'חייך קודמין' או חיי חבירך - ברוחניות

[נוטר הכרמים]

התעוררתי לנושא זה בעקבות האשכול הסמוך בענין דחיית מצוה מפני בין אדם לחבירו.

בפוניבז' מאז ימי קדם התהלכה הקביעה: 'ברוחניות תהיה אגואיסט!', וכמה הלכות קבועות נגזרו כתוצאה מכך. כמה חברותות נעזבו לאנחות באמצע הזמן כדין 'פועל שיכול לחזור בו באמצע היום', וכמה נימוסים והליכות נשכחו כפאה בצד הקמה אגב אורחא.

זכורני מימי שחרותי כי שמועה מבוססת גרסה, כי נחלקו הני תרי רישי מתיבתא זוטרתא, מרנן הגראי"ל שטינמן שליט"א והגרמ"י ליפקוביץ שליט"א, באם אין הלימוד עולה יפה, ואינו באשמתו של אחד מהם, אלא מחמת חוסר התאמה וכד', ולאחד מהם ישנה אפשרות להחליף באמצע הזמן ולהותיר את חבירו כצאן ללא מרעה, הרשאי לעשות כן, בעוד האחרון מתריע כי שום ברכה לא תצא מהנהגה כזו, ו'לא תגדל מלדרוך על השני', הרי שבשם הראשון נמסר, כי ענה: וכי אתה משועבד לו בשעבוד הגוף? ברור כי מוטל עליך לדאוג בראש ובראשונה ללימודך באופן הטוב ביותר.

(כמובן, שאין למדין מפי מעשה, והכל לפי המבייש והמתבייש, ומ"מ חילוקי הדעות הנ"ל התגלעו לא פעם, מה שבכל זאת מלמד ככל הנראה על שתי גישות שונות).

והנה מצינו בזה דברים נפלאים למרן החת"ס בספר 'תורת משה' פ' קדושים, וז"ל: ואהבת לרעך כמוך, אר"ע זה כלל גדול בתורה. יש לפרש ר"ע לטעמיה דדריש ר"פ איזהו נשך, וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי חבירך, וא"כ כיון שחייך קודמין איך אפשר לקיים ואהבת לרעך כמוך. מיהו הא דחייך קודמין היינו בעניני עולם הזה, אבל בחיי הנצחי דהיינו בלימוד התורה חייב ללמד עם אחרים, וע"כ אמר זה כלל גדול בתורה, דבענין לימוד התורה הוא כלל גדול לאהוב חבירו כמוך, (מ"מ לא אמר רק כמוך, כי עי"ז שמלמד לאחרים גם הוא עושה מצוה ומזכה עצמו ושניהם שוים). ועי' בשו"ת חת"ס חו"מ סי' קסד.

(וכבר הקשו בזה טובא, שהרי גבי ת"ת נמי מצינו דין חייך קודמין, דאיתא בקידושין כט,ב: הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד תורה הוא קודם לבנו, וכ"ש לאחרים, וא"כ הדרא קו' החת"ס לדוכתא היכן נאמר ואהבת לרעך כמוך, עי' שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ד סי' כו,ד.

ועוד ציינו בזה לדברי הגמ' גיטין ס,ב דאיתא התם דרב שימי בר אשי אתא לקמיה דאביי, א"ל לותבן מר בעידנא, א"ל אית לי עידנא לדידי, עיי"ש. וראה עוד בהיקף ובבהירות בספר הכתב והמכתב (בורשטין) שער ד פרק ז).

[יאיר]

יישר כח!!!

[איש_ספר]

ראוי להביא כאן דבריו הידועים של הגרשש"ק בהקדמת שער"י

שערי יושר.jpg (409.78 KiB) נצפה 5163 פעמים

[נוטר הכרמים]

זה עתה ראיתי במאסף ישורון החדש עמ' ע מהרב עמיחי כנרתי שהרחיב בענין זה, ראה בעיקר בהערה 52.

[שיבר]

ויש את ההבטחה המובאת בגמ' ע"ז וברש"י שם (איני יודע הדף) שהלומד עם חברו יזכה להבין תלמודו בלי יגיעה.

[תולעת ספרים07]

[מחקתי - וראה באשכול החדש שפחתי על עניין ואהבת לרעך כמוך - אם הכוונה בזה לדעת רש"י מאי דעלך סני וכו']
viewtopic.php?f=7&t=4847

[מעיין]

.

מחקתי לקיים מצות ואהבת...
ועיין אוהח"ק בפסוק לתולע...

[תולעת ספרים07]

[מחקתי כנ"ל]
יישר כוחך - דרך אגב יתכן שבעל וישב-משה היה מסכים איתי בפשט ברש"י בחומש וברא"ם שם.

[תולעת ספרים07]

[מחקתי כנ"ל]

[יאיר]

עוד פעם התחלנו...

[מעיין]

לתולעת המכובד:
לשון הרמב"ם הלכות דעות פ"ו ה"ג
מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא:

[איש_ספר]

זה עתה ראיתי במאסף ישורון החדש עמ' ע מהרב עמיחי כנרתי שהרחיב בענין זה, ראה בעיקר בהערה 52.

אין לי ישורון כעת לפני אבל אם אני זוכר נכון הנושא שם הוא לוותר על אמירת קדיש, וצדדי הספק אם יכול מי שאומר קדיש על אביו או אמו לוותר לאחר, שי"א שלא יעשה כן כי מפסיד את הוריו, וי"א שהנהגתו בויתור גם היא יש בה נח"ר להוריו. וא"כ אינו ממין הענין. יש שם עוד?

[נוטר הכרמים]

זה עתה ראיתי במאסף ישורון החדש עמ' ע מהרב עמיחי כנרתי שהרחיב בענין זה, ראה בעיקר בהערה 52.

אין לי ישורון כעת לפני אבל אם אני זוכר נכון הנושא שם הוא לוותר על אמירת קדיש, וצדדי הספק אם יכול מי שאומר קדיש על אביו או אמו לוותר לאחר, שי"א שלא יעשה כן כי מפסיד את הוריו, וי"א שהנהגתו בויתור גם היא יש בה נח"ר להוריו. וא"כ אינו ממין הענין. יש שם עוד?

ראה בהערה שציינתי שם מתרחב ודן בנידוננו ממש, ומביא הרבה מקורות, החת"ס והאגרו"מ שהבאתי ביניהם.

[תולעת ספרים07]

לתולעת המתעקש:
לשון הרמב"ם הלכות דעות פ"ו ה"ג
מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא:

דברי הרא"ם בפרשת קדושים:
ואהבת לרעך כמוך אמר רבי עקיבא זהו כלל גדול בתורה. בתו"כ פירש דאת סני לחברך לא תעבד דהיינו כל התורה כולה.

וברש"י מסכת שבת דף לא עמוד א
דעלך סני לחברך לא תעביד - ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) - זה הקדוש ברוך הוא, אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך, לשון אחר: חבירך ממש, כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות.

כפי הנראה רש"י לא ניחא ליה בפירושו של הרמב"ם שאם לא כן מדוע צריך לאווים על גזילה גניבה וכו'. ועל כן פירש שהכוונה כלפי המקום..

וכך גם הבין התו"כ ובעקבותיו הרא"ם וכפי אשר נוכחת לראות...

ובזמנו הארכתי בזה הרבה.
צר לי אבל הזמן התחיל היום ואין לי באפשרות להרחיב בזה כרגע...

בהזדמנות בעז"ה בל"נ
בכל אופן יישר כוחך מעיין שתיקנת אותי...

[ישיב'ע בחור]

[quote="נוטר הכרמים"]התעוררתי לנושא זה בעקבות האשכול הסמוך בענין דחיית מצוה מפני בין אדם לחבירו.

בפוניבז' מאז ימי קדם התהלכה הקביעה: 'ברוחניות תהיה אגואיסט!', וכמה הלכות קבועות נגזרו כתוצאה מכך. כמה חברותות נעזבו לאנחות באמצע הזמן כדין 'פועל שיכול לחזור בו באמצע היום', וכמה נימוסים והליכות נשכחו כפאה בצד הקמה אגב אורחא.

למדנו דתורה צריכה להיות "תורת חסד"

[שומע]

תורה צריכה להיות תורת חסד. אבל גם לחסד יש כללים.

לא נראה שאם חברותא לא זורמת, יש להמשיך ולשבת יחדיו. זה אפי' אסור. זה חסד מדומה ע"ח ביטול תורה.

אולי נחלקו הגראי"ל והגרמי"ל בחברותא שאחד מוצלח יותר מהשני ומרגיש שהוא לומד פחות טוב באיכות. ובזה נאמרו שאר דברים שהביא הנוטר.

[ישראליק]

אורות אילים על מסכת תענית, דף ז

ויש מידות בדעות הת"ח שבורחים מלקבל תלמידים מפני שחוששים לביטול תורה דידהו כי בהיותם ביחידות יכולים ללמוד כמה דפים ביום מש"ס ופוסקים ולכתוב רובי תורתם משא"כ עם תלמידים; ויסלחו הצדיקים כי לא צדקו בזה כי מה לנו מהזמן כי אם לעשות רצון אבינו שבשמים וביטולה של תורה כדי ללמוד עם תלמידים זהו קיומה וזכות הוא לו יותר מאם ילמוד לעצמו וביותר יש להתרעם על הת"ח שאין משגיחין על בניהם ללמדם בעצמם מקטנותם, חוששני להם מחטאת. המקום ברחמיו יתקננו בעצה טובה מלפניו אכי"ר.