מעיין כתב:עי' רש"א ורש"ש בעירובין שם
ישראל הר כסף כתב:מעיין כתב:עי' רש"א ורש"ש בעירובין שם
מהרש"א מצאתי,אבל בלי קשר לנידון הזה, הוא לא מבאר ענין זה אלא רק מה שהוא מידה כנגד מידה על ביטול פו"ר,
רש"ש לא מצאתי.
ישראל הר כסף כתב:חשבתי סברא בענין, כי המילה ערירי מקורה מהמילה 'ערער', כמו (ירמיהו פרק יז) "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב" ופירש רש"י "כערער - כעץ יחידי ל' ערירי" דהיינו יחיד ובודד, ואם כן מי שיש לו בנים זכרים הרי יש לו המשך המתייחס אחריו, אבל מי שיש לו רק בנות הרי אין מי שמתייחס אחריו, כי זה פשוט שאשה בטילה לבעלה ובניה מתייחסים אחרי אביהם, וא"כ חשיב בודד, וכאילו אין לו המשך. שמא.
חנבין כתב:בשביל מה יש אוהצה"ח? חיפוש מביא כמה ספרים שהעירו בזה וכתבו שרש"י חולק על תוס' וסובר שגם בנות לא היו לו, אבל יש שכתבו שאין כל חילוקי דעות כי גם מי שיש לו בנות קרוי ערירי המחבר הבא רוצה גם להביא ראיה לדברים:
וראיתו דחויה, הרי מה שהיתה לאאע"ה בת, לומדים שם בב"ב מהפסוק "וה' ברך את אברהם בכל" שנאמר הרבה אחרי שיצחק נולד, ואילו הכתוב "ואנכי הולך ערירי" נאמר כמובן לפני לידת יצחק.
מעיין כתב:החת"ס מקשר הדרש עם הפשט שבדרש כ' שנתן את השם לבתה 'בכל' על פי 'מדה העליונה' ושניהם בקנה א' עולים.
ענין הפשט והדרש, וביאורי הפשטנים שבמפרשי התורה, צריך ביאור רחב מאוד מאוד, והרגיל בספרי מהר"ל יראה דעתו דעת תורה ודעת נוטה.
וידוע הפתגם מי שמפקפק בנגלה על הנסתר סימן שמפקפק בנסתר על הנגלה.
חכמים הזהרו בדבריכם, פן יחטיאו המטרה, והבאתם עליכם אשם, שוא"ת עדיף.
דראל כתב:מעיין כתב:החת"ס מקשר הדרש עם הפשט שבדרש כ' שנתן את השם לבתה 'בכל' על פי 'מדה העליונה' ושניהם בקנה א' עולים.
ענין הפשט והדרש, וביאורי הפשטנים שבמפרשי התורה, צריך ביאור רחב מאוד מאוד, והרגיל בספרי מהר"ל יראה דעתו דעת תורה ודעת נוטה.
וידוע הפתגם מי שמפקפק בנגלה על הנסתר סימן שמפקפק בנסתר על הנגלה.
חכמים הזהרו בדבריכם, פן יחטיאו המטרה, והבאתם עליכם אשם, שוא"ת עדיף.
האם ייתכן שהחת"ס מסתמך על הרמב"ן בעניין זה? שהרי אלו דברי הרמב"ן.
לתשומת הלב, המתייחס למדרש כאל 'נסתר', מקבע את המדרש כדרש!
ועל אלו החושבים שכל מדרש הוא פשוטו של מקרא, כבר אמר הרמב"ם: "רק עם סכל וטיפש הגוי הקטן הזה" (ציטוט לא מדויק).
לדעתי בכל אלו הענינים הגישה צריך להיות כענין הלכתא כבתראי,
ובוודאי לא המשכילים והוגי דעות שעסקו בביקורת המקרא וכדומה יחשבו כבתראי,
אלא הכוונה לגדולי האומה, המפורסמים בגדלם בכל החכמות, חקירה ופילוספיא, וגם בקבלה האמיתיות, כמו המהר"ל וכדומה, שראו דברי רס"ג, האבן עזרא, המורה, והאברבנאל, הרלב"ג, וגם קבלו הקבלה האמתית מחכמי האמת, והם כתבו ופלפלו מה שהחקירה מסכים אל הקבלה, ומה לרחק ומה לקרב.
מצאנו גדולי הקבלה וחסידות ומתלמידי הגר"א, שהביאו גם דברי חכמי המחקר מגדולינו, בכמה דברים, ולא ראו כל סתירה בזה, ומ"מ בהרבה דברים נטו מדבריהם ע"פ הקבלה האמיתית.
אבל לא כאיש ספר שכ'להיות ניחון בחוש ביקורת מה לרחק ומה לקרב ואפי' מתוך מורא חכמים, ואפי' כננס על גבי ענקים.
אל לנו לסמוך על חוש הביקרת שלנו, יכולין לטעות בזה, ולעבור על לא תתורו זה מינות, או להיפך לעבור על ביזוי תלמידי חכמים.
הגישה הנכונה צריך להיות לבקר בחוש ביקורת שיש לכלל ישראל, איזה מהגדולים מדורות שעברו וגם בדורינו שיש להם ידיעה הרחבה בחקירה וגם בקבלה האמיתית לידע מה לרחק ומה לקרב, ולקבל את דעתם, ואם אין מבינים דבריהם אז לא לנגוע בדברים הללו, שבקל יכולים ליכשל.
מעיין כתב:מה שלומדים שם איני יודע
אבל זאת היא דבר ברור שב'דרך הביקורת' אין לומדים שם.
אוצר החכמה כתב:עוד נקודה אחת לענ"ד
אין לזה גם קשר לשאלה מה היה באמת היתה לו בת או לא
הנושא כאן הוא לשונות התורה ולימודה ואם המילה ערירי פירושה שאין בנות והמדרש אומר שהמילה בכל פירושה שהיתה לו בת צודק המקשה שיש להקשות מזה קושייה כי לדעת המדרש שהיתה לו בת (כלומר שכך מתפרש הפסוק גם אם זה בדרך דרש) יש להקשות קושייה מהמילה ערירי.
רק ע"ז יש לתרץ את התירוץ לעיל שהיה אח"כ וכאמור.
בת היה לו ובכל שמה - וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) דבן נח מותר באחותו וי"ל דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק אי נמי מהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 373 אורחים