מכיוון שעדי הנוסח של התלמוד הירושלמי מעטים, לפעמים נדרשים לבצע הגהות מסברה ו/או מקבילות. הנה הצעות לשני תיקונים שעלו לי אגב עניין אחר, ולא התעמקתי לבדוק אם קדמוני אחרים וכן אם יש מובאות בראשונים וכדומה. כמובן שבכלל צריך להזהר בהגהות מסברה, וכידוע.
1.
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת תענית פרק ד דף סט טור ב /ה"ה (וכעי"ז גם בכ"י ליידן, עפ"י מאגרים)
כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה שלא רצו לשמר את שמיטיהם
יתכן שחסר משפט מחמת הדומות, כפי שעולה מהשוואה למדרש איכה רבה (נוסח א ונוסח ב. כאן הבאתי את נוסח ב עפ"י כ"י פרמה 2559, והוא הדין בקבוצה של עדי נוסח שבדקתי):
אלא מפני חרבות נדדו מפני חרבו שלנבוכדנצר נדדו מפני חרב נטושה על ידי שלא שמרו את השמיטה
אבל אולי בירושלמי לא ראו צורך לומר את הדרשה הזאת שבסך הכל מתארת את המציאות.
2.
תלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת סוכה פרק ה דף נה טור ב /ה"א
בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין מתה בתו בחנוכה והדליקו נירות
בכ"י ליידן (285ב):
ואחת בימי טרוגיינוס הרשע. נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין מת בתו בחנוכה והדליקו נירות
הנוסח של דפוס ונציה סביר ונראה כתיקון מתבקש של כ"י ליידן. אבל עיון במקבילות של המעשה (איכה רבה פרשה א, מה; שם פרשה ד, כב; אסתר רבה פתיחתא א פסקה ג; מדרש עשרת המלכים) מלמד שמדובר בילד אחד, שנולד בתעשה באב ומת בחנוכה, ולכן מסתבר שהמילה "בתו" מיותרת בכ"י ליידן ויש לגרוס "מת בחנוכה". כיצד נוצרה הטעות? נראה לי שהמילה "בחנוכה" הייתה בתחילת שורה באביו של כ"י ליידן, והסופר כתב את תחילתה ("בחנ") כדי להשלים את השורה כמנהגם של הסופרים, והמעתיק שאחריו קרא בטעות "בתו"...