כדי להבין היטב דבר המחבר והרמ"א אקדים בכאן הקדמה קצרה, והוא: כי יש ג' דברים והם ששה - היינו דמים, ומדה, ומנין. שהם סכום דמים, וסכום מדה, וסכום מנין. והנה במנין כבר נפסק הדין בפשיטות דמנין מותר - כגון לומר תן לי אגוזים במנין. אבל לעשות עמו חשבון הכולל בזה - כגון כמה אגוזים יש לך בידי מכבר חמשים, תן לי עוד חמשים ויהיה ביחד ק' זהו סכום מנין ואסור, דדמי למקח וממכר. ובמדה, ג"כ סכום מדה. וסכום דמים - דהיינו שיאמר כמה דמים אני חייב מכבר כך וכך תן לי עוד כך וכך ואתחייב לך ביחד ס"ה כך וכך, וכן כה"ג במדה כמה מדות אני חייב לך מכבר כך וכך תן לי עוד מדה פלונית ואתחייב לך בס"ה כך וכך זהו אסור לכו"ע דדמי למקח וממכר. אך במדה או בדמים גופא דהיינו שיאמר תן לי אגוזים בפשוט א' או בב' פשוטים...
מילים אלו שהדגשתי צ"ב, שהרי המ"ב בא לבאר כעת שסכום דמים וסכום מדה אסורים - וע"כ כותב המ"ב "וסכום דמים..." ואח"כ כותב "וכן כה"ג במדה..."
אבל מה כוונתו קודם "ובמדה ג"כ סכום מדה". במ"ב המנוקדים [לשם, עוז והדר] ניקדו כדלעיל. גם אם נחבר ונכתוב "סכום מידה וסכום דמים..."
א"כ מה הכוונה "ובמדה ג"כ".