שח לי ידיד שבחר לעשות את השבת במלון 'גלי צאנז':
בבית הכנסת של המלון מופיע מכתב החתום בידי האדמו"ר הקודם מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל, בעל ה'דברי יציב' וה'שפע חיים' - מייסד ומחולל המקום והמלון, בו הוא מבהיר את שיטתו לפיה יש לנהוג כשיטת ר"ת (ולא נתברר אם גם לקולא, או רק לחומרא), כאשר בסוף המכתב מופיעה פיסקה בה קובע האדמו"ר כי זהו מנהג המקום, והלכה היא ש"נותנין עליו (על בא לעיר) מנהגי אותה העיר", והוא מבקש איפוא מכל הבאים והמתארחים בקרית צאנז בנתניה לנהוג כך. האדמו"ר מוסיף בסוף, כי הפורץ גדר בענין זה ישכנו נחש.
ונשאלת השאלה (המסתעפת לכמה שאלות, אשר יש מהן הנזקקות לבירור מעמיק ויסודי):
מי שלא נוהג ביום יום כמנהג ר"ת - אכן מחוייב במנהג זה?
האם בכח האדמו"ר זצ"ל אכן לגזור ולהגדיר כך את מנהג העיר? (היינו: בהנחה שהאדמו"ר אכן היה מוגדר כמרא דאתרא דקרית צאנז, אך האם הקריה מוגדרת לשם כך כ'עיר'? ומה עם מנהג שאר תושבי נתניה?)
האם עם הסתלקות האדמו"ר נשארת תקנתו? וגם אם מן הסתם בנו - האדמו"ר המכהן - סובר ומנהיג כך, האם ישנו מקום לומר שכל עוד לא נתקבלה הוראה ואזהרה כזו ממנו, אין בכחו של המכתב של האדמו"ר הקודם לחייב?
ובכלל: נכון שמלון גלי צאנז ממוקם פיזית בקרית צאנז, אך ברור שהבאים לשם לא באים ל'קריה', כי אם ל'מלון', והמלון הינו עסק עצמאי (שלמיטב ידיעתי לא שייך לאדמו"ר או לקהילה הצאנזאית), מעין 'טריטוריה' בתוך צאנז, והבאים לשם משלמים מחיר של מלון ולא של 'קריה' (למרות שהמצב במלון לא הרבה יותר טוב מקריה - כך זכורני מפעם אחרונה, אך אי"ז מענין האשכול). האם אורחי המלון מחוייבים להישמע להוראה זו, וכלולים ממילא באזהרת פורץ גדר וגו'?