בקשה - ביאור "ליטאי" לביקור בקברי צדיקים

[פלגינן]

קיבלתי בקשה מעניינת, ואולי יהיה מי שיוכל לעזור. הנה ההודעה כצורתה:

שלום,
אני צריך הסבר שכלי והגיוני על עניין ביקור בקברי צדיקים וכל הכרוך בו. אני מחפש משהו שיחבר אותי, אבל בלי קבלה וחסידות, שכלי קר ויבש...
אשמח להפניות.
תודה

[דרומי]

הרמב"ם לדוגמא כותב במפורש נגד הליכה לקברים בכלל, והרב קאפח ז"ל טען שלפי הרמב"ם אין כזה דבר 'יארצייט'...

[פלגינן]

כנראה שאין. הרמב"ם לדוגמא כותב במפורש נגד הליכה לקברים בכלל, והרב קאפח ז"ל טען שלפי הרמב"ם אין כזה דבר 'יארצייט'...

יש עוד מרווח קל בין חב"ד לבין הרמב"ם (ובוודאי של קאפח). אולי נשמע מהליטאים מה יש להם לומר...

[דרומי]

ברור לי שהרמב"ם הוא דעה קיצונית בענינים אלה. אבל פשוט לאחרונה יצא לי לעסוק הרבה בענין זה של קברי צדיקים, ונעזרתי רבות בספר שחיבר רב ליטאי חשוב ומוכר, וראיתי שהוא מצטט בעיקר מספרי קבלה וחסידות וכו' (כך למיטב זכרוני).

כמובן שהענין של ביקור בקברי צדיקים מוזכר בגמרא ובמדרשים (לא יותר מידי), אבל כנראה לא לזה התכוונת.

[מחולת המחנים]

דרשות הר"ן הדרוש השמיני.

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה, ח). "אין ספק שראוי שנאמין, שכמו בזמן שבית המקדש היה קיים, היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל שפע החכמה והנבואה, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים לכל בני דורם לכך, גם אם לא ישתתפו עמהם, אבל מצד המצאם בדורם, שהם בעצמם כמו המקדש המקודש. והרמב"ן ז"ל כתב בסוף סדר והיה עקב: "ויתכן באנשי חכמה זאת המעלה, שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה, כאשר רמזו בעל הכוזרי (מאמר ג, א), ע"כ. ואפשר שנתכוין גם לזה. ולפיכם בהמצאם לנביאים ולחכמים בדורות יהיה השפע שופע עליהם, ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם.
ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להמצא השפע שם בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלקי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה, ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפלה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להמצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי.

[גימפעל]

כמדומני שיש ספר מהרב מרדכי גרוס על קברי צדיקים.

[דמשק]

עי' בשד"ח מערכת ראש השנה סימן א' אות ט"ו באריכות
ומצורף קטע קטן

[ישראל אליהו]

כלב הלך לקברי האבות
יעקב קבר את רחל בבל"ח בכדי שיעברו לידה ותתפלל

[מה שנכון נכון]

"ובא' בשבת ט' בחדש יצאתי מירושלים לחברון לנשק קברות אבותי במערה, ואותו יום עמדתי במערה והתפללתי. שבח לאל על הכל". הרמב"ם.

[חלמישצור]

וראיה לדבר האיש ההוא המת שנקבר בקבר אלישע, שהיה כח בעצמות אלישע להחיותו כשנגעו בו. ואין ספק שנפש אלישע כבר הסתלקה מהגוף מכל וכל, כי כבר עבר עליו שנה שמת, כמו שהעיד הכתוב על זה, ואף על פי כן כשנגע האיש המת ההוא בעצמות אלישע קם ועמד על רגליו, וזהו מצד רושם שנשאר בעצמות מהדבר האלהי שהיו משכן אליו. ובסבת זה הוא שאנו משתטחים בעת צרה על קברי הצדיקים. כי מצד הרושם שנשאר בעצמות ההם מהרוח האלהי שהיו משכן לו, הם יותר מוכנים מזולתם להמצא על ידם השפע האלהי. כמו שהיה הענין במטה משה, שעם היותו עץ יבש, מצד שנמצא ביד משה בעת שהתחיל השפע הנבואיי לחול עליו, היה מצטרף תמיד בעשית האותות, אמר השם יתברך למשה ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות (שמות ד, יז), ואמר אלישע לגחזי ושמת משענתי על פני הנער (מלכים ב, ד, כט). ועל זה הדרך הוא הענין בתחית המתים... (העיקרים ד, לה)

ברזילי הגלעדי אמר אמות בעירי (שמואל ב, יט, לח), כי הנייה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשין על נשמתן טובה, ומטיבים להם באותו עולם, וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים על החיים. וכלב בן יפונה נשתטח על קברי אבות (חסידים, מהד' מרגליות, תנ)

אמר מהר"י סג"ל: מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתעניות, יש כמה טעמים בגמרא (תענית טז, א), לומר שאם אין אתה מרחם עלינו לראות בעינוי תעניתנו הרינו מתים ח"ו. ואמר דנראה לו טעם אחר, משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה (מהרי"ל, תענית, יח)

בדרך דא כו'. רוצה לומר שמלכות נקראת דרך, כמו שכתוב מתוך במבבר בדרך, רוצה לומר שעל ידי הדרך מתו, שהוציאו דבת הארץ - מלכות, וכן קבורת רחל בדרך, כמו שמפרש והולך. ורוצה לומר שבזמן שאין הצדיקים בדור, ואין מוצאה מקום לנוח, אז היא שורה על הצדיקים ישיני עפר, וזה שאומר מתו במדבר בדרך, רוצה לומד ששם שורה (ביאור הגר"א לתיקוני זוהר, עמ' פד)

[מה שנכון נכון]

הרמב"ם לדוגמא כותב במפורש נגד הליכה לקברים בכלל.

הרמב"ם באבל ד, ד כותב "ולא יפנה אדם לבקר הקברות".
הרמב"ם הקיצוני (כלשונך) כנראה רק העתיק כאן לשון הברייתא ממסכת שמחות שהיתה לפניו. ראה מגדל עז שם ובמסכת שמחות של היגר עמ' 246. ועיין רדב"ז.

בתענית טז ע"א "למה יוצאין לבית הקברות, פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא, חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו, א"ב קברי נכרים".
הרמב"ם תעניות ד, יח כותב "אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננים שם, כלומר הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם".
וגם מכאן אין ראיה שלדעתו אין טעם בתפלה שם (וסתימת לשון התלמוד מורה על כל קברות ישראל אפי' שאינם ידועים לצדיקים במיוחד), כי הטעם השני מרבה גם קברי נכרים, וכמותו פסק.
ומעשה רב של הרמב"ם עצמו כנ"ל.

[דרומי]

דבריך אינם מובנים לי כלל. ברור שספר היד של הרמב"ם, שכתבו בדקדוק וכהוראה לקטן ולגדול, הוא העיקרי והפוסק למעשה, ואיך אפשר לומר שהרמב"ם 'רק העתיק'... ומה שהרמב"ם פעם אחת ויחידה - ככל הידוע לנו - התפלל בקברי אבות, הוא דבר מעניין, אבל לא נוכל ממעשה יחיד ללמוד את השקפת שיטתו לרבים, ואולי היה טעם מיוחד, ואולי אפילו חזר בו?

אגב, הרמב"ם גם גר בארץ מצרים... שנים רבות.

[מה שנכון נכון]

הכוונה פשוטה מאד. דל מהכא רמב"ם 'קיצוניותו' והשקפותיו, כי מדובר כנראה בדברי חז"ל שהיו לפניו והעתיקם כלשונם (כנראה מהמג"ע, וכעוד הרבה ברייתות ממס' שמחות שהיו לפני הראשונים ואינם לפנינו. ע"ש אצל היגר. ומתאים לידוע שאין דרכו במשנ"ת לכתוב בסתמא ענינים שאין להם מקור בחז"ל). צא והתמודד עמם ויישבם ביחס לשאר דברי חז"ל, כגון הא דתענית והמדרשים שהוזכרו. ואם היית טורח לעין ברדב"ז שצינתי היית מוצא אפשרות אחת ליישב. (לאפשרויות נוספות ראה חת"ס יו"ד שלח. אג"מ יו"ד ד, נז. שבה"ל ז, קצב ועוד ועוד. וגם לדברי הריב"ש סי' תכא המובאים בכס"מ אין הרמב"ם שולל תפלה שם).

על מגוריו (ושל עוד הרבה יהודים בהרבה דורות) במצרים חרשו חורשים, ומה ענין זה לכאן לא ידעתי.

[פרנצויז]

אני צריך הסבר שכלי והגיוני על עניין ביקור בקברי צדיקים וכל הכרוך בו. אני מחפש משהו שיחבר אותי, אבל בלי קבלה וחסידות, שכלי קר ויבש...

בדרך דא כו'. רוצה לומר שמלכות נקראת דרך, כמו שכתוב מתוך במבבר בדרך, רוצה לומר שעל ידי הדרך מתו, שהוציאו דבת הארץ - מלכות, וכן קבורת רחל בדרך, כמו שמפרש והולך. ורוצה לומר שבזמן שאין הצדיקים בדור, ואין מוצאה מקום לנוח, אז היא שורה על הצדיקים ישיני עפר, וזה שאומר מתו במדבר בדרך, רוצה לומד ששם שורה (ביאור הגר"א לתיקוני זוהר, עמ' פד)

יש קצת סתירה בין הבקשה לכותרת. אין שום קשר בין "ליטאי" לבין "בלי קבלה". מי ליטאי יותר מהגר"א!
ובאמת לפי הכותרת שרוצים ביאור "ליטאי", אפשר להביא ביאור הגר"א לתיקוני זוהר. אך לפי הבקשה "בלי קבלה" צריך לחפש אצל הרב קפאח והדרדעים!

[קראקובער]

כמדומני שיש ספר מהרב מרדכי גרוס על קברי צדיקים.

גם בעל התניא היה מכונה הליטאי...לא לזה התכוון השואל.

[דרומי]

בהמשך לדיון דלעיל בשיטת הרמב"ם, אם כי באמת אינו כ"כ נפק"מ לדידי עכ"פ (שהרי אנן נמשכים אחר המקובלים וכו'), אבל בגדר יגדיל תורה ויאדיר:

מה שהבאתי מישיבת הרמב"ם במצרים הוא שלא תמיד נראה לעינינו כי הנהגת הרמב"ם בעצמו תואמת למה שכתב בספרו, ועד כדי כך שידוע כי הרמב"ם היה חותם "העובר בכל יום בג' לאוין" (אם כי כנראה אינו אמת, אבל עצם העובדה שהדבר שגור בפי כל מלמד משהו).

ומעתה גם בנידון דידן, הרמב"ם הרחיק הרבה מהענינים העל טבעיים המוזכרים בחז"ל (וידועה תרעומת הגר"א לענין כישוף כו'), ואף בנידון דידן לא מופרך כלל לפרש את לשונו כפשוטו שאכן לדעתו אין ענין ללכת לקברים, גם של צדיקים. ושערי תירוצים לא ננעלו. וכמו שהביא הרב משנ"נ ראיה נוספת לזה ממה שכתב לגבי תענית (ועם כל הפלפול הרי סו"ס לא הביא הרמב"ם את דברי הגמרא שמבקשים שיתפללו עלינו כו'). וזה שהוא מעיד על עצמו כי היה בקברי אבות פעם אחת - אינו מוציא מכלל מה שכתב בספרו שחור על גבי לבן. ותו לא מידי.

[מה שנכון נכון]

עם השוואות משונות ופלפולים מאומצים להפוך להד"ם למפורש שחור ע"ג לבן - אין בכוחי להתווכח.

[סגי נהור]

יש קצת סתירה בין הבקשה לכותרת. אין שום קשר בין "ליטאי" לבין "בלי קבלה". מי ליטאי יותר מהגר"א!
ובאמת לפי הכותרת שרוצים ביאור "ליטאי", אפשר להביא ביאור הגר"א לתיקוני זוהר. אך לפי הבקשה "בלי קבלה" צריך לחפש אצל הרב קפאח והדרדעים!

לכן כתבו "ליטאי" במרכאות, כלומר שמדובר במילת קוד מסוימת (ובעניננו נתפרשה היטב בגוף ההודעה - בלי קבלה וחסידות, קר, שכלי ויבש).
ולמעשה לא עלתה בידו, ונתקבצו ובאו כאן כל מיני שאינם "ליטאים" (ובכללם אני הקטן, אלא שלא נדרשתי אלא לענין של הבנת הנקרא).

[עמקן]

אצל ליטאים אין מושג של "ביקור" בקברי צדיקים. להתפלל כן, אבל ביקור מאן דכר שמיה.

[בן חפר]

אגרת הגר"א
…תישמר שלא תלך לבית הקברות כלל וכלל ששם מתדבקין הקליפות מאד וכל שכן בנשים, וכל הצרות והעוונות באים מזה…

[פלגינן]

תודה לכל העונים.

[גביר]

מישישים יוצאי גליציה, הן ממשפחתי והן מאחרים, שמעתי שגם אצלם לא היה נהוג לבקר בקברי צדיקים. כך, למשל, ר' שמיל רייך ז"ל אמר לי פעם - היום רגילים ללכת לקברי צדיקים, הייתי בקראקא, קבורים שם הרמ"א, המגלה עמוקות, וכו' ולא הלכו לקבריהם. זאת למרות שהחסידות נפוצה שם. אפשר שהדבר אינו מותנה בחסידות דווקא.

[דרומי]

בהמודיע של השבת האחרונה הובא מאיזה צדיק שאיני זוכר שמו שלא הלך לקברי צדיקים מלבד הר"א מליזענסק והר"ח מצאנז, ואמר ששאר הצדיקים אינם יודעים מה קורה בעולם הזה, מרוב עלייתם בשמי רום ואין תועלת בהליכה אליהם (אני לא מצטט בדיוק אלא בערך)

[תולדות]

מישישים יוצאי גליציה, הן ממשפחתי והן מאחרים, שמעתי שגם אצלם לא היה נהוג לבקר בקברי צדיקים. כך, למשל, ר' שמיל רייך ז"ל אמר לי פעם - היום רגילים ללכת לקברי צדיקים, הייתי בקראקא, קבורים שם הרמ"א, המגלה עמוקות, וכו' ולא הלכו לקבריהם. זאת למרות שהחסידות נפוצה שם. אפשר שהדבר אינו מותנה בחסידות דווקא.

לקבר הרמ"א היו הולכים, בפרט בל"ג בעומר - יום פטירתו. ויש תמונות מלפני השואה מהתאספות על קברו. [אמנם אין שם אלפים, אבל יש התאספות]. ויש גם תמונות מכותבי קוויטלאך בשער בית הקברות שם.

[בתוך הגולה]

הא לכם מספר עליות אליהו הערה צו על הגר"א

... הגאון מ' דוב בער ז"ל אחי הגאון החסיד נ"ע אשר פ"א הלך בצוותא עם הגאון נ"ע על קבר אמם ביום היא"צ. ויאמר הגאון החסיד לאחיו מ' דב בער הנ"ל. הראית אחי כי אמנו שמחה מאד לקראתינו בעודני על קברה. ויתבהל אחיו מאד. וכאשר עברו ימים אחדים אמר הגאון לאחיו הנ"ל. מתנחם אנכי וצר לי מאד אשר הייתי על הבית עלמין ועל קבר אמנו. ויאמר לו אחיו הלא אמרת לי אז כי ראיתי את אמנו בשמחה מאד והיה לה נחת מזה. וישב לו כן הדבר. לאמנו הייתה שמחה ולי נשאר צער ויגון ומתנחם אנכי. ומאז לא בא עוד הגאון על הב"ע כל ימיו.

מאידך מפורסמת השמועה בשם הגר"ח מוולוז'ין שהשתטח על ציון הגר"א ועל ציון אחיו הגאון ר' זלמן 'וכיסה ראשו ויאמר לתמידיו אלמלא בוש מפניהם היה מדבר עם אחיו ר' זלמן כדבר איש על רעהו'
אגב. אנכי הכרתי זאת מספר הגאון החסיד מוילנא של ר"ב לנדוי (הערה 18 לפרק כג עמ' שמו) ומקורו כת"י מגנזי ר"א לוין עי"ש שמביא עוד מקורות בעניין. אמנם כשחיפשתי עכשיו באוצר למצוא מקור נוסף, ראיתי שמביאים זאת מכמה העתקות. ואין פנאי כעת לברר האם ממקור אחד יהלכון או שכמה בתי אב יש לשמועה זו.
רק אציין לתועלת הרבים שהדבר מועתק גם בספר אדמת קודש המצוי באוצר ושם יש עוד מעט מחכמי ליטא בעניין. והרוצה יקרא וירו"ץ.

(אגב אין להחליף בין ספר זה לבין ספרו של הרב מרדכי גרוס (שהזכיר לעיל הרב גימפעל). כי אף ששמותיהם שווים הרי שהשני עב כרס הוא עד מאד.


ואגב. משונה קצת שלא הזכירו כאן את הידוע שהגרי"ז סולובייצ'יק ביקש שיתפללו עבורו בציון הרשב"י. ואאל"ט יש בזה קצת אריכות עם הגרא"מ שך זכר צדיקים לברכה.

[דרומי]

באותו ספר עב כרס שניתן הקישור אליו ('אדמת קודש'), יש מראי מקומות מדוייקים לכל דבר, ואכן הספר ראוי לשבח על כך, ושם נראה בעליל כי רוב הציטוטים הם ממקובלים ספרדים או חסידים וכמדומה שכמעט אין שם מחכמי ליטא.

אמנם בע' פא בספר מביא "מסמך מאיר דרך בענין ההשתטחות על מדרגותיה השונות", ומציין שהוא "נכתב בידי אחד מחכמי הדורות". לפלא הדבר שעל מסמך זה - שעליו הוא מציין כי "מאמר זה הוא היחיד מסוגו המקיף את כל גווני ההשתטחות מן הדרגא הנמוכה עד לדגרא הגבוהה ביותר באור בהיר" - לא נכתב שום מראה מקום ברור, ורק נכתב ש"לא נמצא מקור מפורש לזהות מחברו, מה שברור הוא שכותבו היה גאון בנגלה ובנסתר".

בקיצור, רצוני לומר שאולי מאמר זה נכתב על ידי אחד מחכמי ליטא שהסתיר את זהותו.

[סגי נהור]

לפחות היית מוסיף שלוש נקודות בסיום דבריך...

המאמר המדובר כאן.

[גביר]

מישישים יוצאי גליציה, הן ממשפחתי והן מאחרים, שמעתי שגם אצלם לא היה נהוג לבקר בקברי צדיקים. כך, למשל, ר' שמיל רייך ז"ל אמר לי פעם - היום רגילים ללכת לקברי צדיקים, הייתי בקראקא, קבורים שם הרמ"א, המגלה עמוקות, וכו' ולא הלכו לקבריהם. זאת למרות שהחסידות נפוצה שם. אפשר שהדבר אינו מותנה בחסידות דווקא.

לקבר הרמ"א היו הולכים, בפרט בל"ג בעומר - יום פטירתו. ויש תמונות מלפני השואה מהתאספות על קברו. [אמנם אין שם אלפים, אבל יש התאספות]. ויש גם תמונות מכותבי קוויטלאך בשער בית הקברות שם.

כנראה שקצת כן הלכו רק לא היה נפוץ כל כך

[גביר]

מישישים יוצאי גליציה, הן ממשפחתי והן מאחרים, שמעתי שגם אצלם לא היה נהוג לבקר בקברי צדיקים. כך, למשל, ר' שמיל רייך ז"ל אמר לי פעם - היום רגילים ללכת לקברי צדיקים, הייתי בקראקא, קבורים שם הרמ"א, המגלה עמוקות, וכו' ולא הלכו לקבריהם. זאת למרות שהחסידות נפוצה שם. אפשר שהדבר אינו מותנה בחסידות דווקא.

לקבר הרמ"א היו הולכים, בפרט בל"ג בעומר - יום פטירתו. ויש תמונות מלפני השואה מהתאספות על קברו. [אמנם אין שם אלפים, אבל יש התאספות]. ויש גם תמונות מכותבי קוויטלאך בשער בית הקברות שם.

תיאור קצר ונאה של העלייה השנתית לקברו של הרמ"א בלג בעומר לפני השואה מצאתי לאחרונה בספר זיכרונותיו של יהודי ניצול שואה מקראקא - בהמיר ארץ ובמוט הרים, הוצאת יד ושם ירושלים תשנ"ט, עמ' 28 .

[גיזונטע קאפ]

ואגב. משונה קצת שלא הזכירו כאן את הידוע שהגרי"ז סולובייצ'יק ביקש שיתפללו עבורו בציון הרשב"י. ואאל"ט יש בזה קצת אריכות עם הגרא"מ שך זכר צדיקים לברכה.

זה היה בעקבות שהגרי"ז אמר מה ששמע מהגר"ח שאצל ר' שמעון איז אגוטער מקום תפילה

[גביר]

מישישים יוצאי גליציה, הן ממשפחתי והן מאחרים, שמעתי שגם אצלם לא היה נהוג לבקר בקברי צדיקים. כך, למשל, ר' שמיל רייך ז"ל אמר לי פעם - היום רגילים ללכת לקברי צדיקים, הייתי בקראקא, קבורים שם הרמ"א, המגלה עמוקות, וכו' ולא הלכו לקבריהם. זאת למרות שהחסידות נפוצה שם. אפשר שהדבר אינו מותנה בחסידות דווקא.

לקבר הרמ"א היו הולכים, בפרט בל"ג בעומר - יום פטירתו. ויש תמונות מלפני השואה מהתאספות על קברו. [אמנם אין שם אלפים, אבל יש התאספות]. ויש גם תמונות מכותבי קוויטלאך בשער בית הקברות שם.

תיאור קצר ונאה של העלייה השנתית לקברו של הרמ"א בלג בעומר לפני השואה מצאתי לאחרונה בספר זיכרונותיו של יהודי ניצול שואה מקראקא - בהמיר ארץ ובמוט הרים, הוצאת יד ושם ירושלים תשנ"ט, עמ' 28 .

תיאור בן הזמן של העלייה השנתית לקבר הרמ"א, מתוך 'המגיד החדש', כט באייר תרנ"ג, ישנו בספרו של הרב טוביה פרשל, מאמרי טוביה, חלק ד, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשע"ט עמ' שכה. לפי הכתוב שם ר"ט פרשל פרסם את הדברים לראשונה ב'הדואר' יד באייר תשל"ה.