תלך אלחירה". ותרגם ר"ש אבן תיבון (בכל כתבי היד - גם המשקפים מהדו"ק): ימלט וינצל מן המבוכה ההיא.
ותרגום זה מוקשה, כיון שתיבת "אהתדי" אינה מורה על הימלטות. ולא עמד בזה אבן פלקירא. אהתדי היא הדרכה נכונה מצד מורה המדריך, או מציאת הדרך הנכונה באופן עצמאי.
ואכן ר"י קאפח תרגם: "ימצא הדרך הנכון" - באופן עצמאי. (לדעתו הרמב"ם מתמקד כאן בצד השני, שרק יודיעו ללומד שהוא משל בלי להסביר לו מה הנמשל).
ור"י אלחריזי תרגם: "יהיה לו למורה צדק" - על ידי הרב. (לדעתו הרמב"ם מתמקד כאן בצד הראשון, שיודיעו ללומד גם מה הנמשל, ולמעשה נכלל גם הצד השני כיון שהיציאה מהמבוכה באה על ידי הוראת העובדה שמדובר במשל).
תרגומו של אלחריזי משתלב היטב בהמשך דברי הרמב"ם, הכותב שלכן נקרא מאמר זה "מורה נבוכים". לפי תרגומו של אבן תיבון יש כאן רק הסבר למה נקרא על שם הנבוכים שנזכרו לפני כן, אבל לתרגומו של אלחריזי יש כאן גם סיבה לקריאה בשם "מורה", למרות המעבר הקל במשמעות מ"דלאלה" (הוראה במובן של הצבעה או ראייה) ל"אהתדי" (הוראה במובן של הדרכה).
אם כן יש כאן מקור בדברי הרמב"ם עצמו, לכך שספרו הוא "מורה הדרך הנכונה", וכתרגומו הקצר של אלחריזי ע"פ "מורה לצדקה" (יואל ב, כג) שהשפיע על כינויי חכמים ומשיח מזמן הגאונים - "מורה צדק".
מה שלא מובן כאן זה שדווקא רשב"ת תרגם "ימלט" ולא השתמש ב"יהיה לו למורה צדק", ואיך זה שהוא ראשון המשתמשים בכינוי "מורה צדק" לרמב"ם. לא סביר שרשב"ת שבדק את תרגום אלחריזי בעינו הביקורתית ולא חשך את שבט לעגו ממנו, הושפע כאן ממנו בלא יודעין ואימץ את הכינוי הזה לרמב"ם.
תמיהה זו מצטרפת לתמיהה האחרת, למה תרגם רשב"ת "ימלט" והרי לא זו משמעות המילה שבמקור.
הרי לנו טפח מגולה - מקור לכינוי ב"מורה", ושני טפחים מכוסים - וסודם ידוע ליודעים.