קריעה בכותל המערבי

[סענדער]

בס''ד

הרואה ירושלים בחורבנה אומר ציון מדבר היתה ירושלים שממה וקורע וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היה לשרפת אש וכל מחמדנו היה לחרבה וקורע ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים ואחר כך כשיראה המקדש קורע קרע אחר וכל קריעה טפח ואם בא דרך המדבר שאז רואה המקדש תחלה קורע על המקדש טפח ואחר כך כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא: היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך ל' יום אינו קורע קרע אחר ואם לאחר ל' יום חוזר וקורע (והוא הדין בערי יהודה ובמקדש): או''ח תקסא.

מדוע לא נפוץ לראות את אלו שמקיימים את הדין קריעה בכותל המערבי, רק במקרים נדירים כדוגמת הרה''ק מסקויירא שליט''א, וכדו', האם כולם קרעו פעם אחת וחזרו לכותל בתוך 30 יום ?

ה'קריעה' של האדמו"ר מסקוירא

[אליהוא]

המדקדקים קורעים.
כמדומני בשם הגרש"ז שבני ירושלים לא נהגו לקרוע גם כשלא היו ל' יום. ובשם חכ"א שמי שלא נמצא בכותל ל' יום ע"כ אינו מצטער מחורבן ביהמ"ק ול"צ לקרוע.
[ויש מקילין בהערמה להקנות בגדיהם].
וראה כאן קונטרב אחר כתלינו כל הלכות קריעה וכו' http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 7%99%D7%94

[איש_ספר]

מדוע לא נפוץ לראות את אלו שמקיימים את הדין קריעה בכותל המערבי, רק במקרים נדירים כדוגמת הרה''ק מסקויירא שליט''א, וכדו', האם כולם קרעו פעם אחת וחזרו לכותל בתוך 30 יום ?

ראשית, אם נבוא להתחקות אחר המנהג, מי מדקדק בקיום הדין ומי לא, לא נצרף לדיון מי שמגיע מחו"ל פעם בכמה שנים ויהיה כגובה ארזים גובהו.
שנית, א"צ להביא ממרחק לחמנו וגם כאן יש הקורעים.

[ויש מקילין בהערמה להקנות בגדיהם].

אולי כבר כתבתי כאן. הא דבבגד שאינו שלו, אינו קורע, בפשטות הרי זה משום גזל, ולכן דנו חכמי זמנינו (ומהם הגר"ח קנייבסקי) שלא מהני הערמה זו, דמה בכך שהקנה הבגד לחבירו, עדין חבירו לא אכפ"ל שיקרע 'בגדו', אכן דבר חדש מצינו בריטב"א, והוא דהא דאינו קורע בבגד שאינו שלו, הוא משום דבגדיכם כתיב!, ולפי"ז הדין נותן דתהני הערמה.
השמעתי סברא זו לפני הגר"ח קנייבסקי ודחני באמת הבנין שבידו...

[תלזל]

אולי כבר כתבתי כאן. הא דבבגד שאינו שלו, אינו קורע, בפשטות הרי זה משום גזל, ולכן דנו חכמי זמנינו (ומהם הגר"ח קנייבסקי) שלא מהני הערמה זו, דמה בכך שהקנה הבגד לחבירו, עדין חבירו לא אכפ"ל שיקרע 'בגדו', אכן דבר חדש מצינו בריטב"א, והוא דהא דאינו קורע בבגד שאינו שלו, הוא משום דבגדיכם כתיב!, ולפי"ז הדין נותן דתהני הערמה.
השמעתי סברא זו לפני הגר"ח קנייבסקי ודחני באמת הבנין שבידו...

מציאה חשובה ביותר, איפה הריטב"א? ומה בכל זאת אמר הגר"ח?

[מענה לשון]

ריטב"א מו"ק פ"ג
מי שאין לו חלוק לקרוע. אוקמה רש"י ז"ל בגברא ערטילאי ואינו מחוור, ובתוספות פירשו כגון שהיו בגדיו שאולים ופטור מקריעה דמבני אהרן למדנו דכתיב בהו בגדיכם (ויקרא י') , ומיהו אמרינן לקמן (כ"ו ב') שאם הודיעו שהוא הולך לכך כמי שנטל רשות דמי וחייב לקרוע, ועוד י"ל דמיירי הכא כשבגדיו מקורעין עד שנעשה כפוחח האמור בירושלמי (ה"ז). כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו.

[עט סופר]

אכן רבים קורעים, אך לא תמיד כ"כ בפומבי, מצוי לראותם אותם ברמפה שליד מנהרת הכותל, שגם צמוד לנוחיות, כך מיד מחליפים בגד, וכאמור מאחר ורוב באי הכותל ירושלמים, בצירוף כל אלו שאינם יודעים, או מקנים בגד, ולכן פחות נעים להסתובב כך, ככל שזה יותר נדיר, אותם אלו שקורעים עושים זאת יותר בצנעה במהרה ומחליפים מיד. יש גמ"ח לחולצות ישנות עבור קריעה בשבטי ישראל ליד תחנת האוטובוס לכותל.
חשוב אכן לעורר על הענין, אם מישהו יכול לפעול אצל הרב הממונה על הכותל להניח שלט מכובד עם הלכות הקריעה, ואולי אף לעשות פינת הקריעה בצורה מכובדת, ואולי גם חולצות חד פעמי או משהו כזה, יבורך.

[עט סופר]

מצ"ב קינה וסדר הקריעה מהקדמת החכמת אדם לחלק שערי צדק
מאחר ובהוצאות החדשות של החכמת אדם השמיטו את חלק השערי צדק, להבדיל מההוצאה הישנה הנפוצה של מישור שצירפו חלק זה, צירפתי כאן את הקינה וסדר הקריעה.

[אמר המעתיק: מכאן לא היה בדפוס ראשון וילנא תקע"ב שהיה לנגד עיני, והעתקתי זאת מדפוס ירושלים תרכ"ד, ושמעתי שבמספר מצומצם של טפסים מדפוס ראשון יש את כל ההקדמה כפי שהוא בדפוס ירושלים].
קינה בכניסתו לארץ המתחלת ארץ. ובירושלם לומר המתחלת עומדות. ולפני כותל המערבי המתחלת זכור.

ארץ קדושה אשר ניתן לנו מורשה. עד מתי תהיה גרושה. ולא יחמול עליך הכל עשה.
אוי לי כי ראיתיך לחיות השדה למורשה.
ארץ נקראת ארץ חטה. עד מתי תרד מטה מטה. ולא יחמול שליט במעלה ומטה.
אוי לי כי ראיתיך בעת נתמוטטה.
ארץ נקראת ארץ שעורה. עד מתי תהיה כעניה סוערה. ולא יחמול השליט בסופה וסערה.
אוי לי כי ראיתיך בהתפוררה.
ארץ נקראת ארץ גפן. עד מתי דודך אליך לא יפן. ולא יחמול הצורר מים בחופן.
אוי לי כי ראיתיך כאשר נהפך עליך לרעה האופן.
ארץ נקראת ארץ תאנה. עד מתי תהיה כאלמנה. ולא יחמול עליך אשר בכל צורה עונה.
אוי לי כי ראיתיך לא נאמנה.
ארץ נקראת ארץ רמון. עד מתי תהיה כאלמן. ולא יחמול עליך האל הנאמן.
אוי לי כי ראיתיך כדומן.
ארץ נקראת ארץ זית שמן ודבש. עד מתי תהיה לא נחבש. ולא יחמול עליך מוחץ וחובש.
אוי לי כי ראיתיך מכל טוב יבש.
ארץ נקראת (אשר לא במסכנות תאכל בה לחם) עד מתי תהי' כאין לה מנחם: ולא יחמול עליך האל אשר אבלים מנחם:
אוי לי כי ראיתך בניך מחוסר לחם:
ארץ (אשר לא תחסר בה כל) עד מתי תהי' כארץ אשר לא נושבה: ולא יחמול השוכן במקדש אשר בקרבה:
אוי לי כי ראיתך במקום היותר קדוש שועלים הלכו בה:
ארץ (אשר אבניה ברזל והרריה נחושת) עד מתי לא תהי' מתבקשת: ולא יחמול בורא ים ויבשת:
אוי לי כי ראיתך כאשה מגורשת:
ארץ (הרים ובקעות) עד מתי תהי' מורש לקאת: ולא יחמול ד' צבאות:
אוי לי כי ראיתך כדבר המאוס:
ארץ (למטר השמים תשתה מים) עד מתי תהי' לעיים: ולא יחמול בורא ארץ ושמים:
אוי לי כי ראיתך כאשה טמאה בשולים:
ארץ (אשר ה' אלהיך דורש אותה) עד מתי תהי' כאשה לא נדרשה: ולא יחמול הבורא ועושה:
אוי לי כי ראיתך כאשה בוכה על אלמנותה:
ארץ (עיני ה' בה מראשית השנה עד אחרית שנה) עד מתי דודך ממך פנה: ולא יחמול אשר שומרים עליה מינה:
אוי לי כי ראיתך כי שכן עליך עננה:

אפול על פני וארצה אבניך ואחונן את עפרך אלך ערום ויחף על חרבותיך מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יום וליל: עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתיך ירושלים עה"ק כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותי' וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה:

אנא ברוב רחמיך הסר ממנו דאבון נפשינו צדקת ידידך גלה חזק לבינו בתורתך ושמחינו כימות ענותינו ונזכה לראות בבית קדשינו ותפארתינו: לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלום ואז יראו עינינו וישמח לבינו:

עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. ירושלם הבנויה נגד ירושלים של מעלה כאשר צבאות מלאכי עליון בירושלים של מעלה: וכן בך עלו שבטי ה' להודות לה' בך ישבו כסאות לבית דוד ומלאתי משפט וצדק ילין בך: לא הזיק בך נחש ועקרב ולא אמר אדם צר לי המקום. אם הית שרתי במדינות רבתי עם כלילת היופי אשר בחר ד' לנחלה לו. עיר אלקים הר קדשו יפה נוף משוש כל הארץ: קדוש ברוב קדושות טהור ברוב טהרות. עיר החכמה עיר המלוכה עיר הקדושה: על חומותיך ירושלים, הפקיד ה' שומרים יום ולילה לשאול שלומך: גם בניך הנפוצים בכל ארבע קצוות דורשים שלומך, שלום לציון נוה הצדק שלום לכל ארצך. (ואני באתי מארץ רחוקה וסכנתי בעצמי ללכוך [צ"ל ללחוך] עפרך ולהשתחות לאדניך ולחסות בצילך): ועתה תשתפך עלי נפשי בראותך שכולה וגלמודה והית כאלמנה: אנה אנה הלך דודך. איה בניך ובנותיך: איה הוא בית מקדשך. איה כוהניך ולויך. המשרתים והמשוררים. איה בני המעמד המתפללים בעד שלום בניך. אתה נקראת גי חיזיון שכל הנביאי' נבאו עליך. איה הם נביאיך. איה הם נזיריך. אוי לי כי (באתיך אליך) ורואה מעט מזעיר מבניך ובנותיך, והם כגרים בארץ נכריה. ותחת בית מלוכה לדוד ושלמה, עתה ישבו זרים על כסאותם. ותחת שהיית כסא כבוד ה' ובך היה המקדש, עתה נתחללה קדושתך. ותחת כהנים ולוים ימצאו עבדי כוכבים. אוי לי כי ראיתיך בכך מי יתנני אפול על פני על ארצך וארצה אבניך ואחונן את עפרך. אלך ערום ויחף על חרבותיך מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יום ולילה. מאוד כלתה נפשי להוריד דמעות כנחל עד אשר ירוו ארצך. מלאכי צבאות אשר הפקיד ה' על חומתיך על תתני דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ: התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צאורך שביה בת ציון. עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש: ירושלים כאשר ראיתיך חרבה ושממה כן נזכה לראותך בבנין תפארתך ויקוים מקרא שכתוב על ידי ישעי' הנביא [נב ז-י] מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. פצחו ורננו יחדו חרבות ירושלים. כי נחם ה' עמו גאל ירושלים חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגויים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו:

עיין בפ' י"א בשער משפטי ארץ סי' ז' דין הקריעה ומה שאומרים ואח"כ יאמר זה:
זכור ה' מה הי' לנו הביטה וראה חרפתינו נחלתינו נהפכה לזרים בית קדשינו ותפארתינו אשר הללוך בו אבותינו היתה לשריפת אש וכל מחמדינו לנכרים. העל אלה תתאפק ה' תחשה ותענינו עד מאוד: ועתה שמע אלקינו אל תפילת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני:
הטה ה' אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים. ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלקי כי שמך נקרא על עירך ועל עמך:
יה"ר מלפניך ה' או"א מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה כו' עד ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם:
אנא ה' האל הנאמן יאמנו נא דברך הטוב אשר אמרת לשלמה מלכך בהתפללו לפניך על אודות הבית הזה וכה אמר בתפילתו (מלכים א') [ח לז] רעב כי יהי' בארץ דבר כי יהי' שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהי' כי יצר לו אויבו בארץ כל נגע כל מחלה כל תפלה כל תחנה אשר תהי' לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים מכון שבתך וסלחת ועשית ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם למען יראוך כל הימים אשר הם חיים על פני האדמה אשר נתתה לאבותינו. ואתה ברחמיך הרבים השיבות לו [מלכים א' ט ג] שמעתי את תפילתך ואת תחינתך אשר התחננתה לפני הקדשתי את הבית הזה אשר בנית לשום שמי שם עד עולם והיו עיני ולבי שם כל הימים ועתה קיים דברך הטוב ושמע תפילתי אשר אני מתפלל לפניך במקום הזה ואל יעכבו עונותי לשמוע תפילתי בך בטחתי אל אבושה:
אנא ה' החפץ בטובת ברואיו ורוצה בתשובת רשעים רחם עלי ותן בלבי לחזור בתשובה שלימה לפניך ולתקן כל מה שפגמתי מיום הוולדי עד היום הזה ויראו לפניך מיעוט זכיותי שעשיתי והם יליצו טוב בעדי שאזכה לתשובה שלימה ושלא אחטא עוד וזכני לתקן כל מה שחטאתי ועויתי ופשעתי לפניך בין עבירות שבין אדם למקום ובין מן העבירות שבין אדם לחבירו ותתנני לאהבה לחן ולחסד ולרחמים בעינך ובעיני כל בני אדם שכל מה שחטאתי לנגדם בין בממון או בדיבור או במעשה תן בלבם שימחלו לי במחילה גמורה ותן בלבי לעבוד אותך בלבב שלם וטהר רעיוני ולבי לעבודתך והצילני מיצה"ר ומהרהורים רעים וממחשבות זרות וזכני להתפלל לפניך תמיד במחשבה זכה וטהורה ותן בלבי להתחרט על חטאותי חרטה גמורה ותקבלני בתשובה כי ימינך פשוטה לקבל שבים:
אנא ה' אשר בידך לחזק אנוש עד דכא חזקני ואמצני ואהי' בריא וחזק בכל רמ"ח אברי ושס"ה גידי לעבודתיך והזמן לי ולאנשי ביתי פרנסתינו בריוח ובהיתר ובנחת מתחת ידך הרחבה ולא מתחת ידי בשר ודם כדכתיב פותח את ידיך וכו' ולא ימוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם ויהי כל בני וכל יוצאי חלצי כולם יראים ושלימים בעבודתיך בלב שלם ותתן אהבתך ויראתך בלבנו ליראה אותך ולאהבה כל הימים ורחם על בני פ' ועל פ' והזמן להם פרנסתם בריוח ובשופי ובהיתר ועל חשוכי בנים תרחם ותן להם בנים צדיקים ובתוכם תרחם על פ' ופקוד אותם בזרע של קיימא כי בידך מפתח של עקרות יהיו לרצון אמרי פי כו':

[אפרקסתא דעניא]

לפי ההלכה צריך לקרוע גם את החליפה.

שמעתי ממו"ץ חשוב, שבבואו לכותל הוא נוהג להגיע לאיזור רחוב משגב לדך, שמשם ניתן לצפות על הר הבית. בטרם יצפה הוא פושט את הפראק שלו, ואז צופה וקורע חולצתו. לאחר מכן הוא חוזר ולובש את בגדו העליון.

[עט סופר]

למו"צ חשוב יש באמת צורך לעלות לרחוב צדדי בטרם יפשוט את הפראק, אנחנו מסתפקים בכובע וחליפה ביד מתחנת האוטובוס עד הכותל לצורך הענין.

[טובה ראייתם]

לפני שאתם מחדשים בעם ישראל את הדין של קריעה, מי יבוא לעזרת השם בגיבורים לבער את התופעה המבישה והמבחילה, של מקצת אנשים הבאים לכותל המערבי לעשות שם לעצמם, ע"י הצבת כסא מלכותם אל הכותל, ואחוריהם אל הקודש וכו' וכו' ולמי שראה א"צ לפרט עוד. איך אין בכל בני ירושלים אחד שיעמוד ויצעק גיוועלד על חילול הקודש הלזה....!

[יגל]

יש גמ"ח לחולצות ישנות עבור קריעה בשבטי ישראל ליד תחנת האוטובוס לכותל.

פעם הצעתי למישהו עם רעיון דומה שיפרסם מודעה בעיתון שהוא עושה קנין בכל יום על בגדי הבאים לכותל המעוניינים בכך...

(עכשיו ברצינות, אין גבול לטמטום הלב, וממנו לטמטום המוח?)

[ראשית חכמה]

מן להעתיק גם את הכתוב בישורון כרך כב במדור זכרון על הגר"נ פרצוביץ זצ"ל:

[איש_ספר]

מדברי אדמו"ר בעל דברי יציב

[כהן]

מדוע לא נפוץ לראות את אלו שמקיימים את הדין קריעה בכותל המערבי, רק במקרים נדירים כדוגמת הרה''ק מסקויירא שליט''א, וכדו', האם כולם קרעו פעם אחת וחזרו לכותל בתוך 30 יום ?

ראשית, אם נבוא להתחקות אחר המנהג, מי מדקדק בקיום הדין ומי לא, לא נצרף לדיון מי שמגיע מחו"ל פעם בכמה שנים ויהיה כגובה ארזים גובהו.
שנית, א"צ להביא ממרחק לחמנו וגם כאן יש הקורעים.

[ויש מקילין בהערמה להקנות בגדיהם].

אולי כבר כתבתי כאן. הא דבבגד שאינו שלו, אינו קורע, בפשטות הרי זה משום גזל, ולכן דנו חכמי זמנינו (ומהם הגר"ח קנייבסקי) שלא מהני הערמה זו, דמה בכך שהקנה הבגד לחבירו, עדין חבירו לא אכפ"ל שיקרע 'בגדו', אכן דבר חדש מצינו בריטב"א, והוא דהא דאינו קורע בבגד שאינו שלו, הוא משום דבגדיכם כתיב!, ולפי"ז הדין נותן דתהני הערמה.
השמעתי סברא זו לפני הגר"ח קנייבסקי ודחני באמת הבנין שבידו...

הדברים מתמיהים, שהרי מפורש בריטב"א שם [הובא כאן למעלה] שאם נטל רשות הבעלים חייב לקרוע, וממילא אם בזמנינו הבעלים מרשה חייב לקרוע, וודאי אין כונת הריטב"א דלקריעה בעי' לכם... וכל כונתו לאפוקי דאי"ז אונס בעלמא [שאז אולי היה אסור להכניס א"ע לזה] אלא כל חובת הקריעה היא רק באופן שרשאי לקרוע,ואם לא רשאי הרי הוא כמי שאין לו בגדים, שכמובן אינו אנוס,והרי זה דומה לנכה שאינו עומד בפני חכם שאי"ז שייך לאונס אלא כל חיובו בדאפשר, וכ"ה בכל החיובים שענינם כבוד

[שחר]

עד כמה שידוע לי וגם ראיתי בעיני הרבה פעמים, המדקדקים אינם קורעים כלל ליד הכותל שהרי עיקר החיוב הוא כבר קודם לכן בראיית החומה, או עכ"פ בראיית ראשי המסגדים (כיפת הסלע) שזהו מקום הר הבית עצמו, ואין להמתין בקריעה עד הכותל ולכן עוצרים בדרך באיזה פינה, וקורעים, ויש יחידי סגולה שעולים קודם למקום גבוה באיזור ורואים בבירור את הר הבית ואז קורעים כעיקר החיוב.
וא"כ אולי זה הסיבה שרואים פחות אנשים קורעים, כי גם הקורעים אינם עושים זאת בסביבת הכותל.
ואכן כבר הרעישו ע"ז רבנן, מאחר ובאמת יש חולשה בקיום הלכה זו, שאנשים מחפשים בה קולות, (והרי גם המדקדקים מקילים לקרוע רק החולצה, ומתי מעט מהם פעם בכמה שנים מביאים גם חליפה לקרוע), ומה גם שזה לא נעים לפעמים, ובד"כ לא זוכרים להביא חולצה, או שלא מוצאים בדיוק, אבל כל זה אינו פוטר, ומי יודע אם היו מקיימים הלכה זו בהידור, אולי כבר מזמן היינו זוכים ורואים את ירושלים בשמחתה בב"א כי"ר.

[גילוי האמת]

הריטב"א הביא את דרשת התוס' ופשיטא שלא מיירי באופן שאסור לו לקרוע משום גזל דא,כ למה לי קרא, וע"כ אף שבעל החלוק מרשה לו אפ"ה לא חייב, ולפ"ז קשה מהיא סוגיא דהביא הריטב"א דמבואר דנטל רשות חייב לקרוע, ולא משמע בריטב"א דכונתו להקשות העיקר דברי התוס' רק הקשה דהכא הוי כנטל רשות וצ"ע

כל הענין של הערמה צ"ת, דבכה"ג ליכא פטור רק אין לו אפשרות לקרוע כי אין לו בגד אבל לכ' דמי לאונס וא"כ הוי כמכניס עצמו לאונס וכד' ואין ענינו "להערמה"

מנהג הגרישא ללכת פעם בל' יום לראות מקום הכותל, וצריך להבין למה מחפש פטורים ולא קורע כפשוטו, ונראה דהא פשיטא וכל בר לב מבין שכיום (אכמ"ל למה) אין הרגשת צער ולכן מחפשים הערמה ופטורים, ונראה שאין צורך זה וכל ענין הקריעה הוא הרגשת צער וכשאין צער אין צורך לקרוע, ועוד דאין נראה דיש כאן תקנה דרבנן, אלא יש כאן הוראה וגילוי של רבנן היאך הצורה הנכונה לנהוג בכה"ג ולכך כיום שאין בזה טעם אין צורך לקרוע.

[שחר]

ל"גילוי האמת"???
לא כך מוחקים הלכות מפורשות, אין זה הנהגה, אלא הלכה פסוקה והדור נחלש כמובן בהרגשים עד שיכולים לרקוד ליד הכותל ועוד כיו"ב.
לדבריך למה הגריש"א מחפש פטורים, הלא אין הרגשים ונמחקה ההלכה? אולי בגלל שהוא שייך לדור הקודם שהיה יותר הרגשים ולכן אצלם עוד היה הגדר לחפש פטורים והיום אצלינו שאני????
כ"כ מגוחך!
אשאל לדוגמא: אדם שהאריך ימים וחי עד 120 (או יותר) הוא כבר זקן מופלג עיור וחשוב כמת מכל הכיוונים, הוא כבר עבר את ה'בשיבה טובה' לכל הדיעות
ההלכה קובעת שיושבים עליו שבעה עם כל החומרות והדינים, לא מתרחצים וכו' וכו', למרות שבניו הזקנים שכבר עברו את כל החיים, ואינם מסוגלים להוריד דמעה אחת על אביהם, אין להם כל צער על עצם המיתה, אדרבה זכה אביהם לאריכות ימים מופלגת כ"כ, הספיק בחייו עולם ומלואו וכו'.
הדוגמא קיצונית אבל היא ודאי קיימת גם במקרים שכיחים. האם נאמר שההלכה תלויה ברגש??? ח"ו!!!
על אחת כמה וכמה בענין הבית שאליו משאת נפשינו, ובו תלוי כל חיי העולם, וכל צרות הגלות מפני שהוא חרב, האם שייך לומר ע"ז שנסתם ההרגש?
שוב, אין הדין תלוי בהרגש, ודאי שתקנת חז"ל היתה להיות כאבלים כי זו צריכה להיות המציאות במצב זה, אלא שניתן להבין גם שעל ידי קיום האבילות, נקבל שייכות והרגש לחורבן אפי' שאין אנו יודעים עליו כמו שדור החורבן ידעו עליו, וע"י שנתאבל כראוי נזכה לראות בשמחתו בב"א.

[סכינא חריפא]

מנהגינו לקרוע החולצה. אבל בכדי לא לקרוע החליפה, להשאיר אותה תלויה על הכתפים. ורציתי לברר האם באמת נפטרים בזה מקריעת החליפה, וגם האם שפיר דמי לפטור א"ע מקריעת החליפה [כי ביטולה זו היא קיומה].

[אפרקסתא דעניא]

מנהגינו לקרוע החולצה. אבל בכדי לא לקרוע החליפה, להשאיר אותה תלויה על הכתפים. ורציתי לברר האם באמת נפטרים בזה מקריעת החליפה, וגם האם שפיר דמי לפטור א"ע מקריעת החליפה [כי ביטולה זו היא קיומה].

בשבת זה טלטול?

[סכינא חריפא]

מנהגינו לקרוע החולצה. אבל בכדי לא לקרוע החליפה, להשאיר אותה תלויה על הכתפים. ורציתי לברר האם באמת נפטרים בזה מקריעת החליפה, וגם האם שפיר דמי לפטור א"ע מקריעת החליפה [כי ביטולה זו היא קיומה].

בשבת זה טלטול?

ידוע שהסטייפלר חשש, אבל החזו"א הלך כך בשבת. אבל כמדומה שזה אינו קשור, מה גם שהחליפה במצב זה איננה מכסה את הלב.

[גלילויני]

אין שום דין וטעם שיכסה את הלב.
המנהג הוא לחשוב את הקריעה על הכותל כקריעה על שאר קרובים ולא כעל אביו ואמו (באמת תמוה המנהג דלא כשו"ע, אבל כך המנהג), ממילא אין ענין כאן במגלה את לבו, ואם נחשוב החליפה כשתלויה על הכתפיים כבגד הלבוש בו (לכאורה אין טעם לחשוב אחרת) אזי אדרבא עיקר החיוב הוא בחליפה שהיא בגד עליון והקורע חולצתו לא יצא כלל (אמנם יש מאחרונים שנקטו שאינו מעכב בגד עליון ובחו"ב נקט שאם אין מכסה העליון את התחתון לגמרי שפיר דמי בודאי).
ועכ"פ לכתחילה ודאי דצריך לקרוע החליפה וראוי להחזיקה בידו.

[אוהב אוצר]

מדוע לא נפוץ לראות את אלו שמקיימים את הדין קריעה בכותל המערבי, רק במקרים נדירים כדוגמת הרה''ק מסקויירא שליט''א, וכדו', האם כולם קרעו פעם אחת וחזרו לכותל בתוך 30 יום ?

א. לא צריך לשאול ולתמוה על העולם על אי קיום הלכות, מה שכתוב עושים. וגם דבר שהוחזק כ'מנהג העולם' ששרי לעשות הוא יופיע במקורות.
ב. הענין הוא שאתה ואני אם נקרע אף אחד לא יצלם אותנו....
יש הרבה שקורעים, עמדת פעם בסביבת הכניסה כמה ימים וכמה שעות שאתה קובע קביעה כזו?
האם ידעת שהחיוב הראשון הוא עוד מרחוק שמתחילים לראות את הרובע [או מי שנכנס משם] וכן הרואה את המסגד?

[פרטיזן]

בספר הנפלא "ויאמר הנני" על הג"ר אברהם גניחובסקי זצוק"ל מסופר סיפורים רבים אודות הקפדתו בעניין הקריעה בכותל.
בין השאר מסופר, שפעם אחת הגיע אדם לישיבה לאחר השיעור וסיפר שפגש את ר' אברהם באוטובוס מבני ברק לירושלים ובדרך סיפר לו שהוא נוסע לכותל, ר' אברהם שהבין ממנו שהוא לא מסכים לבצע קריעה בחולצתו בכותל, הציע לו שיעלה איתו לישיבת טשעבין ויחליף איתו חולצה, ויעשה בה קריעה, ואכן כך הוה, ר' אברהם לבש את חולצתו הכחולה (!) של האיש, ובמשך כל השיעור ר' אברהם הניח את צווארונו כשהוא כלפי מעלה, כי התבייש שיראו אותו בחולצה כחולה, ולאחר השיעור שב האיש והחזיר לר' אברהם את חולצתו הקרועה.

[מ.ל.]

שמעתי שהגרי"מ שטרן שליט"א סבור שיש מקום להקל בזה, מחמת שיש במקום שליטת יהודים, וחורבן המחייב קריעה הינו כשהמקום בשליטת אוה"ע. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (ח"ג יור"ד סימן תג), וכ"כ בשו"ת בית מרדכי (ח"א סימן לג).
[שמעתי אף להוסיף להוכיח, מהא דחזינן שביד"ץ העדה החרדית עושה עירוב מסביב לכל העיר העתיקה כולל שטח הר הבית, ומסתמכים המה על המציאות שהמשטרה נכנסת לשם, וממילא בעלות הוואקף על המקום אינה מפריעה לעשיית העירוב].

ובשו"ת משנה הלכות (ח"ו סימן קי), כתב ללמד זכות על הנוהגים שלא לקרוע, והוכיח מדברי הרדב"ז שהטעם הוא משום עגמת נפש, ובעוונותינו הרבים אריכות הגלות גרמה לנו שכבר הורגלנו יום יום, ואפילו רואים ירושלים ומקום המקדש לא מתרגשים יותר, ואין לנו עגמת נפש יתירה, וא"כ למה יקרעו, ואדרבה אם יקרעו הבגד יש לנו עגמ"נ על הבגד שנקרע ולא על המקדש וירושלים, אדרבה אולי יש כאן משום בל תשחית על הבגד.

[אוצר החכמה]

זה לא מובן. הסברא הזאת היא מתאימה על ערי יהודה שאם הם בשליטת ישראל אינם חרבות. אבל ביהמ"ק הלא כלעוד שאינו בנוי הרי הוא חרב.

בשות שואל ונשאל שהבאת מדבר רק על העיר העתיקה בירושלים ולא על בית המקדש. שו"ת בית מרדכי שכתבת של מי?

[מ.ל.]

בשו"ת שואל ונשאל, השאלה היא על הכותל המערבי.
שו"ת בית מרדכי, להרב ד"ר מרדכי פוגלמן.

יש להוסיף את ספקו של הגרי"מ טוקצינסקי בספרו "עיר הקדש והמקדש" (ח"ג פי"ז), האם חיוב הקריעה הוא רק באופן שרואה את רצפת העזרה, או שמספיק לראות את אחד המסגדים הנמצאים שם, שראיה זו מראה רק את אויר העזרה. [את רצפת העזרה אפשר לראות מהר הזיתים או מאחד הגגות שבמערב או צפון הר הבית, ורוב הציבור שמגיע לכותל לא רואה]. גם רמ"נ שפירא שדן בנושא בספרו "הר הקודש" כותב (עמ' מא) שלכתחילה צריך לעלות להר הזיתים ולראות משם רצפת העזרה.

[בברכה המשולשת]

את הסברא על הריבונות שמעתי מכבר והיא מתבדרא בי מדרשא שנים רבות. נמסר לי שמרן הגרא"א כהנא שפירא דחאה לחלוטין מהטעם שהובא לעיל באשכול

[אוצר החכמה]

בשות שואל ונשאל השאלה היתה על הכותל אבל הטענה שהיא בידי ישראל היתה על ירושלים החדשה הנה הדברים

[גלרשטיין]

קריעה על ראיית בתי ישראל בחורבנן.pdf

(273.07 KiB) הורד 248 פעמים

[לבי במערב]

מנהגינו לקרוע החולצה. אבל בכדי לא לקרוע החליפה, להשאיר אותה תלויה על הכתפים. ורציתי לברר האם באמת נפטרים בזה מקריעת החליפה, וגם האם שפיר דמי לפטור א"ע מקריעת החליפה [כי ביטולה זו היא קיומה].

בשבת זה טלטול?

אין קורעים בשבת. וגם לא בערש"ק אחר חצות.
אא"כ התכוונת להביא מזה ראי' שה"ז נחשב ללבוש. וכבר ידוע מש"כ בשו"ת אז נדברו, גבי השמועה ע"ד מנהג החזו"א בזה.