לקרוא לחכמת הקבלה בשם חכמת האמת
ואל המקובלים באמת - בשם חכמי האמת
יגעתי ומצאתי מי הם הראשונים בקריאה זו,
ולתועלת הרבים אציגה נא מעט ראשי-פרקים.
ובכן, בדורות הסמוכים לגירוש ספרד:
האברבנאל בספריו, ולדוגמה (בפירוש התורה, שמות כד):
והסוג הד' מהידיעות הוא בא-להותו יתברך ובעולם הספירות, ובסוג הזה קצרה החקירה ושערי העיון ננעלו.
אבל חכמי האמת קבלו שהם עשר ידיעות מעשרת הספירות העליונות הנאצלות ממנו יתברך, הנקראות אצלם:
כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות.
ובספר דברים (פרק י)
אמנם בידיעה העליונה האלהית קבלו חכמי האמת והצדק שהספירות הן עשר.
כמו כן מצאתי לרבי משה ב"ר יעקב הגולה ('שושן סודות'), רבי יצחק קארו, רבי אברהם סבע, רבי יוסף יעבץ, הרדב"ז, והרלב"ח.
שימוש רב בביטויים אלה עשו בספריהם: רבי מאיר ן' גבאי, ורבי שלמה אלקבץ.
בדורות שקדמו לגירוש, מצאתי לרבינו שמעון בר צמח - שגלה מספרד בשנת קנ"א - בתשובותיו (שו"ת תשב"ץ ח"ב, נב):
ואם ידעתי באמת / ועל לבי זאת החותמת
כי החכמה הפנימית / אשר אין בה תרמית
ומעלתה על שאר החכמות גדולה / היא חכמת האמת חכמת הקבלה
היא חכמת נביאינו / ובה מתנשאים נשיאינו
היא היא חכמת התורה / אשר מכל סיג טהורה
בה יתקרבו לא-ל בני אדם / היא זיום היא הדרם היא הודם
היא תאיר במעשה בראשית נתיבם / היא תגלה חדרי מרכבם
תודיע סוד חשמל / וכל עיון בו בזולתה עמל
ובפירוש השמות / תגלה לנו תעלומות -
ופליאות / ובצירוף האותיות נוטריקונות וגמטריאות
אשר מי אשר אליה זכה / ולתת עליו היום ברכה
ושאר החכמות אינם רק שיחות / ואליה המה פתיחות / ואם היא גברת - המה שפחות.
ובדורות שלפני פניו, בדור של תלמידי הרשב"א, מצאתי לרבינו יצחק דמן עכו, בספר מאירת עינים (פ' נשא):
שחכמים גדולים בחכמת האמת יש שאינם מדברים בלתי לה' לבדו, ובעשרה של טהרה עומדים, ולמטה מהם אין יורדין.
וכן בספר האנונימי - "ספר הפליאה".
ומה נהדר - מפורש יוצא מפי רבינו הגדול הריטב"א, בספר 'הזכרון' (סוף פ' בראשית):
.במחילה מרבינו הגדול ז"ל (= הרמב"ן) אומר, כי לפי הנראה בקצת תפישותיו על הרב המורה ז"ל (= הרמב"ם), כי מרוב הפלגתו בתלמוד ושקידת לבו בחכמת האמת הידועה לו, שלא הורגל בספר המורה כראוי לו, ולכן לפעמים לא מצא חידתו וכוונתו, אשר ימצא אחד מקטני קטנים שהורגל בו, אשר קטנו של רבינו הגדול עבה ממתניו.
ובפתיחה לספר הזכרון:
ואם באמת הרב (= הרמב"ם) לא הכין לבבו במקצת הדברים אשר בספרו מוצקים / כפי דרך חכמי האמת אשר דבריהם כראי מוצק חזקים / והדברים עתיקים. (וראה כעי"ז בפרק ט': 'דברים שאינם בפי חכמי האמת')
ושם:
והנה הרב האחרון (= הרמב"ן) עצמו, יען לדברי חכמי הקבלה נוחלי האמת נטה שכמו / וה' עמו, עשה אזנים לסתרי התורה בחכמה ההיא אשר מפנינים יקרה, והוא אמת, ותורתו אמת, וחותמו חותם אמת.
אכן נראה לי בעניותי ומיעוט הכרתי, כי במקומות רבים דלג על ספרתו / ולא רצה לדקדק במשכיות דברתו / ולכן לפעמים לא מצא חדתו / ותפש עליו שלא כשורה.
ועוד שם:
כי חפץ נמרץ שהיה לו לרב האחרון בקבלתו שהיא לפנים לפניי, הביאו לקלקל במוסרו לדבר עליו בלשון גנאי.
ושם:
ואף כי בדרך אמת - יש לאמת בעיקרו בדברי רבינו האחרון יתרון.