מאמר זהר שלא ראה אור בדפוסי הזוהר!

[שבע]

מאמר זהר שלא ראה אור בדפוסי הזוהר למהדורותיו!

ראה:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=33103&p=442476#p442476

[אישצפת]

אם אינני טועה גם בספר מאה שערים לרבי אליהו קפשאלי מביא קטעי ספר הזהר שאינם בנדפס לפנינו.

[אישצפת]

אם אינני טועה גם בספר מאה שערים לרבי אליהו קפשאלי מביא קטעי ספר הזהר שאינם בנדפס לפנינו.

בקשתיהו וגם מצאתיהו בס"ד

[גבול ים]

גם בכתבי האר"י מצויינים מאמרי זהר שאינם לפנינו, החידוש שהביא לנו הרב שבע הוא שבכת"י קיימים קטעים כאלו.

[הוד_והדר]

השאלה הוא האם קטעים אלו שמובאים בכתבי אריז"ל והשאר בשם הזהר נמצאים בכל כתבי היד אלו

[חד ברנש]

יש הרבה קטעים בשם הזוהר שאינם לפנינו, ויש תחת ידי אסופה נאה מהם.
למשל בספריו הרבים של ר"א סבע יש כמה קטעים.

[איש_ספר]

בבאר מים חיים לר"ח עובדיה שלוניקי ש"ו, יש מאמר מהתיקונים שאינו לפנינו (מלבד הרבה שנו"ס משמעותיים).

[שבע]

רבי מנחם ריקאנטי בפירושו על התורה - כו''כ מאמרים (בעיקר אודות ''מחשבה רעה'').

מאמר ארוך בסוף ספר לבנת הספיר (על בראשית) - דומה בסגנונו לתיקוני זהר.

[בריושמא]

ובכתבי היד יש עוד כהנה וכהנה.
ולמה לרשום לקט, שכחה ופאה כאשר עומרים שלמים ניצבים לפנינו?

[מחולת המחנים]

viewtopic.php?p=258703#p258703

וראה עוד כאן על כתבי יד קדומים של הזוהר
http://www.hum.huji.ac.il/upload/_FILE_1502018265.pdf

[מחצד חקלא]

מאמר זהר שלא ראה אור בדפוסי הזוהר למהדורותיו!

תיתי להרב "שבע" על האוצרות שהוא דולה לנו, כולם חשובים ומלאי ענין.

אך לגופו של דבר יש להעיר,
א. כת"י טורנטו הנ"ל וכן בחלק גדול של כתבי היד של הזוהר, ישנם קטעים רבים שלא נדפסו. ואין לדבר סוף.
אם נדפיס את כל אותם קטעים, יש לשער שהזוהר יכפיל את עצמו.

ב. גם בזוהר הנדפס, ישנם קטעים או משפטים שאף שהם כתובים בלשון של זוהר, יצאו עליהם עוררים. הדבר בולט בפרט ב"זוהר חדש" ואכמ"ל.
אך גם בזוהר שבדפוס, רבינו האר"י כעדות המהרח"ו פיקפק על כמה קטעים שאינם מהזוהר.

ג. ידוע מש"כ רבי אברהם הלוי בספרו 'למשרא קטרין' על קטע זוהר שזוייף בכוונה תחילה ע"י מקובל אחד. וכדי להראות כמה הדבר קל, כתב שם רבי אברהם הלוי בעצמו כמה קטעים בלשון זוהרי"ת.

ממילא זהירות רבה נדרשת בבואינו לקבוע על קטעים חדשים שלא נדפסו ולא הובאו בספרי הקדמונים (דוגמת הקטע, הנידון כאן שהעלה הרב שבע, שאינו נמצא באור יקר להרמ"ק על אתר), כי אכן קטע זוהר הוא. למרות שהוא נדפס כחלק והמשך של הזוהר גופו.

[שבע]

אך לגופו של דבר יש להעיר,
א. כת"י טורנטו הנ"ל וכן בחלק גדול של כתבי היד של הזוהר, ישנם קטעים רבים שלא נדפסו. ואין לדבר סוף.
אם נדפיס את כל אותם קטעים, יש לשער שהזוהר יכפיל את עצמו.

ובכתבי היד יש עוד כהנה וכהנה.
ולמה לרשום לקט, שכחה ופאה כאשר עומרים שלמים ניצבים לפנינו?

שדות קוצר
ואלומים יוצר

ברי
או שמא?

[בריושמא]

ברי.
ומדוע אתה מסתפק? ולמה לך לשער השערות?
והלא כל כתבי היד נמצאים לפניך. גלויים לעין כל. שמורים ורשומים, מסודרים וערוכים.
הושט היד ולמד בהם.

[שבע]

נער הייתי גם זקנתי
ספרים חמותי אף בינותי
ועומרים שלמים לא ראיתי!

אכן לקט שכחה ופאה לקטתי
ולרגל המלאכה אשר לפני, אמרתי
אתנהלה לאטי, ומקצתם פה רשמתי

ברם לדידך דברי לך, וכל רז לא אניס לך
במטו מינך, גליא לדרעך ואנהיר בנהורך

ואי תעייל קמן אפי' חד קומצא מן עומרך
מישבק נישבוק לך, ויתיר לא נטרחינך!


ולקוצר וגוזם -
יש לדבר סוף...

אך גוזמא הגדת
כד חקלא חצדת

אם הגיעך כ-פול
תדבר על כפול?

[שבע]

עוד מאמר זוהר - קטוע וחסר - שעדיין לא ראה אור:

ר' יהודה ור' יוסי הוו אזלי באורחא, אקדימו למיפק מכפר כובסין בצפרא.

א'מר ר' יהודה לר' יוסי: ניתיב הכא בהאי אתר דאלין עשבין דריחין טבין, דהא נפשאן דבני נשא אתהנן בריחא, ולא עוד אלא ריחא דצפרא עד לא אכיל בר נש ולא שתי - על ריחא אתהני נפשא.

יתבו,

כיון דאתהנו - ר' יוסי בריך אריחא.

אמר לו ר' יהודה: לא יאות ברכת, בגין דלא ידעת ממאן נפק ריחא, ולא עוד אלא דלאו ריחא חדא איהו, כמה ריחין אינון מתבלבלן דא עם דא, ותו דלא הוה תלוש בידך.

א'מר ר' יוסי: שפיר קאמרת, והכי הוא, ריחא דמוצאי שבת הא תנינן דבגין קיומא דערטירו דנפשא על ההיא נשמתא יתירא דאזלת וסלקא לעילא. האי נשמתא מאן אתר נפקת, ולאן אזלת, ומה אתעביד מינה.

אמר ליה:

New York - Jewish Theological Seminary Ms. 1800

[אישצפת]

כעת נפגשתי בדרשות רבי יצחק קארו הנדפסים מכת"י ע"י שאול רגב ושם בדרוש הרביעי (עמוד 106) כתוב

וגרסינן בפסיקתא מאמר חשוב מאוד על זה הענין. א”ר יצחק. אדם נכשל בעבירה והוא מתחייב עליה מיתה בידי שמים [לשמים]. מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו, מקצת הנפש ככל הנפש. ולכן כתב בעל הזוהר שראוי שיגדל אדם תרנגולים וחתולים בתוך ביתו וכדומה, שאם נגזרה גזירה על חטא שחטא בעל הבית. או על א' מהבית שימות. שלפעמים הב”ה מרחם ומחליף נפש תחת נפש.

והמו"ל כתב שלא מצא מאמר זה בזהר.

[בוצינא]

מצאתי עוד 2 קטעים (לא ממש זוהר אלא רעיא מהימנא) שלא נדפסו מעולם
הם מובאים בספר אור יקר, ושם אף ביאר ביאור נרחב עליהם כפי ידו הרחבה
האורך שלהם בערך כמו עוד עמוד זוהר, ואלו הם:
א. רעיא מהימנא על מצות הגט מובא באור יקר כרך טו עמוד קלט (שער ב סימן יד)
ב. רעיא מהימנא על מצות זרוע לחיים וקיבה מובא באור יקר כרך טו עמוד קעט (שער ג סימן ג)

[גל של אגוזים]

ב"י או"ח סי' כ"ה

והאגור (סי' לו) כתב וזה לשונו ואני המחבר מצאתי בספר הזוהר בפרשת פינחס מאמר דרבי שמעון בן יוחאי דאין לברך על שניהם אלא ברכה אחת וזה לשונו אמר רבי שמעון תפילין אינון על מוחא לקבל זכור ותפילין דדרועא שמאלא על לביה לקבל שמור ומה זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו אף הכא ברכה אחת לתרווייהו ולא צריך לאפרשא בשהייה בעלמא בין דא לדא כמה דאוקמוה ואני תמהתי על הני רברבי החולקים על רבי שמעון בן יוחאי אם היה שידעו מאמר זה ומכל מקום העולם נוהגים לברך שתים עכ"ל.
ואיני יודע למה תמה על זה יותר מכמה דינים שמצינו שכתב רבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר היפך ממסקנא דתלמודא ואין הפוסקים כותבים אלא מסקנא דתלמודא וטעמא משום דאפילו אם היו יודעים דברי רבי שמעון בן יוחאי לא הוו חיישי להו במקום דפליג אתלמודא דידן והמפרשים דלעולם צריך לברך שתים משמע להו דבהדיא קאמר תלמודא הכי ולפיכך פסקו כן כל שכן שבימי הפוסקים עדיין לא נגלה ספר המאור הקדוש בעולם ועוד שאין המאמר ההוא מכריע שלא לברך אלא ברכה אחת דהא אפשר דאיהו נמי סבר דמברך שתים ומה שכתב אף הכא ברכה אחת לתרווייהו היינו לומר דברכת להניח קאי נמי אשל ראש ומשום הכי אין להפסיק ביניהם:
והרב מהר"י ן' חביב כתב ששמע מקובלים אומרים שמצאו בספר הזוהר שאסור לברך שתים ושהראו לו רבים מהם אותם המאמרים וראה שאין בהם עזר כל כך לקיים מה שאומרים בשמם ושמקובל אחד הראה לו מאמרים שאפשר לקיים מהם שראוי לברך שתים

מאמרים אלו אינם נמצאים בזהר שלפננו [רק בתקו"ז איתא דתש"ר בחי' זכור ותש"י בחי' שמור, וציינו לזה בטור שירת דבורה].

[שבע]

קטע זוהר לא נודע - על פ' עקב

ראה באשכול "על שלשה העולם עומד":
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=37571&p=651058#p651058

[תא חזי]

כמו כן בס' מראות הצובאות לרבי דוד ב"ר יהודה החסיד (מובא כמ"פ בשער מאמרי רשב"י) איתא כמדומני כמה השלמות לזוהר. (קיים בכתבי יד)
וכן בספר לבנת הספיר לרבי יוסף אנג'לט (מוזכר בפי' ספד"צ להאר"י בשער מאמרי רשב"י, ומקורו ב'שער כתבי מורי') גם שם יש כמה שברי קטעים והשלמות מהזוהר (חלקו נדפס בירושלים תרע"ג על ידי רבי שלמה מוסאיוף, ויש כתבי יד ממנו, איני יודע אם הם יתרים על הנדפס)
(אם כי ייתכן וחלקם כבר נכנסו בזוהר חדש, או בהשמטות הזוהר)

[בוצינא]

מאמר זוהר שהובא בספר אסיפת זקנים על מסכת ברכות (ח, ב), ובספר בתים לבריחים (בית המלכות מאמר ט דף לח, ב), ובילקוט ראובני (בהעלותך אות לז) ובספר פנינה יקרה, וכן במצת שימורים (שער התפילין).

ומהם שמצטטים אותו כאילו הוא נדפס בתיקונים דף מח, ואנכי לא מצאתיו בספרי הזוהר!

נונין דויהי בנסוע וגו' ובנחה יאמר, תא חזי אינון תרין אתוון יקריה דקודשא בריך הוא ממש, ובאילין תרין נוני"ן בריך יעקב לבניו, כמא דאת אמר (בראשת מח, טז) 'הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי וגו' וְיִדְגּוּ לָרֹב', ומתרגמינן וכנוני ימא יסגון בגו ארעא, בגין דאילין תרין נוני"ן עיקרא דעלמא, ומאילין אפיק קודשא בריך הוא לעממיא, דכתיב (איוב יח, יט) 'לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד', ומאילין תרין בעא אבימלך ליצחק דיהיב ליה חולקא ואחסנתא עמיה בעלמא דאתי, דכתיב (בראשית כא, כג) 'אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי', ועתיד קודשא בריך הוא לאתבא אילין תרין נוני"ן לאתריהון כדבקדמיתא, כדכתיב (יחזקאל טז, נה) 'וְאַתְּ וּבְנוֹתַיִךְ תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶן', ועל אילין תרין נוני"ן מתאנחין עממיא יומם ולילה ובעיין מישראל תסקופי מילין ומענשין יתהון על אילין תרין נוני"ן, כדכתיב (תהילים עד, ח) 'אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד', ועתיד קודשא בריך הוא למיפרק עמיה על ידי דמלכא משיחא באלין תרין נוני"ן, כמא דאת אמר 'לפני שמש ינון שמו', עד כאן.

[חוקר ספר]

בס"ד

[מאור אקאלר]

הדברים מחזקים את דברי היוחסין כמדומני שאילו היה כל הזוהר בידינו היה כמשא גמל.
לגופו של ענין ידועים דבריה של מזור שהזוהר הינו אסיפת כתבי קבלה גדולה מאד מהרבה מחברים ('בית מדרשו של רשב"י') (הובאו דבריה גם אצל הרב ענבל בתושבע"פ בסוה"ס), ייתכן שהקטעים הנוספים מחזקים את ההנחה

[ע. דשא]

מאמר נוסף מהזוהר - מדרש הנעלם שמצאתי בכתב יד אך אינו נמצא כתבניתו בדפוס.

<הוספה למדרש הנעלם פרשת לך לך>

[כעת נדפס בתוך ילקו"מ ח"ו מהדו"ב (אדר תשפ"ב)].

[תורה יהדי''ר]

מה המקור בכתבי יד למאמר הנ”ל

[ע. דשא]

בילקו"מ ח"ו מהדו"ב צויין המקור קחהו משם.