במהלך התפילה אצל הרבי מוויזשניץ (כך במקור) ירושלים נחשפתי למנהג הבא: כל ׳קדיש יתום׳ נאמר פעמיים. תחילה הרבי אומר בגפו. מיד כשמסיים ׳עושה שלום׳, מתחיל סבב נוסף מפי החסידים.
האם יש מקור למנהג זה?
במהלך התפילה אצל הרבי מוויזשניץ (כך במקור) ירושלים נחשפתי למנהג הבא: כל ׳קדיש יתום׳ נאמר פעמיים. תחילה הרבי אומר בגפו. מיד כשמסיים ׳עושה שלום׳, מתחיל סבב נוסף מפי החסידים.
אוצר החכמה כתב:ובאיזה סיטואציה כשגם הוא חיוב?
גביר כתב:אולי זהו שימור חלקי של המנהג הקדום, שרק אדם אחד אומר קדיש ואם יש כמה שצריכים לומר קדיש אומרים כל אחד בתורו [כמו שהוא עד היום בקהילות המשמרות מנהגי אשכנז, כמו חלק מקהילות הקבה"ד, שם ראיתי שנוהגים כך].
אוצר החכמה כתב:גביר כתב:אולי זהו שימור חלקי של המנהג הקדום, שרק אדם אחד אומר קדיש ואם יש כמה שצריכים לומר קדיש אומרים כל אחד בתורו [כמו שהוא עד היום בקהילות המשמרות מנהגי אשכנז, כמו חלק מקהילות הקבה"ד, שם ראיתי שנוהגים כך].
גם אצלנו נוהגים כך כלומר כמנהג אשכנז וליטא ע"פ הוראת הגריש"א.
אבל זה ממש להיפך שמתחלקים בקדישים ולא שאומרים פעמיים קדיש. וכאן אומרים את הקדיש פעמיים על אותם פסוקים. אולי כוונתך שהאדמו"ר עצמו רוצה להחמיר להגיד קדיש לבד כמו סברת המנהג הזה שאי אפשר לומר כמה ביחד.
עזריאל ברגר כתב:בקהילות חבד נהוג שבקדושת כתר שרים "הוא אלוקינו ... להיות לכם לאלוקים", וכאשר החזן שר זאת (אחרי שהקהל כבר שר) - הקהל מצטרף אליו ללא המילים.
אבל כשהרבי שר זאת כחזן (בימי היארצייט של הוריו וכדו' כשחלו בשבת) - הקהל לא הצטרף כלל אלא עמדו בשתיקה והאזינו לשירה של הרבי (כך שמעתי מאנשים שהיו שם).
עזריאל ברגר כתב:לי נראה שזו לא חומרא של האדמור, אלא שהחסידים לא רוצים להפריע לשמיעת הקדיש של רבם.
לשם השוואה:
בקהילות חבד נהוג שבקדושת כתר שרים "הוא אלוקינו ... להיות לכם לאלוקים", וכאשר החזן שר זאת (אחרי שהקהל כבר שר) - הקהל מצטרף אליו ללא המילים.
אבל כשהרבי שר זאת כחזן (בימי היארצייט של הוריו וכדו' כשחלו בשבת) - הקהל לא הצטרף כלל אלא עמדו בשתיקה והאזינו לשירה של הרבי (כך שמעתי מאנשים שהיו שם).
שבטיישראל כתב:עזריאל ברגר כתב:לי נראה שזו לא חומרא של האדמור, אלא שהחסידים לא רוצים להפריע לשמיעת הקדיש של רבם.
לשם השוואה:
בקהילות חבד נהוג שבקדושת כתר שרים "הוא אלוקינו ... להיות לכם לאלוקים", וכאשר החזן שר זאת (אחרי שהקהל כבר שר) - הקהל מצטרף אליו ללא המילים.
אבל כשהרבי שר זאת כחזן (בימי היארצייט של הוריו וכדו' כשחלו בשבת) - הקהל לא הצטרף כלל אלא עמדו בשתיקה והאזינו לשירה של הרבי (כך שמעתי מאנשים שהיו שם).
ההשוואה אינו במקומו מאחר ששירת ניגון אינו מעלה או מוריד לענין הלכה משא"כ קדיש אחר קדיש
דרומי כתב:אולי באמת ראוי לציין היכן בפועל נוהגים כך.
בינתיים ראינו את ויזניץ וחבד. אשמח באם יציינו עוד.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 472 אורחים