פורום אוצר החכמה

עקביה כתב:אי משום הא י"ל שמי שירא מעבירות שבידו ממילא אינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.

לב האבן כתב:עי' שו"ת לב אברהם סי' ק"ג https://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?171485

עקביה כתב:אי משום הא י"ל שמי שירא מעבירות שבידו ממילא אינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.

כדרכה של תורה כתב:

עקביה כתב:אי משום הא י"ל שמי שירא מעבירות שבידו ממילא אינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.

כלומר רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי לא פליגי?

ברקים רב כתב:ועכ"פ קושייתו אינה דברים בטלים. אם עבר כ' ולא נשא ביטל עשה, א"כ איך יוצא למלחמה. [ואם עוסק בתורה למה ארש אשה].
ואולי מכאן ראי' שאי"ז ביטול עשה כפשוטו כמו מי שלא נטל לולב בחג וכמ"ש האחרונים. אך עדיין צ"ע שהרי סו"ס כל ימיו בהרהור עבירה.

עקביה כתב:בפשטות הלימוד הוא מעצם זה שהתורה סידרה את זה כך, גם אם בפועל אצל יוצאי הצבא מדובר באשה שניה או חמישית.

ברקים רב כתב:

עקביה כתב:בפשטות הלימוד הוא מעצם זה שהתורה סידרה את זה כך, גם אם בפועל אצל יוצאי הצבא מדובר באשה שניה או חמישית.

נכון, אבל זה עדיין לא מיישב את עצם הקושיא, איך יצאו למלחמה אנשים בני כ' שאינם נשואים.

כמו"כ מסתבר כמו שכתבת, שאי"ז ממש ביטול עשה. ופשוט שאין הכרח שיהיו לו הרהורי עבירה עד שיהיה ירא מעבירות שבידו.

ברקים רב כתב:

עקביה כתב:בפשטות הלימוד הוא מעצם זה שהתורה סידרה את זה כך, גם אם בפועל אצל יוצאי הצבא מדובר באשה שניה או חמישית.

נכון, אבל זה עדיין לא מיישב את עצם הקושיא, איך יצאו למלחמה אנשים בני כ' שאינם נשואים.

אראל כתב:בן כ' ולא נשא אשה וכו' בהרהור עבירה, אולי סגי באירוסין בלחוד ואי"צ נישואין? ועד"ז יתישב כמה מן הקושיות כאן

אוצר החכמה כתב:לעצם העניין השאלה שאלה והתירוץ גם הוא נכון שגם באשה שנייה או בכרם שני או בבית שני יהיה דין התורה. אבל המסקנה שלכן הרמב"ם דיבר דווקא באשה שניה היא תמוהה כמו שכתבו כאן קודם שהלימוד הוא מהסדר שסידרה תורה ולא מזה שכך קרה בעורכי המלחמה דווקא. אבל זו תמיד דרכה של תורה שמישהו שואל שאלה ומוציא מסקנה ודוחים את דבריו.

רמב"ם הלכות דעות פרק ה הלכה יא
דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אשה, שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה, אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה, וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע, כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך, ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

אוצר החכמה כתב:לעצם העניין השאלה שאלה והתירוץ גם הוא נכון שגם באשה שנייה או בכרם שני או בבית שני יהיה דין התורה. אבל המסקנה שלכן הרמב"ם דיבר דווקא באשה שניה היא תמוהה כמו שכתבו כאן קודם שהלימוד הוא מהסדר שסידרה תורה ולא מזה שכך קרה בעורכי המלחמה דווקא. אבל זו תמיד דרכה של תורה שמישהו שואל שאלה ומוציא מסקנה ודוחים את דבריו.

יחזקאל פרק לו
(א) וְאַתָּה בֶן אָדָם הִנָּבֵא אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה':
(ב) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' יַעַן אָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ:
(ג) לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב לִהְיוֹתְכֶם מוֹרָשָׁה לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וַתֵּעֲלוּ עַל שְׂפַת לָשׁוֹן וְדִבַּת עָם:
(ד) לָכֵן הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר אֲדֹנָי ה' כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת וְלֶחֳרָבוֹת הַשֹּׁמְמוֹת וְלֶעָרִים הַנֶּעֱזָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְבַז וּלְלַעַג לִשְׁאֵרִית הַגּוֹיִם אֲשֶׁר מִסָּבִיב: ס
(ה) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אִם לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי עַל שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם וְעַל אֱדוֹם כֻּלָּא אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל לֵבָב בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז:
(ו) לָכֵן הִנָּבֵא עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם:
(ז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת יָדִי אִם לֹא הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לָכֶם מִסָּבִיב הֵמָּה כְּלִמָּתָם יִשָּׂאוּ:
(ח) וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא:
(ט) כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם:
(י) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה:
(יא) וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה':
(יב) וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם: ס

מלבי"ם יחזקאל פרק לו פסוק ח
(ח) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו. בל תעצרו מלתת ענף ופרי, בל תיראו כי זרים יאכלוהו כי קרבו לבא, שבימי כורש התחילו לשוב אל א"י כי הארץ הזו ההשגחיי תעצור פירותיה בעת שאין עם ה' עליה המושגחים מאת השגחתו:

אראל כתב:אם כן תסביר עתה פירוש השני של המהרש"א דקאי על מ"ש עתידה א"י שתוציא פירות בכל יום, הרי שהסימן תלי' בצמיחות הפירות בדרך ניסי, ולא בשיבת ישראל, וע"כ צ"ל שפשטות הפסוקים לחוד ודרשות חז"ל לחוד

רמב"ן ויקרא פרק כו
וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם:

אוצר החכמה כתב:הקושי הגדול הוא שהרמב"ם כותב דין פשוט בלי סייגים כל מי שקורא אותו פשוט לו שהרמב"ם התכוון בעיקר באשתו ראשונה שהרי דרך העולם שנושאין אשה אחת וחיים איתה לאויו"ש (כידוע שגם בזמן חז"ל כךהיה אורח ארעא אע"פ שהיה מותר לשאת שתי נשים). וגם מי שנושא אשה שנייה על הרוב הוא אחר שיש לו כבר בית וכרם שחי בהם עם אשתו הראשונה. כך שלצייר שהרמב"ם דיבר על מקרה יוצא דופן באדם שיש לו אשה אבל לא הספיק לבנות בית ולנטוע כרם ועכשיו בא לשאת אשה שנייה ואז אומרים לו קודם תטע כרם. ואת כל זה העלים מאיתנו זה נראה רחוק מאוד.
האם לך הרב אראל לא נראה שיש בעייה בפירוש כזה?

אראל כתב:[ואגב בחפשי באוצה"ח, ראיתי בקובץ בית אהרן וישראל, אחד מעיר מלשון הגמרא בסוטה שמכריזין בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני, שלכאורה נקט הענינים המבוארים בהפסוקים מי האיש אשר בנה בית, בית פלוני לפלוני, ומי האיש אשר נטע כרם, נגד זה מכריזין שדה פלוני לפלוני, ונגד מי האיש אשר נשא אשה, מכריזין בת פלוני לפלוני, אך לפי זה למה היפך הסדר ממה שנאמר בכתובים, ומיישב לפי חידושו של הויואל משה דהפסוק מיירי כשנשא כבר אשה, אבל בנושא אשה בראשונה, אה"נ תחילה נושא אח"כ ואח"כ בונה בית ושדה, ע"כ.
ויש להעיר ע"ז דבגמ' סוטה מסיק מפורש דמה שמכריזין בת פלוני לפלוני מיירי בזיווג ראשון, ועיי"ש בתוס' שאנץ דהיינו בבחור לא באלמן, וא"כ נופל כל התירוץ]

אראל כתב: ועיי"ש שרוצה לומר דבאמת הרמב"ם לשיטתו דס"ל דפלגש מותר לכל אדם עיי"ש

אראל כתב:ועדיין לא נגעו כאן בהראי' הנפלאה שמובא בויוא"מ, ממה דקיי"ל דמוכרים ספר תורה לישא אשה, ואם דברי הרמב"ם כפשטם בכל אופן קודם בונה בית ופרנסה ואח"כ נושא אשה, למה ימכור הספר תורה, הלא אם כבר יש לו בית, צריך לפרש שימכור תחילה הבית, וע"כ דמיירי בעני ואביון שאין לו כי אם הספר תורה, ולכן בתחילה ימכור הספר תורה כדי לישא אשה בתחלה
יש לפלפל בזה ולמצוא היכ"ת שיצריך למכור הס"ת אף אם באמת צריך מקודם לבנות בית ופרנסה ואח"כ לישא אשה

כדרכה של תורה כתב:מאמר לשון הקודש - אות ב

ב.PNG

דמשק כתב:

אראל כתב:[ואגב בחפשי באוצה"ח, ראיתי בקובץ בית אהרן וישראל, אחד מעיר מלשון הגמרא בסוטה שמכריזין בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני, שלכאורה נקט הענינים המבוארים בהפסוקים מי האיש אשר בנה בית, בית פלוני לפלוני, ומי האיש אשר נטע כרם, נגד זה מכריזין שדה פלוני לפלוני, ונגד מי האיש אשר נשא אשה, מכריזין בת פלוני לפלוני, אך לפי זה למה היפך הסדר ממה שנאמר בכתובים, ומיישב לפי חידושו של הויואל משה דהפסוק מיירי כשנשא כבר אשה, אבל בנושא אשה בראשונה, אה"נ תחילה נושא אח"כ ואח"כ בונה בית ושדה, ע"כ.
ויש להעיר ע"ז דבגמ' סוטה מסיק מפורש דמה שמכריזין בת פלוני לפלוני מיירי בזיווג ראשון, ועיי"ש בתוס' שאנץ דהיינו בבחור לא באלמן, וא"כ נופל כל התירוץ]

לא הבנתי למה נופל כל התירוץ, היא קמה וגם ניצבה, בגלל ששם מיירי בזיווג ראשון לכן מכריזין על הבת לפני הבית והשדה כי בזיוו"ר צריך לישא אשה מקודם, ורק בזיוו"ש בונה בית ואח"כ נושא אשה.