כתב רבינו הרמ"ק בספרו
אור יקר, פ'
נח, סימן ג
(כרך ד, עמ' ז-ח, מוגה מכ"י):
בענין הפסוק [- "לכו חזו מפעלות א-להים אשר שם שמות בארץ", ראה זוהר בראשית נח, ב; נח ס, א] -
הם שני פסוקים,
הא' במזמור מ"ו לכו חזו מפעלות ה' אשר [שם] שמות בארץ.
הב' במזמור ס"ו לכו וראו מפעלות א-להים נורא עלילה על בני אדם.
ויש פסוקים הרבה בזוהר מתחלפים -
הא' בפ' אם בחוקותי: ואת משפטי תשמרו, דריש משפטי, וכתיב מצותי.
הב' בפרשת בראשית: והיה השרב לנוה, ודריש והיה השרון לנוה צאן.
הג' אם עונות תשמור י-ה א-דני מי יעמד בפרשת [בלק], ודריש יהו"ה.
וכיוצא פסוקים אחרים.
ויש אומרים שהיה להם מוחלפת הנסחא, כעין שפירשו בגמרא (= ירושלמי תענית ד, ב): שלשה ספרים עלו וכו',
וזה דוחק גדול!
עם היות שבמלא וחסר יש חלוף בספרים -
אינו קשה כ"כ, כדפי' בגמרא (= קידושין ל, א) שאין אנו בקיאים במלאים וחסרים, כענין: נשיאים - נשיאם, אשימם - אשמם,
מפני שהקריאה אחת.
אמנם שינוי קריאה קשה מאד!
ולומר שלא היו בקיאים ונפל טעות בדבריהם -
קשה מאד, ח"ו.
ולומר שנפל טעות סופרים בספרים [= בכתבי-יד של הזוהר] -
נוכל לתקן קצת, אבל לא בכל המקומות -
מפני שדורש המלה בעצמה.
והיותר טוב - להרכיב שני הפסוקים, ולומר שדורש שניהם כאחד.
ובקצת מקומות אני מתקן הענין.
וכאן הרכיב שני פסוקים - הא' לכו חזו, והב' לכו וראו,
והכוונה [...]
וכיוצא, יוכל המעיין לתקן בכיוצא בזה.
א.
וראה עוד מש"כ רבינו בארוכה בפ'
בחוקותי, סי' א, ובתו"ד
(כרך יג, עמ' רט, מוגה מכ"י):
וחזרתי על כל הצדדים להגיה נוסחת הספרים "ואת מצותי" במקום 'משפטי' - ולא עלה בידי כלל [...]
ואין ספק שזה מכמה פסוקים המחולפים בזוהר, וכבר פירשנו לך שני לו בפרשת אמור סימן ט"ו.
ולשבש הספרים ולהגיה 'מצותי' במקום 'משפטי' כמעט נמנע [...]
ב.
וז"ל בפ'
אמור, סי' טו, בתו"ד
(כרך יג, עמ' ר, מוגה מכ"י):
והיה השרון לאגם מים - כך היא הגירסה בכל הספרים.
וזה אחד מארבעה או חמשה פסוקים המתחלפים בזוהר -
שעם כל זה חזרנו על כל המקרא ולא מצינו אלא 'והיה השרב לאגם מים', או 'והיה השרון לנוה צאן', או 'והיה השרון כערבה'.
ומה שאפשר לפרש בדוחק הוא זה שכוונתו לומר שני הפסוקים ועיקר ראייתו משניהם [...]