אבן הטועין ואבן הטועים - על פריטים המוצעים למכירה בבתי המכירות הפומביות וטיבם

[איש_ספר]

למעשה מדובר בברווז עיתונאי בלבד.

המכתב פורסם לפני כעשרים שנה.

ועוד: ישנו מכתב של אברהם תהומי שגם הוא פורסם בספר (שי"ל במהדורה מצומצמת) של ההיסטוריון שמעון רובינשטיין, ושם ישנה את ההתבטאות המפורשת ביותר של תהומי על חלקו ברצח.

בהמש אעלה את הכל

את הקטלוג של קיג דיוויד ואת הידיעה בהמבשר לא ראיתי.

[איש_ספר]

בשנת 1999 פרסם ההיסטוריון שמעון רובינשטיין ז"ל "חליפת מכתבים אישית עם פטריוט עברי בגולה", שני כרכים של מכתבים עם אברהם תהומי, בין השנים 85-91.

במכתב אחד מספר לו תהומי על המכתב המדובר ששלח לארצי, ושהעתק ממנו שלח לרובינשטיין

תהומי1.jpg (67.21 KiB) נצפה 5538 פעמים

בנספח לספר מובא תצלום המכתב בשלימותו
והנה עמודו הראשון

תהומי2.jpg (106.69 KiB) נצפה 5538 פעמים

רובינשטיין בעדינותו לא שאל מעולם את תהומי "מי לחץ על ההדק". ואעפ"כ בקשר לשאלה ששאל את תהומי על סיפור מסוים לפיהם הוא תהומי ובחור בשם גיורא ברחו למקום מסוים אחרי הרצח, משיב לו תהומי: "גיורא ואני לא ברחנו אחרי הביצוע... גיורא לא השתתף במעשה..."
הנה כאן למטה

תהומי3.jpg (130.89 KiB) נצפה 5538 פעמים

זוהי העדות היותר ברורה של תהומי על עובדת היותו מי שהרג את דהאן לבדו. אין בנמצא הודאה מפורשת יותר.
הקיצור: המכתב של תהומי לארצי אינו חדש, ואינו שופך שום אור שלא זרח קודם לכן...

[קרית מלך]

הצפת הנושא חשובה כשלעצמה.
כעת המבשר יכולים לפרסם כתבה נוספת עם "חשיפה" שבאה בעקבות הפרסום...

[איש_ספר]

אם כבר דה האן, הנה משהו חדש שעשוי לעניין חובבי הביבליוגרפיה דכאן...

כך כותב רובישטיין לתהומי (שם עמ'36)

עצוב שתוך שנה אחת... הלכו לעולמם שלשה אנשים שהיתה להם נגיעה לנושא: יוסף בר-נון, עודד ארצי, ושושנה הלוי. על האחרונה אתה כמובן לא יכול לדעת, אך היא היתה תלמידת הגמנסיה שעקבה אחרי דה האן עוד ב1922, הבטחתי לה שכל עוד היא חיה לא אחשוף את זהותה וקיימתי זאת.

[יקים]

אתה בטוח שהמכתב הנוכחי פורסם כבר? היכן?
כפי הנראה (מכתבת המבשר השבוע) שעיקר הסקופ במכתב, הוא מי הם הדרגים הגבוהים שאחראים לרצח, יצחק בן צבי ועוד. וזה הכי חשוב.

[איש_ספר]

אתה בטוח שהמכתב הנוכחי פורסם כבר? היכן?
כפי הנראה (מכתבת המבשר השבוע) שעיקר הסקופ במכתב, הוא מי הם הדרגים הגבוהים שאחראים לרצח, יצחק בן צבי ועוד. וזה הכי חשוב.

כתבתי היכן פורסם. בסו"ס "חליפת מכתבים אישית עם פטריוט עברי בגולה". ירושלים 1999. שום דבר לא חשוב בפרסום המכתב בשנית.

[איש_ספר]

אם כבר דה האן, הנה משהו חדש שעשוי לעניין חובבי הביבליוגרפיה דכאן...

כך כותב רובישטיין לתהומי (שם עמ'36)

עצוב שתוך שנה אחת... הלכו לעולמם שלשה אנשים שהיתה להם נגיעה לנושא: יוסף בר-נון, עודד ארצי, ושושנה הלוי. על האחרונה אתה כמובן לא יכול לדעת, אך היא היתה תלמידת הגמנסיה שעקבה אחרי דה האן עוד ב1922, הבטחתי לה שכל עוד היא חיה לא אחשוף את זהותה וקיימתי זאת.

לפניה באישי: זיהויה של שושנה הלוי עם מחברת "ספרי ירושלים הראשונים", אינו שלי כמובן אלא של רובינשטיין שם.

[כרמי שלי]

מעניין שבגליון 'קולמוס' האחרון הציגוהו ללא עוררין:

גל' 169, חה"ש תשע"ט, בסופו (ע' 30).

קולמוס.jpg (1020.18 KiB) נצפה 5203 פעמים

[לבי במערב]

בנוגע לתמונת הרה"ק מבעלזא (הנדונה באשכול דנן - החל מהודעה זו), ראה כאן.

[ולפי המשתמע 'בין השורות' שם, הרי ש'קדם' קיבלו לבסוף טענת הרב 'לא ידען' (וכדרכם להודות, בד"כ, על האמת, אף אם באיחור-מה)].

[לענין]

צריך ליתן את הדעת על הדיוק. ראיתי כמה פעמים שמכרו דברי עתיקות של רבי דב קוק מטבריה (החי עמנו לאוי"ט אמן) כאילו שהם שייכים לאבי זקנו רבי דב קוק מעפולה.

[באר בשדה]

זיהוי מפוקפק של כת"י החזו"א נדון כאן.

[ציטרון]

בשבוע הקרוב תיערך מכירה של אוסף מעניין מאוצרותיו של פרופ' דניאל שפרבר.
לא יודע מאיפה ואיך הוא השיג את כל הפריטים המדהימים הללו, ולמה הוא מעמידם עכשיו למכירה, אבל לענייננו, יש שם כמה פריטים מאד מעניינים. ציינתי לכמה מהם באופן די שטחי, ממה שעיני תפסה:

1. של"ה הקדוש דפוס א"ד תנ"ח, עם הגהות סבו, בעל "אפרקסתא דעניא".

3. נוהג כצאן יוסף, הנויא תע"ח, עם תוספת נדירה בסופו מחמיו הגר"י מילר (לא ראיתי זכר לכך במבוא לתשובות ר"י מילר, וצריך לבדוק במהדורת מכון שלמה אומן אם הוזכר)

5. חכם לב - תרי"ג מצוות ע"פ הרמב"ם, שטוקהולם 1711, מהדורת דו-לשונית נדירה (עברית מול לטינית)

7. כת"י חידושים לבעל "אגודת אזוב מדברי", הכולל גם התכתבויות עם גדולי דורו, שבחלקו הגדול לא נדפס.

ספרי נ"ך על קלף, פקסימיליות מהודרות של מחזורים והגדות, מפות עתיקות, חפצי יודאייקה,

בולט באוסף מגוון של "מחקרי יהדות" שונים מאת מלומדים גויים במאות האחרונות, כגון:

56-57. מחקרים על בית המקדש ממלומדים גויים במאות ה - 17-18

72. האשה העברייה, מאת ג'ון סלדן, היבראיסט אנגלי שחי במאה ה - 17 (טיפוס מקורי. הרב הרצוג כתב עליו מאמר מענין).

מספר חיבורים אנטישמיים,
[בתמונה 85b בפריט 85, הכולל שני חיבורים שונים מסוגה זו, מופיעה דמות כלשהי של רב נוטל ארבעת המינים. התמונה מזכירה מאד את דיוקנו של ר' שאול מורטירה, שגם עליו יצאו עוררין].

{למי שנשאר קצת מדמי הפורים געלט, מוזמן להתחיל מחר ביריד...}

[איש_ספר]

המציאות המרה ידועה ליודעים, השוק מוצף בזיופים.
הנזקים הם במעגלים רבים, והשפעתם למעלה מן המשוער.
כמובן בראש ובראשונה, מדובר בעושק, ומצוה על כל היודע, לא לעמוד על דם רעהו.
שנית, מי שנכוונה ברותחין, לא ישוב עוד להתמסחר בעסק זה, וחבל. כי הרבה פריטים בעלי ערך נתאפשרה הדפסתם ע"י בעלי יכולת שרכשום, וכבר שמענו על כמה וכמה, שבעבר נתנו ידם, ועתה ידם הכוויה קפוצה.
שלישית, לא פעם רושם הפריטים המזויפים מגיע עד לספרות ולמחקר, וגם זה מעוות שיש לתקנו.

הנה למשל זיוף פחות ובזוי כפי שקיבלתי מידיד

מכאן
https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/sou ... re?lang=he

תגלית מפעימה: חתימת יד קדשו של האור החיים על כתב-יד קדום בענייני קבלה ומשיח.



"משיח ה' שמו חיים"



כתב-יד קבלי קדום העוסק בענייני גאולה ומשיח. בראש הקונטרס מתנוססת חתימת יד קדשו המצוירת של ה'אור החיים' הקדוש: "חיים בן עטר ס"ט". אגן הים התיכון, שנות הת' לערך. מצורף אישור מומחה על זיהוי החתימה.



יראה ורעד אוחזים בנו בבואנו לתאר חפץ קודש שהיה רכושו של צדיק הדורות בעל האור החיים הקדוש, שעצם העברת שמו הקדוש על דל השפתיים - מסוגלת לישועות, על אחת כמה וכמה חתימת יד קדשו.



לפנינו קונטרס עתיק בכתב יד, המכיל טקסטים קבליים קדומים ביותר, מכמה מחברים שונים. הקונטרס נכתב כיחידה אחת שלמה (בשולי כל עמוד מסומנת המילה בה פותח העמוד שאחריו). בקונטרס לא מופיע תאריך או קולופון (לפי בדיקת מומחה יש לתארך את כתב היד למאות ה-16 -15). בראש הקונטרס מתנוססת חתימת יד קדשו של ה'אור החיים': "חיים בן עטר ס"ט" ובסופו חתימת הכותב/המעתיק "יעקב".



תיאור הטקסטים שבכתב היד:



עמוד [1]: בראש העמוד מתנוססת כאמור חתימת יד קדשו של האור החיים הקדוש. מתחת לחתימה מופיעות שתי שאלות שנשאל הריב"ש [רבי יצחק בר ששת, מגדולי הראשונים; ה'פ"ו - ה'קס"ח]. השאלה הראשונה עוסקת בקץ הימין כאשר יישחט הס"מ שרו של עשיו ועל שלושת הטעויות שיובילו אותו אל עונשו.



עמ' [2-4]: השאלה השניה שנשאל הריב"ש, שאלה מהותית ועיקרית ביותר בשורשי חכמת הקבלה, הלא המה שבע הספירות העליונות, כיצד מותר לכוון בתפילה אל הספירות. את השאלה שאל הריב"ש מאת המקובל דון יוסף איבן שושן,



עמ' [5-6]: העתקה מתוך ספר ציוני (פרשת כי תצא), מספרי הקבלה הקדמונים שנכתבו מאות שנים לפני האר"י. הקטע פותח במילים "כתב בספר הבהיר" וגם קטע זה עוסק בשבע הספירות - שציורם הכולל הוא כצורת אדם.



עמ' [7-9]: קבוצת דרושים קבליים על התפילה וברכת כהנים. שלא נמצא להם מקור נוסף מלבד כתב היד שלפנינו.



עמ' [10-17]: 'סדר תחיית המתים' מספר נפש החכמה לרבי משה די לאון. מאמר ארוך, העוסק שוב פעם בענייני קץ הימין וכיצד תהיה תחיית המתים ושהיא תהיה רק בארץ ישראל.



עמ' [18-25]: שני מאמרים נוספים מספר נפש החכמה לרבי משה די לאון. הראשון 'סוד הלולב והאתרוג', מאמר הפותח במילים "כבר ידעת כי המקטרג התובע דין על כל בני העולם", ומאמר נוסף 'טעם אמת ויציב'. בסוף המאמר הזה מופיעה חתימת המעתיק "יעקב...".



עמ' [26] קטע מתוך ספר יוסיפון, המתאר את שיבת עם ישראל מן הגלות וכיצד חשפו את האש הקדושה אותה הטמין ירמיהו הנביא טרם היציאה לגלות ובלעדיה לא ניתן לחדש את הקרבת הקרבנות. הקטע פותח במילים "כשעלו כל זקני גולה ועזרא הסופר ונחמיה בן חכליה".



עמ' [27-28]: שני דרושים נוספים בקבלה ובאגדה, שלא נמצא להם מקור נוסף מלבד כתב היד שלפנינו. הדרוש הראשון עוסק במשה, אהרן ומרים - שרק שאהרן הניח אחריו בן ממלא מקומו ומשה ומרים לא. אולם רק הזיכרון הגשמי אובד למי שאין לו בנים, אך "זכרם מצד שכלם לעולם קיים כמו שהתורה קיימת". האור החיים הקדוש לא זכה לפרי בטן וצדיקים אמרו שהוא הכניס את ה'כוח המוליד' שבו לתוך ספרו ולכן לימוד פירוש האור החיים ידוע כסגולה לזרע של קיימא. מעניין לציין שבדיוק בנושא זה עוסק הדרוש שבסוף כתב היד - צדיק שמת ללא שהניח בן כמותו.



הדרוש שחותם את כתב היד עוסק בבקשתו של משה רבנו מאת השם יתברך "הראני נא את כבודך" והקונטרס כולו מסתיים במילים: "וכיון שראה כל אותן הנחמות... מיד נתאוה למות התחיל קורא מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים בך".



לא הצלחנו לגלות את זהות הכותב והאם החידושים המופיעים בכתב היד הם חידושיו שלו, או מחידושי האור החיים. מה שניתן לראות בברור זה שהקונטרס שלפנינו עוסק רובו ככולו בהכנה ממשית לביאת המשיח, לתחיית המתים ולבניין בית המקדש, וזהו הקשר העובר כחוט השני בין כל המאמרים שבכתב היד.



ידוע גם שהבעל שם טוב אמר על האור החיים הקדוש שיש לו ניצוץ 'משיח' (ראה הרחבה) ואף האור החיים כותב (על עצמו?) את המשפט המבהיל "משיח ה' שמו חיים"! (אור החיים דברים טו ז) וגם ידוע שהאור החיים עסק רבות בשנותיו האחרונות בענייני הקץ והגאולה ובפרט בשנתו האחרונה בירושלים וכה הוא כותב בספרו "ומקוים אנו כי הוא קץ גאולתינו ויתקימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גילוי הגאולה בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום" (אור החיים במדבר כו יט ; ראה מאמרו החשוב בנושא של הרב שמואל אליהו אב"ד צפת).



גם הדרושים הבלתי ידועים שבכתב היד, מי שרגיל ללמוד את האור החיים על הפרשה, ימצא שהם דומים מאוד בסגנונם לחידושי האור החיים.



רבינו חיים בן-עטר, [תנ"ו, -תק"ג], נודע בשם ה'אור החיים הקדוש', על שם חיבורו על התורה. את מרבית שנותיו חי במרוקו. בגיל ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל ולאחר תקופת נדודים, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו "מדרש כנסת ישראל', ובה נפטר.



דמותו של האור החיים הקדוש התייחדה בהערצה של גדולי החסידות, והוא נחשב בעיני החסידים כאחד מ'אבות החסידות' ממש. החיד"א, תלמידו של רבי חיים בן-עטר מציין זאת בחיבורו 'שם הגדולים' בערך הספר 'אור החיים': 'ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד קדוש מהרר"י [מורינו הרב רבי ישראל] בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח [מורינו הרב רבי חיים] הנזכר".



בשנת תק"ג עשה הבעש"ט מאמצים רבים להיפגש עם רבי חיים בן עטר. הוא עזב את עשרות אלפי חסידיו ועלה על אנייה שתביאו מפולין בדרך לארץ ישראל. ואף שבדרך איבד הבעל שם טוב את כל המדרגות הרוחניות שלו ונהיה כאחד האדם – לא עצר הבעל שם טוב בדרכו, כי הבין שכך היא גאולתם של ישראל. מאמצי הבעש"ט לא צלחו, האנייה שנסע בה נשבתה על-ידי שודדי ים, והוא הבין כי מן השמים מנעו ממנו להיפגש עם אור החיים הקדוש.



וכך כותב רבי גרשון מקיטוב לגיסו הבעש״ט: "אמרת לי פעם אחת שרואה אתה במראה שבא חכם לירושלים ממדינת מערב והוא ניצוץ של משיח, רק שהוא בעצמו אינו יודע, והוא חכם גדול בנגלה ובנסתר ובעל בכי. ואח"כ אמרת לי שאין אתה רואה אותו וכמדומה לך שהלך לעולמו. וכשבאתי לכאן חקרתי אחרי זה הדבר, וסיפרו לי מזה האיש פלאי פלאות. ושמו ר' חיים בן עטר והיה חסיד גדול, חריף ובקי בנגלה ובנסתר, וכו' וסיפרתי להחכמים דברים מה שאמרת עליו ונבהלו משמוע".



בשנותיו האחרונות התחיל האור החיים לדרוש ולעסוק בענייני הגאולה והחל בעלייתו לארץ הקודש וכה הוא כותב על אותם הימים: "והאיר ה' עיני שכלי, אין זה אלא לקום ולעלות אל מקום חשבתי בו הוא מקום השכינה. עיר הרמה. עיר החביבה על אלהי עולם... ואזרתי כגבר חלצי, סיכנתי עצמי סכנות גדולות. דרך מדבר באתי בו עד כי הביאני ה' פה עיר ליוארני יע"א לעלות דרך כאן לארץ חפצתי" בשנתו האחרונה הודיע האור החיים לתלמידים שהיו לו גילויים על כך שעתידה להתרחש הגאולה באותה השנה, אך נטרפה השעה. על ההארה הגדולה שחווה בכל נדרי האחרון לחייו כותב האור החיים "ובשעה שפתחתי ההיכל היה בעיני כפתיחת שערי גן עדן, ובכל כך הארה שהייתה בבית הכנסת... יאמנו דברי, שלא ראיתי מימי הארה כאותה שעה". מלים אלו במכתבו של האור החיים מזכירות כמעט את המילים החותמות את כתב היד שלפנינו: "וכיון שראה כל אותן הנחמות... מיד נתאוה למות התחיל קורא מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך פעלת לחוסים בך"



סיפור פטירת האור החיים הקדוש בשב״ק כפי שידע זאת הבעש״ט זיע״א.

בשנת תק"ג בשבת, פרשת פנחס, נטל הבעל שם טוב את ידיו לסעודה השלישית, ולאחר שאכל כזית מן החלה אמר: "כבה הנר המערבי."



כמנהגו בכל שבת מיעט הבעש"ט לדבר ומשום כך נהגו התלמידים לחכות עם שאלותיהם למוצאי השבת. במוצאי השבת באו תלמידיו ושאלו אותו לפשר הדברים שאמר.



הסביר להם הבעש"ט:

– "רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים', הוא הנר המערבי, ובשעת הסעודה השלישית ידעתי כי נפטר. לכך הייתה כוונתי."



כששאלו תלמידיו כיצד ידע זאת, ענה: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, המתגלה בכל פעם רק לאדם אחד בלבד.



כל ימיי השתדלתי להשיגה – ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו היתה ברשותו של ר' חיים בן עטר.



היום, בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה השלישית נתגלתה לי פתאום כוונה זו.



כך ידעתי כי בעל 'אור החיים' כבר אינו בין החיים."



מפרט: [28] עמ', כ 20X14 ס"מ. נייר משובח.




מצב טוב-טוב מאוד. דהייה קלה של חלק מהכתב אך רובו ככולו קריא. שיקום אמנותי לשולי הדפים. כריכת עור מהודרת.



מצורפת חוות דעת מומחה כתב היד, המעיד שזו חתימת יד קדשו של האור החיים.




ראה גם:

שו"ת הריב"ש סי קנז עמ' קסה קסד.

ספר ציוני פר כי תצא.

ספר הנפש החכמה לרבי משה די לאון מאמר תחית המתים ומאמר סוד הלולב והאתרוג.

005.png (1.6 MiB) נצפה 2102 פעמים

הפריט הזה הופיע בעבר כאן
https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/sou ... re?lang=he

גירסה ראשונה.jpg (290.77 KiB) נצפה 2098 פעמים

ללא זיהוי החותם.

ועתה עבר מתיחת פנים. (יתכן שגם הדהו קצת את הגוון כדי לתת לו מראה ישן יותר).
עכ"פ אותה נוכלת בשינוי אדרת, שקר דוברת, כסף נוטלת, היום כאן מחר יברח. קדוש.

את ההשראה לזיוף לקח הזייפן מתוך צילום חותמת המופיע בספרו של ר' חנוך ריגל ורצ"ב

ההשראה לזיוף.docx

(278.04 KiB) הורד 73 פעמים

ריגל.jpg (160.5 KiB) נצפה 2102 פעמים

ולא ידע הזייפן, כי חותמת מסולסלת בכתב יד לעולם לא יכולה להיות זהה אחת לאחת.
והעד למי שצריך: יש בידנו כמה חתימות מבעל אוה"ח, ולעולם אינן משתוות.

[ישעיהו לוריא]

דבריו של איש ספר הביאוני להציץ בקטלוג ההוא.
לא יאומן כמות הכזבים שם נראים במזיד והשטויות וההפרזות אולי בשוגג.

אין לי כוח להתחיל להעתיק, ואציין כי אף אני בתחום זה, אבל מה ששם הולך, איננו בשום מקום. לא יאומן. לא שקר אחד ולא העמדת פנים או 'יישור פינות'.
פשוט גבבות גבבות של תילי תילים, אולי במזיד ואולי בשוגג, של שטויות והבלים.

[לבנון]

שאלת בור
אני מבין מדברי איש ספר, שהוכחת הזיוף היא מזה שאותה חתימה בדמותה כצלמה מופיעה על שני מסמכים שונים.
כפי שאני רואה בצילומים שלפנינו, לא רק החתימה שוה, אלא הדף כולו שוה.
ואם כן, אולי זה באמת אותו דף שנמכר בעבר, אלא שהוא עבר שיפוץ תיקון והשלמה. (שמעתי שעושים כאלו דברים).
מה שעורר אותי לזה הוא, שבצילום הישן יש חסרון בגוף הדף בתחתית העמוד, חסרון שאוכל גם חלק מהכתב. ואילו בצילום החדש, חסרון זה הושלם (וההשלמה ניכרת לעין), אבל הכתב לא הושלם באותו מקום. (מנגד בהשלמת החסרון שבראש העמוד, השלימו גם את הכתב).
יבואו נא החכמים ויחכימוני

[לבי במערב]

לא כי, אלא: הפריט ה'ישן' הוא זיוף ע"פ צילום החותמת שבספרו של ר"ח ריגל.
במכירה הנוכחית אכן עבר 'שיפוץ' (הראי"ס הוסיף לשער כי גם הדהו מעט את הכתב, כדי 'ליישנו'), ונוסף 'זיהוי' החותם.
*
בשבוע האחרון העירוני אודות פריט בו נטען כי על הגליון מופיעה הגהה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ולפענ"ד לא מיני' ולא מקצתי' (מסגנון הלשון, צורת הכתב, ואפילו סימון ה'כוכבית'...).

[לבנון]

לא כי, אלא: הפריט ה'ישן' הוא זיוף ע"פ צילום החותמת שבספרו של ר"ח ריגל.
במכירה הנוכחית אכן עבר 'שיפוץ' (הראי"ס הוסיף לשער כי גם הדהו מעט את הכתב, כדי 'ליישנו'), ונוסף 'זיהוי' החותם.
*
בשבוע האחרון העירוני אודות פריט בו נטען כי על הגליון מופיעה הגהה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ולפענ"ד לא מיני' ולא מקצתי' (מסגנון הלשון, צורת הכתב, ואפילו סימון ה'כוכבית'...).

יש"כ

[לבי במערב]

זהו הפריט המדובר.

נוסף עליו, הנטען כאן שהוא 'דומה להפליא לכי"ק האדמו"ר האמצעי', אינו נראה כן כלל (ותיתי להו שבזה 'נזהרו' בלשונם...).
גם פריטים אלו אינם מהימנים כלל, כל עוד לא הוצגה עמם ולו ראי' בסיסית לזיהויָם [אצ"ל שחריטת ה-S אינה כלום...].

בדיעבד, מחירי מכירתם מתאימים ביותר ל'זיהוים'...

[רציני]

לא כי, אלא: הפריט ה'ישן' הוא זיוף ע"פ צילום החותמת שבספרו של ר"ח ריגל.
במכירה הנוכחית אכן עבר 'שיפוץ' (הראי"ס הוסיף לשער כי גם הדהו מעט את הכתב, כדי 'ליישנו'), ונוסף 'זיהוי' החותם.
*
בשבוע האחרון העירוני אודות פריט בו נטען כי על הגליון מופיעה הגהה מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ולפענ"ד לא מיני' ולא מקצתי' (מסגנון הלשון, צורת הכתב, ואפילו סימון ה'כוכבית'...).

יש"כ

גם אני לא הבנתי.
האם החתימה השלישית היא המקור לזיוף חתימה הראשונה והשניה?
הרי היא לא אותו דבר.

[לבי במערב]

הרי היא לא אותו דבר.

כלומר?!

[רציני]

הרי היא לא אותו דבר.

כלומר?!

לדוגמא השלש קווים שליד המילה חיים אלו עקומים ואלו לא.
האם הכוונה באותו סגנון?

[לבי במערב]

האם הכוונה באותו סגנון?

את ההשראה לזיוף לקח הזייפן מתוך צילום חותמת המופיע בספרו של ר' חנוך ריגל ורצ"ב

כנראה שאכן לא הצליח להעתיק בדייקנות מוחלטת...

[רציני]

האם הכוונה באותו סגנון?

את ההשראה לזיוף לקח הזייפן מתוך צילום חותמת המופיע בספרו של ר' חנוך ריגל ורצ"ב

כנראה שאכן לא הצליח להעתיק בדייקנות מוחלטת...

גם החתימה המזוייפת בברכת אלישע עמוד רפא מאוד דומה