האם יש קשר בין שמה של תמר בתו של דוד למה שאירע עמה?

[אישצפת]

בפרשת וישב נכתב על תמר כלתו של יהודה שנתחפשה לזונה ובא אליה יהודה. אמנם כבר האריכו המפרשים שכדי להוריד נשמה קדושה מאוד (כגון בנידון דידן נשמה שתעמיד משיח) צריכים להעבירה בדרך שנראית לא כשרה כדי שלא יפריע הסט"א. אבל האם יש קשר בין השם שנתן דוד לבתו לבין מה שקרה עם אמנון? אמנם יש שוני בין המקרים שאצל יהודה היא היוזמת ואצל אמנון להיפך. אבל האם השם גרם בכל אופן לסיבוב מעשה אמנון. דוגמת מה שכתב החתם סופר על שאול וקרח וכו' שאירע להם מה שאירע בגלל שלא נזהרו לקרותם בשמות בעייתיים?

[אוצר החכמה]

אני משתומם על ההנחה שלך שיש בעיה לקרא על שם תמר אשת יהודה שהיתה צדקת גמורה שלא כמו קרח ושאול הראשונים שהיו מבני עשו ומלכי אדום.

ולא מצאת הבדל בין מעשה תמר הקדוש והטהור למעשה אמנון שהוא עבירה ורשע אלא שכן היא יזמה וכאן לא?

[אישצפת]

חס ושלום שאטיל מום בקדשים רק שאמרו בזהר הקדוש שכדי להוריד נשמה גבוהה היה צריך להעבירה בדרך שנראית לא כשרה. וכמו שאמרו כמדומני משם הגאון רבי עקיבא אייגר על מאמר חז"ל טוב שברופאים לגהינם דהיינו הנוטל מעלות טובות שברופאים שהם שקר (שלא לומר לחולה מצבו האמיתי כדי שלא יגבר חוליו) ואכזריות (מתי שצריך לחתוך בבשר החי) יפול בגהינם.
גם כאן היות ובא מעשה בדרך שנראית פסולה אפשר שהנקרא על שמו יפול בו.
איני נביא ולא בן נביא למה אירע לה כך רק אמרתי בדרך שמא.
ישנם כמה עניינים המדמים ביניהם. תמר כלת יהודה היתה יפת תואר כמובא במדרש הגדול שהיתה גבוהה כתמר ונאה ביותר וחשש ער שתלד ותתכער, ותמר בת מעכה גם היא יפת תואר כמו שמעיד עליה הכתוב 'ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר'.
תמר כלת יהודה נבעלה שלא כדרכה על ידי בעלה ער וזה עינוי בשבילה כמו שפירש רש"י בפסוק 'וישכב אותה ויענה' וכדרכה על ידי יהודה ונתעברה מאותה ביאה כי מיעכה בתוליה, ותמר בת מעכה היתה בת יפת תואר שנתעברה בה מביאה ראשונה של דוד (וכנראה מיעכה גם היא בתוליה ואולי שמה גם רומז על זה מעכה= מיעכה. ואולי קראה לבתה תמר על שם תמר שנתעברה מביאה ראשונה כמו שאמרו בגמרא שכל מועכות של בית רבי נקראו תמר) ואף היא תחילה נבעלה שלא כדרכה ואחר כך כדרכה כמו שכתוב ויענה וישכב אותה וכפירוש המלבי"ם.
אפשר שיש קשר בין הדברים ואפשר שזהו סתם צירוף מקרים. על כן אמרתי להעלות הדברים אולי יאירו עיני.

[חיימשה]

ידיד יש לי, שמהאי טעמא ממש נמנע מלקרוא שם תמר, כי 2 תמר מצאנו בתנך, ועל שניהם לא שפר הגורל.
אך הגורל שלו ג"כ נכתב מראש, ושם נכדתו הבכורה... תמר.

[קו ירוק]

'אם המלכות' לא שפר עליה הגורל?

[הבטחתי]

חפש בספרי המקובלים (DBS, למשל) מש"כ על תמר בתמרוריתה עומדת. אולי יביא לך תועלת לשאלתך.

[יהודה בן יעקב]

חפש בספרי המקובלים (DBS, למשל) מש"כ על תמר בתמרוריתה עומדת. אולי יביא לך תועלת לשאלתך.

המקור הוא בירושלמי מגילה פ"ג ה"ב, אך שם נאמר זה לענין אשה אחרת ששמה תמר, שעמדה במריה. עיי"ש.
בספרי המקובלים מוזכר משפט זה לענין שמות והנהגות הקב"ה, אך לא ראיתי לענין תמר אשת יהודה או בת דוד.

[לייטנר]

ידיד יש לי, שמהאי טעמא ממש נמנע מלקרוא שם תמר, כי 2 תמר מצאנו בתנך, ועל שניהם לא שפר הגורל.

מצינו שלוש...

[חיימשה]

ואנכי לא ידעתי, מי השלישית?

[ביקורת תהיה]

מעשה תמר הקדוש והטהור.

לכאורה בלתי מדוקדק, לאור הביטויים של חכמינו ז"ל:
אָמַר עֻלָּא: תָּמָר זִנְּתָה, זִמְרִי זִנָּה. תָּמָר זִנְּתָה, יָצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים; זִמְרִי זִנָּה, נָפְלוּ עָלָיו כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.

[עקביה]

ואנכי לא ידעתי, מי השלישית?

בת אבשלום (שמואל ב' יד כז).

[דרומי]

ויש גם 'צדיק כתמר יפרח'

[רון]

מעשה תמר הקדוש והטהור.

לכאורה בלתי מדוקדק, לאור הביטויים של חכמינו ז"ל:
אָמַר עֻלָּא: תָּמָר זִנְּתָה, זִמְרִי זִנָּה. תָּמָר זִנְּתָה, יָצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים וּנְבִיאִים; זִמְרִי זִנָּה, נָפְלוּ עָלָיו כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.

צריך לומר ביקורת על "ביקורת תהיה"!
מה ענין דברי חז"ל אלו לדברי הרב אוצר חכמה שליט"א?
מעשה תמר הוא קדוש וטהור. וכל כונתה ומעשיה לשם שמים,
כמו שכתב רש"י שהיתה מתאוה לזרע מיהודה.
וזה באמת כונת חז"ל באומרם "עבירה לשמה".
דעצם המעשה יתכן שמצד עצמו היה עבירה,
אך כידוע שקודם מתן תורה הורשו לעבור עבירות אם היה הדבר לפי ראות עיניהם שהוא הדבר הנכון לעשותו כמבואר בנפש החיים [אמנם עדיין איני יודע, שהרי זה ודאי שמה שאסור לבני נח נאסר גם לאבות מעיקר הדין ולא שיך בזה חשבונות, ואיני יודע כרגע אם לבני נח אסורה כלה בחמיה לאחר מיתה או לא ויבורך בברכת כהן מי שיודיעני]

ותמיד רגיל אני לשאול,
דבשלמא על יהודה אמרו במדרש שחלילה לא היה ראוי יהודה לאותו מעשה, וביקש ללכת משם
אלא שיצאה בת קול ואמרה יהודה להיכן אתה הולך "מלכים מהיכן יצאו",
נזדמן לו מלאך הממונה על התאוה וכו'. הרי שמצד יהודה אנוס היה בדבר.

אבל מה חשבה לעצמה תמר? היא הרי ידעה את חמיה ואת גדולתו ומה סברה?
כיצד יתכן שיתבצע את שחישבה לעשות?

ומה שמוכח מכאן לענ"ד,
דחובתו של האדם היא לעשות מה שביכולתו לעשות ותו לא!
ואם במה שיכול לעשות, עושה בלב שלם ובנפש חפיצה, כבר ישלים לו הקב"ה את חפצו.
זה כבר נשאר בידי שמים.
ותמר עשתה את אשר ביכולתה. וזה לשבת בפתח עינים.
עד כאן תלוי בה,
מכאן ואילך עיניה לשמיא ותקותה לסייעתא דשמיא וחפץ ד' בידה הצליח.

[ביקורת תהיה]

א. גם על בנות לוט אמרו חכמינו כי נתכוונו לשם שמים, ואף קוראים עליהן את המקרא 'צדיקים ילכו בם'. ומעשה אשתו של פוטיפר נסמך למעשה תמר, לומר לך: מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים. הצד השוה שבהן: מעשה בלתי טהור לתכלית רצויה, והרי זה משובח.
ב. בני נח לא נאסרו בכלה (ראה פרק ארבע מיתות), ומה גם שלתמר היתה זקת יבום אל יהודה, כמו שבארו קדמונינו.
ג. הרעיון על השתדלות תמר – מעולה.

[אישצפת]

א. גם על בנות לוט אמרו חכמינו כי נתכוונו לשם שמים, ואף קוראים עליהן את המקרא 'צדיקים ילכו בם'. ומעשה אשתו של פוטיפר נסמך למעשה תמר, לומר לך: מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים.

ולשם שינוי לא נזכר במקרא שמותיהן של בנות לוט ולא של אשת פוטיפר, אע"פ שלשם שמים היתה כוונתם. ואפשר שלא רצו שיקראו על שמם כי לא היו צדקניות במהותם רק עשו מעשה צדקות חשוב.

[רון]

א. גם על בנות לוט אמרו חכמינו כי נתכוונו לשם שמים, ואף קוראים עליהן את המקרא 'צדיקים ילכו בם'. ומעשה אשתו של פוטיפר נסמך למעשה תמר, לומר לך: מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים. הצד השוה שבהן: מעשה בלתי טהור לתכלית רצויה, והרי זה משובח.
ב. בני נח לא נאסרו בכלה (ראה פרק ארבע מיתות), ומה גם שלתמר היתה זקת יבום אל יהודה, כמו שבארו קדמונינו.
ג. הרעיון על השתדלות תמר – מעולה.

ההשואה המקוממת של תמר לאשת פוטיפר המרשעת, אינה במקומה כלל.
אף אם נניח שתמר חטאה, תשוקתה לבוראה היא זו שהעבירה אותה על דתה, וזו עבירה לשמה. אך אליבא דאמת לא היה בזה שום חטא ועון שהרי לא היתה אשת איש, ואינה אסורה בדין כלה לבני נח.
אך אצל אשת פוטיפר, תאות בשר זולה היא זו שדחפה אותה כדרך הפרוצות, בעודה אשת איש, ומה ענין זו לזו?
ועוד לומר שיש צד שוה ביניהן "הרי זה משובח"??????
אתמההה!!!!!!!

[דרומי]

הרב רון, איך אתה מסביר את דברי רש"י שמשווה להדיא בין שתיהן?

[דרומי]

בכל מקרה, ברור שתמר אשת יהודה היא מודל חיובי לגמרי, וכפי שמודגש במ"ש "ולא יסף עוד לדעתה", ומפרש רש"י באחד הפירושים: "ולא פסק" - הרי שהמשיכו להיות ביחד ולא יתבוששו (ואולי אפשר להשוות את זה לבת שבע אשת דוד ודו"ק).

ובביאור הענין - איך באמת המשיך יהודה להיות עם תמר כלתו - ראה באריכות כאן

[ביקורת תהיה]

הדברים מתמיהים: כלום אשה קטלנית פטורה מן היבום?!
אדרבה, שומר מצוה לא ידע דבר רע.

[דרומי]

לא בדקתי כיצד ההלכה בימינו, אולם ברור שבאותו זמן שלפני מתן תורה לא קיימו את כל דקדוקי ההלכה באותו אופן שאנו מקיימים, לפחות לפי 'פשוטו של מקרא'. וליתר ביאור והרחבה - ראה כאן

[רון]

כמדומה שבעל הטורים או הספורנו אומרים, מה תמר תחילתה בזיון וסופה כבוד כך בית המקדש תחילתו נפילה ובזיון וסופו כבוד, וזהו "זאת קומתך דמתה לתמר" דהיינו בית המקדש דומה לתמר

[אוצר החכמה]

הרב רון, איך אתה מסביר את דברי רש"י שמשווה להדיא בין שתיהן?

צודק הרב רון.
והיקש אין פירושו ששני הדברים שוים אלא שאחד מלמד על השני. ואדרבה קשה להבנתכם מי אמר שתמר באמת התכוונה לשם שמים שאפשר ללמוד ממנה. אלא על כרחך הפירוש כך שאנו למדים מתמר שכל הרואה וקורא את הפסוקים ברור לו שלשם שמים התכוונה ומעשיה בצדקות, אנו למדים ממנה בהיקש לאשת פרוטיפר המרשעת שגם במעשיה היה צד לשם שמים.

[ביקורת תהיה]

לא בדקתי כיצד ההלכה בימינו, אולם ברור שבאותו זמן שלפני מתן תורה לא קיימו את כל דקדוקי ההלכה באותו אופן שאנו מקיימים, לפחות לפי 'פשוטו של מקרא'. וליתר ביאור והרחבה - ראה כאן

א. אכן נחוץ לברר את דינה של קטלנית שנזקקה ליבום.
ב. ובאשר לאמור שם: אמנם לאחר שכבר בא עליה יהודה, וראה שנתעברה ממנו ולא ניזוק כלל, שוב התברר ליהודה שאינה קטלנית, ולכן לא פסק מלהיות עמה – יש מן הענין להעיר, כי על שיטת הרמב"ם שאשה קטלנית אם נשאת לא תצא מציין הגר"א בביאורו לשו"ע: כמו שאמרו בפרק קמא דסוטה: 'ולא יסף עוד לדעתה' – כיון שידעה שוב לא פסק ממנה.

[אוצר החכמה]

אכן כתוב שאין חשש קטלנית ביבמה.
והנה קטע בעניין זה מהספר זרעה של רחל של הגרש"ז זלזניק.

אוצר החכמה_14608.jpg (762.86 KiB) נצפה 7063 פעמים

[זאב ערבות]

שאלה צדדית הקשורה לנושא: האם יש איזה מדרש המסביר מדוע תמר שצנועה היתה בחרה בדווקא לשבת בפרשת דרכים, האין זאת ההפך מדרכי הצניעות? הלא בפרשה הקודמת למדנו (ברא' לד א) ותצא דינה בת לאה ... ודברי רש"י ידועים: ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא (לאה) יצאנית היתה... מכאן שדרכה של אשה צנועה לא לצאת לרשות הרבים. האם לא היתה לה אפשרות לפגוש את יהודה במקום יותר צנוע. ובנוסף, מה נתן לתמר לסבור שיהודה שממנו מלכים יצאו בכלל יסור אליה בפרשת דרכים? האם יהודה חמיה חשוד בעיניה בכך? הלא לפי המדרש שמביא רש"י בפסוק ט"ו היתה רגילה בבית יהודה חמיה והכירה את צדקותו ושאינו מסתכל בפני אשה.

[ביקורת תהיה]

הרב רון, איך אתה מסביר את דברי רש"י שמשווה להדיא בין שתיהן?

לאמתו של דבר הא שמעתא מרפסא איגרא. כיצד ניתן לסנגר על מעשה ניאוף שהוא לשם שמים?
בשלמא לגבי בנות לוט מדובר במעשה כיעור בעלמא, שהרי בן נח מותר בבתו; אך באשתו של פוטיפר מדובר באיסור אשת איש, אשר לכל הדעות בני נח נהרגין על כך.

[אוצר החכמה]

שאלה צדדית הקשורה לנושא: האם יש איזה מדרש המסביר מדוע תמר שצנועה היתה בחרה בדווקא לשבת בפרשת דרכים, האין זאת ההפך מדרכי הצניעות? הלא בפרשה הקודמת למדנו (ברא' לד א) ותצא דינה בת לאה ... ודברי רש"י ידועים: ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא (לאה) יצאנית היתה... מכאן שדרכה של אשה צנועה לא לצאת לרשות הרבים. האם לא היתה לה אפשרות לפגוש את יהודה במקום יותר צנוע. ובנוסף, מה נתן לתמר לסבור שיהודה שממנו מלכים יצאו בכלל יסור אליה בפרשת דרכים? האם יהודה חמיה חשוד בעיניה בכך? הלא לפי המדרש שמביא רש"י בפסוק ט"ו היתה רגילה בבית יהודה חמיה והכירה את צדקותו ושאינו מסתכל בפני אשה.

את השאלה הראשונה שלך לא הבנתי. היא רצתה שיהודה יחשוב אותה לזונה וזו יושבת על פרשת דרכים.
את השנייה הזכירו לעיל וענו עליה ויש עוד תשובות.

[זאב ערבות]

בקשר לשאלה השניה לא שמתי לב שכבר השיבו עליה, תודה שהערת את תשומת לבי. בקשר לשאלה הראשונה מדוע רצתה שיחשבה לזונה? כלומר מדוע חשבה לעשות זאת בדרך זנות? אם היא ידעה (וזו השאלה השניה) שליהודה יש נטיה לכך,שתהיה הסיבה אשר תהיה, האם לא היה לה דרך אחרת לתפוס אותו (כלשון הפסוק באשת פוטיפר)?

[שומע ומשמיע]

----------------------
הגבתי בפזיזות בלי לקרוא בעיון

[אפרקסתא דעניא]

שאלה צדדית הקשורה לנושא: האם יש איזה מדרש המסביר מדוע תמר שצנועה היתה בחרה בדווקא לשבת בפרשת דרכים, האין זאת ההפך מדרכי הצניעות? הלא בפרשה הקודמת למדנו (ברא' לד א) ותצא דינה בת לאה ... ודברי רש"י ידועים: ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא (לאה) יצאנית היתה... מכאן שדרכה של אשה צנועה לא לצאת לרשות הרבים. האם לא היתה לה אפשרות לפגוש את יהודה במקום יותר צנוע. ובנוסף, מה נתן לתמר לסבור שיהודה שממנו מלכים יצאו בכלל יסור אליה בפרשת דרכים? האם יהודה חמיה חשוד בעיניה בכך? הלא לפי המדרש שמביא רש"י בפסוק ט"ו היתה רגילה בבית יהודה חמיה והכירה את צדקותו ושאינו מסתכל בפני אשה.

עיי' ספורנו ויסורו תמיהותיך.

[אוהב עמו]

בקשר לשאלה השניה לא שמתי לב שכבר השיבו עליה, תודה שהערת את תשומת לבי. בקשר לשאלה הראשונה מדוע רצתה שיחשבה לזונה? כלומר מדוע חשבה לעשות זאת בדרך זנות? אם היא ידעה (וזו השאלה השניה) שליהודה יש נטיה לכך,שתהיה הסיבה אשר תהיה, האם לא היה לה דרך אחרת לתפוס אותו (כלשון הפסוק באשת פוטיפר)?

אחנו מדברים על שבטי י-ה וחס ושלום לומר עליהם דברים שכאלו. הרבה יותר מאשר מכתב של הגרד"ל

הרעיון הנפלא שהביא הרב רון מיישב גם קושיא זו, הדרך היחידה של תמר היתה להעשות לזונה כי באופן אחר יהודה שסבר שהיא קטלנית וכו' לא היה בא עליה בשום אופן גם אם היתה תופסת אותו במקום צנוע ואחר.

[אפרקסתא דעניא]

ספורנו:

אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. כְּדֵי שֶׁלּא יִמָּלֵט יְהוּדָה מִלִּפְגּשׁ בָּהּ בְּבואו מִתִּמְנָתָה.

כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה. וְחָשְׁבָה שֶׁכַּאֲשֶׁר יִרְאֶנָּה יְהוּדָה בְּזוּלַת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וְיִשְׁאַל מַדּוּעַ כָּכָה עָשְׂתָה, תְּשִׁיבֵהוּ כִּי בָּא מועֵד לַהֲסִירָם, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהּ "שְׁבִי אַלְמָנָה עַד יִגְדַּל שֵׁלָה" (פסוק יא), וְהִנֵּה אָז כְּבָר גָּדַל שֵׁלָה.

פסוק טז
כִּי לא יָדַע כִּי כַלָּתו הִיא. גַּם אַחַר שֶׁנָּטָה אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ לא הִכִּירָהּ, שֶׁאִם הָיָה מַכִּירָהּ הָיָה מְדַבֵּר בָּהּ בִּשְׁבִיל בְּנו, וְלָאֵל יִתְבָּרַךְ נִתְכְּנוּ עֲלִילות, שֶׁרָצָה שֶׁיִהְיֶה זַרְעָהּ מִיהוּדָה שֶׁהָיָה יותֵר שָׁלֵם וְרָצוּי מִשֵּׁלָה, וּמִמֶּנָּה יִהְיֶה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

מַה תִּתֶּן לִי. הִתְחִילָה לְדַבֵּר כְּדֵי שֶׁיַּכִּירָהּ, כִּי לא הָיְתָה מְכַוֶּנֶת לְשׁוּם אֶתְנָן בְּלִי סָפֵק, אֲבָל הָיְתָה כַּוָּנָתָהּ לְהָקִים זֶרַע מִיהוּדָה, וּבְכֵן לָקְחָה עֵרָבון לא לֵהָנות בּו אֶלָּא לְעֵדוּת, וְאִם הָיָה נותֵן לָהּ אֶתְנָן לא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת, כִּי לא הָיָה אָז עִמָּהּ עֵדוּת לְזַכּות אֶת נַפְשָׁהּ.

פסוק יז
אִם תִּתֵּן עֵרָבון. "אִם תִּתֵּן", אָז אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁצִּוִּיתָ בְּאָמְרְךָ "הָבָה נָא אָבוא אֵלַיִךְ".

פסוק יח
וּפְתִילֶךָ. צָמִיד פָּתִיל עָלֶיךָ, כְּמו 'סֻדָּר שֶׁבְּמָתְנָיו' שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים. וּבָחֲרָה בְּאֵלֶּה הַכֵּלִים הַמּורִים הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה כְּחותָם וְשֵׁבֶט הַמּושֵׁל וְהָאֵזור, כְּאָמְרו "אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ " (איוב לח, ג),וְזֶה עָשְׂתָה כְּדֵי שֶׁתְּהַרְהֵר בְּמַעֲלַת יְהוּדָה וּגְדֻלָּתו.

פסוק יט
וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ. שֶׁלּא הָיָה עִם לְבָבָהּ לְהִנָּשֵׂא אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיגָה אֶת הַזֶּרַע הַמְּכֻוָּן.

[רון]

בקשר לשאלה השניה לא שמתי לב שכבר השיבו עליה, תודה שהערת את תשומת לבי. בקשר לשאלה הראשונה מדוע רצתה שיחשבה לזונה? כלומר מדוע חשבה לעשות זאת בדרך זנות? אם היא ידעה (וזו השאלה השניה) שליהודה יש נטיה לכך,שתהיה הסיבה אשר תהיה, האם לא היה לה דרך אחרת לתפוס אותו (כלשון הפסוק באשת פוטיפר)?

לכבוד הרה"ג זאב ערבות שליט"א
אחדשה"ט כיאות
הלא הן הן הדברים שביארנו למעלה, שידעה תמר שאין שום סיכוי שבעולם שיקרה מה שקרה בסוף. אך היא עשתה את שלה עד כמה שבידה, והמתינה לראות כיצד יפול דבר, וחפץ ד' בידה צלח, שבא מלאך הממונה על התאוה, שבלעדי זה לא היה שייך כלל וכלל שיקרה עם יהודה ותמר מה שאירע ביניהם.
צא ולמד שאם אצל ראובן שרק בלבל יצועי אביו נזכר מעשהו בברכה שקיבל מיעקב אביו לשלילה, על אחת כמה וכמה שהיה ראוי לבא על יהודה בטענה. אך לא כן, אדרבא. ומוכח שמצד עצם המעשה של יהודה לא היה עליו טענה וכמשנ"ת.

[ביקורת תהיה]

אכן כתוב שאין חשש קטלנית ביבמה.
והנה קטע בעניין זה מהספר זרעה של רחל של הגרש"ז זלזניק.

א. היוצא מדבריהם, כי לדעת רש"י חששא דקטלנית קיים גם במקום יבום; ולפי זה אשה קטלנית שנפלה ליבום, חולצת ולא מתייבמת.
ושמא י"ל, דשאני תמר שפגיעתה רעה, שכן קטלה ליה לאונן על אף שקיים בה מצות יבום לפי ראוּת עיניו של יהודה.
ב. לדבריהם צריך ביאור מדוע לא ניתנה לשלה לאחר שגדל?

[אישצפת]

נודע בשער בת רבים מה שכתב מרן החיד"א בספרו דבש לפי מערכת ש אות יד בשם גורי האר"י

שינוי השם כשעושין לאשה, לא יקראוה רחל, בת שבע, תמר, לאה, אלא חנה שרה יוכבד

.
מדבריו לכאורה משמע שכל המניעה היא כאשר משנים שם ולא כשבאים לקרא שם מתחילה. ואולי טעמו כי כאשר נזקק האדם לשינוי השם אזי אות הוא כי הדינים שורים עליו ועל כן אין לקרות בשמות שיכולים להגביר הדינים עליו או על כל פנים לא לסור ממנו. משא"כ כשקוראים שמו מתחילה כן.

[זאב ערבות]

בקשר לשאלה השניה לא שמתי לב שכבר השיבו עליה, תודה שהערת את תשומת לבי. בקשר לשאלה הראשונה מדוע רצתה שיחשבה לזונה? כלומר מדוע חשבה לעשות זאת בדרך זנות? אם היא ידעה (וזו השאלה השניה) שליהודה יש נטיה לכך,שתהיה הסיבה אשר תהיה, האם לא היה לה דרך אחרת לתפוס אותו (כלשון הפסוק באשת פוטיפר)?

אחנו מדברים על שבטי י-ה וחס ושלום לומר עליהם דברים שכאלו. הרבה יותר מאשר מכתב של הגרד"ל

הרעיון הנפלא שהביא הרב רון מיישב גם קושיא זו, הדרך היחידה של תמר היתה להעשות לזונה כי באופן אחר יהודה שסבר שהיא קטלנית וכו' לא היה בא עליה בשום אופן גם אם היתה תופסת אותו במקום צנוע ואחר.

אתה צודק שלא הייתי צריך לכתוב זאת בצורה זאת, אך לא ח"ו מזלזול בשבטי י-ה כתבתי זאת אלא מצידה של תמר, אין הכי נמי שידעה שלא תוכל להכשיל אותו, אך מדוע סברה שבדרך זנות כן תוכל להכשיל? והכי חשודים שבטי י-ה חס ושלום בכך? ועוד חמיה? ואכן ידידי הרב רון הכהן שליט"א כתב הסבר יפה:
ותמיד רגיל אני לשאול,
דבשלמא על יהודה אמרו במדרש שחלילה לא היה ראוי יהודה לאותו מעשה, וביקש ללכת משם
אלא שיצאה בת קול ואמרה יהודה להיכן אתה הולך "מלכים מהיכן יצאו",
נזדמן לו מלאך הממונה על התאוה וכו'. הרי שמצד יהודה אנוס היה בדבר.

אבל מה חשבה לעצמה תמר? היא הרי ידעה את חמיה ואת גדולתו ומה סברה?
כיצד יתכן שיתבצע את שחישבה לעשות?

ומה שמוכח מכאן לענ"ד,
דחובתו של האדם היא לעשות מה שביכולתו לעשות ותו לא!
ואם במה שיכול לעשות, עושה בלב שלם ובנפש חפיצה, כבר ישלים לו הקב"ה את חפצו.
זה כבר נשאר בידי שמים.
ותמר עשתה את אשר ביכולתה. וזה לשבת בפתח עינים.
עד כאן תלוי בה,
מכאן ואילך עיניה לשמיא ותקותה לסייעתא דשמיא וחפץ ד' בידה הצליח.
ואכן לפי דברי המדרש שמביא היה אנוס על הדבר והנה אף היא סברה שחובתה לעשות מה שביכולתה לעשות, אם כן היתה יכולה לשכר אותו כפי שעשו בנות לוט או כל סוג השתדלות אחרת (ולא חסרים דרכים) והמלאך הממונה על התאווה היה עושה את שלו, מדוע לעשות זאת בדרך כיעור כשהיא יושבת ברשות הרבים אפילו שלא רואים את פניה? ועוד, הנה ניגש אליה יהודה, האם לא חשש שיראו אותו נגש לקדשה בפתח עינים ומוסר לה את מטהו ופתילו? יהודה לא היה עוד סתם אדם אלא אחד מגדולי הדור ומן הסתם כולם הכירו אותו.

[ביקורת תהיה]

מוכח שמצד עצם המעשה של יהודה לא היה עליו טענה.

לא כן דעת חכמינו במכילתא פרשת בשלח:
כְּבָר הָיוּ רַבִּי טַרְפוֹן וּזְקֵנִים יוֹשְׁבִין בְּצִלּוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ בְּיַבְנֶה. אָמְרוּ לוֹ: לַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת? אָמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: אִמְרוּ אַתֶּם. אָמְרוּ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר 'מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ'. אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהַצָּלָה שֶׁתַּעֲמֹד וּתְכַפֵּר עַל הַמְּכִירָה. אָמְרוּ: בִּזְכוּת שֶׁאָמַר 'צָדְקָה מִמֶּנִּי'. אָמַר לָהֶם: דַּיָּהּ לַהוֹדָאָה שֶׁתְּכַפֵּר עַל הַבִּיאָה. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, לַמְּדֵנוּ בְּאֵי זוֹ זְכוּת זָכָה יְהוּדָה לַמַּלְכוּת. אָמַר לָהֶם: כְּשֶׁעָמְדוּ שְׁבָטִים עַל הַיָּם, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְשִׁבְטוֹ אַחֲרָיו לְתוֹךְ גַּלֵּי הַיָּם, לְפִיכָךְ זָכָה לַמַּלְכוּת. וְהוֹדוּ לוֹ הַזְּקֵנִים לְרַבִּי טַרְפוֹן.

[אישצפת]

א. גם על בנות לוט אמרו חכמינו כי נתכוונו לשם שמים, ואף קוראים עליהן את המקרא 'צדיקים ילכו בם'. ומעשה אשתו של פוטיפר נסמך למעשה תמר, לומר לך: מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים.

ולשם שינוי לא נזכר במקרא שמותיהן של בנות לוט ולא של אשת פוטיפר, אע"פ שלשם שמים היתה כוונתם. ואפשר שלא רצו שיקראו על שמם כי לא היו צדקניות במהותם רק עשו מעשה צדקות חשוב.

עם כל זאת שבמקרא לא נתפרשו שמותיהן. בספר הישר נזכר שמה של אשת פוטיפר- זוליכה/זליכה. ויש הטוענים שמקור השם סוליקה הנפוץ אצל יוצאי צפון אפריקה הוא על שמה של אשת פוטיפר.
אם אכן נכונים הדברים וגם היא זכתה שיקראו בשמה משום שכוונתה היתה לשם שמים אע"פ שלא נזכר שמה במקרא אלא רק בספר הישר ובספרי שאר הדתות. מעניין מאוד שדוקא אחת מאותן שנקראו בשם זה (הצדקת לאלא סוליקה הי"ד) נלכדה בדבר זה שחמדו יופיה (גם כאן בדומה למעשה אמנון ותמר, אותו השם הופך ממבקש למבוקש) וביקשוה להמיר דתה וסירבה עד שהוצאה להורג. האם גם כאן השם גרם?. הלא ודאי שלא כל הנקרא על שם אדם מסויים יהיה כמותו אלא שיש סיכוי או סיכון שיגרום השם. ואפשר אף אחד לאלף ויותר.

[אישצפת]

א. גם על בנות לוט אמרו חכמינו כי נתכוונו לשם שמים, ואף קוראים עליהן את המקרא 'צדיקים ילכו בם'. ומעשה אשתו של פוטיפר נסמך למעשה תמר, לומר לך: מה זו לשם שמים, אף זו לשם שמים. הצד השוה שבהן: מעשה בלתי טהור לתכלית רצויה, והרי זה משובח.

בגמרא סנהדרין קב. מובא שהמלך מנשה הקפיד על רב אשי שקראו חבירו וראה בכך זלזול.

רב אשי אוקי אשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה אמר חברך וחבירי דאבוך קרית לן מהיכא בעית למישרא המוציא אמר ליה לא ידענא א"ל מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת וחברך קרית לן א"ל אגמריה לי ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא א"ל אמהיכא דקרים בישולא א"ל מאחר דחכימתו כולי האי מאי טעמא קא פלחיתו לעבודת כוכבים א"ל אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי

כת"ר הזכיר דברי חז"ל שקראו על בנות לוט את הפסוק 'צדיקים ילכו בם'. מעניין להביא כאן את דברי הרה"ג משה פיינשטיין זצ"ל בהקדמת ספרו אגרות משה חלק ח' בענין בנות לוט.

[אוצר החכמה]

א. מה הקשר של עניין מנשה מלך יהודה לנושא הנידון?

ב. דברי חלק מחכמי הפורום בעניין תמר כל כך מוזרים שאני לא מבין איזה מלאך בא ודוחפם לעניין זה.
יושבים אנשים שלושת אלפים וחמש מאות שנה אחר המעשה ומתחילים לתת עצות לתמר באיזה דרך אחרת היה יהודה משתכנע לבא עליה אע"פ שלא רצה.

להבדיל מזה, דיון תורני כגון אם היתה קטלנית וכדומה הוא במקומו כי זו דרכה של תורה לפרש את המעשים והפסוקים בכל מיני דרכים ע"פ דרוש ורמז.

ג. דברי ר' טרפון אינם סותרים את מה שכתב רון. כי לזכות למלכות צריך מעשה שכולו תיקון. ואיזה שהוא צד חיסרון יש במעשה הביאה בכל אופן וההודאה מכפרת עליו. אבל צודק רון שאינו נחשב לו לעוון.