שבשתא בפירוש 'כלי יקר' על התורה

[ביקורת תהיה]

ב'כלי יקר' על הפסוק 'אז ישיר משה ובנ"י את השירה הזאת' כתב וז"ל:
וכדי ליישב יתור תיבות 'השירה הזאת', כי היה לו לומר 'אז ישיר משה ובני ישראל ליי', כמו שנאמר בשירת הבאר, כי לא נאמר שם 'את השירה הזאת', אומר אני וכו'.
ולפום חורפא שבשתא, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב: 'אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה'.
ראיתי באי-אלה מהדורות חדשות שמפני כבודו של המחבר מחו מן הספר את הפסקה הזו. נשאלת השאלה: כלום נהגו מהדירים אלה כיאות?

[קאצ'קלה]

לא נהגו כיאות. [רשום אצלי כי הצנזורה הזאת התחילה בכלי יקר שנדפס בבני ברק תשמ"ה.]
אגב, הראשון שהעיר על דברי כלי יקר אלו, הוא כנראה רבי אברהם בנימין קלוגר, ב'כנסת חכמי ישראל' קונטרס י סי' ריד, דף רכו ע"א. ומאוחר יותר בפרדס יוסף פרשת בשלח.

[מה שנכון נכון]

קדמם ר"א פאלאג'י בוימהר אברהם (תרמ"ד) מע' המ' אות שא, והציע דט"ס הוא והכוונה שנאמר כאן לה', משא"כ בשירת הבאר.
אך אי"ז מתאים להמשך דברי הכלי יקר.
בלא"ה יש להעיר קצת, שלעיל בסמוך הביא הכלי יקר ד' חז"ל שנאמר 'השירה הזאת' לשון נקבה, כי בעוה"ז יש אחר השירות צער, משא"כ בשירה דלעת"ל נאמר לשון זכר, וא"כ מלים אלו נצרכו כדי להשמיענו את ההבדל בין השירות בעוה"ז ולעת"ל, וגם אם יש מקום לבאר את ההבדל שבין שירת הים לשירת הבאר, אין מקום לכתוב שיש כאן ייתור ולהתעלם ממש"כ ממש בסמוך. (קשה לדחוק שכוונתו רק לתיבת 'הזאת').

[ביקורת תהיה]

[quote="קאצ'קלה"]לא נהגו כיאות.
תשובה קטגורית: הצנזורה אסורה, אף במקום שהטעות נראית בעליל.
ותנא דמסייע לך.
בספר 'בן איש חי' (שנה שניה פרשת וארא) מופיע הקטע דלהלן:
'לְמָחָר' בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, 'יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה' הוּא אוֹת מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' שֶׁנִּרְמָז בְּאוֹתִיּוֹת 'זֶה', וְהַיְנוּ שֶׁבַּגָּלוּת מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' הִיא סְתוּמָה. וְאִם תִּמְנֶה מִן הָאוֹתִיּוֹת 'לְמַרְבֵּה' תִּמְצָא מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' הוּא אוֹת שְׁבִיעִית אֲשֶׁר הִיא סְתוּמָה‏, וְלֶעָתִיד תִּהְיֶה פְּתוּחָה, שֶׁהִיא אוֹת חֲמִישִׁי בְּאוֹתִיּוֹת אַלְפָא בֵּיתָא, שֶׁאִם תִּמְנֶה אוֹתִיּוֹת הָעֲשִׂירִיּוֹת כָּזֶה: י' כ' ך' ל' מ' – אַתָּה מוֹצֵא מֵם פְּתוּחָה הוּא אוֹת חֲמִישִׁית; וְזֶהוּ הַנִּרְמָז בְּתֵבַת 'זֶה', כְּלוֹמַר, מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' שֶׁהִיא אוֹת שְׁבִיעִית בְּ'הַמִּשְׂרָה' תִּהְיֶה מֵם פְּתוּחָה שֶׁהִיא אוֹת חֲמִישִׁית בְּאַלְפָא בֵּיתָא.
גם כאן הטעות נראית בעליל, שהרי המם של 'למרבה' היא הסתומה ולא המם של 'המשרה'.
בעת הכנת אחת המהדורות לדפוס נשאל החכם אליהו סופר שליט"א כדת מה לעשות בקטע זה, והתשובה: להשאיר כמות שהוא.

[דרומי]

ויש את דברי המהר"ל הידועים בקשר לבלעם וכו'

[קאצ'קלה]

ויש את דברי המהר"ל הידועים בקשר לבלעם וכו'

וכבר נכתב על כך ועל כיוצא בזו בעבר כאן וכאן
ומסתמא במקומות נוספים.

[קאצ'קלה]

טעויות כיוצא באלו מצויות - כמיעוט המצוי - בספרי המחברים.
ויפה הגדיר ר"ש אשכנזי בתוספות לאור ישראל חוברת טו [=אסופה עמ' 3]:

יש חושבים, שאין גדול יכול לטעות. ואם הוא טועה, אינו גדול. ואני אומר: גם גדול שבגדולים מצודת הטעות פרושה לרגליו. ואולם אין הטעות גורעת מגדלותו מאומה.

זכורני איך בשנת תשנ"ו הציע מישהו בפני גדול אחד ת"ח מופלג ומפורסם זצ"ל את דברי הנועם אלימלך הידועים (פרשת ויגש ד"ה ואת יהודה):

ואגב נבאר הענין שאמר אברהם אבינו ע"ה לשרה אמרי לי אחותי את... ואחר כך באבימלך חזר ואמר לה אמרי לי אחותי את וישלח אבימלך ויקח את שרה, ויצחק אמר אל רבקה אמרי לי אחי הוא... לכאורה יש להבין הענין... גם השינוי לשון שאמר לה אמרי לי אחי הוא ולא אמר כאברהם...

בעוד שבפסוק נאמר בבוא אברהם אבינו מצרימה: אמרי נא אחותי את (בראשית יב יג).
בבואו לפני אבימלך נאמר: ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי הוא (שם כ ב), ושם נאמר: הלא הוא אמר לי אחותי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא (פסוק ה).
להלן שם נאמר: אמרי לי אחי הוא (פסוק יג).
אבל אצל יצחק נאמר: וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי הוא (שם כו ז).
להלן שם נאמר: ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחותי הוא (פסוק ט).
הרי לא נזכר אצל יצחק 'אחי' כלל. בעוד שהפסוק אמרי לי אחי הוא שהזכיר הנוע"א, נאמר דוקא אצל אברהם ושרה, כנ"ל.
בחסידותו, קם אז הגדול ההוא מלוא קומתו וענה ואמר: אני מאמין שבתורתו של הרבי ר' אלימלך היה כתוב אחי הוא אצל יצחק, כ'כתנות אור' בתורתו של ר' מאיר!
ואני הפטרתי אחריו: במחילת כבודו, האם הוא רוצה לפסול את ספר התורה של הנוע"א?
[בעל שפע חיים במכתביו טרח לבאר את דברי הנוע"א הנזכרים.]

[בקרו טלה]

אגב, הראשון שהעיר על דברי כלי יקר אלו, הוא כנראה רבי אברהם בנימין קלוגר, ב'כנסת חכמי ישראל' קונטרס י סי' ריד, דף רכו ע"א.

עיי"ש בסי' רפ"ז

[קאצ'קלה]

תשובה קטגורית: הצנזורה אסורה, אף במקום שהטעות נראית בעליל.
ותנא דמסייע לך.
בספר 'בן איש חי' (שנה שניה פרשת וארא) מופיע הקטע דלהלן:
'לְמָחָר' בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, 'יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה' הוּא אוֹת מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' שֶׁנִּרְמָז בְּאוֹתִיּוֹת 'זֶה', וְהַיְנוּ שֶׁבַּגָּלוּת מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' הִיא סְתוּמָה. וְאִם תִּמְנֶה מִן הָאוֹתִיּוֹת 'לְמַרְבֵּה' תִּמְצָא מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' הוּא אוֹת שְׁבִיעִית אֲשֶׁר הִיא סְתוּמָה‏, וְלֶעָתִיד תִּהְיֶה פְּתוּחָה, שֶׁהִיא אוֹת חֲמִישִׁי בְּאוֹתִיּוֹת אַלְפָא בֵּיתָא, שֶׁאִם תִּמְנֶה אוֹתִיּוֹת הָעֲשִׂירִיּוֹת כָּזֶה: י' כ' ך' ל' מ' – אַתָּה מוֹצֵא מֵם פְּתוּחָה הוּא אוֹת חֲמִישִׁית; וְזֶהוּ הַנִּרְמָז בְּתֵבַת 'זֶה', כְּלוֹמַר, מֵם שֶׁל 'הַמִּשְׂרָה' שֶׁהִיא אוֹת שְׁבִיעִית בְּ'הַמִּשְׂרָה' תִּהְיֶה מֵם פְּתוּחָה שֶׁהִיא אוֹת חֲמִישִׁית בְּאַלְפָא בֵּיתָא.
גם כאן הטעות נראית בעליל, שהרי המם של 'למרבה' היא הסתומה ולא המם של 'המשרה'.
בעת הכנת אחת המהדורות לדפוס נשאל החכם אליהו סופר שליט"א כדת מה לעשות בקטע זה, והתשובה: להשאיר כמות שהוא.

כיוצא בזו נמצא אצל הבן איש חי גם במקום אחר. ב'עוד יוסף חי', דרושים, פרשת וישלח, עמ' פג:

באנו אל אחיך אל עשו וגם הנה הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. קשה, לפי דברי רז"ל שהיו מלאכים ממש ששלחם הקב"ה לשומרו, למה הפחידוהו בדברים אלו, היה להם לומר לו אל תירא כי אנחנו שלוחים לשמרך...
בשרו אותו בשורה טובה ברמז באומרם וגם הנה הולך לקראתך, דנראה מלת הנה לשון יתר, ובזה ניחא, כי ידוע הקנה של עשו עתיד להשבר ויהיה הנה כי רגל הקו"ף תקצץ ויהיה אות ה', כמו שאמרו חז"ל על פסוק גער חית קנה, ואז נזכה ראשון לציון הנה הנם, וכן אמרו לו: וגם הנה, אותיות הנה, הולך לקראתך, שהקנה של עשו ישבר ויהיה הנה הנם.

אבל בפסוק: וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו (בראשית לב ז). ולא כתוב 'הנה'!
רשום אצלי שהעירו על כך: ר' מאיר מאזוז (נאמ"ן ס"ט), קובץ אור תורה, חוברת ק, עמ' קמו; שער שמעון, פרשת וישלח, עמ' לט; שמן המאור, פרשת וישלח, עמ' תמה.

[מה שנכון נכון]

אגב, הראשון שהעיר על דברי כלי יקר אלו, הוא כנראה רבי אברהם בנימין קלוגר, ב'כנסת חכמי ישראל' קונטרס י סי' ריד, דף רכו ע"א.

עיי"ש בסי' רפ"ז

גם דבריו אינם עולים יפה בכוונת הכלי יקר, וכמדומני שנסתרים להדיא.