השתתפות הנשמות במשפט השמימי

[חד ברנש]

בירושלמי סנהדרין א א, דף יח ע"א: "אף הקב"ה אין דן יחידי, שנאמר (מל"א כב יט): 'וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו', אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה...".
וכך במדרשים נוספים.
היינו, צבא השמים, המלאכים, משתתפים בדיון המשפטי, אלה מטים לחובה ואחרים לזכות.
האם מצאנו במקורות חז"ל, שגם הנשמות משתתפים בכך? אכן מצאנו לנשמות נבות היזרעאלי שיצאה להסית את אחאב, אבל זה לא ממש השתתפות במשפט.
אודה לכל עזרה בעניין.

[פלגינן]

בירושלמי סנהדרין א א, דף יח ע"א: "אף הקב"ה אין דן יחידי, שנאמר (מל"א כב יט): 'וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו', אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה...".
וכך במדרשים נוספים.
היינו, צבא השמים, המלאכים, משתתפים בדיון המשפטי, אלה מטים לחובה ואחרים לזכות.
האם מצאנו במקורות חז"ל, שגם הנשמות משתתפים בכך? אכן מצאנו לנשמות נבות היזרעאלי שיצאה להסית את אחאב, אבל זה לא ממש השתתפות במשפט.
אודה לכל עזרה בעניין.

[חשבתי שזו תאוריה מאוחרת, מהמאה העשרים]

[חד ברנש]

על התיאוריה המאוחרת מעולם לא שמעתי, לבורותי הגדולה, אלא כן כתבו חסידי אשכנז כמה וכמה פעמים, ואני מנסה לחשוף על מה הם התבססו.
יכול להיות שהם הבינו כן מלשון המדרשים "עם נשמות הצדיקים נמלך".

[שבע]

בירושלמי סנהדרין א א, דף יח ע"א: "אף הקב"ה אין דן יחידי, שנאמר (מל"א כב יט): 'וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו', אילו מטין לכף זכות ואילו מטין לכף חובה...".
וכך במדרשים נוספים.
היינו, צבא השמים, המלאכים, משתתפים בדיון המשפטי, אלה מטים לחובה ואחרים לזכות.
האם מצאנו במקורות חז"ל, שגם הנשמות משתתפים בכך? אכן מצאנו לנשמות נבות היזרעאלי שיצאה להסית את אחאב, אבל זה לא ממש השתתפות במשפט.
אודה לכל עזרה בעניין.

הרמ''ק מזכיר זאת כ''פ בפירושו על הזוהר בשם הזוהר - בחטיבה המוכרת כ''רב מתיבתא'' (בדפוס בפ' שלח, ואצל רמ''ק בפ' בלק - בחלק המכונה אצלו ''ינוקא'')

אשתדל בל''נ להעלות מאוחר יותר מ''מ מפורטים בספרי הרמ''ק.

[חד ברנש]

מאוד מעניין.
שיערתי שיש משהו בספרות הזוהר, אבל לשונו הסתומה עבורי מנעה ממני להגיע למשהו ברור.
תודה רבה!

[מקדש מלך]

אבל כעת מתעוררת השאלה האם ומנין ראו חסידי אשכנז את הזוהר?

[דרומי]

אם כבר הגיעו למקורות מאוחרים יותר, יש 'תורה' ידועה של הבעש"ט על כך שהנשמה עצמה חורצת את פסק דינה ('ונפרעין מן האדם מדעתו - ושלא מדעתו')

[פלגינן]

גדולי ישראל דנים.JPG (75.05 KiB) נצפה 2278 פעמים

[חד ברנש]

הרוקח, בחכמת הנפש, עמ' קד: "כי הקב"ה שואל לנשמות למצוא דין על עצמן ועל חבריהם, והכל על פי דין תורה... ובישיבה של נשמות שכבר מתו שואל כל דין, ומי שהוא ישר, הוא דיין שם וסודו אליהם. אבל מי שהיה בזה העולם עוסק עקלקלתון, להטות, לא יהיה שם דיין, כי לא ידע לדון אמת...".
ושם, עמ' פג: "אבל בעולם של נשמות, נותנים לצדיק... חכמה יתירה לנצח, גם להקשות ולתרץ, ועל פיו נגמר הדין מה שבזה העולם".
ולהזכירם, דרושים לי מקורות קדומים יותר.

[שבע]

לאדם מערכי לב
ומה' מענה לשון:

אחת מן החטיבות המיוחדות בספר הזוהר, היא חטיבת "ריש מתיבתא", הכלולה אצל רמ"ק בחלק "ינוקא" (אור יקר, כרך יד, עמ' צו - קכא), ובדפוסי הזוהר קנתה את מקומה בפרשת שלח (קסד, א - קעד, א).

חטיבה זו קטועה בתחלתה, ובה מסופר 'מעשה - שהיו שתי נשמות צדיקים באים לרבי שמעון ומקדימין לו שלום, ומספרים לו מעשה בית המקדש של מעלה ועניינים אחרים שהיו עוסקין בהם בגן עדן' (רמ"ק שם, עמ' צו, שאף מציין: 'וראשו לא נמצא כלל'; וראה עמ' קד: 'כי השלוחים האלו שהיו מדברים עם ר' שמעון היו נפשות, וכל מה שהיו אומרים היה מענין הנפשות... כי ענין הנשמות נסתרה לנפש... ומוכרח ודאי, ודבר זה אמת שאין בו ספק, שאלו היו נפשות, וסיפורם הנה הוא מסוד הנפשות או הרוחות על הרוב, כי ענין גן עדן של מעלה לא ספרו כלל')

באמצעיתו של סיפור שמיימי זה, אנו קוראים (אור יקר, שם, עמ' קג; בדפוס ח"ג דף קסז, א-ב. ישנם מעט שינויים בין הנוסחאות, ולא טרחתי לציינם):

אמר ר' שמעון: מלה חדא בעינא למנדע - אי תיכול לאודעא לי...

אמרו ליה: אי רבי, אי רבי, בדא אית לן רזא בגין דלא לגלאה סתרין דתמן, אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך.

אדהכי הא פרח חד ואתכסי מנייהו ואזל ליה, ולפום שעתא תב לגבייהו,

אמר לון: זמינא הוינא למיעל, והוו כולהו בעטורא חדא, דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגנתא, ואינון כרובים אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעל תמן, והוה בצערא בינייהו, וצווח צווחין על גבי פתחא, ושמעו כולהו צדיקייא דתמן. והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתא למיעל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו, ודא חבראי אצטריך למיהך תמן, דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דיהון כנישין השתא קמי משיח.

נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון, אמר: טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך.

פרחו תרווייהו, ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דחמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם, ופרח ההוא פתקא מיניה, והא אינון תרווייהו אתיין.

אמרו ליה:
קום רבי, זכאה חולקך! קום, בגינך זכינן לכמה סתרין עילאין, כמה חדוה אחזיאו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עילאה נפק לגבן, ואמר: שאילו בשלמיה דבר יוחאי, אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין, לית מאן דיקרב לגביה, זכאה הוא.

רבי, רבי, כד פרחנא מגבך, עיילנא וחמינא כל בני מתיבתי מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן, ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים אפתחא, שמיה לית רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמרו ליה: רבי, לא תצטער על דא, אנת תנדע בדא ליליא בחלמך, אבל דינא דיינו עליה, וגזר משיחא דליהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין, לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מילי דאורייתא, כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה, ואמר לחברייא: שתוקו, לא תימרון מידי, ובגין דשתקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף, וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא קשיא, בגין דלא בעי קב"ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה, ונפקו כל בני מתיבתי, ואנא שאילנא רשו, דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא, ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא...

וביאר הרמ"ק (שם, עמ' קב):

לעיינא בדיניה - נראה שהצדיקים דנים הצדיקים, אמנם יהיה ענין זה במי שהוא צדיק ובא ליכנס בגן עדן, כי מי שהוא רשע אינו צריך לזה.

אצטער ר' שמעון - לדעת אי זה מן החברים הוא להועילו בתפלה, והיינו דקאמר אנת תנדע וכו' [אבל דינא דיינו עליה] וכבר נגזר הדבר.

סיפור דומה על משפט שמיימי שנערך ל"ינוקא" - מופיע אף הוא בהמשך החטיבה הזו של "רב מתיבתא" (אור יקר, שם, עמ' קיג - קטו; זוהר שלח, דף קעא, א-ב) וראה בדברי הרמ"ק בספרו פרדס רמונים, שער יד - שער המציאיות, פרק ג, לאחר ציטוט קצר מהסיפור:

והנה המאמר הזה רב במקומו, ואנו קצרנוהו והעתקנו ממנו הצורך אלינו.

והענין בקצרה, זה הינוקא היה תינוק אחד שנסתלק מן העולם לסיבה ידועה אליו יתברך (- ראה זוהר שם: 'ורזא סתימא הוה בהאי ינוקא על מה דאסתלק מעלמא'), וכאשר עלתה נשמתו אל פתח שערי גן עדן אחזו בו הכרובים שומרי הגן לבלתי תתו להכנס לסיבה שנאמרה שם (- 'דהוה מכסיף לרביה קמי כולא בשאלתין וקושיין דיליה, ולא חייש למהך לאחרא לאתתקנא תלמודוי, וחליש דעתא דרביה'). ובין כך ובין כך היה ראש ישיבת הצדיקים (- "רב מתיבתא") דורש בפסוק זה והיה ביום ההוא והתינוק מבחוץ הקשה...

ולהשיב על הקושיא הזאת - אחר שהכניסוהו לישיבה (- ראה זוהר שם: 'מה עבדו כל בני מתיבתא על קליה דההוא ינוקא, כד עאל קליה כגירא לגו וכולהו צייתי ליה, בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה, אמר: מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמי. ואחידו ביה תלת עמודין דקיימין קמי רב מתיבתא ועאל, וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה. אמר רב מתיבתא: אימא קראיך ברא קדישא' עיין שם עוד) - פתח [ההוא ינוקא] ואמר...

הארכתי בציטוט זה ומקורותיו - כי גם ממנו ניתן ללמוד על כוחם של הצדיקים שם.


וראה עוד באור יקר, בראשית, שער א', סוף סימן טו (כרך א', עמ' מג) - על דברי הזוהר (בראשית, ד, א-ב): 'אדהכי חמא (- משיח) לר' חייא לרגלוי דר' שמעון, אמר: מאן יהיב הכא בר נש לביש מדה דההוא עלמא, אמר ליה ר' שמעון: דא הוא ר' חייא, נהירו דבוצינא דאורייתא. אמר ליה: ויתכנש הוא ובנוי ולהוון ממתיבתא דילך. אמר ר' שמעון: זמנא יתייהב ליה, יהבו ליה זמנא, ונפק מתמן מזדעזע, וזלגין עינוי דמעין'.

מדה דההוא עלמא - החומר. ומכאן הכרח שלא היה בחלום וכיוצא, אלא בהקיץ במראת גילוי עינים כדפירשתי (= בעמ' מ: '[מההוא יומא אתעני - ר' חייא - ארבעין יומין למחמי לר' שמעון, אמרו ליה: לית אנת רשאה למחמי ליה. בכה ואתעני ארבעין יומין אחרנין] אחזיאו ליה [בחזווא לרבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בריה דהוו לעאן באורייתא] - בסוד הנפשות בעולם הזה על הקבר, אלא שלא נתן רשות לעין לראות. וחזיון זה נקרא "גילוי עינים", כאומרו (ר' מל"ב, ו, יז) פקח את עיני הנער').

דא הוא ר' חייא - מכירו היה משיח בשם, לא בראיה, מפני שמכריזים על הצדיקים ויודעים במעשיהם בשם.

ויתכנש וכו' - ואפשר שדרך דין אמר: ויתכנש, שהצדיקים בגן עדן דנין הצדיקים שבעולם הזה, כדפירשו בזוהר בעובדא דההוא דאסתלק וכו', כמו שאמרו המגידים לרבי שמעון (= בחטיבת "רב מתיבתא" כנ"ל).

ודרך תפלה אמר: זמנא יתייהב ליה וכו'. ודרך תשובת תפלה: יהבו ליה זמנא (- וראה שם הצעת פירוש נוספת).

ב"סוד הנפשות בעולם הזה על הקבר" - ששם התרחש כל הסיפור נורא-ההוד המתואר בזוהר כאן -
האריך הרמ"ק בכמה וכמה מקומות, ואשתדל בל"נ לכתוב על כך בהמשך!

[שבע]

וראה עוד בזוהר בלק (דף קפה, ב; אור יקר, כרך יד, ינוקא, עמ' קלג-קלד):

תא חזי יהושע בן יהוצדק צדיק גמור הוה, גברא דהוה עאל לפני לפנים, דעיילוהו למתיבתא דרקיעא, אתכנשו כל בני מתיבתא תמן לעיינא בדיניה.

וכך אורחוי דההוא מתיבתא - כד עיילי לדינא כרוזא נפיק ואכריז: כל בני עלמא (בדפוס: מתיבתא) עולו לאדרא טמירא, ובי דינא מתכנשי.

וההוא רוחא דההוא בר נש סלקא על יד תרין ממנן, כיון דעאל קריב לגבי חד עמודא דשלהובא מלהטא דקיימא תמן, איגלים ברוחא דאוירא דנשיב בההוא עמודא. וכמה אינון דסלקין לון תמן, בגין דכל אינון דמשתדלי באורייתא ומחדשי בה חדושין מיד אכתוב לדוכתא [ד]מתיבתא אינון מילין, כדין כל אינון בני מתיבתא אתאן למחמי ליה.

אינון תרין ממנן נפקין וסלקין ליה לההוא מתיבתא דרקיעא, מיד קריב לגו ההוא עמודא דאגלים תמן, עאל למתיבתא וחמאן ליה:

אי מלה כדקא יאות - זכאה איהו, כמה עטרין מנצצן מעטרין ליה כל בני מתיבתא.

ואי מלה אחרא הוא - ווי ליה לההוא כסופא, דחיין ליה לבר, וקאים גו עמודא עד דעיילי ליה לדינא, רחמנא לשיזבן.

ואית אחרנין דסלקין לון תמן כד קב"ה בפלוגתא בבני מתיבתא, ואמרי: מאן נוכח, הא פלוני דאוכח מלה, כדין סלקין ליה תמן ואוכח ההוא מלה בין קב"ה ובין בני מתיבתא.

ואית אחרנין דסלקין לון תמן לדינא [ודיינין ליה תמן] לבררא לון וללבנא לון.

ומבאר רבינו הרמ"ק:

כך אורחוי דההוא מתיבתא - שהצדיקים היושבים בישיבה עליונה דנים את האדם אם ראוי ליכנס שם, וכך מבואר לעיל שער ח' סימן ח' (= לכאורה צ"ל: סימן ה' והוא המאמר מחטיבת "ריש מתיבתא" הנ"ל באשכול, ששם מפורש "לעיינא בדיניה", ואם תהיה הגירסא: סימן ח' - הוא הוא מעשה "הינוקא" הנ"ל באשכול, אלא ששם אין מפורש הענין כל כך).

אדרא טמירא - לשכת הגזית, שהיא מדת המלכות, מקום ידוע בגן עדן למעמד הדין, שא-להים נצב בעדתם, ועם כל זה יש צדיקים הגונים לדין, ממונים לכך. וזהו שאמר: ובי דינא מתכנשי.

[...]

וענין חדושי התורה - שיודע להורות ולהבין דבר מתוך דבר ומחדש הלכות ופסקי דינים, ובהסתלק האדם מעולמו ועולה שם - הוא עולה דרך גן עדן על ידי שני המלאכים, ומיד מתקבצים בני הישיבה העליונה לשמוע חדושי תורה מפיו מה שחדש בעולם הזה, אם אותם החדושים מסכימים כהלכה... ומעטרין ליה עטרות מעין חדושי תורה שחידש. ואם מחדש בדברי התנאים כפי כוונתם, כל תנא ותנא מעטר אותו מחלק אורו מבחינת החידוש ההוא, והיינו בני מתיבתא המעטרין אותו. ואם חס ושלום הורה שלא כהלכה ברשע ובכסל שהוא גס בהוראה - ווי ליה וכו'.

מאן נוכח - כעובדא דרבה בר נחמני, כדאיתא במציעא בפרק השוכר (את הפועלים, דף פו, א). ואוכח ההוא מלה וכו', הענין...

ואית אחרנין - שהם צריכין לדין, שיש להם פגם, וצריכים לבון וצירוף על ידי ייסורים בגיהנם וכיוצא.

וראה עוד בהמשך דברי הזוהר שם ובפירוש אור יקר.

ויש לצרף הנה את דברי הרמ"ק שם בתחלת המאמר (עמ' קלג): 'ודיינא - הקב"ה מלך המשפט. וטעני טענתא - מימינים ומשמאילים, כל צבא השמים מימינו ומשמאלו, כדכתיב'. ועיין שם עוד.

[שבע]

מענין לענין:

בספר דגל מחנה אפרים לרבי משה חיים אפרים מסדילקוב, נכדו של הבעל-שם-טוב, בליקוטים שבסוף הספר:

פעם אחת עמדתי לפניו (= לפני הבעש"ט) במוצאי ראש השנה, וסיפר האיך מתנהג שם.

וסיפר שעומדים שם לפני המלך המשפט אבות העולם - ומסופק אני אם אמר כל השבעה רועים עם אברהם יצחק ויעקב - ומגישים הזכיות של ישראל.

וגם משה רבינו ע"ה עומד שם, והוא כמו סרסור פונה אנה ואנה, ומכניס הזכיות, ורואה בחכמה ובמחוג שלא יבואו המקטריגים והעונות ח"ו.

זה תוכן דבריו אף על פי שהוא בשינוי לשונו הטהור מעט.

ואחר כך שאל אותי: אם מעשה יפה הוא מה שסיפרתי.

וראה בקדושתא לשחרית של ראש השנה - 'את חיל יום פקודה' - לרבי אלעזר הקליר (שורות 484-486, 509-512, במהדורת אליצור):

וכעלות שופר מדלי צדקה
יחננו ויפגיעו אבות הצדקה
ויאמרו לפני אוהב צדקה...

כי בשבתו בכסאו לשפטי
יעמדו כולם (= האבות והשבטים הנז' בשורה 501 ולהלן) לפני שופטי
להדמים בשופר בעל משפטי
להליץ בעדי ולזכות ישפטי.

[איש_ספר]

אם כבר הגיעו למקורות מאוחרים יותר, יש 'תורה' ידועה של הבעש"ט על כך שהנשמה עצמה חורצת את פסק דינה ('ונפרעין מן האדם מדעתו - ושלא מדעתו')

עוד לפניו ידוע מהאלשיך, על דחז"ל באבות, אתה עתיד ליתן דין וחשבון ועי' מדרש שמואל שם.