להלן אציין מקורות מהם נראה בעליל שנקרא כן מלשון דבר שאין לו ערך. (ולפי זה ברור שניקודו בשני סגולי"ן). אלא שחלוקים הם לענין נותן השם וזמן נתינתו.
מדרש אגדה לבראשית. ומלשון זה משמע שלא נקרא כן מתחילה, ולא נתפרש על ידי מי.ולכך נקרא הבל שנולד להבל שלא היה לו זרע.
לעומת זאת מלשון הרמב"ן משמע שחוה קראה את שמו
.וקראה האחד בשם קנין והשני בשם הבל, כי קנין האדם להבל דמה, ולא רצתה לפרש זה על כן לא נכתב טעם בשם השני.
ואילו לדעת הרד"ק (בדרך אפשר) אדם וחוה קראוהו כך אחר שגורשו מגן עדן. וז"ל:
ולא זכר למה קראה אותו הבל כמו שלא נכתבו טעמי שאר התולדות משת ועד נח. ואולי קראה אותו הבל לענין 'אך הבל בני אדם כזב בני איש' כי לא יעמדו על מתכונת אחת ואם תהיה לו טובה תפסק מהרה כמו שראתה היא ובעלה בטובה בגן וגורשו משם לעמל ויגיעה, ולזכר אותו הענין קראה אותו הבל היא ובעלה.
בשונה מדעת הרמב"ן והרד"ק שנקרא כן על ידי הוריו, מפרש רבינו יצחק אברבנאל שהתורה קראה להבל ולקין את שמותיהם וז"ל:
ועי"ש שהביא את דעת אומות העולם שהוריו קראוהו 'אבל' באל"ף על שם מותו, ודחה דעתם.ויהי שמו של הילד השני הבל, בעבור שהיה רועה צאן מתעסק בהנהגה והשררה שכלו הבל ורעות רוח, וקין היה זה שמו לא מפני שאמרה אמו קניתי איש את ה' אלא לפי שהיה עובד אדמה ומרבה בקנינים וימשך מזה שהשמות האלה התורה קראתם לפי עניני אומניתיהם
לעומת השרפי'ם הנ"ל שפירשו את שמו מלשון הבל ורעות רוח דבר שאין לו ערך. מלשון ספר הישר נראה שחוה קראה את שמו כך משעה שנולד ולא על שם דבר שאין לו ערך, אלא מלשון 'רוח'/'קול' (כמו הבל פיהם של תשב"ר). וז"ל:
וידע אדם את חוה אשתו ותלד שני בנים ושלש בנות, ותקרא את שם הבכור קין לאמר קניתי איש מעם ה' ואת שם השני קראה הבל כי אמרה בהבל באנו בארץ ובהבל נוקח ממנה.
ולפי הסבר זה לכאורה היה מן הנכון לנקד בחטף פת"ח. האם היתה קיימת איזו מסורת לניקוד שונה בשמו של הבל?
