באבוך ובך - נראה שאפילו מחותנו של אדם מועיל בזכותו לאדם.
וזה דבר גדול,
כי בשלמא חתנו ממש שמעינן בפרשת בראשית (= דף יא, א; אור יקר, כרך א, עמ' צב) בעובדא דר' פנחס עם ר' שמעון כשיצא מהמערה,
וכן בפטירת רשב"י ע"ה שעטרו לר' פנחס כמה עטרות.
אמנם אבי חתנו שמעינן ליה מהכא דקאמר באבוך ובך.
מאמר זוהר זה חסר בתחלתו (כאשר צוין בגליון הזוהר, ב"דרך אמת", קיח, ב), כך שלא ברור מיהו הדובר ("אוף אנא"). אמנם בדפוסים מופיע בראש העמוד: "שמע ר' פנחס", אך הנוסח בכתבי-יד (וכן גרס רמ"ק): "שמע חמוי".
אולם מדבריו של רמ"ק במעלת "מחותנו של אדם" יוצא מפורשות כי לא מדובר כאן ברבי פנחס בן יאיר (אבי אמו של רבי אלעזר ב"ר שמעון, כמבו' בזהר בכ"מ, ואכמ"ל), אלא ברבי יוסי ב"ר שמעון בן לקוניא - חמיו של רבי אלעזר (ראה בבא מציעא פה, א; זהר בראשית ה, א; ועוד) - מחותנו של רבי שמעון בן יוחאי.
ולפלא על בעל "ידיד נפש" (ר"י בר לב) המפרש ע"פ נוסחת הדפוס שמדובר ברפב"י, והולך ומעתיק בארוכה את דברי הרמ"ק - ולא חלי ולא מרגיש איך מזכה שטרא לבי תרי! וגם יפלא על בעל "תורת נתן - ערכי הרמ"ק" (בערך "מחותן") שכתב כן.
אגב, יש להעיר כי ענין העטרות שעטרו לר' פינחס נזכר בסוף "האידרא רבא" (= זהר פ' נשא, דף קמד, ב): "ותא חזי יומא דא בגינך אעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך" (עיין שם עוד), ואכן כותב שם רבינו (או"י פ' נשא, סימן כב): "אעטרו לרבי פנחס - נקוט האי כללא בידך שמועיל לאדם חתנו - בעל בתו - כבנו ממש".
אולם בפטירת רשב"י - הוא מעמד "האידרא זוטא" כנודע - לא נזכר ענין העטרות, ורק איתא שם ( = זהר פ' האזינו, דף רפח, א; או"י כרך טו, עמ' מ): "הא רבי פנחס בן יאיר הכא, אתקינו דוכתיה".
אך מצאתי בפירוש הסבא (כרך "שיעור קומה" א', עמ' יב) ששם דייק בכתבו "שתתעטר [הנשמה] ע"י בניה, וגם ע"י בעלי בנותיה, כדפירשו באידרא שעטרו לרבי פנחס בן יאיר בזכות רבי שמעון" (ובכל מקום יכנה רבינו את האידרא רבא בשם "אידרא" סתם, והאידרא זוטא - "בפטירת רשב"י").