ביאור דברי הזו"ח בענין יעקב אבינו ונשיו

[אישצפת]

קראתי היום בזהר חדש סוף פרשת ויצא את הקטע דלהלן

א"ר יהודה יעקב שהוא הג' [נתבשר על שלמה שהוא הג'] שיבנהו, זה אוהב נשים וזה אוהב נשים, זה עומד בתומו וזה לא עמד בתומו דכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו./quote]

ולא זכיתי להבין מדוע נקרא יעקב אוהב נשים? אם משום שנשא ארבע נשים הלא זה הגיע מצד נשותיו שהכניסו לו שפחותיהם. ומלכתחילה רצה לישא רק את רחל כי ראה שיעמיד ממנה בנים שבחלקם יבנה הבית. ולא משום תאות נשים. ומה שנשק לרחל קודם שנשאה כבר ביארו שכן דרך הקרובים וקטנה היתה.
ואם משום מה שכתוב 'ויאהב יעקב את רחל' גם אם נפרש שהוא מחמת יופיה הרי היתה מטרתו לפריה ורביה ושלא יתן עיניו באחרות ולא מצינו שנתגנה על ענין זה.אדרבה רבותינו הראשונים כתבו שהאבות מלכתחילה דקדקו ליקח נשים יפות כדי לעורר התאוה וכך ירבו בנים.
לעומת שלמה המלך עליו נכתב במפורש במלכים א' פרק י"א

והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה מואביות עמניות אדמיות צדניות חתיות. מן הגוים אשר אמר ה' אל בני ישראל לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם אכן יטו את לבבכם אחרי אלהיהם בהם דבק שלמה לאהבה

אשמח אם יאירו החברים את עיני הכהות.

[מדה]

שמעתי שני ביאורים, ולאו דוקא אחד סותר למשנהו.
הביאור הראשון, שאין הכוונה שחשק נפשו באהבת נשים, אלא שבפועל היה לו הרבה נשים.
והביאור השני, בהקדים המשך דברי הזהר חדש שם:

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, מִן הַג' אָבוֹת לֹא נִתְבַּשֵּׂר אֶחָד מֵהֶם עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא יַעֲקֹב, שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי מִן הָאָבוֹת. וּכְנֶגֶד אֵלּוּ הַשְׁלשָׁה: יִשַּׁי, דָּוִד, שְׁלמֹה. שְׁלֹמֹה שֶׁהוּא הַג' בְּנָאוֹ.
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יַעֲקֹב שֶׁהוּא הַג' נִתְבַּשֵּׂר עַל שְׁלֹמֹה, שֶׁהוּא הַג', שֶׁיִּבְנֵהוּ. זֶה אוֹהֵב נָשִׁים, וְזֶה אוֹהֵב נָשִׁים. זֶה עוֹמֵד בְּתוּמוֹ, וְזֶה לֹא עוֹמֵד בְּתוּמוֹ, דִּכְתִיב (מלכים א יא) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטוּ אֶת לְבָבוֹ.

דהנה אחר שכבר אמר במימרא הא' שגם שלמה וגם יעקב היו הג', ולכן דוקא יעקב נתבשר על בנין המקדש של שלמה המלך, אמר במימרא הב' שזה ששניהם הג' היתה סיבה לא רק שיעקב נתבשר על שלמה, אלא גם ששניהם אוהב נשים היו. ולכאורה מה קשור זה לכאן, וגם מהו השייכות למה שהיו הג'.
ופשר דבר, אשר בנין בית המקדש קשור לספירת המלכות (והיא הנוקבא), ויעקב היה הספירה הג' של המדות עליונות, והוא התפארת, שהוא עיקר ז"א (וגם מקו האמצעי עם ספירת יסוד) המשפיע בספירת המלכות, ולכן נקרא "אוהב נשים".
ובכל זה מובן גם איך יעקב "עמד בתומו" אף שהיה "אוהב נשים".

[אישצפת]

לפי הפירוש הראשון גם שאר המלכים נקראים 'אוהבי נשים' היות והם מותרים בי"ח נשים. ובפרט דוד המלך שהגיע למספר זה.
ולא באנו לייחד רק את יעקב ושלמה לתואר זה לומר שהם שונים משאר העולם. אלא רק לצורך הדמיון ביניהם מחד והשוני מאידך גיסא.

[החושב]

ואם משום מה שכתוב 'ויאהב יעקב את רחל' גם אם נפרש שהוא מחמת יופיה הרי היתה מטרתו לפריה ורביה ושלא יתן עיניו באחרות ולא מצינו שנתגנה על ענין זה.אדרבה רבותינו הראשונים כתבו שהאבות מלכתחילה דקדקו ליקח נשים יפות כדי לעורר התאוה וכך ירבו בנים.

א. לכאורה זה לא ברמת 'גם אם נפרש' אלא זהו הפשט הפשוט של המקראות.

(יד) ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים:
(טו) ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך:
(טז) וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל:
(יז) ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה:
(יח) ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה:

הפסוק י"ז, המציין את יופייה של רחל, נכנס בתוך הדברים בין השאלה 'מה משכורתך' לתשובה 'אעבדך ברחל'. ונראה ברור בפשט שהתורה מסבירה שיעקב בחר דווקא ברחל מתוך כך שהיא הייתה 'יפת תואר ויפת מראה'.

וזה מה שראיתי במפרשים:

רד"ק בראשית פרשת ויצא פרק כט פסוק יח
ויש לשאול אחר שכוונת הצדיקים לאשה לזרע, למה היו מחזירים אחר אשה יפה כיון שאין כוונתם לתאוה, ויעקב אבינו בחר ברחל לפי שהית' יפה מאד ועבד בה שבע שנים והתרעם בלבן אחר שנתן לו לאה תמורתה לפי שלא היתה יפה כמו רחל? ויש לומר כי כונתם לטובה לפי שהאשה יפה מעוררת התאוה, וכדי להרבות בנים היתה כוונתם לעורר תאותם, ועוד כדי שיהיו הבנים והבנות יפה מראה ויהיו דומים להם, ועוד כי צורה הנאה משמחת לב האדם כל שכן הצורה שתהיה לפניו תמיד שתהיה שמחתו בה תמידי, וצריך שיהיה האדם שמח בעולמו ובחלקו שנתן לו האל, כי האלהים מענה בשמחת אדם ומזמין לצדיק אשה יפה כמו שעשה לאבות ולשאר הצדיקים שיהיו שמחים בחלקם ומולידים בנים כמותם:

הרי שרד"ק כמו כן ראה קושי מסוים בעניין זה. אך הפתרון לדעתו אינו בכך שנוציא את הדברים מידי פשוטם (ונגיד שאין כוונת הפסוק ליופי חיצוני אלא למעלות הנפש וכדומה, או שנגיד שהפסוק לא מתכוון לנמק את טעם הבחירה ברחל), אלא שהפתרון הוא בכך שנתעמק במה שכתוב בתורה. אכן בחר בגלל היופי, אבל לחשוב שיש בזה איזה שמץ של פחיתות או חסרון מעלה – זו טעות, וכפי שביאר את הטעם. אכן בחר ביופי, אבל לא עשה זאת סתם להנאתו, אלא בשביל עבודת השם.

אור החיים בראשית פרשת ויצא פרק כט פסוק יח
ויאהב יעקב את רחל. פי' לא לצד יופיה אלא לצד מה שרחל בת זוגו:
או יאמר על דרך אומרם ז"ל (שבת כה ב) בדין זיווג תלמיד חכם שצריך שתהיה לו אשה נאה כנגד יצר הרע, והגם כי ישתנה יעקב למעליותא שמושלל מיצר הרע, עם כל זה התורה תלמד לאדם דעת:

בפירוש הראשון האו"ח הולך אכן לכיוון של לפרש לא כפשוטו. אבל בפירוש השני הוא כן מיישב את זה עם ההבנה הפשוטה – שאכן בחר בגלל היופי.

2.

ולא מצינו שנתגנה על ענין זה

ואיפה אתה רואה בזוהר שהתכוונו לגנות אותו בזה?

[אישצפת]

ראשית הרד"ק שהביא כבודו אומר שגם שאר האבות חיזרו אחר אשה נאה.
האם בגלל זה נקרא להם 'אוהבי נשים'?
ומה ששאל כת"ר היכן מצינו שנתגנה. לעניות דעתי התואר 'אוהב נשים' נשמע לא נעים בלשון המעטה....
ובפרט שהמדובר לדברי כת"ר רק על רחל וכוונתו היתה לשם שמים לגמרי. משא"כ שלמה שלאורך הפרק משמע שלקחם לאהבה נטו. וכך פירשו המפרשים שם. אולם האריז"ל כתב שכוונתו היתה להוציא יקר מזולל מהקליפות (איני מבין בזה כלל לצערי אבל כך ראיתי).

[יאיר]

שלמה המלך ע"ה נשא בנות מלכים וכוונתו היתה עי"ז לתקן עולם במלכות שדי ושכולם יכירו בה' יתברך אך מה שקרה הוא ההיפך ונשיו היטו את לבבו וכו'.

[החושב]

אולי יש בנותן טעם להביא את דברי רבינו בחיי

[רבינו] בחיי בראשית פרק כח
וישלח יצחק את יעקב. יש לשאול: כיון שבשליחותם הלך והם מחלו לו, למה נענש על מצות כבוד אב ואם כשנתעכב כ"ב שנה, שפירש ממנו יוסף עשרים ושתים שנה כנגדן. ואפשר לומר כי דעתם היה שיקח את לאה ושיחזור מיד כשישלח בשבילו, אבל הוא נתן עיניו ברחל הקטנה ליפיה, ואמר: (בראשית כט, יח) "אעבדך שבע שנים ברחל", ואם כן כל הזמן שנתעכב היה ברצונו, ולכך נענש כנגדן:

[אישצפת]

שלמה המלך ע"ה נשא בנות מלכים וכוונתו היתה עי"ז לתקן עולם במלכות שדי ושכולם יכירו בה' יתברך אך מה שקרה הוא ההיפך ונשיו היטו את לבבו וכו'.

כת"ר מבאר ע"פ דברי האר"י שרמזתי. אבל לא כן משמעות הפסוק ועיין מלבי"ם בשם הרי"א

שלא היה ענינו ענין אדם הנושא אשה רק ענין הנער החושק ונפשו קשורה בנפש חשוקתו כמ"ש 'בהם דבק שלמה לאהבה'

[אישצפת]

אולי יש בנותן טעם להביא את דברי רבינו בחיי

[רבינו] בחיי בראשית פרק כח
וישלח יצחק את יעקב. יש לשאול: כיון שבשליחותם הלך והם מחלו לו, למה נענש על מצות כבוד אב ואם כשנתעכב כ"ב שנה, שפירש ממנו יוסף עשרים ושתים שנה כנגדן. ואפשר לומר כי דעתם היה שיקח את לאה ושיחזור מיד כשישלח בשבילו, אבל הוא נתן עיניו ברחל הקטנה ליפיה, ואמר: (בראשית כט, יח) "אעבדך שבע שנים ברחל", ואם כן כל הזמן שנתעכב היה ברצונו, ולכך נענש כנגדן:

לכאורה דבריו סתרא'י נינהו למ"ש איהו גופיה פרק כט פסוק י

ומפני שהיה אדם חושב כי טבעו של יעקב בראותו את רחל נמשך אחר תאוה גופנית והוסיף בו כח בגלילת האבן מה שלא היה עושה מתחילה, לכך הוצרך לומר כמה פעמים אחי אמו להורות כי לא נתוסף כח בטבעו לאהבת רחל ולא היה לו בראייתה שום התעוררות כטבעי שאר בני אדם אלא הכל לאהבת אמו

וגם בפסוק כא כתב שלא היתה כוונתם רדיפת התאוה ח"ו רק כוונת המצוה בלבד כאשר ידעו בנבואה.

[החושב]

גם בציטוט שהבאתי אני לא כתב שזה היה קשור לתאווה. אפשר לומר שהיה זה שיקול קר לחלוטין לקחתה מחמת יופיה.

[דרומי]

דבר מעניין אצל יצחק אבינו, שכתוב בו ביחס לרבקה: "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה" - שאהב אותה רק לאחר האישות, ולא קודם לכן.

ומבואר בסה"ק שהוא מצד שמדתו של יצחק היא מדת הגבורה, שענינה הסתלקות ועליה כאש, ולכן האהבה אצלו היא בבחינת חידוש, רק לאחר ש'הוכרח' על ידי האישות, ולא קודם לכן