מילוי אותיות ו"ו וא"ו וי"ו תי"ו

[במסתרים]

וו הוא שם דבר בלה"ק כמ"ש ווי העמודים, ועל שמו נקרא אות ו' שצורתו כמו וו.
וכן תו הוא שם דבר כמ"ש ביחזקאל.

בספרים משתמשים לעניני גימטריא גם במילוי וא"ו וי"ו תי"ו.
האם זה חידוש האריז"ל?
ויל"ע הרי לכאורה אותיות אמצעיות אלו אינן אלא להקל על הקריאה?

[שבע]

הקבלה לדורותיה מתייחסת לרובדים הנסתרים של האות.

רבינו האריז''ל איננו הראשון בענין המנין,
תיקוני הזוהר מלא בכגון דא, ולמונים אין מספר!

[לבנון]

גם בזוהר עצמו נזכר פעמים רבות מילוי שם הוי"ה

[שבע]

גם בזוהר עצמו נזכר פעמים רבות מילוי שם הוי"ה

יואיל מר בטובו להצביע ולו על מקום אחד בלבד

[שבע]

אבהיר בזאת

לכל השואלים בפרטי ממאמר הזוהר בבראשית דף כג, א

קבוצת הדפים כב, א (ד"ה ויאמר) - כט, א (ד"ה תנינן) איננה מגוף הזוהר (וכפי שהוער לנכון ב'דרך אמת' על הדף), אלא מעצם ספר התיקונים, ומצויה היא בכמה וכמה כתבי-יד של תיקוני זוהר.

גם אין מן הצורך לשאול מן התוספת בדף ד, א - הפותחת במלים "וי'ש א'ומרים" ('ומלת מ"ה רמיז למניינא דשמא קדישא') - שאודותיה כבר העיר רבינו הרמ"ק בספר "אור יקר" (כרך א, עמ' לט): 'מתוך משך הלשון נראה הגהה מבחוץ'.

וספר "רעיא מהימנא" וספר "התיקונים" - הלא תרין רעין אינון דלא מתפרשין!

[שבע]

במדרש הנעלם על רות (הנדפס בזוהר חדש, מהד' מרגליות, עח, ג) נמצא הקטע דלהלן:

ורזא דמלה יו"ד ה"א וא"ו ה"א איתקרי אדם, ואתפשט נהורא דיליה לחמשא וארבעין נהורין, ודא הוא חושבן אדם מ"ה.

אולם 'מדרש הנעלם' שונה לגמרי מגוף הזוהר, ואין סגנונם שווה, כידוע.

[שבע]

ולגוף שאלת "במסתרים" אוותה נפשי
לטייל קצרות וארוכות בפרדס רמונים
לבעל הפרדס רבינו משה קורדואירו
בשער שם בן ד' - שער יט, פרק ג
אשקך מיין הרקח מעסיס רמוניו:

ה"א וא"ו מתמלאים על שני פנים: אם באל"ף, אם ביו"ד.
מטעם, כי כאשר יתגלה המערכת בבינה גילוי עצמי באל"ף, אז יתגלה התפארת הבן הנחמד גילוי המערכת במציאות אל"ף, כפי יניקתו מאמו.
אמנם כאשר הה"א תתמלא ביו"ד כזה: ה"י, אז מורה העלם - כמו שבארנו שיו"ד היא נעלמת יותר מאל"ף, ואז תתמלא הוא"ו ביו"ד כזה: וי"ו, מורה על העלם המערכת שלא נתגלה אליו יותר מהאם.
ולפי היות מילוי ו' שבתפארת - כן תתמלא ה' שבמלכות, לפי שקבלתה ממנו לבד.
ולפעמים אף על פי שמילוי הוא"ו באל"ף - מילוי הה' ביו"ד (= כלומר, בשם ס"ג: יו"ד ה"י וא"ו ה"י), מורה על שנתגלה ונתעלם, כי כן דרך המלכות שהיא פרוכת מסך מעלים ומסתיר האצילות כולו.

עיין שם עוד, ותרו"ץ.

וראה עוד שם בשער הצירוף - שער ל - פרק ח.


עוד מצאנו לו בספר גירושין (סי' ט) בשם מורו - רבי שלמה אלקבץ:

ובענין "ימלא ה' " (תהלים כ, ו: 'ימלא ה' כל משאלותיך') - פירש: יתמלא השם במילויו, דהיינו מילוי השם או באל"ף או ביודי"ן, ובסיבת זה ישתלמו כל משאלותינו'.

[שבע]

בענין המילויים הנז',
שכאמור מצאנו אותם רק בספר התיקונים ורעיא מהימנא ולא בספר הזוהר.

אל יפול לב אדם עליו במצאו לרבינו מהרח"ו, בספר שער ההקדמות (הנדמ"ח ע"י 'אהבת שלום', עמ' ה, א), שהזכיר לענין זה גם את ספר הזוהר, כאשר כתב:

גם תמצא בזוהר ובתיקונים, כמה מיני בחינות הויו"ת שונות זו מזו במילוייהם, אם במילוי ע"ב, ואם במילוי ס"ג, ואם במילוי מ"ה, ואם במילוי ב"ן.

וצריך שתחקור בשכלך ותדע באיזו בחינה מהבחינות הנ"ל מדבר המאמר ההוא, כדי שתדע באיזו בחינה רומזת אותה ההוי"ה הנז' שם.

אשר בזה תבין, איך עם היות שסדר ההויו"ת הם ע"ב, ואח"כ ס"ג, ואח"כ מ"ה, ואח"כ ב"ן, עם כל זה, יש בחינת ב"ן גדולה מבחינת ע"ב, וכן כיוצא בזה.

ובהיותך מעיין בשכלך ובחקירתך לעמוד על כל הנז"ל, אז אפשר שתשיג לדעת כוונת המאמר ההוא שאתה עוסק בו, אם יהיה א-להים עמך, אם תהיה תמים בדרכיו, כי לא ימנע טוב להולכים בתמים.

כי באשגרה היא (- ירושלמי ברכות ב, ד; תרומות א, א; מגילה ב, ה: 'אשגרת לשון היא'), ותו לא!

וכאשר שנה תנא פרקו במהדורא בתרא, הלא היא כתובה על ספר אדם ישר (מהד' אהבת שלום, עמ' יג; וכעי"ז ב'עץ חיים', שער א, סוף ענף ה), טרח ודייק לציין מקורות לענין המילויים - בספר התיקונים לבד, הן בדפוס הן בכתב יד (טרם נדפס אח"כ בזוהר-חדש), ויכתוב הד'ר:

גם תמצא מוזכרים בחינות הויו"ת במלוים שונים, או במלוי ע"ב, או במלוי ס"ג, או מ"ה, או ב"ן.

כנודע מהקדמת התיקונים מכתיבת יד שלא נדפסה בדפוס, וכן סוף תיקון י"ג, וכיוצא במקומות אלו, כי שם נזכרו אלו ההויו"ת.

וצריך שתדע באיזו בחינה מתעסק המאמר ההוא, כדי שתדע אותה ההוי"ה באיזו מקום היא רומזת.

והנה בהיותך מעמיק ומעיין ועומד על ברורן של דברים אלו, אז אפשר שתוכל להבין המאמר ההוא, אם יהיה א-להים עמך, בהיותך תמים לו, כי לא ימנע טוב להולכים בתמים.

הנה גרע הוסיף ודרש, עמוד על ברורן של דברים, ויהי א-להים עמך!

[לבנון]

בסבא דמשפטים צד ע"ב
זכה יתיר יהבין ליה ידו"ד בשלימו דאתוון יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו אדם בארח אצילות

רע"מ פרשת צו, לד ע"ב
תפארת כד אחיד לון שריא עליה חכמה דביה כ"ח מ"ה, מ"ה איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א כ"ח דיליה יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף וכלהו מ"ב אתוון וכו'

כמובן גם הרע"מ זה לא גוף הזהר, וגם הסבא הוא לא גוף הזהר, אבל הם מדרשים המצורפים לזוהר, ואינם מהתקונים.

[שבע]

מה שייחסת ל''סבא'' - הינו קטע מובהק של תיקוני זוהר, שמופיע ב''זוהר חדש'' בתוך חטיבה זו, וגם הרמ''ק מתייחס אליו כמאמר 'התיקונים'.
חטיבת הסבא מתחילה מיד אחרי הקטע הזה, בסוף עמוד ב' של דף צד (עם תחלת הסיפור: ר' חייא ור' יוסי), ולא לפני!

''רעיא מהימנא'' ו''תיקוני זוהר'' - הם תרין רעין דלא מתפרשין.
ההשוואות ביניהם רבים מספור!

המדפיסים, הם אלה שהחליטו ליטול ספר מופלא שעמד בפני עצמו, הוא ספר רעיא מהימנא, חתכו אותו לגזרים, והדביקו כל קטע בסמוך לגוף הזוהר - בכל מקום שהיה נראה להם לנכון.
וכבר ביקר אותם בחריפות - רבי אברהם גלאנטי - בן אותו דור.

[במסתרים]

ייש"כ הרב שבע, אך מה שאני שאלתי הוא למה מתחשבים באות א' שאינה באה (לכאורה) אלא להקל על הקריאה. בגימט' של "כוונה" לא תחשב ב' ווין, ומאי שנא אלפי"ן אלו?

[זקן ששכח]

ייש"כ הרב שבע, אך מה שאני שאלתי הוא למה מתחשבים באות א' שאינה באה (לכאורה) אלא להקל על הקריאה. בגימט' של "כוונה" לא תחשב ב' ווין, ומאי שנא אלפי"ן אלו?

בתיבת 'כוונה' מחשבים רק ו' אחת לפי שזהו הכתיב הנכון ולא מפני שאין קוראים אותה.
בתיבת 'עכשיו', לדעתך לא יחשבו את האות י' לפי שאין שומעים אותה?
בסברא אין זה נכון. ולדוגמא קיצונית: גם כבודו יודע שגימטריא של שם הוי"ה הוא 26, אף על פי שאין קוראים אחת מכל אותיות אלו אלא קוראים זאת בא-ד. והמסקנה פשוטה לכאורה, הגימטריא מחשבת כל אות כתובה בלא הבדל אם שומעים או לא שומעים אותה.
גם אות ה' בסוף תיבה שאין שומעים אותה, כולם יודו שמחשבים אותה.

[מדבר קדש]

אכן שאלה מכיוון יפה.
חשבתי להציע, שהרי האר"י בכ"מ כותב שבחינות המילוי הן מצד הנוק' ומצד הדין.
ולפי זה, דווקא אולי עולה יפה שאותיות אינן אלא לעזר לקריאה, מה גם שבעלי הלשון קראו להן "אם קריאה".

[במסתרים]

...

לא שאלתי על אותיות שאין הוגים אותן, אלא על אותיות שאינן מהתיבה כלל ונוספו רק בכתיבה לגלות על הקריאה הנכונה, והנן ממש (לכאורה) כמו ו' כפולה ב"כוונה".

[זקן ששכח]

...

לא שאלתי על אותיות שאין הוגים אותן, אלא על אותיות שאינן מהתיבה כלל ונוספו רק בכתיבה לגלות על הקריאה הנכונה, והנן ממש (לכאורה) כמו ו' כפולה ב"כוונה".

מסתבר שיש הבדל בין אות ו' של 'בכוונה' שאותה המציא לא יודע מי, לבין אותיות שהבורא יתברך מסר ביד משה רבינו לכתבה בצורה שכזו.

[במסתרים]

...

לא שאלתי על אותיות שאין הוגים אותן, אלא על אותיות שאינן מהתיבה כלל ונוספו רק בכתיבה לגלות על הקריאה הנכונה, והנן ממש (לכאורה) כמו ו' כפולה ב"כוונה".

מסתבר שיש הבדל בין אות ו' של 'בכוונה' שאותה המציא לא יודע מי, לבין אותיות שהבורא יתברך מסר ביד משה רבינו לכתבה בצורה שכזו.

הבורא יתברך לא כתב לנו בשום מקום וו או תו (או תיבה כיוצא בהן) עם אות נוספת.