פורום אוצר החכמה

האם שייך הלבנת פנים ולשה"ר ושאר איסורי בן אדם לחבירו על דמות וירטואלית?
הלא מ"מ בן אדם הוא שעומד מאחורי הדברים ואפשר גם כך להיפגע
מצד שני תמיד אפשר להחליף ניק
דעתכם?

כבר העליתי בעבר אשכול בנושא זה..ולצערי החליטו משום מה למוחקו..נקוה שהפעם זה לא יקרה..

איני מורה הוראה
אך לפלפולא נראה לומר, שהדבר תלוי באיזה ענין מדובר, לדוגמא, אם ההלבנת פנים הוא שהכותב כתב דבר מסויים והגיבו לו בצורה שהוא יכול לקבל את זה אישית ולהיפגע באופן שארז"ל אזיל חיוורא ואתי סומקא בוודאי חשש הלבנת פנים הוא, [כתבתי 'חשש' כיון שיכול להיות שכיון ואין זה פנים בפנים אין זה מפריע רק להמהלומה הראשונה שהוא חוטף מבלי ללוקחו אישית], אבל באופן אחר, אף שמהיות טוב צריכים להיזהר, אכן אי"ז האיסור החמור הזה של הלבנת פנים בפרט שאיננו מכיר את הבן אדם שזה גופא חישוב אצל בן אדם שבגלל שהוא לא מכיר את הבן אדם הוא מורה לעצמו היתר לכתוב מה שעולה בליבו מבלי לחשוב עוד פעם, וזה נתון שאנשים חושבים שהכותב כתבו בלי מחשבה מטעם הנ"ל שהוא אינ ו מכיר אותי וא"כ לא לוקחים ללב, אך באופן א' שכתבתי שהוא כמטרה לחץ יתכן גם יתכן שעושה את פעולת ההלבנת פנים שבוודאי אסור, כנלענ"ד.
ואגב דאיירינן בהא, כאן המקום לספר מעניןזה שפ"א הגבתי לכותב מסויים שלא הכרתיו מחמת שמו הנעלם (בפורום מסויים) קצת בחריפות, והיה זה נושא שקיבל בגללי תגובות חריפות נגד אותו כותב, ולא היה זה נגדו אישי אלא נגד אותו נושא שהוא כתב, והיה הכותב בתחילת דרכו בפורום ההוא, והוא הגיב בצער האם לזה יקרא קבלת פנים? וכו' שאלות מן הסוג שכותבים אנשים שנפגעו עד עמקי נשמתם, ובכתבה שהוא כתב אח"כ הוא סיים בברכת הנעלבים ואינם עולבים', מכך הסקתי שהוא נעלב עד עמקי נשמתו והדבר ציער אותי מאוד מאוד ושלחתי לו באופן פרטי שאני מבקש את סליחתו, ועדיין לא קיבלתי שום תגובה ממנו על סליחתו, והדבר מצערני עד מאוד, ואקוה שמזה שאני מתנצל ברבים ואחרים יראו וממנו ילמדו להיזהר מזה, יזכני ה' שהנעלב ימחול לי בלב שלם ולא יהיה קפידת אדם עלי,
מכל זה רואים חומר הדבר להגיב בהלבנת פנים אפי' לכותבים עלומי שם-כאמור 'לכאורה' באופן שיתכן והם יפגעו, וצריכים לזכור שמתחת לכל מסך יושב ס"ה בן אדם, ואשר ע"כ יעשה כ"א חשבון הנפש בדבר זה עד כמה מותר לו להגיב ואם אין בזה תערובת איסורים חמורים, הנלענ"ד כתבתי,

ג"א מצטרף. כשהתחלתי להתוודע לעסקי פורומים שמתי אל ליבי תופעה מעניינת: בדרך כלל כששניים מתווכחים, גאוותו של כל אחד תובעת ממנו לומר את המילה האחרונה, ולא להשאר חייב, וכו' וכו'. לפתע נוכחתי כמה גדולה הגאוה, שכלל זה נכון גם כשאין פוגעים באדם עצמו, אלא בשם המשתמש הוירטואלי שבחר לעצמו! אנשים מגבבים הודועת הלוך חזור רק כדי שניקם לא יצא וידו על התחתונה.
וממילא תבנא לדינא, שאם אדם מזדהה רגשית עם ניקו, ודאי שהוא נפגע בפגיעתו.

אם אדם בא לעיר וכדי שלא יכירו אותו מסיבה כל שהיא (למשל מפני המלכות) כינה עצמו בשם אחר ואיש לא ידעו מקודם, ועכשיו אחר שניכר בשמו כאן מלבינים פניו, פשוט שיש בזה משום הלבנת פנים. ולכאורה ה"ה כאן כיוון שניכר בניקו ובזה רוצה להתכבד ולא להתבזות.

מה שיש לדון זה בבא מחדש שהיינו אחד המציא איזה ניק לעניין מסויים ובזה מתנפלים עליו, ואיש לא ידעו קודם וגם לא יינכר אח"כ בזה הניק, ומ"מ איהו צער יש לו על שמבזים דבריו.
ואולי יש לחלק בין הלבנת פנים שאולי אין, ובין אונאת דברים שיש מ"מ כיוון שמצטער.

כוונתך עמומה. הרי רוב הניקים כאן אינם ידועים לאיש גם לאחר תקופה ארוכה, ומה ההבדל ביניהם לבין ניק שנפתח לזמן קצר. ומה שהמשלת מאדם ששינה שמו בכלל תמוה, הרי שם מכירים אותו עצמו רק שמכנים אותו בכינוי אחר.

אוצר החכמה רמז למשהו..והמבין יבין.
ואני מסכים עם כל דבריו ובמיוחד עם דבריו האחרונים שאונאת דברים וודאי יש כאן.

אני רק תמה אודות ההסכמה מקיר לקיר,
האם לגבי אדם שאינו חבר בפורום ויש לו שם אמיתי,
שמא אף בכגון דא יש לחוש בו ולומר שאף על פי שהוא מוכר וידוע
יש בו איסור לשוה"ר והלבנת פנים, או שמא מפני ששמו אמיתי לית ביה חששא.

לדוגמא: אם הוא חיבר ספר בשם 'אלפא ביתא תניתא'.

איתא במסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

"עשרה נסיונות נסו אבותינו את הקב"ה ולא נענשו אלא על לשון הרע ואלו הן. אחד על הים ואחד בתחלת המן ואחד בסוף המן ואחד בשליו הראשון ואחד בשליו האחרון אחד במרה ואחד ברפידים ואחד בחורב ואחד במרגלים זה של מרגלים קשה מכלם שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר י"ד כ"ב). כיוצא בו וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה' (שם שם ל"ז). והלא דברים ק"ו ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת בקש הקב"ה עלבונה מן המרגלים המדבר דברים כנגד חבירו ומבייש אותו על אחת כמה וכמה שיבקש הקב"ה עלבונו"

ועפי"ז נראה לומר כך:
והלא דברים ק"ו ומה ארץ שאין לה לא פה לדבר ולא פנים ולא בשת בקש הקב"ה עלבונה מן המרגלים המדבר דברים כנגד ניק חבירו ומבייש אותו על אחת כמה וכמה שיבקש הקב"ה עלבונו

ועי' ערכין דף טו עמוד א
"תניא, א"ר אלעזר בן פרטא: בוא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן? ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה. ממאי? דלמא משום דר' חנינא בר פפא, דאמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב: +במדבר י"ג+ כי חזק הוא ממנו, אל תיקרי כי חזק הוא ממנו אלא ממנו, כביכול בעל הבית אין יכול להוציא כליו משם! אלא אמר רבה אמר ר"ל, אמר קרא: +במדבר יד+ וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה, על דבת הארץ שהוציאו".
ילקוט שמעוני פרשת מצורע רמז תקנט
"תניא א"ר אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע ממרגלים, ומה מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך, מוציא שם רע על חברו עאכ"ו, דכתיב וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו".

ר' יאיר, ומה עם החסומים?

שאלה
לכבוד הרב מוצפי שליט"א שלום וברכה האם לשון הרע והלבנת פנים כאשר היא נעשית באינטרנט כגון בפורומים כאשר אנשים משוחחים ביניהם ומביעים דעות בעניינים שונים, יש לזה אותו דין כמו הלכות לשון הרע והלבנת פנים גם אם לא יודעים על מי מדברים ואת מי מעליבים? יש אנשים הנפגעים ממה שנכתב נגדם הגם שזה רק נעשה באופן וירטואלי ואפילו לא יודעים מי נמצא מאחורי אותו שם משתמש?

תשובה
חמור יותר ועונשו פי כמה, כי נכתב ונרשם ונשאר לזמן ארוך.

ידוע לי אישית על יותר מאדם אחד שנפגעו מאד ממה שכתבו על דבריהם כאן בפורום. לכה"פ אחד מהם החליף ניק בשביל זה אבל גם עכשיו ממעט להשתתף בפורום.
באשכול אחר היו שדנו על סיבת הפסקת כמה ניקים. אולי מהם הוא מטעם הנ"ל.

ומה עם חשש רציחה? יש.. הכותבים כאן דעות שלבם נצמדות אליהם, ואם עונים בתשובות זול או ממש לא לעניין ובפרט נגד הלכה ותוה"ק, ומה עוד באיצטלא של פרומקייט וכו' זה עולה ביוקר עד כדי התקף לב רח"ל לא עלינו ולא עליכם, [אבל כשעונים כתינוק שנשבה, או מתוך רצון מדומה לקיים רצון הקב"ה, מרגיז מאד, אבל זה בדרך שהוטבע הקב"ה שיהיה כאלה אנשים].

אז אנא מכם אם מישהו מהכותבים, כותבים דברים הזויים, כל עוד שאינו נגד ההלכה או חיזוק ליהדות, לענות רק בנקודת האמור, כי חוצמזה שהאיש המסתתר מאחורי שם הבדוי, יש המסר שהאיש רוצה להעביר, וכשעונים בזול או שלא כעניין, אפשר שזה נוגע לציפור [:)] לבבו.

דיברו ע"ז רבות מכבר, ותמצית הדברים, שהואיל וכ' הרמב"ם והובא בח"ח דכל דיבור [רמיזה וכתב בכלל זה יעו' ח"ח] שגורם לצער המדובר או להפחידו הוא בכלל לשה"ר. בזה נמי כידוע ליושבי הפורום
דפה שאם כתבת משהו והתלוצצו על דבריך ועשו אותך כטיפשאי שאין בו שמץ חכמה מרגישים מושפלים, וזה לא עוזר כלום הא שאין מכירים אותך ואינך מה התלוצץ ממך כי מצטערים בכל אופן [אפשר לנסות את זה לכתוב איזה מילי שמביא לידי גיחוך ויעשו ממך צחוק ותראה מה ההרגשה עכ"ז שאינך מזוהה פה].
ויל"ד מהו בשלא מספרים למדובר וממילא לית ליה צערא כגון שכותבים אחד לשני ב'פרטי' שניק פלוני כלי ריק, אולי לפי מה דמשמע בח"ח שכל שלא הגיע אליו לא חשיב עבירה בין אדם לחבירו אלא רק בין אדם למקום, ה"ה בזה. ובפורום כמו פה לכאו' אפ' בין אדם למקום אין כאן כי איננו יודעים על מי מדובר. ודומה למי שרואה אדם בתמונה אבל רק אחוריו ומספר לחבירו שפלוני זה נראה גנב ואינו יר"ש וכו'
ושניהם אינם מזהים אותו, אין בזה חשש. ה"ה בדיבור על ניק אין זה איסור [אם לא צערו או הפחידו] כי אין זה דיבור על אדם מוגדר וידוע אלא כדיבור על אדם לא מזוהה בתמונה וילע"ע.

הגר"י טשזנר שליט"א כתב לי על נידון שאלת אשכול זה (את נוסח השאלה המדוייקת ששלחתי לו ניתן לקבל אצלי באישי), בזה"ל:

תשובה: נראה לאסור, כי אף שכעת אינו יודע מי הוא, מ"מ קורה שבמשך הזמן נודע לו שפלוני משתמש בכינוי ההוא, וממילא נודע לו הלשון הרע עליו

והגרא"צ כהן שליט"א (רב קה"ח שיכון ה' ב"ב, ובעמח"ס ויצב אברהם) כתב לי:

היות וסוף כל ניק להתגלות, ובדר"כ קל לזהות במוקדם או במאוחר, וודאי יש בזה איסור.

הגרמ"מ הכהן שפרן שליט"א כתב לי בזה"ל:

א. אם מרגיש שיש צורך לגופם של דברים שידע שכותב פלוני ע"ה כדי שלא יסמוך עליו או שלא יהי' בקשר עמו או מכל סיבה אחרת מותר.

ב. ואם כוונתו להשפיל או כוונתו להראות שהוא מבין על אנשים או סיבה אחרת לפגוע בכותב אסור.

מכיון שלמעשה אנשים לא נזהרים מזה, וכל אחד שנכנס לפה יודע שזה מה שיקרה לו, א"כ הרי בהשתתפות בפורום הוא מודיע מראש שהוא מוחל ומוכן לקבל כל מיני בזיונות וגידופים וקללות. ועאכו"כ אם מדובר באופן שמשחרר דעותיו באופן חופשי, ומבקר באופן בוטה, שאל לו לבוא בטענות אם מאכילים אותו מבשרו.

את ההיתר הזה אפשר לקחת רחוק מאוד, אולי גם אנשי סדום השתמשו בו.

הרב תוכן כתב כדבר הזה גם בעבר וביותר חריפות
זה שאפשר לקחת היתר רחוק מאד ושאנשי סדום ולי השתמשו בו אינו אומר שהוא לא נכון
אמנם לי אין נראה כדבריו אך באופן שכתב שאדם שכותב בסגנון מסויים שלא יתפלא - נראה לי שיש מקום לדבריו

אפשר לומר את זה באופן אחר:
קיי"ל "מאן דעלך סני לחברך לא תעביד זהו כל התורה כולה וכו'", ועפ"ז י"ל שמי שרגיל לנהוג עם אחרים באופן מסוים - אם נעמידנו בחזקת כשרות - יוצא שהדברים האלו אינם שנואים עליו, אז מותר לעשות לו כמעשיו...
אלא שצ"ע האם מעמידים יהודי בחזקת כשרות כדי להקל בלאו דנקימה וכיו"ב...

אתם מדברים על החצי השני של דבריו בנוגע למי שמתמש בעצמו בשפה בוטה, ואני דיברתי על החצי הראשון.

הבאר ההיא כתב:אתם מדברים על החצי השני של דבריו בנוגע למי שמשתמש בעצמו בשפה בוטה, ואני דיברתי על החצי הראשון.

אכן.

מעשה בכלב שהיה נושך. החליט בעליו לעקור לו את השיניים!

אך לא שם לב שאם עוקרים את השיניים לכלב אין לו גם איך לאכול, ובעצם אין לו חיים...

בנידון דידן, צריך להיזהר שלא להגיע למצב שבו הפורום ייסגר מחוסר ענין...

דרומי כתב:מעשה בכלב שהיה נושך. החליט בעליו לעקור לו את השיניים!

אך לא שם לב שאם עוקרים את השיניים לכלב אין לו גם איך לאכול, ובעצם אין לו חיים...

בנידון דידן, צריך להיזהר שלא להגיע למצב שבו הפורום ייסגר מחוסר ענין...

משל יפה משלת.
אכן פה אחד יש לו לאדם, והוא צריך לבחור האם לאכול בו או לנשוך, והאם לדבר דברי תורה או דיבורים אסורים...

תוכן כתב:מכיון שלמעשה אנשים לא נזהרים מזה, וכל אחד שנכנס לפה יודע שזה מה שיקרה לו, א"כ הרי בהשתתפות בפורום הוא מודיע מראש שהוא מוחל ומוכן לקבל כל מיני בזיונות וגידופים וקללות.

מה???
איזה סגנון. ירחם ה'.

דרומי כתב:מעשה בכלב שהיה נושך. החליט בעליו לעקור לו את השיניים!

אך לא שם לב שאם עוקרים את השיניים לכלב אין לו גם איך לאכול, ובעצם אין לו חיים...

בנידון דידן, צריך להיזהר שלא להגיע למצב שבו הפורום ייסגר מחוסר ענין...

ייסגר הפורום ואלף כיוצא בו ואל ייפגע אדם מישראל.

מי ש"האוכל" שלו הוא לכתוב באופן פוגעני אין מקומו כאן ומהראוי ללמוד מחברי הפורום כגון מר כיצד לכתוב באופן ענייני מבלי לפגוע

לא מזמן שמעתי ראיון עם הראש של א' העיתונים הגדולים החרדים, וכשנשאל אודות לשה''ר ודיבורים אסורים בהעיתון, ענה ששמע [''אחד מבני סיפר לי, עדיין לא מצאתי את המקור אבל מסתבר''] בשם החזו''א שאין שום איסור לשה''ר על מה שאדם עושה בפומבי, כלומר מה שאדם במשרה ציבורית עושה בענין של כלל, לא בחייו הפרטי.