קדיש כפול?? - מי שמע ומי נהג?

[טרקטור]

באחד מן המקומות ראיתי את העובדה המפליאה דלהלן:

במהלך התפילה אצל הרבי מוויזשניץ (כך במקור) ירושלים נחשפתי למנהג הבא: כל ׳קדיש יתום׳ נאמר פעמיים. תחילה הרבי אומר בגפו. מיד כשמסיים ׳עושה שלום׳, מתחיל סבב נוסף מפי החסידים.

האם יש מקור למנהג זה?

[עזריאל ברגר]

מקור אינני יודע.
אבל גם בחב"ד נהגו כך.

[אוצר החכמה]

שמי אומר בתחילה? ובאיזה סיטואציה כשגם הוא חיוב?

[דרומי]

האדמור אומר ראשון, ואחריו כל החיובים. וראה ב'תורת מנחם' (חלק מא) שיחת שבת פ' האזינו, י"ג תשרי, תשכ"ה.

[עזריאל ברגר]

ובאיזה סיטואציה כשגם הוא חיוב?

רק כשהאדמור הוא חיוב וכדו'.

[גביר]

אולי זהו שימור חלקי של המנהג הקדום, שרק אדם אחד אומר קדיש ואם יש כמה שצריכים לומר קדיש אומרים כל אחד בתורו [כמו שהוא עד היום בקהילות המשמרות מנהגי אשכנז, כמו חלק מקהילות הקבה"ד, שם ראיתי שנוהגים כך].

[דרומי]

אולי באמת ראוי לציין היכן בפועל נוהגים כך.

בינתיים ראינו את ויזניץ וחבד. אשמח באם יציינו עוד.

[אוצר החכמה]

אולי זהו שימור חלקי של המנהג הקדום, שרק אדם אחד אומר קדיש ואם יש כמה שצריכים לומר קדיש אומרים כל אחד בתורו [כמו שהוא עד היום בקהילות המשמרות מנהגי אשכנז, כמו חלק מקהילות הקבה"ד, שם ראיתי שנוהגים כך].

גם אצלנו נוהגים כך כלומר כמנהג אשכנז וליטא ע"פ הוראת הגריש"א.
אבל זה ממש להיפך שמתחלקים בקדישים ולא שאומרים פעמיים קדיש. וכאן אומרים את הקדיש פעמיים על אותם פסוקים. אולי כוונתך שהאדמו"ר עצמו רוצה להחמיר להגיד קדיש לבד כמו סברת המנהג הזה שאי אפשר לומר כמה ביחד.

[גביר]

אולי זהו שימור חלקי של המנהג הקדום, שרק אדם אחד אומר קדיש ואם יש כמה שצריכים לומר קדיש אומרים כל אחד בתורו [כמו שהוא עד היום בקהילות המשמרות מנהגי אשכנז, כמו חלק מקהילות הקבה"ד, שם ראיתי שנוהגים כך].

גם אצלנו נוהגים כך כלומר כמנהג אשכנז וליטא ע"פ הוראת הגריש"א.
אבל זה ממש להיפך שמתחלקים בקדישים ולא שאומרים פעמיים קדיש. וכאן אומרים את הקדיש פעמיים על אותם פסוקים. אולי כוונתך שהאדמו"ר עצמו רוצה להחמיר להגיד קדיש לבד כמו סברת המנהג הזה שאי אפשר לומר כמה ביחד.

אכן, לכך התכוונתי, שהאדמו"ר עצמו רוצה להחמיר.

[עזריאל ברגר]

לי נראה שזו לא חומרא של האדמור, אלא שהחסידים לא רוצים להפריע לשמיעת הקדיש של רבם.

לשם השוואה:
בקהילות חבד נהוג שבקדושת כתר שרים "הוא אלוקינו ... להיות לכם לאלוקים", וכאשר החזן שר זאת (אחרי שהקהל כבר שר) - הקהל מצטרף אליו ללא המילים.
אבל כשהרבי שר זאת כחזן (בימי היארצייט של הוריו וכדו' כשחלו בשבת) - הקהל לא הצטרף כלל אלא עמדו בשתיקה והאזינו לשירה של הרבי (כך שמעתי מאנשים שהיו שם).

[דרומי]

בענין דומה, הגרא"ח נאה כמדומני מביא בספרו קצוה"ש, שאף שהמנהג הוא שבשעת ההפטרה קוראים כל הציבור בלחש ביחד עם המפטיר, הרי כאשר האדמור קורא ההפטרה הציבור רק מקשיב ולא מצטרף.

[ספרא]

בקהילות חבד נהוג שבקדושת כתר שרים "הוא אלוקינו ... להיות לכם לאלוקים", וכאשר החזן שר זאת (אחרי שהקהל כבר שר) - הקהל מצטרף אליו ללא המילים.
אבל כשהרבי שר זאת כחזן (בימי היארצייט של הוריו וכדו' כשחלו בשבת) - הקהל לא הצטרף כלל אלא עמדו בשתיקה והאזינו לשירה של הרבי (כך שמעתי מאנשים שהיו שם).

אולי זה כדי שלא ישמע שהרבי הוא אלוקינו ח"ו..

[שבטיישראל]

לי נראה שזו לא חומרא של האדמור, אלא שהחסידים לא רוצים להפריע לשמיעת הקדיש של רבם.

לשם השוואה:
בקהילות חבד נהוג שבקדושת כתר שרים "הוא אלוקינו ... להיות לכם לאלוקים", וכאשר החזן שר זאת (אחרי שהקהל כבר שר) - הקהל מצטרף אליו ללא המילים.
אבל כשהרבי שר זאת כחזן (בימי היארצייט של הוריו וכדו' כשחלו בשבת) - הקהל לא הצטרף כלל אלא עמדו בשתיקה והאזינו לשירה של הרבי (כך שמעתי מאנשים שהיו שם).

ההשוואה אינו במקומו מאחר ששירת ניגון אינו מעלה או מוריד לענין הלכה משא"כ קדיש אחר קדיש

[עזריאל ברגר]

לי נראה שזו לא חומרא של האדמור, אלא שהחסידים לא רוצים להפריע לשמיעת הקדיש של רבם.

לשם השוואה:
בקהילות חבד נהוג שבקדושת כתר שרים "הוא אלוקינו ... להיות לכם לאלוקים", וכאשר החזן שר זאת (אחרי שהקהל כבר שר) - הקהל מצטרף אליו ללא המילים.
אבל כשהרבי שר זאת כחזן (בימי היארצייט של הוריו וכדו' כשחלו בשבת) - הקהל לא הצטרף כלל אלא עמדו בשתיקה והאזינו לשירה של הרבי (כך שמעתי מאנשים שהיו שם).

ההשוואה אינו במקומו מאחר ששירת ניגון אינו מעלה או מוריד לענין הלכה משא"כ קדיש אחר קדיש

ההשוואה היא מצד החסידים, שלא רוצים להפריע לשמיעת הרבי.
ברור שיש הבדל עצום מבחינה הלכתית בין ג הדברים שהוזכרו כאן (ניגון, הפטרה, קדיש), וייתכן שאם היו באים לקבוע מנהג והיו שואלים אז היתה הו"א לחלק ביניהם, אבל הרצון של החסידים לשמוע את הרבי - זהה בכולם.

[פרנצויז]

אולי באמת ראוי לציין היכן בפועל נוהגים כך.
בינתיים ראינו את ויזניץ וחבד. אשמח באם יציינו עוד.

לפי הנשמע, כמדומה שגם אצל האדמו"ר ממכנובקא שליט"א (בני ברק), נהוג כך. [ואפשר לחקור אצל היודעים, אם המנהג הזה מגיע לשם ממכנובקא - סקווער - טשערנאביל, או מבעלזא].

[עתניאל בן קנז]

ביחס לבעלזא. המנהג המקורי בבעלזא היה כך:

אצל הציבור הרחב, נהגו כמנהג שהתקבל בעקבות מנהג הספרדים, דהיינו שכמה אנשים ביחד אומרים קדיש כאחד.
האדמורי"ם לעצמם נהגו כמנהג האשכנזי המקורי - שרק איש אחד אומר קדיש.

ולכן כאשר האדמורים אמרו קדיש (בימי היארצייט וכדו'), רק הם בלבד אמרו קדיש.
(דומני שקדיש אחד הותירו לציבור לומר).

(יש סיפור, שההשתתף בתפילה יהודי שלא הכיר את המנהג האמור, ואמר קדיש עם האדמו"ר, נגש אליו האדמו"ר, והבהיר לו את מנהגו שאומר קדיש לבדו, ולכן מכאן ואילך התחלקו לסירוגין - קדיש א' האדמור, וקדיש שני היהודי...).

אולם מכיון שיש בציבור הרחב כיום, אנשים רבים שלא מכירים הסדר זה, או כיון שהורגלו במנהג הספרדים שאין מוותרים על שום קדיש (בשונה ממנהג אשכנז שיש 'תורנות' בקדישים), אז הנהיגו כיום גם בבעלזא, כמו שנהגו בקהילות הנזכרות, שלאחר שהאדמו"ר מסייים, הציבור כולו אומרים קדיש.

אבל זהו בהחלט מנהג שהתחדש בשנים האחרונות, ואינו 'מנהג בעלזא' המקורי.