פורום אוצר החכמה

סוכה נג ע"א:
אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה.
והנה איתא (בבא מציעא לו ע"ב): דאמרינן מלאך המות מה לי הכא ומה לי התם.
לכאורה סתרי אהדדי. ואולי יש להבדיל בין אדם לבהמה.
אודה למשיבים בטוב טעם.

כיונת לדעתו של גדול ה"ה הכהן הגדול רבי צדוק הכהן מלובלין בתשובה תפארת צבי הל' נדה סי' ז' אות ט'
באמצע פלפול בדבר הלכה בסוגי' דמחזיקין ממקום למקום

מעיין, יאושר כחך וחילך. תודה רבה.
ועדיין, אם יש באפשרות מי להוסיף ולבאר מה בין אדם לבהמה בעניין זה ומה טעמו [וכן אם יש הבדלים נוספים בין שתי המימרות] אודה מראש.

זקן ששכח כתב:מעיין, יאושר כחך וחילך. תודה רבה.
ועדיין, אם יש באפשרות מי להוסיף ולבאר מה בין אדם לבהמה בעניין זה ומה טעמו [וכן אם יש הבדלים נוספים בין שתי המימרות] אודה מראש.

ב"ק ב,ב: מאי שנא גבי אדם דכתיב כי יגח ומאי שנא גבי בהמה דכתיב כי יגוף, אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח, בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף. וברש"י שם בפי' השני דאית ליה מזלא ואינו נח להמיתו בנגיפה, ובגליון הש"ס ציין לדברי רש"י שבת נג[צ"ל נו‎],ב ד"ה מזלא. ועי' היטב רבינו בחיי שמות כא,כח.

נראה שבזה ישנו פתח לחלק גם לענין הנ"ל.

אולי יש לקשר זה עם דעת כמה מהראשונים (כמדומני הרמב"ן בכלל), ודלא כשי' הבעש"ט גבי השגחת הבורא על הנבראים. שבאדם היא השגחה פרטית על כל פרט ופרט במעשיו, משא"כ בבע"ח היא שהיא כללית יותר, ועצ"ע.

זו דעת הרמב"ם.

לעצם הקושי' נוכל לומר דמלאך המות מה לי הכא מה לי התם, הכוונה שאין משנה המקום שישלוט המלאך המות במקום מן המקומות ואי מצד הגזירה שנגזר שימות דוקא שם ע"י המלאך, מ"מ גם המפקיד לא הי' יכול להשמר מזה שאינו יודע מקום הנגזר, והיא פטור מדיני השמירה, מ"מ לשון הגמרא אין משמע כן שהי' ליה לומר 'אטו את ידעת אתרא דמלאכא דמותא'
שוב עיינתי וז"ל המהרש"א על אתר בסוכה
לתמן מובילין יתיה כו'. ועד"ז כינו את המיתה בהולכה כמ"ש פ"ק דסוטה אין הולכות אלא לשון מיתה שנאמר אנכי הולך למות ודקדק לומר דבר אינש כו' דשאר ב"ח מיתתן במקרה משא"כ מיתת בר אינש הוא ע"פ הגזירה בזמן שהגיע למות ובכלל הגזירה נמי באיזה מקום אם במכובד לו או במבוזה כפי מעשיו לטוב או לרע
ויש לעיין בסוגי' שהאריכו בה הקדמונים בביאור ג' סוגי מיתה המבוארים בפסוק שמואל א כו י
כי אם ד' יגפנו, או יומו יבוא ומת, או במלחמה ירד ונספה

ועוד אציין לספר הנפלא מלא בקיאות מגדים חדשים
שנוגע קצת לענינינו


ומה שציין נוטר הכרמים לב"ק ב, אדם אית ליה מזלא וכו'
עיין שם בעין אליהו

ראוי להזכיר בזה ד' הירו' בשביעית פ"ט -

נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא חמא חד צייד צייד ציפרין פרס מצודתי' שמע ברת קלא אמרה דימוס ואישתיזב' ציפור אמר ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא כ"ש בר נשא

ומחד גיסא מבו' דאמרי' ק"ו מבע"ח לאדם, אבל סו"ס אמרי' נמי דציפור מבלעדי שמיא לא מתצדא.