מחצד חקלא כתב:להלן הנקודות שצריכים ביאור ונראה בעליל כי חסרון לשון יש כאן.
א. "וגבי בהמ"ז דאמר ר' פפא מעטף דיתיב [? בנדפס: ויתיב] משום דחזינן עיטוף מתעטף כעטיפת ישמעאל גבי ציצית נמי אע"ג דמברכינן להתעטף בציצת לשון כסות היא".
כוונתו הרי לגמ' ברכות נ"א ע"א שאומרת שכוס של ברכה צריך עיטוף, וע"ז מביאה שם "רב פפא מעטף ויתיב, רב אסי פריס סודרא על רישיה". ופשטות לשונו משתמע כאילו כוונתו לומר ששם אכן הכוונה לעטיפה כעטיפת ישמעלים. אך זה לא יתכן א. מהסמיכות גבי ציצית נמי וכו' שכל כוונתו לומר שגם בציצית לא צריך עטיפת ישמעאלים. ב. מסברא דא"כ היתה הגמ' צ"ל מתעטף כעטיפת ישמעאלים, דסתם עטיפה אינה כעטיפת ישמעאלים דהרי נחלקו בזה רב ושמואל במו"ק. אלא יותר נראה שכוונתו לומר להיפך שגם שם הרי ברור שאין הכוונה לעטיפת ישמעאלים. וכן הוא בפי' התפילות לר"י בר יקר עמ' כ"ג. אלא שהלשון ודאי משובש וחסר.
אמת כפי שכתבת. ולענ"ד אצ"ל שהלשון משובש אלא כך יש לקרוא: "וגבי ברכת המזון דאמר רב פפא מעטף ויתיב, משום דחזינן עיטוף מתעטף כעטיפת ישמעאל?" - רצה לומר, לדעת הגאונים שאמרו ש"עיטוף" היינו עטיפת ישמעאלים, וכי בכל מקום שנמצא לשון "מעטף" היינו עטיפת ישמעאלים? בתמיהה. הרי דוחק ולא מסתבר שכך היה דרכם של האמוראים בכל מקום בעיטוף זה שהוא לא רגיל. "גבי ציצית נמי..". והיינו ש[גם] מכאן טוען בעל העיטור דלא כסברת הגאונים, ולכן לדעתו אף לכתחילה א"צ כלל עיטוף ישמעאלים.
אגב בית יוסף ריש סימן ח הביא דברים אלו של בעל העיטור מכתב יד שהיה לפניו, ונראה שבהעתקה זו היו חסירות תיבות אלו הנ"ל. וז"ל "ואחר זמן רב בא לידי בעל העיטור וכתוב בו כלשון הזה" וכו'.
מחצד חקלא כתב:ב. "ולדעתי [בנדפס: ולדעתייהו] נהי דלא עביד מצוה מן המובחר והמקיים אותה צריך להתכסות על כל מלבושיו ועטיפתו כעטיפת ישמעאל שתהא עטיפה גמורה אבל נ"מ לברכה דשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון וזכר לציצית הוא".
כל המשפט "אבל נ"מ לברכה דשעת עטיפה קודם שלובש מלבוש העליון וזכר לציצית הוא" צריך ביאור, ובפרט הסיום "וזכר לציצית הוא".
[ועוד צריך ביאור כי מדעת בעל העיטור בתחילת דבריו משתמע שאין צורך אף למצוה מן המובחר בעטיפת ישמעאלים. וצ"ל שאלו הם דברי "הרב קרובנו" הנזכר, וזו דעתו. ועד עתה הביא דברי ר' יצחק בן לוי. אלא שצריך להבין את שיטתו, מה הענין במצוה מן המובחר שיהיה מעל בגדיו וכעטיפת ישמעאלים, ונראה שכוונתו שלמצוה מן המובחר ראוי לחשוש לשיטות שצריך להיות דווקא על בגדיו, וכן לחשוש לשיטות שצריך דווקא כעטיפת ישמעאלים, ועדיין צ"ע].
תיבות "ולדעתי נהי דלא עבד" עד "וזכר לציצית הוא", כל זה הוא לשון "הרב קרובנו" של בעל העיטור (שכידוע הוא הראב"ד בעל האשכול) בתשובה שהשיב לאביו של בעל העיטור. ועל זה כתב בעל העיטור עצמו: "ומסתברא לן דאשר תכסה בה...". (לשון "ומסתברא לן" בכל מקום בספר העיטור זהו לשון הרב בעל העיטור עצמו כשבא לחלוק על דעות הראשונים שמביא קודם).
והיינו שמובא כאן בדברי העיטור שלש דעות. לדעת ר' יצחק בן לוי הלובשים טלית תחת בגדיהם לא יצאו כלל ידי מצוות ציצית, "מאשר תכסה בה", דסבירא ליה שמעיקר דין תורה הטלית צריכה לכסות את כל הלבושים מלמעלה (כט"ג שלנו).-- ועל זה בא לחלוק הראב"ד "הרב קרובינו", שלא תימא שאין בזה כלום, אלא נהי שלכתחילה מודה לך שלמצוה מן המובחר צריך להיות על כל הבגדים, מכל מקום הרי כעת עתה קודם שלבש את מלבושו העליון - הנה כעת וודאי קיים המצווה גם לדידך, שהרי כעת אין הטלית תחת הבגדים. ולכן יוכל לברך. "וזכר לציצית הוא" נראה כוונתו לשעה אחר כך שילבש את מלבושו העליון, וא"כ לר' יצחק בן לוי אזלה לה המצווה, עם כל זה "זכר לציצית" תמיד יהיה כאן, כי סוף סוף הרי לבוש בה. -- ועל שתי דעות מחמירות אלו בא הרב בעל העיטור לחלוק בתיבות "ומסתברא לן דאשר תכסה בה" וכו' שלדעתו אפילו לכתחילה אין צריך כלל להיות מכוסה מעל הבגדים, דאשר תכסה בה בא לדרשה אחריתי וא"א ללמוד מזה לנד"ד. (ודעתו של בעל העיטור הובאה להלכה למעשה בריטב"א המובא בנמוק"י הלכות ציצית, שלאחר שהאריך בזה סיים הריטב"א "וכן פסק הרב בעל העיטור ז"ל ואין להרהר בזה". וכן הובא בטור סימן ח ובית יוסף שם וש"ע סעיף ב וג). וע"ע מ"ש
כאן.
לסיכום יש כאן בדברי בעל העיטור שתי מחלוקות שונות בין הראשונים, שבעל העיטור מיקל בשתיהן, וכדעתו נפסק להלכה:
א. מחלוקת אחת אם צריך לכתחילה להתעטף בציצית כעטיפת ישמעאלים או לא? לדעת 'הגאונים' [=רבינו טוביה והראב"ד בעל האשכול] לכתחילה צריך למצווה מן המובחר. ועל זה חולק בעל העיטור שגם למצוה מן המובחר א"צ.
ב. מחלוקת שנייה אם מקיימים מצוות ציצית בטלית שתחת הבגדים? (כט"ק שלנו). לדעת ר' יצחק בן לוי "אין עושין בזה מצוות ציצית". לדעת תלמידו הרב בעל האשכול נהי שאין זו מצווה מן המובחר עכ"ז יכול לברך על זה "וזכר לציצית הוא". לדעת בעל העיטור מקיימים המצווה לכתחילה ללא חשש.
ולכן אנו נוהגים שמעיקר הדין יכול לברך על טלית קטן. ולכן גם זהו יסודו של מנהג רוב קהילות אשכנז שהבחורים מסתפקים בט"ק ואינם מתעטפים בט"ג. אלא שאנו מחמירים לנהוג לכתחילה (מתקופת הראשונים) בשעת התפילה להתעטף גם בטלית גדול משלושה טעמים עיקריים, א' - שבזה יוצא ידי חובת המצווה לכתחילה ללא פקפוק לכל הדעות ויכול לברך על זה את נוסח הברכה האמורה בגמרא "להתעטף". ב' - שמצד הלכות תפילה צריך "להתעטף" ולהתפלל, ובט"ק אין עיטוף. ג' - מפני דברי הקבלה והאר"י ז"ל שנתנו טעם בסוד למצוות ט"ק ומצוות ט"ג שהם מסדר תיקוני היום.