בעברית בת ימינו נהוג להשתמש במילה רגש לתחושות נפשיות, אם חיוביות או חלילה שליליות.
ואילו בכתובים, 'למה רגשו גוים' - נתקבצו גוים. 'נהלך ברגש' - בהתקבצות (למלאות העזרה). 'מרגשת פועלי און' - התקבצות פועלי כו'.
כיצד א"כ התאזרחה המילה 'רגש' למשמעות שונה? וכיצד מבטאים בלשון המקרא את הנהוג לכנות בימינו 'רגש'?
תודה למשיבים.