שחשב [=אלישע-אחר] לאחר שידע כוונת המצות ורמזיהן הכתובין בתורה, חשב, שאין צורך בעשייתם למי שיודע כוונתם, כי חשב, שבהשכילו בשכל העיוני בציור הכוונה מהמצוה - אין לשכל המעשי צורך בו. וזהו אומרם: קצץ בנטיעות, כי הפרי הוא רמז לכוונת המצוה ורמזה ועיונה בציור השכל לבד, והנטיעה הוא רמז למעשה המצוה ההיא. ולכן מי שאינו עושה מעשה המצוה ממש וסומך אל הכוונה ורמזה ועיונה לבד, הוא כקוצץ בנטיעה הנושא הפרי, שדבר גלוי לכל, שבקציצת הנטיעה אין הפרי מצוי כלל.
1. האם ההסבר הזה (או הסבר דומה) מוכר ממקור אחר?
2. מדוע הפרי מסמל את הרעיון השכלי שבמצווה ואילו הנטיעה את מעשה המצווה? לכאורה היה מקום לומר בדיוק ההפך!