שנתן הקב"ה לישראל, וחילק להם שללם של מצרים, כדכת'יב (שמות יח יא): "כי בדבר אשר זדו עליהם", ואמרי'נן במכיל'תא: כל מה שחשבו מצרים על ישראל, אירע להם. הם חשבו לאבדם במים וכו', עד הם אמרו: "אחלק שלל" (שם טו ט), לכך נחלק שללם לישראל.
תחילת העניין במכילתא דר' ישמעאל, פרשת בשלח, מסכתא דויהי, פרשה ו, עמ' 110:
'וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו' (שמות יד כו), יחזור עליהם הגלגל, ויחזור עליהם זדונם, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני דנן. הם חשבו לאבד את בני במים - אף אני איני נפרע מהם אלא במים... שבדבר שחשבו מצרים לאבד את ישראל, בו בדבר נפרע מהם, שנאמר: 'כי בדבר אשר זדו - עליהם'".
אבל ההמשך שלפנינו: "הם אמרו 'אחלק שלל', לכך נחלק שללם לישראל", לא מצאתי במכילתא או במדרש אחר, ולכל היותר נרמז העניין במכילתא דר' ישמעאל, פרשת בשלח, מסכתא דשירה, פרשה ז, עמ' 140: "'אמר אויב' (שמות טו ט), זה פרעה, ולא ידע מה אמר; 'לאדם מערכי לב, ומיי מענה לשון' (משלי טז א). 'נרדוף, נשיג, נחלק', אין כתיב כאן, אלא 'ארדוף, אשיג, אחלק שלל' - מורדף אני להם, מותפש אני להם, מחולק הוא שללי וממוני להם".