האם הנחש ניסה לפתות את אדם הראשון

[חד ברנש]

באבות דר' נתן, נו"ב, פרק א, הוסבר מדוע הנחש בא לפתות חוה לאכול מעץ הדעת: "היה הנחש נושא ונותן בינו לבין עצמו, ואמר: אם אלך אצל אדם ואומר לו, יודע אני שאינו שומע לי, אלא אלך אצל חוה, שאני יודע שהנשים שומעות לכל אדם...".
וכך במדרשים נוספים.
מזה משמע, שהנחש בכלל לא ניסה לפתות את אדם אלא הלך מיד לפתות את חוה.
אבל האם ישנו מדרש, שהנחש כן ניסה לפתות את אדם, ורק אחרי שלא הצליח הוא פנה לחוה?

[דרומי]

ראה תורה שלימה בראשית עמ' רנא אות ח בסופו.

[חד ברנש]

את זה כבר ראיתי, והמדרש שם הוא עיבוד של אבות דר"נ הנזכר עם פרקי ר"א.
ושם כתוב מפורש שהנחש דן דין בעצמו, והבין שבכלל אין סיכוי לפתות את אדם ופנה מיד לחוה. (אבל כנראה אתה מתכוון בעיקר למילים "אמר להם" שבלשון רבים, ואני הייתי מתקנו ל"אמר לה" [ויש לבדוק בשינויי נוסחאות במדרש הגדול שם], כי ה"להם" סותר את דבריו דלעיל).

והיכן הרב מה שנכון נכון? יצא לחופש ולא שב?!

[דרומי]

אכן התכוונתי לדברי הרמ"מ כשר בהערותיו שדייק בלשון "אמר להם".

[מצליח]

לשון רבי סעדיה גאון