האם שלטו הצנזורים בפירוש מעשה נסים?

[ש. ספראי]

לכבוד ידידי צמ"ס חו"ב
נודע לתהילה שמו בשערים
הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

מקור עלום ב'ספרי' לכך שששה חדשים קודם הגאולה העת"ל יופסק שיעבוד מלכויות
וגם אפשרות למציאת עקבות ידי הצנזורה בפירוש ה'מעשה נסים' להגדה של פסח

בפירוש ההגדה 'מעשה נסים' (לבעל החוו"ד ונתה"מ ועו"ס) הנמצא כעת בעריכה מחודשת, כותב הגר"י מליסא 'ווארט' מעניין מפי השמועה על פיסקת 'הא לחמא עניא'.
הגר"י מתעכב על כפל הלשון שבסוף הפיסקה: 'השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל – השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין', ומפרש כך:
" שמעתי, להיות כי יש מחלוקת בש"ס (ראש השנה יא, א) אם בתשרי עתידין ליגאל או בניסן. וידוע (ר"ה יא, א) דששה חודשים מקודם פסק השעבוד, ונמצא בספרי (.........) שגם לעתיד יהיה כן, רק שבש"ס בכמה דוכתי (..........) לא משמע כן. לזה אמר שאם נגאל בתשרי אז בודאי שבתשרי הבאה לא יבוא עדיין, כיון שלא נפסק השעבוד בניסן, ועל כרחך שבתשרי שאחר תשרי הבא יבוא ואז בניסן שקודם תשרי יופסק השיעבוד ולא יקויים רק שלשנה הבאה נהיה בני חורין, ואם בניסן עתידין ליגאל אפשר שבתשרי זו יופסק השיעבוד ובניסן לשנה הבאה בארץ ישראל".
בעבודתי למציאת מקורותיו של ה'מעשה נסים' התייגעתי רבות, למצוא איה מקומו של ה'ספרי' המובא בדבריו, ובו נאמר שגם לעתיד, היינו קודם הגאולה העת"ל, ייפסק שיעבוד המלכויות ששה חדשים, כפי שהיה לבנ"י ביציאת מצרים, ולא מצאתיו !!
זאת ועוד, גם המשך דברי ה'מעשה נסים' בו הוא קובע 'כי בש"ס בכמה דוכתי לא משמע כן' אף הוא אינו ברור, מדוע לקבוע באופן גורף כי בש"ס לא משמע כן. אמנם ידועים דברי הגמ' (עירובין מג) באומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו, שאסור לשתות יין בכל ימות החול, ומשמע שביאת משיח בן דוד תבוא בפתע פתאום ואינה מותנית בסימנים מוקדמים, וכן דברי הגמ' (תענית יז, א) בכהן שאינו מכיר משמרתו שאסור בשתיית יין כל השנה כולה, וזהו ג"כ מחשש שמא יופתע בביאת המשיח ובניין ביהמ"ק בהיותו 'שתוי יין'. אבל מנגד רבו כמו רבו המקורות לכך שביאת המשיח תלויה בזמנים מסויימים ובמאורעות מוקדמים כמו בגמ' (יומא י, א) 'אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם תשעה חדשים' ועוד סימנים רבים נאמרו בגמ' סנהדרין (צז – צח). וכבר נודע הישוב לכך (עפ"י הגמ' סנהדרין צח, א) כי יש גאולה ד'בעתה' ויש גאולה ד'אחישנה' וכל הסימנים נאמרו לגאולה ד'בעתה', וחשש הגמ' לשתיית יין הוא משום גאולת 'אחישנה'. כך שתמוה מאד מדוע קבע רבינו כדבר מוחלט שבש"ס לא משמע ששעבוד מלכויות יופסק קודם ביאת המשיח.
בבדיקה שערכתי למצוא מיהו בעל השמועה, שממנו שאב הגר"י מליסא את דבריו, ראיתי כי הדברים הובאו בספר 'בניין אריאל' (להג"ר רבי שאול מאמסטרדם) ובו כתוב 'ווארט' זה בשם זקנו הרבי רבי העשיל (רבי שאול מאמסטרדם היה נינו של הרר"ה, בן לרבי אריה לייב מאמסטרדם בן רבי שאול וואהל בן הרבי רבי העשיל), ומסתבר מאד שרבינו הגר"י מליסא שמע את הדברים ג"כ בשם הרבי רבי העשיל (מלבד זאת, רבי שאול מאמסטרדם היה בנה של מרים בת החכ"צ, ורבינו הגר"י מליסא היה בנו של רבי יעקב מזבארוב בנו של רבי נתן מבראד בן החכ"צ, הוי אומר שהגר"ש מאמסטרדם היה בן דוד של אבי הגר"י מליסא).
אכן למרבה הפלא כותב רבי שאול שלהנחה כי הפסקת השיעבוד תהיה קודם הגאולה העתידה ששה חדשים, אין מקור 'כתוב' לא בגמרא ולא בספרי, אלא זוהי הנחה 'מסתמא' (וז"ל: "דמסתמא כמו שהיה במצרים כן יהיה לעתיד ששה חדשים מקודם יתבטל השיעבוד מלכויות") ומעניין היכן מצא הגר"י מליסא מקור ב'ספרי' שלא היה ידוע לרבי רבי העשיל ולנינו רבי שאול מאמסטרדם.
שוב עיינתי בהגדת מעשה ניסים דפו"ר (זאלקווא, תקס"א) ושם ראיתי דבר מוזר, ואני שולח אליך את צילום העמוד, בו תראה כי ישנם רווחים 'מוזרים' ובלתי הגיוניים, בין המילים 'דששה חודשים מקודם ---- יופסק השיעבוד'. וכן בין המילים 'ונמצא בספרי --- שגם לעתיד', ובין המילים 'יהיה כן --- רק שבש"ס'. והדבר טעון הסבר.

נראה לבאר פשר דבר, כי הרווחים הללו נובעים משינוי שנעשה בטקסט אחרי הסידור והעימוד, הוי אומר שמשפט שהיה מוכן לסידור הוסר ובמקומו נכתבה השורה 'ונמצא בספרי .. ובש"ס בכמה דוכתי לא משמע כן'.
לדעתי, אפשר וסיבת השינוי נבעה מיראת הצנזורה, שכן משפט כפי שהוא כתוב בבניין אריאל 'ומסתמא גם לעתיד יהיה כן' כמוהו כקריאה סמויה לכל היהודים למרוד במלכות ולהסיר עולה מעליהם, ולכל הפחות משתמע מאימרה זו שאין היהודים חפצים בעולה של מלכות, (בשונה מהציפייה למשיח בן דוד, שהיא בסגנון אוטופי ולא הפריעה כ"כ לממשלה) ולכן בכדי להסתייג ממשמעות ה'מרידה', ולהבהיר שאין כוונתו להסרת השיעבוד באופן מעשי, הוכרח רבינו לכתוב שבש"ס לא משמע כן, כביכול אין הדבר ברור ואין בו הכרעה וודאית, ופקפוק זה מהווה כעין 'הוראה' שלא יתפתה אף יהודי לנקוט עמדה עצמאית בנושא זה, ולהסיר בעצמו את עול המלכות מעליו.
לאחר שכתב רבינו שבש"ס לא משמע כן, ממילא לא ניתן עוד לכתוב כלשונו של ה'בנין אריאל' 'דמסתמא לעתיד יהיה כן' שהרי לא ייתכן להעמיד הנחה 'מסתמא' מול מקור כביכול בש"ס השולל זאת, ולכן ''המציא'' רבינו ''ספרי'' עלום, וכתב שנמצא כן ב'ספרי' למרות שלא מיניה ולא מקצתיה, וספרי כזה אינו קיים.
שינויים אלו נערכו לאחר העימוד הראשוני - אולי היו שעוררו את רבינו לכך, שהצנזורה תפסול את ספרו עקב משפטים אלו, או שהצנזור עצמו הורה לעשת כן - וכך הגיע המשפט 'ונמצא בספרי שגם לעתיד יהיה כן, אף שש"ס בכמה דוכתי לא משמע כן' שכל כולו כאמור אינו אמת ונכתב מחמת יראת הצנזורה.
הד לדברים, וכדמות ראיה לכך שידו של הצנזור הגיע עד להגדה של פסח ובפרט בפסקה זו של 'השתא עבדי לשנה הבאה בני חורין' מצאתי בהגדת מעשה ניסים דפוס ווארשא תר"ה שתצלומה הובא כאן, וההוספות שבה ודאי באו עקב חשש או דרישת הצנזור, ומכך אפשר שגם הנחתי צודקת שכל המשפט האמור לעיל יסודו בחשש מביקורת הצנזורה.
אקווה שתביא נושא לידיעת ת"ח, אשר אולי יוכלו להאיר עיני בפנים נוספות, אשר ניתן לאומרם בעניין זה.
בברכה
שלמה מילגרום

[איש_ספר]

צ"ל בספרים, וכנראה היה כתוב בספרי'
והמשמעות נגד זה מן הש"ס כבר כתב המחבר בעצמו בספרו נחלת יעקב ע"פ ויצא. רצ"ב ויעו"ש.

נחלת יעקב.PDF

(167.67 KiB) הורד 225 פעמים

[ש. ספראי]

תגובת הרב ש. מילגרום בעל המאמר הנ"ל:
הניסיון לומר שבמקור היה כתוב ונמצא בספרי' עם מקף והכוונה לספרים, ייתכן והוא לא היה אומר כך אילו היה רואה את הצילום עם המרווחים. מלבד זאת הביטוי 'ונמצא בספרים' מצוי יותר אצל כותבי ווארטים חסידיים מדרג ב' ומטה, שממציאים ציטטות מהבטן ומבקשים להתלות באילן גדול (בדר"כ מוסיפים: 'בספרים הקדושים' או 'בספרים קדמונים') לא מתאים לרבינו החוו"ד להתבטא כך, אם יש לו מקור - שיכתוב מקור, ואם אין לו - לא מסתבר שהוא היה תולה את דבריו ב'ספרים' עלומים.
הציטוט שהביא ידידנו מנחלת יעקב רשום אצלי (הכנסתי אותו להקדמה של ההגדה) ואינו עניין לכאן, הנחלת יעקב שם מתייחס לכך שביציאת מצרים פסק השיעבוד ואנו יצאנו מן המרירות ותו לא, אבל (בשונה מהגאולה העתידה) המצרים לא הפכו לעבדים שלנו, לעומת זאת בגאולה העתידה לא רק שייפסק השיעבוד שלנו, אלא יתהפך המצב שהמלכים יהיו לנו לעבדים.

[מה שנכון נכון]

תגובת הרש"א בעל המאמר הנ"ל:
הניסיון לומר שבמקור היה כתוב ונמצא בספרי' עם מקף והכוונה לספרים, ייתכן והוא לא היה אומר כך אילו היה רואה את הצילום עם המרווחים. מלבד זאת הביטוי 'ונמצא בספרים' מצוי יותר אצל כותבי ווארטים חסידיים מדרג ב' ומטה, שממציאים ציטטות מהבטן ומבקשים להתלות באילן גדול (בדר"כ מוסיפים: 'בספרים הקדושים' או 'בספרים קדמונים') לא מתאים לרבינו החוו"ד להתבטא כך, אם יש לו מקור - שיכתוב מקור, ואם אין לו - לא מסתבר שהוא היה תולה את דבריו ב'ספרים' עלומים.

'קצת מוגזם'.
הנה כך מתבטא רבנו בנחלת יעקב:

נחלת יעקב.PNG (42.54 KiB) נצפה 2787 פעמים

[כי"ב מביא כמ"פ דברים בסתם בשם "המקובלים/המחקרים/הפלוסופים/מוסר"].

אפשר להעלות את הצלום מהמהדורה ראשונה?

[מיני ומינך]

-

[ש. ספראי]

מצו"ב

[ש. ספראי]

ת"ח שלח זוהר זה

[מתעמק]

הביטוי "בספרים" תמצא בכמה ספרים, לאו דווקא בספרי ווארטים חסידיים. וכבר ציין הרב משנ"נ להחוו"ד עצמו שהשתמש בביטוי זה. בכלל הטענה "אם יש לו מקור - שיכתוב מקור", הרי החוו"ד בקטע זו עצמה כתב "וידוע" ולא ציין המקור בגמרא להא דפסקה השיעבוד בר"ה. כמו כן הפסקא פותחת ב"שמעתי" בלי ציון ממי ובשם מי. כך שהדבר ברור שאכן צ"ל "בספרים".
ובכלל תמוה הסברא, שרבינו החוו"ד יבדה מקור שלא היה (ועוד לומר שסברת בדיית מקור עדיפה על סברת ציון לספרים בלי מקור ברור).
הדבר ברור שבש"ס בפשיטות משמע בכל מקום שהגאולה לא תהיה בהדרגה, ואפילו במקור שהביא הרב מילגרום כמקור נגדי מהא דעתידה מלכות הרשעה להתפשט וכו', ג"כ מוכח כנ"ל שהגאולה תבא מתוך תוקף הגלות בפתאומיות.
כמו כן כבר ציין הרב אי"ס לדברי החוו"ד בספרו נחלת יעקב. ולאשר הרב מילגרום רצה לדחות הראיה, נבארנה, החוו"ד ציין שם שבניגוד לגאולת מצרים שהיתה בהדרגה, מקודם מצב של חוסר עבדות ואח"כ מצב של גאולה, הרי בגאולה העתידה לא יהיה בהדרגה, אלא תיכף לביאת המשיח - שהיא זמן חירות מעבדות, תיכף יתהפך המצב להשתעבד בעכו"ם. כלומר אין מצב ביניים, לפני ביאת המשיח יש עבדות, אחר ביאת המשיח יש אדנות, ופשוט.
פשר החורים ג"כ פשוטה (ויצויין שיש עוד שני חורים בשורה הקודמת). בפירוש מעשה נסים, מודגשות ובאותיות גדולות התיבות של ההגדה המתפרשים. בשל גודל האותיות יצא שהוצרך המדפיס להניח מקום פנוי תחת המילים המודגשות האלו. בקטע זה ניכר שאם היו תיבות האלו המודגשות "שלשנה הבאה יהיה ב"ח" מקומן באמצע השורה, היה העימוד של הקטע יוצא מעוות ומקולקל. לכן הניח המדפיס רווחים בשורות הקודמות, כי שתיבות אלו יגיעו לסוף השורה. כנראה מחמת בעיה זו הבין המדפיס שאי אפשר לו להמשיך ככה בכל משך ההגדה, ולכן בעמוד הבא כבר תיבות המודגשות קטנות יחסית עד שאין צורך בריוח בשורה שתחתיהן. כך שאין צורך במגמות נסתרות.
לגוף ההשערה על דבר הצנזורה, וה"הוכחה" מדפוס ווארשא תר"ה. יצויין שזולקווא מקום דפו"ר היתה תחת ממשלת אוסטריה שהצנזורה שלהם לא היתה חשדנית על מגמות של מרידה במלוכה וכדומה, לעומת דפוס ווארשא שהיתה תחת ממשלה הרוסית הידועה בפרנויה שלהם ושל הצנזורה הממלכתית, מה גם ששנת תר"ה היא תיכף אחר סגירת בתי הדפוס העבריים ברוסיא ופתיחתם שוב לאט לאט, כך שזה היה בשיא הצנזורה הקפדנית. בקצרה, אין ראיה ממקום למקום ומזמן לזמן.
לא זו אף זו, עיון קל בדפוס הנ"ל ווארשא תר"ה, מגלה שלא רק בקטע הזה שלח הצנזור הנודע יעקב טוגנהולד את ידיו, אלא בעוד קטעים רבים, כגון ה"תיקון" שעשה ב"והיא שעמדה", שבכל דור ודור "היו" עומדים וכו' והקב"ה "הצילנו" מידם, כלומר לשנות הכל ללשון עבר. גם בנוסחאות רבות הוסיף הערות בגליון הדף להבהיר שהכוונה לעמים הקדמונים, לדוגמא בקידוש על התיבות "אשר בחר בנו מכל עם" וכן "ורוממנו מכל לשון", ובהבדלה על "בין ישראל לעמים". בשפוך חמתך הוסיף ציון על פסוק איפה נמצא בתהלים, וביאר בגליון שהכוונה להאומות שהיו בימי דוד המלך. בנשמת הוסיף ציון על "אין לנו מלך אלא אתה" שהכוונה דווקא למלך על כל הארץ ממ"ה, ואפילו על הקטע "יחיד במלוכה" שבפיוט כי לו נאה כי לא יאה הוצרך להוסיף הערה בגליון שהכוונה שהקב"ה מלך לבדו על כל העולם. כך שרק טבעי שבצנזור קפדני כזה הוצרך גם ב"לשנה הבאה בני חורין" להוסיף בגליון שהכוונה חירות מהבלי העולם הזה. וגם טבעי שצנזר הקטע הנ"ל בפירוש מעשה נסים המדבר על חירות משיעבוד מלכיות. ואין שום סרק ראיה מזה על זמנו של החוו"ד.
וכש"כ שאם היה באמת רצון החוו"ד להמנע מהסתבכות עם הצנזור היה לו פתרון יותר פשוט לכתוב הבהרה שהכוונה לאומות הקדמונים וכדומה, מלבדות ספרי שלא קיים
(בענין דברי הזוה"ק, לפי מיעוט הבנתי בסגנון הזוהר, נראה הכוונה שהגם שעת הגאולה בחודש תשרי, אבל כדי שלא יצטרך משיח בן יוסף ליהרג, לכן ידחה הגאולה לחודש ניסן זמן החסד. כך שאין מכאן מקור לדברי הרר"ה זצ"ל)