שמות תמוהים בתנ"ך

[אישצפת]

בדברי הימים מופיעים כמה שמות תמוהים שמלבד שבימים אלה היו הילדים תובעים את הוריהם על שנתנו להם שם זה. גם בזמנם הדבר תמוה מצד נותן השם כיצד נתן שם זה. וכגון השמות: חלאה, זמה, אתנן וכו'. שמות שמשמעותן אינה טובה בלשון המעטה. אשמח לידע אם יש מי שעמד על עניינים אלו.

[תוכן]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

[קאצ'קלה]

ידועים דברי החת"ס בשו"ת אה"ע חלק ב סי' כב:

רחוק מאוד בעיני שיקרא אדם מישראל שם בנו זמה, שהוא עצת חטאין... אלא זמה גופיה ר"ל עצת חטאים, וכתיב ותוסרנה כל הנשים ולא תעשינה כמזמתיכם, לא יעלה על דעת ישראל לקרוא שמו בשם זה. ובית לוי שקרא בנו זמה, אולי לא ידעו עדיין מה שאמר דדוד המלך ע"ה ברוח הקודש אשר שם שמות בארץ, ולא נזהרו, שהרי קראו בנו קרח והוא שם אלופי אדום ולא נזהרו בו...

[קאצ'קלה]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

על הפסוק וּבְנֵי חֶלְאָה צֶרֶת יצחר וְצֹחַר וְאֶתְנָן, כבר דרשו חז"ל (שמו"ר א יז):

חלאה ונערה. לא חלאה ונערה הואי, אלא מרים היתה, ולמה נקראת חלאה ונערה? שחלתה וננערה מחלייה והחזירה הקב"ה לנערותה... ובני חלאה צרת וצחר ואתנן, צרת שנעשית צרה לחברותיה, צחר שהיו פניה דומין לצהרים, ואתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו.

[ארזי הלבנון]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

כעין זה כתב גם בספר 'בתורתו של ר' גדליה' (נדל, בעריכת ר"י שילת)

[כלבאשבוע]

הגמרא דורשת באין-ספור מקומות שהשמות לא היו שמותיהם האמיתיים אלא כתוב כך רק כדי ללמד.
לדוגמא הגמרא בסוטה בשלהי פרק ראשון.

[סגי נהור]

בשולי הדיון, האם יש מי שעסק במגמה הכללית של מדרשי חז"ל לזהות שמות לא מוכרים עם דמויות מוכרות?

כלומר, מה אכפת לנו שיהיה אדם בשם התך, עד שנצטרך לפרש שהוא דניאל? ומדוע אמרפל אינו יכול להיות רק אמרפל? וכו'.

[אישצפת]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

[אישצפת]

הגמרא דורשת באין-ספור מקומות שהשמות לא היו שמותיהם האמיתיים אלא כתוב כך רק כדי ללמד.
לדוגמא הגמרא בסוטה בשלהי פרק ראשון.

יש לעיין בזה מצד הכלל של אין מקרא יוצא מידי פשוטו. הלא הפסוקים שקדמו לפסוק 'ובני חלאה צרת וצחר ואתנן' והפסוקים שאחריו מדברים על הורים ביולוגים וסדר דורות ומה נשתנה פסוק זה לפרשו בני מלשון בנין וכל הילדים הנזכרים שם הינם כינוי לחלאה שהיא עצמה כינוי למרים. ובמיוחד שמדובר בספר דברי הימים שעיקרו נועד לכתוב סדר הדורות ולא לכתיבת מדרשים. קשה להוציא מקרא מידי פשוטו. אין אני בא להרהר חלילה אחר דברי חז"ל בגמרא בסוטה שם ובמדרש הנ"ל אולם תורה היא וללמוד אני צריך.
ומצאתי למהר"ץ חיות במבוא התלמוד שכתב שכלל זה של אין מקרא יוצא מידי פשוטו לא נאמר בדברי הימים שעיקרו לדרש. והיינו שהיה להם מסורת וקבלה על השמות שם. וכעי"ז כתב ביפה תאר שמות רבה פ"א סימן י"ז.
ואולם מלשון התרגום בדברי הימים משמע שהבין כפשוטו שהרי פעמים חרג מתרגום מילולי להסביר ע"פ דרשות חז"ל כמ"ש שם גבי אפרת ויעבץ וכאן תירגם כפשוטו ולא כדרשת הגמרא. גם במנחת סוטה לרבי אברהם אבן מוסא שכתב ליישב ההכרח להוציא המקרא מידי פשוטו משמע דלא סבירא ליה כהני רבוותא שקבלה היא להם על כל השמות.

[ר_חיים_הקטן]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

כעין זה כתב גם בספר 'בתורתו של ר' גדליה' (נדל, בעריכת ר"י שילת)

אפשר להעלות פה את דבריו?

[אפרים זלמן]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

כעין זה כתב גם בספר 'בתורתו של ר' גדליה' (נדל, בעריכת ר"י שילת)

viewtopic.php?p=448170#p448170

[ארזי הלבנון]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

כעין זה כתב גם בספר 'בתורתו של ר' גדליה' (נדל, בעריכת ר"י שילת)

אפשר להעלות פה את דבריו?

בשמחה,
מצ"ב.
מקור: 'בתורתו של ר' גדליה' (הוצ' שילת, תשע"ב) עמ' קו-קז.

[ר_חיים_הקטן]

יישר כחך.

[ר_חיים_הקטן]

בזמן התנ"ך שמות בני אדם לא היו רק שם, אלא ביטאו מושג או רעיון. שמו של בן אדם יכול היה להשתנות במשך ימי חייו, בהתאם לסביבתו אל לחוויות שהוא עבר, וכמו שנעמי בקשה שיקראו לה מרה. השמות שאתה מזכיר, לא ניתנו על ידי הוריהם, אלא השמות מבטאים איזה שהוא מקרה או תנועה או גישה או מסר, שהיו נכוחים לבן אדם עצמו או לסביבתו וכיוצא. ודומה לזה השמות מחלון וכליון.

כעין זה כתב גם בספר 'בתורתו של ר' גדליה' (נדל, בעריכת ר"י שילת)

כעין זה מצאתי היום בספר הכתב והקבלה (בראשית כה:יג).

[ארזי הלבנון]

כעין זה מצאתי היום בספר הכתב והקבלה (בראשית כה:יג).

יישר כח, יפה מאד.
זה באמת דומה, אבל עדיין נראה שיש לר' גדליה חידוש נוסף. לדעת ר' גדליה ייתכן שלאדם כלל לא ניתן שם, כי שמו של האדם הוא עניין מהותי וכל עוד לא ראו סיבה מספיק טובה לקרוא בשם מסויים - פשוט לא קראו. בכתב והקבלה זה לכאורה קצת יותר עדין, שאמנם קראו בשם (כנראה בצורה סתמית) אך לא מן הנמנע שהוא ישתנה בעקבות מאורע וכו':

בשמתם לתולדתם. שמות אנשים משתנים לפעמים מסבות שונות, כגון בנשואין שנושא פחות המעלה את בת חשוב המעלה, משנה שמו לשם המשפחה המכובד ביותר, וכן לפעמים שנוי מקום האדם גורם לו לשנות שמו, שכשקונה או יורש נחלה המפורסמת, יתכבד האדם להקרא ע"ש נחלה הבאה לו, לכן אמר, בשמותם לתולדותם, לומר כל תולדותיהם וזרעם אחריהם לא שנו שמותיהם. כי ישמעאל מצד בן לאברהם, היה מפורסם ונודע בחשיבות מעלתו והיה להם לכבוד ולתפארת, להיות נקרא בשמו לבדו, וכן כשבאו לנחלת חצרות עיירות וכרכים, לא שנו את שמותם כי נהפוך הוא החצרות והטירות נתעלו בחשיבות בהיותם נקראים ע"ש בעליהם ממשפחת אברהם, לכן אמר אח"ז ואלה שמותם בחצריהם ובטירותם:

ועדיין, גם לר' גדליה ברור שהיה כינוי מסויים שאם לא כן איך תקשרו? ואם כך אז דבריו אכן זהים לשל הכתב והקבלה.