פורום אוצר החכמה

מה ההלכה בדין מי שנכשל ל"ע באמירת דברי גנאי ובזיון על ת"ח שנפטר, מה ההלכה דורשת? הם צריך לילך על קברו? או די בגדרי תשובה וחרטה וקבלה על העתיד?

מתי נאמרו הדברים - בחייו או לאחר מאה ועשרים?

לאחר מותו

לולי דמיסתפינא כתב:מה ההלכה בדין מי שנכשל ל"ע באמירת דברי גנאי ובזיון על ת"ח שנפטר, מה ההלכה דורשת? הם צריך לילך על קברו? או די בגדרי תשובה וחרטה וקבלה על העתיד?

שולחן ערוך סימן תרו סעיף ב
"אם מת אשר חטא לו, מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר: חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו"
משנה ברורה ס"ק י"ד
"ואם חירפו לאחר מיתה א"צ לילך על קברו אלא מבקש ממנו מחילה במקום שביישו:"

ומקור הדברים בשלטי הגבורים ב"מ לג. אות א' ע"ש שהאריך בזה.

דן בשאלה זו בשו"ת באר משה ח"ב סי' נ'.

בדיוק הזדמן לידי מי שהעתיק כמה קטעים בנידון זה:

כתב המהר"ם מרוטנברג (ח"ד סימן קלב):

"יש עון גדול ועונש רב לשלוח ידו בקדושים אשר בארץ [=שוכני עפר] כמו שמצינו (חגיגה כב,ב) שרבי יהושע לא אמר אלא בושני מדבריכם בית שמאי ואמרינן כל ימיו הושחרו פניו מחמת התעניות... יקבל תשובה... וטוב לו" [הדברים הובאו בשו"ת הרשב"א (ח"א סתתנ"ה)].

ובשלטי גיבורים בבא מציעא לג,א (מדפי הרי"ף) הוסיף להביא תשובת מהר"ם מרוטנבורג אודות – "אחד שחירף שוכני עפר... יש לו ליקח מנין ולילך על קיברו ולבקש מחילה מן המת", ודייק מלשונו כי המבייש צריך ללכת ממש על קברו.

אמנם בשם רבינו יחיאל הביא "אם מביישים לאדם לאחר מותו אין צורך לילך על קברו אלא [=יבקש מחילה] במקום שביישו. ואף על פי ש... הלך רבי יהושע ונשתטח על קבר בית שמאי... יש לומר שרבי יהושע לפנים משורת הדין עשה".

בעקבות המהר"ם מרוטנבורג פסק הרמ"א (חושן משפט סימן תכ סל"ח): "המדבר רע על שוכני עפר, צריך לקבל עליו תעניות ותשובה ועונש ממון כפי ראות בית דין. ואם קבורים בסמוך לו ילך על קבריהם ויבקש מהם מחילה, ואם הם רחוקים ישלח שם שלוחו".