מקור לשמועה בשם ר"י בכ"ר דוד

[פלגינן]

אולי אפשר לשאול את רבי ישראל קליין שעסק בההדרת הדברי אמת.

[ברוז]

ובה"ב כפול שמונה.
וכולם בשם הסבא מסלבודקא.

[בקרו טלה]

ומה עם המעשה השני, כמדומני שיש עוררין ע"ז

[עובדיה חן]

ומה עם המעשה השני, כמדומני שיש עוררין ע"ז

הסיפור ידוע ומפורסם קשה להאמין שזה פרי דמיון.

[עובדיה חן]

אולי הסיפור הזה גם אינו אמת?

ר דוד בכר.PDF

(89.09 KiB) הורד 256 פעמים

[מה שנכון נכון]

עץ חיים טו רלח.PNG (14.12 KiB) נצפה 9064 פעמים

[בקרו טלה]

שוב מצאתי אבדתי
[ושוב ראיתי שהקדימני [כמובן] הרב משנ"ן אך כאן הוא כל הענין]

[מה שנכון נכון]

וכולם בשם הסבא מסלבודקא.

גם בספר עזרי מעם ה' שצלומו הובא לעיל, מובא המעשה בשאר חלקי הספר עוד שלוש פעמים לפחות, ובכולם מהמשמר הלוי בשם הסבא מסלבודקא.
אפי' הלשון כמעט זהה לגמרי. [הבן שם הוא 'יקיר' ולא 'יכיר'].

[בקרו טלה]

גם בספר עזרי מעם ה' שצלומו הובא לעיל, מובא המעשה בשאר חלקי הספר עוד שלוש פעמים לפחות, ובכולם מהמשמר הלוי בשם הסבא מסלבודקא.

מצא את ההבדלים

[אישצפת]

יש שם קטע נוסף מתוך "המימיני מיכאל"
הכל בדוי?

שלא היה אוכל ביצה וכו' הובא במקו"א על שם ר' אליהו מני זצ"ל

כמדומני מובא בספר מעדני המלך של הרב אליהו כהן שליט"א

[איש_ספר]

בספר נפש הרב (ומשם?) ובעובדות והנהגות מובא המעשה הבא

באחת מאסיפות הרבנים בפולין טען רבי אייזיל חריף זצ"ל באירוניה שלאחר מאה ועשרים שנה בדעתו להביא את הגאון בעל הנודע ביהודה לדין תורה על שהפסידו חמישה רובל שכן באחת מתשובותיו תיאר את החכם הספרדי רבי דוד בכר זצ"ל בתוארים כה מופלגים עד כדי כך שהלך מיד רבי אייזיל וקנה את חיבורו דברי אמת בחמישה רובל וכעת לאחר שעיין בו ודפדף בו קצת לא מצא בו את שחשב ותיאר לעצמו ונמצא שהגאון הנודע ביהודה גרם לו את ההפסד הזה של ה' רובל. באותה אסיפה היה גם מרן הגר"ח זצ"ל ושאל תיכף את רבי אייזיל חריף מה הדין גבי עד אחד נאמן באיסורין בנשים וענהו רבי אייזיל חריף דבודאי אמרינן ליה עד אחד נאמן שהרי מעשים בכל יום שאנו סומכים על נשותינו בעניני כשרות וטהרה וכל זה מיוסד על הדין דעד אחד נאמן באיסורין אולם מרן הגר"ח אמר לו שיש בספר דברי אמת סימן שלם בנידון הזה והוא מביא דעת כמה מן הראשונים שבאמת לא שייך כללא דעד אחד נאמן באיסורין באשה והטעם שאנו סומכים על הנשים בעניני טהרה וכשרות הוא כסברת הגמ' בפסחים ד' ע"ב בחבר שמת והניח מגורה מלאה פירות דחזקה על חבר כלומר דאיכא רובא דליתא קמן שהכל מעושר וא"כ ה"נ בנשים דידן שסומכים עליהם ארובא דליתיה קמן והוסיף מרן הגר"ח זצ"ל ואמר שכדאי הוא לשלם כל החמישה רובל בעד סימן זה בלבד.

ויש להטיל ספק גדול בכל הסיפור כי ר' אייזיל חריף נפטר בתרל"ג ורח"ס נולד בתרי"ג נמצא שהיה בן עשרים בשעת מותו, וא"כ היכן נפגשו במסיבת רבנים?

[מה שנכון נכון]

אי מהא, אולי י"ל שמדובר באירוע המוזכר בנפש הרב עמ' י' וברשימות שיעורים מהריד"ס עמ' תקסו.

[איש_ספר]

אי מהא י"ל שמדובר באירוע המוזכר בנפש הרב עמ' י' וברשימות שיעורים מהריד"ס עמ' תקסו.

הסיפור ההוא בטח לא יתכן. שם כתוב שר"ח אמר שיעור לדוגמא לפני הנהלת הישיבה ושר' אייזל היה מהנהלת הישיבה ומשמע שם שר' אייזל נכח בשיעור. ונניח שהיה זה קודם מותו של ר' אייזל ממש. האם ר' חיים נהיה ר"מ בן עשרים?

וכבר רמזו כאן בעבר שהסיפורים מבימ"ד זה צע"ג.

[מה שנכון נכון]

אולי יש מקורות לשאלה זו אצל מלר ברבן של כבה"ג. לע"ע אעיר שר' אייזיל נפטר בד' טבת תרל"ג, ורח"ס נשא את בת רר"ש באלול אותה שנה (ע"פ הראשון לש"ב).

[איש_ספר]

בספר גדולי הדורות של הגרי"מ שטרן בערכו של ר"י בכ"ר דוד מסופר כי הרב הצדיק משפיטקובא כאשר עבר בקושטא היה אורח על שולחנו של הר"י בשבת. הסעודה היתה בהרחבה כיד המלך עד שכבדה תנועתם של הסועדים. בסוף הסעודה ביקש הר"י משמשיו: שאוני (!) הר"ש היה סבור כי כוונתו לצוות לשמשיו להטילו במיטתו, אבל מה מאד התפלא לראות כי השמשים הניחוהו סמוך לעמודו, ושם עמד והגה בתורה עד אור הבוקר.

יש מי היכול למצוא מקור מוקדם יותר לסיפור?

[לב האבן]

viewtopic.php?t=42642

[עושה חדשות]

בספר נפש הרב (ומשם?) ובעובדות והנהגות מובא המעשה הבא

באחת מאסיפות הרבנים בפולין טען רבי אייזיל חריף זצ"ל באירוניה שלאחר מאה ועשרים שנה בדעתו להביא את הגאון בעל הנודע ביהודה לדין תורה על שהפסידו חמישה רובל שכן באחת מתשובותיו תיאר את החכם הספרדי רבי דוד בכר זצ"ל בתוארים כה מופלגים עד כדי כך שהלך מיד רבי אייזיל וקנה את חיבורו דברי אמת בחמישה רובל וכעת לאחר שעיין בו ודפדף בו קצת לא מצא בו את שחשב ותיאר לעצמו ונמצא שהגאון הנודע ביהודה גרם לו את ההפסד הזה של ה' רובל. באותה אסיפה היה גם מרן הגר"ח זצ"ל ושאל תיכף את רבי אייזיל חריף מה הדין גבי עד אחד נאמן באיסורין בנשים וענהו רבי אייזיל חריף דבודאי אמרינן ליה עד אחד נאמן שהרי מעשים בכל יום שאנו סומכים על נשותינו בעניני כשרות וטהרה וכל זה מיוסד על הדין דעד אחד נאמן באיסורין אולם מרן הגר"ח אמר לו שיש בספר דברי אמת סימן שלם בנידון הזה והוא מביא דעת כמה מן הראשונים שבאמת לא שייך כללא דעד אחד נאמן באיסורין באשה והטעם שאנו סומכים על הנשים בעניני טהרה וכשרות הוא כסברת הגמ' בפסחים ד' ע"ב בחבר שמת והניח מגורה מלאה פירות דחזקה על חבר כלומר דאיכא רובא דליתא קמן שהכל מעושר וא"כ ה"נ בנשים דידן שסומכים עליהם ארובא דליתיה קמן והוסיף מרן הגר"ח זצ"ל ואמר שכדאי הוא לשלם כל החמישה רובל בעד סימן זה בלבד.

ויש להטיל ספק גדול בכל הסיפור כי ר' אייזיל חריף נפטר בתרל"ג ורח"ס נולד בתרי"ג נמצא שהיה בן עשרים בשעת מותו, וא"כ היכן נפגשו במסיבת רבנים?

אם הסיפור היה...
התפיסה של ר' חיים היא חזקה ביותר, כי זה הסימן הראשון בספר דברי אמת!

[יעקובי]

מה חבל שאשכול סביב דמותו של ר"י בכ"ר דוד עוסק בעיקר בבדיות.
ברצוני לתרום משהו יותר מהותי.
ביטוייו של הנוב"י מפורסמים. אולם ככל הנראה הדברים הבאים פחות ידועים.

ר' בצלאל רנשבורג - תלמידו של הנוב"י - בספרו הבהיר חכמת בצלאל (פתחי נדה), כשעסק בסוגית ספקא דאורייתא לחומרא, כתב את הדברים הבאים (עמ' תרנב-תרנה):

ואחרי בינותי בספרים, ראיתי לבריבי, הגאון הכולל, חכם יצחק בכ"ר דוד, בספרו דברי אמת, כתב קונטרס שלם על זה... והוא הפליא לעשות מכל אשר היה לפניו, המה בעל בני שמואל ומהרי"ט והפר"ח והכפו"ת וכרו"פ, ולהיות ספרו אינו מצוי כלל במדינותינו, ורק אחד היה פה, בעזבון מ"ו הגאון בעל שו"ת נ"ב וצל"ח, לזה ראיתי כי טוב, להניף ממנו פרפרת הזה הנוגע רק לנידון הזה... לעשות לו מדור פה, למען יהיה ערוך לעין כל, כי כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מדבריו הקדושים, ואליו יש לשמוע, כי רב הוא, וכל דבריו כגחלי אש. וזה לשונו...

עכ"ל הגאון דברי אמת. ותורת אמת היתה בפיהו, ויעו"ש שהאריך עוד בזה בקונטרסו שם בחבילי ראיות לזה, ולבאר כל חמירא נגד שיטת הרמב"ם, ושפך סוללה להביא ראיות ברורות מן הש"ס לשיטת הרמב"ם כפי שורשו הזה, ולא העתקתי פה אלא יסוד הדברים שזכיתי תל"י לכוין אתו... והדברים ברורים וראויים למי שאמרם, וכדאי הוא הגאון ז"ל לסמוך על הכרעתו בזה, כי רב הוא, ורוח אלדי' דיבר בו לכוין קושט דברי אמת.

שו"ר שכבר הוזכר בגיליון עלים לתרופה שהובא מעלה. ובכ"ז משנה לא זזה.

[איש_ספר]

מה חבל שאשכול סביב דמותו של ר"י בכ"ר דוד עוסק בעיקר בבדיות.
ברצוני לתרום משהו יותר מהותי.
ביטוייו של הנוב"י מפורסמים. אולם ככל הנראה הדברים הבאים פחות ידועים.

ר' בצלאל רנשבורג - תלמידו של הנוב"י - בספרו הבהיר חכמת בצלאל (פתחי נדה), כשעסק בסוגית ספקא דאורייתא לחומרא, כתב את הדברים הבאים (עמ' תרנב-תרנה):

ואחרי בינותי בספרים, ראיתי לבריבי, הגאון הכולל, חכם יצחק בכ"ר דוד, בספרו דברי אמת, כתב קונטרס שלם על זה... והוא הפליא לעשות מכל אשר היה לפניו, המה בעל בני שמואל ומהרי"ט והפר"ח והכפו"ת וכרו"פ, ולהיות ספרו אינו מצוי כלל במדינותינו, ורק אחד היה פה, בעזבון מ"ו הגאון בעל שו"ת נ"ב וצל"ח, לזה ראיתי כי טוב, להניף ממנו פרפרת הזה הנוגע רק לנידון הזה... לעשות לו מדור פה, למען יהיה ערוך לעין כל, כי כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מדבריו הקדושים, ואליו יש לשמוע, כי רב הוא, וכל דבריו כגחלי אש. וזה לשונו...

עכ"ל הגאון דברי אמת. ותורת אמת היתה בפיהו, ויעו"ש שהאריך עוד בזה בקונטרסו שם בחבילי ראיות לזה, ולבאר כל חמירא נגד שיטת הרמב"ם, ושפך סוללה להביא ראיות ברורות מן הש"ס לשיטת הרמב"ם כפי שורשו הזה, ולא העתקתי פה אלא יסוד הדברים שזכיתי תל"י לכוין אתו... והדברים ברורים וראויים למי שאמרם, וכדאי הוא הגאון ז"ל לסמוך על הכרעתו בזה, כי רב הוא, ורוח אלדי' דיבר בו לכוין קושט דברי אמת.

שו"ר שכבר הוזכר בגיליון עלים לתרופה שהובא מעלה. ובכ"ז משנה לא זזה.

אף תלמידיו של הנוב"י קבלו ממנו את הערכתו לרבינו ותורתו: וכך כותב מהר"ר אליעזר פלקלס בעל תשובה מאהבה: שמעתי חדשים מקרוב מידידי וחביבי הרב הבקי מאד מו"ה בצלאל ר"ב נ"י שראה בקונטרס איש האלדים קדוש הגאון מו"ה יצחק בכר דוד בספרו דברי אמת הוכיח בהוכחות אמיתות וכו' . ועוד: ואחר זמן במקרה טהור הקרה ה' לפני ספר דברי אמת להגאון מוהר"ר יצחק בכ"ר דוד וראיתי שהרגיש במה שכתבתי עיין שם קונטרס עשירי סימן ד' דף ק' ע"ג דברים חריפים ובקיאים ואמתיים אשרי עין ראתה אלה . כיו"ב יחסו של עמיתו מהר"ר בצלאל רנגשבורג: "ואחרי בינותי בספרים ראיתי לבריבי הגאון הכולל חכם יצחק בכ"ר דוד בספרו דברי אמת כתב קונטרס שלם על זה...והוא הפליא לעשות מכל אשר הי' לפניו המה בעל בני שמואל ומהרי"ט והפר"ח והכפו"ת וכרו"פ ולהיות כי ספרו אינו מצוי כלל במדינתינו ורק אחד היה פה בעזבון מ"ו הגאון בעל שו"ת נ"ב וצל"ח... כמה הלכתא גבורתא איכא למשמע מדבריו הקדושים ואליו יש לשמוע כי רב הוא וכל דבריו כגחלי אש

אגב גם בכתבים של ר"נ מניקלשבורג בעל קובץ שהיה חניך הישיבה בפראג נזכר ר"י בכר דוד בכבוד.
האמת שד"ז מפליא מאד, הרי ספרו דברי אמת לא יצא בחייו, ומי סדר כל שבחו לנוב"י עד שכתב לו תארים כבירים כאלה?! ואולי היה זה איש הביניים מהר"ר אברהם גרשון קיטובר.

[צורבא מדרבנן]

דע כי מה שהביאו בעלים לתרופה מדברי הגאון שואל ומשיב תליתאה ורביעאה בשבחי הגאון ר"י בכר דוד ראה שם, הוא מועתק מהמבוא לספר מערכות דברי אמת עמ' 8 שיצא לאור בשנת תשלז ע"י מכון ירושלים.

והם העתיקו זאת מדברי הגרי"ח סופר שליט"א שבקובץ אוצרות ירושלים שנת תשל"ה גליון קסז סימן תא ראה שם.

ופלא שלא כתבו בשם אומרו להביא גאולה לעולם!!

[שייף נפיק]

בספר גדולי הדורות של הגרי"מ שטרן בערכו של ר"י בכ"ר דוד מסופר כי הרב הצדיק משפיטקובא כאשר עבר בקושטא היה אורח על שולחנו של הר"י בשבת. הסעודה היתה בהרחבה כיד המלך עד שכבדה תנועתם של הסועדים. בסוף הסעודה ביקש הר"י משמשיו: שאוני (!) הר"ש היה סבור כי כוונתו לצוות לשמשיו להטילו במיטתו, אבל מה מאד התפלא לראות כי השמשים הניחוהו סמוך לעמודו, ושם עמד והגה בתורה עד אור הבוקר.

יש מי היכול למצוא מקור מוקדם יותר לסיפור?

בס' החסידות של מארכוס עמ' 30 ועמ' 159 נזכרה פגישתם של ר"ש ור"י בקושטא
במצ"ב מובא שמועה אחרת על סעודתו הרחבה של ר"י כשהר"ש נזכר בין הסמוכים על שולחנו.

מעיין דוד.PDF

אך את הסיפור שהבאתי למעלה לא מצאתי באוצר.
ושו"מ בגליון עלים לתרופה שעלה למעלה בסוף המאמר, שהסיפורים סביב התראותו של ר"ש עם ר"י לא מסתדרים עם סדר הזמנים. עי"ש.

וכיון שעלה שוב עניינו של העלים לתרופה. האם יש כאן מישהו שיכול להסיר במקצת את התעלומה המשונה מכל, אודות הספר מימני מיכאל קושטא תקל"ז מאת רבי מיכאל הכהן תלמידו של רבי יצחק בכ"ר דוד, שכותב המאמר מצטט ממנו כמה סיפורים על רבו הנזכר. ואין זכר לחכם ולספרו בשום מקום. הנשמע כדבר הזה?

====
באמת לא ידעתי מה זכה ר"י בכ"ר דוד שעל צווארו השתרגו כ"כ הרבה סיפורים בדויים, יותר מאשר שאר חכמי מדינתו וזמנו כמו למשל הרבנים מחנ"א ומל"מ. בשאל אביך ויגדך ח"א עמ' רסו מסופר סיפור אודות הר"י שנתן מחצית מחלקו בעוה"ב כתשלום פיוס לעגלון שאונה בשגגה. הרב המספר זצ"ל ברצונו להציג לשומעיו מי הוא הרב ר"י, עושה זאת כמובן באמצעות פנייתו המפורסמת של הנוב"י, ואף מוסיף מתחושת ליבו כי בלא ספק כאשר כתב הנוב"י את תשובתו הנזכרת לר"י, שיניו דא לדא נקשו (!). הסיפור התחבב ביותר על דרשני זמנינו והם מעתיקים אותו בספריהם, אשר רבים מהם מצויים באוצר (בעוונות). בכמה מהספרים הוסיפו נדבך, והרגשתו של הרב המספר זצ"ל הפכה לעובדה היסטורית. כך למשל כותב מחבר אחד: "ודי אם נזכיר מה שכתב (!) עליו הגאון בעל הנודע ביהודה: ושיני דא לדא נקשן כשאני מזכיר את הגאון רבי דוד בכר". (הציטוט הבדוי כולל את הכינוי הבדוי: דוד בכר...).

בל נשכח שאת שאל אביך ויגדך כתב הר"י שפיגל ז"ל ולא הגר"ש שבדרון בעצמו. וכבר היה מעשה שהייתי אצל הגר"א ארלנגר וסיפר מעשה נורא ששמע מהגר"ש, ונמתי לו כי בשאל אביך ויגדך כתוב אחרת, ואמר, יתכן, אבל כך אני שמעתי..
ובר מן דין שידוע המעשה מהחזו"א לר' שלום שיכול לסםר סיפורים מחזקים על הגדולים אפילו שהם לא היו וזה היה אחד מהם..

[איש_ספר]

האם נכון לומר שהספרים היחידים מחכמי תורכיה ויוון שנדפסו בארצות אשכנז הם: מחנ"א, משל"מ, דברי אמת ושעה"מ?

רוזאניס כותב שהדברי אמת שחל"ח בשנת תקט"ו. הוא לא כותב מקור.

מה שיש בידי זה רק את זה: בשנת תק"ך כשהופיע ספרו הוא כבר לא היה בין החיים. בשנת תקי"ב עדין חתום בהסכמה לספר עם שאר רבני עירו.

האם יש ידיעות נוספות לפיהם ניתן לצמצם יותר?

אנא עזרתכם!

[מחולת המחנים]

האם נכון לומר שהספרים היחידים מחכמי תורכיה ויוון שנדפסו בארצות אשכנז הם: מחנ"א, משל"מ, דברי אמת ושעה"מ?

כוונתך כנראה בעיקר לספרים יותר למדניים, כי הכנה"ג נדפס גם באשכנז, וכמו"כ ספרי רבי אליהו הכהן (שבט מוסר, מעיל צדקה, מדרש תלפיות), ומן המוקדמים יותר שו"ת מהרשד"ם וספרי מהר"ש יפה בעל יפה תואר ויפה מראה.

[איש_ספר]

האם נכון לומר שהספרים היחידים מחכמי תורכיה ויוון שנדפסו בארצות אשכנז הם: מחנ"א, משל"מ, דברי אמת ושעה"מ?

כוונתך כנראה בעיקר לספרים יותר למדניים, כי הכנה"ג נדפס גם באשכנז, וכמו"כ ספרי רבי אליהו הכהן (שבט מוסר, מעיל צדקה, מדרש תלפיות), ומן המוקדמים יותר שו"ת מהרשד"ם וספרי מהר"ש יפה בעל יפה תואר ויפה מראה.

אכן חשבתי רק על ספרי הלכה.

ואכן כוונתי דוקא לספרים מהמאה השש עשרה/השבע עשרה. שנות התי"ו ואילך ולא קודם.

[מה שנכון נכון]

רוזאניס כותב שהדברי אמת שחל"ח בשנת תקט"ו. הוא לא כותב מקור.

מה שיש בידי זה רק את זה: בשנת תק"ך כשהופיע ספרו הוא כבר לא היה בין החיים. בשנת תקי"ב עדין חתום בהסכמה לספר עם שאר רבני עירו.

רוזאנס כותב שאת דרוש ט"ו דרש בשנת תקי"ג.
אך זו טעות, כי התאריך המופיע בתחלת הדרוש הוא תק"ג.
הדרוש המאוחר ביותר הוא דרוש י"ד משנת תק"י.

מפנקס בה"ד בקושטא עמ' 173-4 עולה שבחודש שבט תקי"ב לא היה בין החיים. ואם חתם באותה שנה על הסכמה (על איזה ספר? לפו"ר מצאתי רק מתקי"א) א"כ תקי"ב היא שנת פטירתו.
(בעמ' 75 נמשכה המהדירה אחרי רוזאנס).

[איש_ספר]

אין על עפר משלך!

מש"כ תקי"ב, היה זה שלא בעיון כה"צ והתכוונתי למכתב שבס' שערי בנימין זולקווא תקי"ב, שיש שם כמה מכתבים מן השנה הזו.
אלא שמכתבם של רבני קושטא לא ניתן כהסכמה לספר (כאותם מכתבים מתוארכים) אלא כשליחות של המחבר לערי אירופה בעד בית הכנסת של מרן הב"י בניקופול ומדובר ככה"נ בתקופה קדומה יותר. לא בדקתי מתי. לפ"ש לא מצאתי אצל יערי תיארוך של שליחות זו אע"פ שהוא מזכירה.

שו"ר הסכמתו לספר קרית מלך רב וחתומה נשא תקי"א. בדקתי בלוח והרי זה בתחילת חודש סיון שנה זו. א"כ ניתן לצמצם עוד מעט את מועד פטירתו. בין סיון תקי"א לשבט תקי"ב...

ואם כבר, אציין שרוזאניס רושם את שנת לידתו תנ"ה לערך ואילו במפעל הביבליוגרפיה רושמים סמוך לשנת ת"ן. ולא ידעתי מקורם.

כמדומה שאזכורו הראשון מצאתי משנת תפ"ז בבית הדין של או"ה תעודה יח עם הרבנים מהר"ר אפרים נבון בעל מחנ"א ומהר"ר יעקב אלפנדארי בעל מוצל מאש.

[וונדרבר]

שו"ר הסכמתו לספר קרית מלך רב וחתומה נשא תקי"א. בדקתי בלוח והרי זה בתחילת חודש סיון שנה זו. א"כ ניתן לצמצם עוד מעט את מועד פטירתו. בין סיון תקי"א לשבט תקי"ב...

ב"עלים לתרופה" תמוז תשע"א שהובא לעיל
viewtopic.php?f=7&t=40309&p=498251&sid=8d29e13b7d31d0a94b681bf860ae98cf#p461257
כתוב שם שיומא דהילולא של הדברי אמת הוא: ג' תמוז.
אמנם שם כתבו (תקט"ו), והרב משנ"ן הוכיח שהשנה אינה נכונה, אך אולי יש איזה מקור לתאריך ג' תמוז.