פורום אוצר החכמה

מה טיבו?
האם היה יר"ש?
נקלע לידי ספר בשם כתבי ר' נחמן מברסלב שהו"ל עם פרשנות שלו, ורציתי לדעת אם היה ירא"ש או חלילה...
בתודה

תלוי מתי...
הרב חנוך גליצנשטיין ז"ל הצליח לקרבו הרבה לתומ"צ בשליחות הרבי מליובאוויטש זי"ע.
הרב גליצנשטיין מספר במגזין תורת חיים

להוציא ספר על האי קדוש אינו ראיה על הסופר בכלל.

באוצר נמצא ספר, איני זוכר שמו, ליותר דיוק, קונטרס שהו"ל גרשום שלום, ובו רשימה של כל המהדורות של ספרי ברסלב, כולל ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי הלכות, שיחות הר"ן, ספר המדות, וכו'.

געצל אזולאי כתב:תלוי מתי...
הרב חנוך גליצנשטיין ז"ל הצליח לקרבו הרבה לתומ"צ בשליחות הרבי מליובאוויטש זי"ע.
הרב גליצנשטיין מספר במגזין תורת חיים

תגובת משפחת הסופר אליעזר שטיינמן שפורסמה בזמנו:
"כמסופר בכתבה, סבי אליעזר שטיינמן קיים חליפת מכתבים ארוכה ומעניינת עם הרבי מלובאוויטש. המכתבים המקוריים נמצאים בארכיון קיפ באוניברסיטת תל-אביב, ולבקשת אנשי חב"ד הם קיבלו העתקים מהם אחרי מותו של סבי. עד כאן העובדות נכונות. מכאן ואילך, לצערי, רוב האינפורמציה רחוקה מהאמת.
סבי, שהיה בזמנו עילוי והוסמך לרבנות בגיל 16 (עובדה זו משום מה נשמטה מכתבתכם), מעולם לא חזר בתשובה לאחר שעזב את הדת בגיל 18 כי תיעב את הממסד הרבני. כל ימיו הלך גלוי ראש, מעולם לא הניח תפילין, גם לא היו לו תפילין בבית, ולבית כנסת הלך פעם בשנה ביום כיפור כמו רבים אחרים, בעיקר כי אהב את המוזיקה לדבריו. לא הוא ולא סבתי לא היו אנשים דתיים. הם היו אנשי תרבות והשכלה שהתמצאו בתרבות העולם כמו גם בתרבות היהודית ואהבו את הטוב והיפה שבשני העולמות.
גם לא היה שום רב שלימד את סבי את משנת חב"ד, ובספרייתו העצומה מעולם לא נמצאו כל הספרים הרבים שהובאו אליו, כנטען בכתבה. אנשי חב"ד הם שקראו (וקוראים) בספריו ובמחקריו הרבים של סבי ולא להפך. ולעניין הכליה – זו אכן הוצאה מגופו של סבי, ואם הייתה זו ברכתו של הרבי שהחלימה אותו, את זה אני משאירה לכל אחד באמונתו.
סבי כבר אינו בין החיים שנים ארוכות, ונראה לי מוזר שאתם מחזירים אותו בתשובה לאחר מותו, כשאינו יכול להגיב לנאמר".
מקור: http://shturem.net/index.php?section=news&id=58959

דרך אגב: שמו אליעזר ולא אלעזר.

יישר כחכם!

געצל אזולאי כתב:תגובת משפחת הסופר אליעזר שטיינמן שפורסמה בזמנו

ברצוני להדגיש שאני מסתייג מדברי המשפחה ויש לסמוך יותר (למרות שגם לו יש אינטרס...) על יהודי יר"ש כהרב גליצנשטיין מאשר על בני משפחה שמובן שיש להם אינטרס להציג את שטיינמן כאנטי דתי עד סוף ימיו.

הסופר הנ"ל היה חילוני לחלוטין, ספריו על האדמורים נכתבו ב'משקפים' של כופר, וברור שיש לספריו דין של ספר תורה שכתב מין.

קאצק כתב:הסופר הנ"ל היה חילוני לחלוטין, ספריו על האדמורים נכתבו ב'משקפים' של כופר, וברור שיש לספריו דין של ספר תורה שכתב מין.

ספר תורה..?!

הרב קאצק, האם קראת את ספריו?

אני קראתי את מרבית ספריו וניכרת בהם הערצה עמוקה לגדולי החסידות, וכמובן סגנון נפלא ומיוחד

תגובת המשפחה כאילו לא היו בספרייתו של שטיינמן ספרי חסידות וכו' נראית מוזרה ותמוהה מאוד, שכן באגרות קודש של האדמור מחבד מתועדת חליפת המכתבים ביניהם והאדמור מציין בה כמה פעמים: שלחתי אליך ספר פלוני או אלמוני וכו'. אפשר למצוא לפי מפתח השמות, בסך הכל יש שם כ-15 אגרות די ארוכות

אגרת אחת מהן ראויה לציון מיוחד, והיא באגרות קודש חלק יד עמ' רמ - אפשר ללמוד ממנה הרבה על טיב הקשר ביניהם

למה להתעקש שהשייגץ הזה היה קשור לחסידות..?!

מה זאת אומרת היה קשור? הרי כתוב כעשר ספרים מלאים וגדושים על החסידות!

זכורני שבספרו של מאיר ינאי 'כה אמר שטיינמן', הוצאת אל"ף, תשל"ו, מספר ידידו הכותב, שחקן תיאטרון שחזר בתשובה לאחר שקרא בכתביו, שסמוך לפטירתו של א'ש ניסה להביאו להרהור תשובה ולוידוי ונתקל בסירוב.

דרומי כתב:הרב קאצק, האם קראת את ספריו?

אני קראתי את מרבית ספריו וניכרת בהם הערצה עמוקה לגדולי החסידות, וכמובן סגנון נפלא ומיוחד

הספיק לי ספר אחד בו ראיתי שבדברי תורה שמביא מקדושי עליון, הוא לא מתקרב לקצה ההבנה, ונותן פירוש לפי דרכו העקומה , כדרכם של האפיקורסים.
בדברים אחרים שכתב ראיתי שקרים, חצאי אמת, וסילוף האמת.
אין לי כל הבנה בתורת חב"ד, אולי שם הוא כותב נכון.

חלק מהספרים בסדרת "באר החסידות" כתב לפני שהתקרב לתומ"צ וחלק אחרי, במילא אי אפשר ללמוד מספר על ספר. כך זכור לי.
(דרך אגב: ספריו נמצאים באוצר החכמה!)
האגרת הראשונה של הרבי לרב גליצנשטיין בנוגע לא.ש. היא מכ"ט אדר תשט"ז (אג"ק חי"ב ע' שעג)

דרומי כתב:תגובת המשפחה כאילו לא היו בספרייתו של שטיינמן ספרי חסידות וכו' נראית מוזרה ותמוהה מאוד, שכן באגרות קודש של האדמור מחבד מתועדת חליפת המכתבים ביניהם והאדמור מציין בה כמה פעמים: שלחתי אליך ספר פלוני או אלמוני וכו'

אכן דברי המשפחה תמוהים ביותר, שכן כיצד כתב את ספריו ללא ספרי חסידות...

ברור שהוא לא כתב את ספריו בבת אחת, ומכל מקום ניכר בכל מה שאני קראתי רגש של כבוד והערצה לחסידות לכל ענפיה (אולי יש איזה יוצא מן הכלל, כגון מחלוקת רוזין וצאנז - איני זוכר בוודאות). ברור שלא שמר על כל המצוות באותם שנים שכתב את סדרת 'באר החסידות', ויחד עם זה הוא כותב בסגנון מאוד מעריץ ולא ביקורתי (כדרך חוקרים אחרים). לדוגמא זכור לי המבוא לספר "אדמו"רי פולין" שבו הוא מתאר כיצד החיים שהיו בפולין החסידית היו בגדר 'נס' ממש.

יכול להיות שהיו לו טעויות ואי הבנות בניואנסים דקים. מסתבר מאוד שאפשר לתפוס אותו על כאלה דברים. אבל הכיוון הכללי שלו חם ומכבד מאוד

בנערותי חפשתי מה לעשות בתשעה באב ואבי שליט"א הציע לי לקרוא בספרים של נשוא אשכול זה ולא הבנתי איך מותר לקרוא דברי תורה בתשעה באב.
עכשיו לאור דברי האשכול אני מתחיל להבין למה

דרומי כתב: יכול להיות שהיו לו טעויות ואי הבנות בניואנסים דקים. מסתבר מאוד שאפשר לתפוס אותו על כאלה דברים. אבל הכיוון הכללי שלו חם ומכבד מאוד

שמעתי מהחוזר הרי"כ שדווקא שטינמן, יחסית לכל החוקרים והסופרים מבחוץ, תפס את העניינים בצורה נכונה.

ואני הקטן אוסיף שבטח שיחסית לאליאור שמסופק אנכי האם היא בעצמה מבינה את עצמה...

געצל אזולאי כתב:

געצל אזולאי כתב:תלוי מתי...
הרב חנוך גליצנשטיין ז"ל הצליח לקרבו הרבה לתומ"צ בשליחות הרבי מליובאוויטש זי"ע.
הרב גליצנשטיין מספר במגזין תורת חיים

תגובת משפחת הסופר אליעזר שטיינמן שפורסמה בזמנו:
"כמסופר בכתבה, סבי אליעזר שטיינמן קיים חליפת מכתבים ארוכה ומעניינת עם הרבי מלובאוויטש. המכתבים המקוריים נמצאים בארכיון קיפ באוניברסיטת תל-אביב, ולבקשת אנשי חב"ד הם קיבלו העתקים מהם אחרי מותו של סבי. עד כאן העובדות נכונות. מכאן ואילך, לצערי, רוב האינפורמציה רחוקה מהאמת.
סבי, שהיה בזמנו עילוי והוסמך לרבנות בגיל 16 (עובדה זו משום מה נשמטה מכתבתכם), מעולם לא חזר בתשובה לאחר שעזב את הדת בגיל 18 כי תיעב את הממסד הרבני. כל ימיו הלך גלוי ראש, מעולם לא הניח תפילין, גם לא היו לו תפילין בבית, ולבית כנסת הלך פעם בשנה ביום כיפור כמו רבים אחרים, בעיקר כי אהב את המוזיקה לדבריו. לא הוא ולא סבתי לא היו אנשים דתיים. הם היו אנשי תרבות והשכלה שהתמצאו בתרבות העולם כמו גם בתרבות היהודית ואהבו את הטוב והיפה שבשני העולמות.
גם לא היה שום רב שלימד את סבי את משנת חב"ד, ובספרייתו העצומה מעולם לא נמצאו כל הספרים הרבים שהובאו אליו, כנטען בכתבה. אנשי חב"ד הם שקראו (וקוראים) בספריו ובמחקריו הרבים של סבי ולא להפך. ולעניין הכליה – זו אכן הוצאה מגופו של סבי, ואם הייתה זו ברכתו של הרבי שהחלימה אותו, את זה אני משאירה לכל אחד באמונתו.
סבי כבר אינו בין החיים שנים ארוכות, ונראה לי מוזר שאתם מחזירים אותו בתשובה לאחר מותו, כשאינו יכול להגיב לנאמר".
מקור: http://shturem.net/index.php?section=news&id=58959

תגובה עניינית ואפשר ללמוד ממנה רבות..

דרומי כתב:

קראקובער כתב:למה להתעקש שהשייגץ הזה היה קשור לחסידות..?!

מה זאת אומרת היה קשור? הרי כתב כעשר ספרים מלאים וגדושים על החסידות!

אין תורה ללא נותן התורה.

דרומי כתב:ברור שהוא לא כתב את ספריו בבת אחת, ומכל מקום ניכר בכל מה שאני קראתי רגש של כבוד והערצה לחסידות לכל ענפיה (אולי יש איזה יוצא מן הכלל, כגון מחלוקת רוזין וצאנז - איני זוכר בוודאות). ברור שלא שמר על כל המצוות באותם שנים שכתב את סדרת 'באר החסידות', ויחד עם זה הוא כותב בסגנון מאוד מעריץ ולא ביקורתי (כדרך חוקרים אחרים). לדוגמא זכור לי המבוא לספר "אדמו"רי פולין" שבו הוא מתאר כיצד החיים שהיו בפולין החסידית היו בגדר 'נס' ממש.

יכול להיות שהיו לו טעויות ואי הבנות בניואנסים דקים. מסתבר מאוד שאפשר לתפוס אותו על כאלה דברים. אבל הכיוון הכללי שלו חם ומכבד מאוד

יתכן שהוא כתב על גדולי החסידות באופן חם ומכבד, אולי אפי' מעריץ. גם נכדו ציין שהוא היה איש תרבות והשכלה "שהתמצא בתרבות העולם כמו גם בתרבות היהודית ואהב את הטוב והיפה שבשני העולמות". ישנם אנשים חילוניים בעלי דרך ארץ שיודעים להעריך ולתת יחס מכבד ואוהד למה שהם מכנים "תרבות יהודית". זה יפה מאד, אבל גם אנשים כאלה יכולים להיות אפיקורסים גמורים.

אמנם יש להעיר שהתוספת העוקצת משהו במכתב של הנכד על כך "שהוא עזב את הדת בגיל 18 כי תיעב את הממסד הרבני", בהחלט נותנת את התחושה שלפחות הנכד אכן מתעב את "הממסד הרבני", מה שקצת מטיל איזה שהוא צל על ההכחשה הגורפת מכל וכל... כנראה שהנכד קצת מתוסכל מכך שעד שכבר היה לו סבא "סופר" "משכיל" ו"איש רוח" (תוסיפו עוד כמה מרכאות), אזי הסבא הזה כתב כל מיני ספרים על הדתיים "החשוכים" ועל הרבנים המעצבנים שלהם...

מרטין בובר ג"כ כתב בהערצה על גדולי החסידות, זה לא אומר כלום.

וכמו"כ במכ"ע של אנשי ההשכלה למיניהם אתה מוצא הרבה פעמים שהם כותבים בהערכה ואף בהערצה על גדולי תורה כאלה ואחרים, וכמה הלל ושבח הם תלו ברבינו הגרי"ס נ"ע וכיו"ב. בדר"כ הם השתדלו באותה הזדמנות גם לציין או לרמוז על היחס החיובי (לדעתם) של אותו גדול פלוני לחכמות חיצוניות או לשינויים פנימיים במערכת הדתית/רבנית/חברתית או לבניינה של ציון וכו'.
בכלל הם הרבו להתלהב מכל תנועה דתית או מכל 'גדול' שהצטיירו בעיניהם כמהפכנים וכדו' וניסו להיתלות בהם.

נראה שרוב המגיבים כאן לא קראו בספריו של שטיינמן, ותו לא מידי.

אני לא קראתי בספריו (טרם הספיקותי...), התייחסתי רק לדבריך אודות יחסו החם והאוהד/מעריץ וטענתי שאי משום הכי אין ראיה, ועדיין יתכן שהיה אפיקורוס גמור.

דרומי כתב:נראה שרוב המגיבים כאן לא קראו בספריו של שטיינמן, ותו לא מידי.

קראתי הספר יותר מפעם אחד ולא נמצא בה שום שמץ, (חוץ מהמבינות על סגנון כתיבה של מוהרנ"ת) על כן כתבתי שאין זה ראי' על זהותו של המחבר