הודעהעל ידי זסבה » ש' ינואר 05, 2019 11:38 pm
בעמוד רח
ערך ריתחא סוגיא דהו"ל להדרי בריתחא, עיין כתובות דף נג, א ודף סט, א, חולין נב א,
בנדפס השמיט - בשל"ה בשם מהרי"ק השיג על בעל הליכות עולם שזכר זה דאינו ענין לסוגי' זו כמ"ש התוס' שם.
של"ה - כללי התלמוד (ח) כלל כ"ף
קנז. כתב הליכות עולם (שער ב' פ"ב אות ל'): דרך האמורא למיבעי בעיא חדא דשמעינן מינה תרתי, לפי תשובת המשיב, ובאופן אחר היה יכול לשאול. בפרק אלו טרפות (חולין נב א), בעו מיניה רב כהנא ורב אסי מרב, נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן מהו, ואקשינן ותבעי להו חדא, כלומר, צלע אחת, ומהדרינן חדא דשמעינן (מיניהו) [מינה] תרתי קא בעו מיניה. כלומר, לפי תשובת המשיב מצי למפשט תרתי, דאי מהדר להו תרי כשרה כל שכן אחת, ואי מהדר טרפה, הא אחת כשרה, דאי סלקא דעתך אחת נמי טרפה, היה מהדר (ליה) [להו] בריתחא: שתים קא בעיתו, דמשמע הא אחת פשיטא להו דשרי, והא אפילו [קא פריש] אחת טרפה. ומדקא מהדר בניחותא שתים טרפה, משמע הא אחת כשרה. אבל אי מהדר להו אחת כשרה אכתי תרתי מבעיא להו אי כשרה או לאו. וכי תימא לפי זה מאחת נמי הוה שמעינן תרתי, דאי מהדר להו טרפה כל שכן שתים ואי מהדר להו כשרה הא שתים טרפה, דאי סלקא דעתך שתים נמי כשרה, מירתח הוה רתח, בתמיה, שתים כשרה אחת מבעיא. אלא [איכא למימר] לקולא הוא דאמרינן מירתח קא רתח, אבל לחומרא לא. רצוני, אם השואל יטעה לחומרא, לא חש המשיב לאהדורי בריתחא, אבל מהדר לו בניחותא, ולא הוי שמעינן מינה לאידך גיסא, ואכתי קא מבעיא לן, אבל אי טעי לקולא מירתח קא רתח, כמו שכתבתי.
זהו דרך הסוגיא באלו טריפות, ודון מינה לכל המקומות, כמו שכתבו התוספות ז"ל בכתובות פרק נערה שנתפתתה (נג א), גבי מכרה כתובתה לבעלה יש לה כתובת בנין דכרין או לא. ואקשינן, ותבעי מוחלת, כלומר, דהוה חדא דשמעינן מינה תרתי, דממוחלת הוה שמעינן כמו שמבואר בתוספות ז"ל תעיין שם, עכ"ל.
וכתב על זה מהר"י קארו (שם), זה לשונו: יש לתמוה דאין זה ענין לדבר הקודם, דההיא דפרק נערה שנתפתתה הכי איתא: בעי מוכרת, ומקשה ותבעי לך מוחלת, ומהדר השתא מוכרת [קא] מבעיא לי, מוחלת מבעיא. ולפום ריהטא הכי פירושו, השתא מוכרת מספקא לי, כל שכן דמספקא לי מוחלת. אבל אי אפשר לפרש כן, דמההוא טעמא דקאמר התם ליכא למפשט למוחלת דלא פקעה אלא דפקעה, ואם כן מאי כל שכן דקאמר ליה. אלא הכי פירושו, השתא מוכרת מבעיא לי, וסלקא דעתך דאיכא למימר דפקעה, כל שכן מוחלת דפשיטא ליה דפקעה, ופירש רש"י ז"ל כן. והתוספות ז"ל כתבו (כתובות נג א ד"ה ותבעי) דכהאי גוונא מפרש רבינו תם ז"ל בשלהי פרק המצניע (שבת צה ב) גבי נקב בכדי טהרתו, וכן בפרק כיצד הרגל (בבא קמא יט א) גבי יש העדאה לצרורות, וכן בפרק קמא דתמורה (ט ב) ובפרק האשה (רבה) [שלום] (יבמות קיז א), עכ"ל.
-
קבצים מצורפים
-
- לכידה.PNG (337.58 KiB) נצפה 11460 פעמים