כתב הרא"ש מסכת ברכות פרק ב סימן יא
יא א"ל רבינא לרבא חזי מר האי צורבא מדרבנן דאתא ממערבא ואמר כל מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקיסמית. אמר ליה שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים בנקיון כתיבלז כל מידי דמנקי. רב חסדא לייט אמאי דמהדר אמיא בעידן צלותא יש ספרים שכתוב בהן והני מילי לקריאת שמע. אבל לתפלה בעי אהדורי דאמר ריש לקיש לגבל ולנטילה ולתפלה ארבע מילין(פ) כמו ששנינו בפסחים פרק אלו עוברין (דף מו א) ובחולין פרק העור והרוטב (דף קכב ב) וגם רב אלפס ז"ל כתב כן ולא נמצאת גירסא זו בספרים ישנים(צ) וגם (רב אשי) [רש"י] לא (פירש) [גרס] כן.
ומהסוגריים העגולים והמרובעים נמצינו למדים, שבנוסח הישן היה כתוב: וגם רב אשי לא פירש כן
ואילו אחרי התיקון [של המעדני יו"ט, ראה להלן]: וגם רש"י לא גרס כן.
אלא שברש"י לפנינו דווקא כן גרס [ברכות דף טו עמוד א]:
לקריאת שמע - בעידנא דקריאת שמע, שזמנה קבוע, פן יעבור הזמן, אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא - צריך למהדר אמיא.
ואם כן כדי לתקן כך את נוסח הרא"ש יש גם לתקן את נוסח רש"י, ולומר [כפי שאכן אמר המהרש"ל בחכמת שלמה, מסיבה אחרת] שזו תוספת ברש"י.
וזו לשון המעדני יו"ט:
מעדני יום טוב מסכת ברכות פרק ב סימן יא אות צ:
[צ] וגם רב אשי לא פירש כן. לא ידענא מאי קאמר ויתכן בעיני שצ"ל וגם רש"י לא פי' כן ור"ל רש"י דהכא לא פי' כלום ואלו היתה כגרסתו בכאן ה"ל לפרשה ואף על פי שבפירוש רש"י שלפנינו כתוב אבל לתפלה דכל היום זמנה הוא צריך למהדר אמיא ע"כ מסתברא שבפירוש רש"י שלפניו לא היה כתוב וגם הלשון הזה קשה בעיני דקאמר דתפלה זמנה כל היום ותנן בריש פ"ד דתפלת השחר עד חצות רי"א עד ד' שעות ונ"ל דיש לתרץ דר"ל שאם טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ואם אין לו מים מחשב כטעה שהרי אנוס הוא ויכול להתפלל שתים נמצא שמשום שאין לו מים הוה זמנה כל היום:
אשמח למקורות שדנים בנושא. בעיקר אם יש אפשרות לבדוק עדי נוסח נוספים של רש"י או של הרא"ש.