באמת אינני רואה טעם בויכוח זה, אחד יושב וכותב בעיון ובדקדוק דבר דבור על אופנו (במקרה זה אני), וחבירו משיב ב"אין לי כח כרגע להסביר", ב"לצערי הטיעונים וכו' כרגע כבדים לי ודורשים עיון רב מדי ואני עמוס בטרדות ואין לי פנאי לעיין היטב בדברים". אך עובר זמן קצר ומתעורר השני, לא להשיב דבר דבור על אופנו, אלא על פרטים על ידי השמטות מכוונות, או אפילו זה לא רק בטענות והכרזות. (ומדשתקו שאר החבירים ולא מגיבים, סימן שגם להם נראה כאילו היה כאן איזה תשובה ניצחת, ולזה זה הבל איגע).
אך לפני שאגיב על פרט אחד, הנוגע להגישה בדיון זו.
נופל וקם כתב:"הת"ח האנונימי" אנונימי לקוראים כאן באותה מידה כמו "מתעמק". כך שנסיון להקטין דעתו ודבריו מצד אנונימיותו הוא הרבה יותר ממגוחך.
אך תשובת דבר זה ברור, פה כולנו אנונימיים באיזה מדה, זה פחות וזה יותר, אבל יש דבר אחד בהן אנו מגולים וידועים, יש היסטוריית כתיבה, אם אני כותב היום כך ולמחר להיפוך יוכיחו אותי על פני. גם אתה הרב נופל וקם, לו יצוייר שהגר"ש פישר יחוה דעתו שברור שאין זה כת"י הסמ"ע, הרי אוכל להוכיחך שעליך לבטל דעתו אליו כתלמיד לרבו לפי מה שכתבת באשכולות אחרים, אף שיש לך עדיין רק 45 תגובות וכחציים באשכול זה! כלומר כשאחד כותב פה, יש לו אחריות מלאה עכ"פ תחת ניק זה, להביא גיבוי למה שכותב. לא כן הת"ח הכותב, אין כאן שם ולא ניק, רק מישהו כתב, אם דבריו אינם נכונים, מי לוקח אחריות? לא אתה, לא אתר מורשת, אז מי כן?
אז נא, תגיד/יגידו לאותו ת"ח, שבדיוק כמו ששולח דברים למורשת, ומורשת אליך, ואתה לפורום, הרי יש לו גישה לאינטרנט שהרי קורא בפורום, זה לא כל כך מסובך להרשם כחבר ויכתוב הגיגיו כרצונו, ויניח אותך לנפשך.
נופל וקם כתב:מתעמק כתב:מתעמק כתב:על דברי הרמ"א סימן קכ"ט סעיף י"ב כתב בהגהות כתב יד זה, בשני גדלים כדלהלן:
תשו' מיימוני סוף ספר משפטים עיין בביאורי שהדין זה תמוה מאוד ואין נכון להורות כן כ"כ רמ"י בספרו ומ"ו מיישבו ועיין בביאורי
כפי מה שאפשר להווכח, ה"עיין בביאורי" מצוי בהערה זו, הן בכת"י הגדול והן בקטן, כך שבזה לבד נהרס הנחותיו של הרש"ש. אך אפשר לדחוק שבכתב יד הגדול כתוב "עיין בביאורו" וקאי על ה"מ"ו" כלומר שזה הוספת תלמיד הסמ"ע. אך עדיין זה היפוך דברי הרש"ש, שכת"י הגדול הוא של הסמ"ע והקטן של התלמיד.
אך נעיין נא בדברי הסמ"ע ס"ק ל"ד שלזה שימשה כביכול הערה זו כטיוטא.
ובכן מפורש שם דווקא להיפוך, הוא מצטט מהעיר שושן (היינו רבי מרדכי יפה בעל הלבושים), המתמה על הרמ"א בזה, והסמ"ע משיבו שנעלם ממנו שמקור הדברים מתשו' מיימוני והמעיין שם בפנים יראה דלק"מ. א"כ איך משמשת הערה זו כטיוטא להיפכה?
נופל וקם כתב:עכשיו העבירו לי מ"מורשת" מה שכתב להם אדם ת"ח -שקורא בפורום אך לא חבר בו- להפריך טענותיו של "מתעמק" ואדרבה לחזק יחוס כתב היד לסמ"ע! (וביקש לפרסם בפורום)
והנה הדברים:
כנראה ראיתם כבר את מה שכתבו איזה חכמים בפורום של אוצר החכמה אודות פריט זה. אני ממש לא מבין בכתבי יד, ואין לי שום מושג איך לדמות כתב לכתב וכו', כך שאני ממש לא מבין בזה. ובלאו הכי גם אין לי חמישים אלף דולר, אז זה לא רלוונטי בשבילי...
אני רק רוצה להעיר שאחת הטענות האחרונות שהם העלו שם נגד הייחוס של ההגהות האלו - היא ממש טענה שטותית, ואני לא מצליח להבין איך אף אחד שם לא תפס את זה. הייתי כותב את זה שם, אבל אני לא חבר בפורום, ואני רק קורא הודעות, אז אין לי יכולת להגיב שם.
כוונתי היא למה שהם כתבו לפקפק אפילו בייחוס תוכן ההגהות לסמ"ע, בזה הלשון: "אך נעיין נא בדברי הסמ"ע ס"ק ל"ד שלזה שימשה כביכול הערה זו כטיוטא. ובכן מפורש שם דווקא להיפוך, הוא מצטט מהעיר שושן (היינו רבי מרדכי יפה בעל הלבושים), המתמה על הרמ"א בזה, והסמ"ע משיבו שנעלם ממנו שמקור הדברים מתשו' מיימוני והמעיין שם בפנים יראה דלק"מ. א"כ איך משמשת הערה זו כטיוטא להיפכה? סוף דבר, לע"ע אין שום סיבה לייחס הערות אלו להסמ"ע, אף לא תוכנם". סוף ציטוט.
ובכן, הם כנראה לא תפסו את מה שהם כותבים. הרי מה שנכתב בהערה זו ממש דומה למה שמופיע בדברי הסמ"ע הנדפסים. והפירוש פשוט. וזהו לשון ההגהה עם תופסות שלי בחצאי ריבוע: "תשו' מיימוני סוף ספר משפטים [שם הוא מקור דברי הרמ"א, כמש"כ הסמ"ע בס"ק לד שם], עיין בביאורי [ס"ק לד שם] שהדין זה תמוה מאוד ואין נכון להורות כן כ"כ רמ"י בספרו [היינו שב"בביאורי" של הסמ"ק הוא מביא שם את מה שכתב הלבוש בספרו שהדין שכתב הרמ"א תמוה מאוד ושאין נכון להורות כן], ומ"ו מיישבו ועיין בביאורי [כלומר שבסמ"ק שם מיישב את הרמ"א, והיינו כנ"ל מחמת שמקור הדברים הוא בתשובות מיימוני שם וכו', וכמ"ש שם הסמ"ק]".
נמצא שזה ממש כמו שכתב הסמ"ק בפועל, והדברים פשוטים.
ושוב, זהו רק מצד תוכן ההגהות, ואין לזה קשר עם הכתב עצמו - שבזה אין בכחי לחוות דעה כי אין לי שום מושג בזה.
מקודם אתייחס למה שהת"ח הנ"ל השמיט (בזדון או בשגגה).
אבן פינה במחקר הרש"ש לזיהוי כת"י זה היה חילוק שני סוגי כת"י, והתייחסתי מפורש כנ"ל שאדרבה מכת"י זה פירכא להתיאוריה. אך נסלק דברי הרש"ש מכאן לרגע ונחשוב בעצמינו.
יש שלשה אפשריות בסידור שני סוגי כתה"י שבכרך זה, א) שניהם יצאו מיד אחת, ב) כת"י הגדולה של הסמ"ע וכת"י הקטנה של תלמיד, ג) כת"י הקטנה של הסמ"ע וכת"י הגדולה של תלמיד.
הת"ח המשיב הנ"ל נוקט בפשיטות כאופציה א' ומפרש הכל כמקשה אחת, משא"כ הרש"ש נוקט במכתבו כאופציה ב'.
והנה בכת"י הגדולה הרי מפורש שהמיישב אינו הוא עצמו אלא המ"ו, כלומר מורו ורבו, ומאחר שהסמ"ע לא ציטט דברים אלו בשם רבו אלא בשם עצמו, הרי לכה"פ הן לפי אופציה א' (דעת ת"ח המשיב) והן לפי אופציה ב' (דעת הרש"ש) מופרך ההנחה שזה כת"י הסמ"ע,
ולכל היותר זה הגהותיו של תלמיד הסמ"ע. נשאר רק אפשרות לפי אופציה ג', א"כ מה כתב הסמ"ע בלי דברי התלמיד? "עיין בביאורי שהדין זה תמוה מאוד ואין נכון להורות כן". זה כתוב בסמ"ע? הרי בסמ"ע אדרבה יישב דברי הרמ"א נגד דברי הלבוש המשיג עליו!
אך בלא"ה, אף אם נתעלם מהלשונות ביאורו/ביאורי וכן מ"ו, ונדון רק לתוכן היוצא מההערה, אם הדברים מתאימים עם דברי הסמ"ע.
הרמ"א בד"מ מביא שם הלכה מתשובות מיימוני, ופסק כמותה בהגהותיו לשו"ע. הלבוש מקשה מסברא על דעה זו. הסמ"ע משיבו שאין זה דעת הרמ"א עצמו אלא דעת התשו' מיימוני, כמובן הוא לא מגלה את אמריקה, הוא מציין שכן מפורש בדרכי משה שהתשו"מ הוא מקור הדין, אלא שמהלבוש נעלם פרט זה (משום שהד"מ לא נדפס בימיו ואף לא בימי הסמ"ע, אלא העתיקו מכת"י כמו שאר הפוסקים שמעתיקים מהד"מ, כהב"ח, ש"ך, מג"א, טו"ז, ועוד. אבל הסמ"ע לא היה היחיד שבבעלותו היה כת"י כזה ברשותו). אין הסמ"ע מיישב דעת הרמ"א כלל (הגם שמציין סמך משואל ושאר שומרים), אלא מציין שזה לא דעתו האישית של הרמ"א אלא מדברי הקדמונים מקורה "הלכך נראה דאין לדחות דבריהם בסברא בעלמא" (והש"ך השיב על זה שהלבוש היה חולק על התשו"מ בעצמו ג"כ אם היה יודע שמקור הדין משם).
משא"כ המעיר בכת"י זה, מביא דבריו הנחרצות של הלבוש, ומסיים שיש ישוב לקושיות הלבוש בביאוריו, דבר שאין בסמ"ע.
הערה צדדית: משום מה הת"ח חוזר בטעות ארבע פעמים סמ"ק במקום סמ"ע, וצריך לתקן.
והנה תשובתו של אותו ת"ח לתגובתו של מתעמק עליו:
זה ש"התעלמתי" (ובלשונם: בזדון או בשגגה) משני הגדלים של הכתב, הוא לא בזדון ולא בשגגה, אלא - בכוונה. והטעם פשוט: כי אני הבהרתי כמה פעמים שכל מה שאני כותב הוא רק בנוגע לייחוס תוכן ההגהה לסמ"ע, ואין לי שום הבנה בנוגע לצורת הכתב וכו'. והרי הרב ה"מתעמק" שלל בדבריו (לפני מה שאני כתבתי) גם את הייחוס של תוכן ההגהה לסמ"ע, ועל זה (ורק על זה) כתבתי את תגובתי. והנה, בואו נראה מה מסכם כעת הרב הנ"ל אחרי שהוא "פורך" את דבריי: "מופרך ההנחה שזה כת"י הסמ"ע, ולכל היותר זה הגהותיו של תלמיד הסמ"ע". סוף ציטוט. והרי זה בדיוק מה שאני כתבתי, שאין שום פירכא לכך שהגהות אלו הם מבית מדרשו של הסמ"ע (בין אם כתבתם הסמ"ע עצמו ובין אם כתבם תלמידו ובין אם כתבם חלק הסמ"ע אצלו וחלק תלמידו או שני תלמידים שונים, שכל האפשרויות האלו הם דיון בפני עצמו, שאליו לא הכנסתי את עצמי, כפי שכתבתי בפירוש).
ואמנם ברור מהשינוי של הכתב שיש כאן שני מהדורות, במהדו"ק הוא מביא רק את השלילה - שהדין תמוה מאד וכו', ובמהדו"ב הוא שולל את הנ"ל - ששלילה זו היא רק דעת הלבוש אבל הדברים מיוסדים וכו'. ומדוע לא נאמר הסמ"ע עצמו לימד/כתב בתחילה באופן א', ובהמשך לימד/כתב באופן שני? הרי זה גופא הוא הענין - שאולי יש לנו כאן שני מהדורות מבית מדרשו של הסמ"ע!
ובכן אשיב, כמה תשובות בדבר:
א) יש שני סוגי הכרת כתב יד, יש הכרת כתב זה שייך לפלוני או לא (השייך לקיום שטרות), בזה לאו כו"ע יכולים לחוות דעה בקל על כת"י ישן, שהרי כיון שעצם סוג כתב היד היה שונה אז, לנו נראה לפעמים דומה מה שאז היה ניכר לשינוי גמור. מה גם שהדברים נכתבו בדפים שונות ובנתיבות אחרות והרבה שנים מפרידות לפעמים. וכמו שלא נוכל בקל לזהות ולהשוות בנקל כת"י הכתובה סינית, מחמת ריחוקינו מסוג כתיבה ההיא. ובזה נכונה התנצלות אותו ת"ח שאינו מכיר ומבין וכו'. אבל יש שינוי שאין צריך מומחיות, הכרת כתב יד שיש שינויי כתיבה בתוכה, להכיר שזה לא הכל מקשה אחת, דוגמא לכת"י הנ"ל על סימן קכ"ט, אין צריך שום מומחיות לראות דבר פשוט, שהערה זו לאו מקשה אחת היא, כתובה בשני גודלים שונים. שוב רק המומחה יכול לחוות דעה בבירור אם שני הסוגים כתובים על ידי אדם אחד, אבל להכיר העובדא הפשוטה שכאן יש שני סוגים אינה בכלל חכמה מיוחדת.
וכפי שכתב ת"ח זה בעצמו כעת, אף שמדגיש שאינו מכיר בכתבי יד, הרי כותב כעת:
ואמנם ברור מהשינוי של הכתב שיש כאן שני מהדורות
מאחר שכן, כל רואה כת"י זה, צריך לדון או עכ"פ להחליט על אחת משלשה אפשריות שציינתי (וכמובן לפי אופציה א' שהכל כת"י אחד, נצטרך לומר שנכתב במהדורות ובזמנים שונים). ואף מי שלא יבחין בזה מאיזה סיבה בלתי מובנה, הרי משציינתי לדבר זה, וכללתיו בדיון, והוא השמיט פרט החשוב הזה, ולדבריו בכוונה, הרי זה זדון וזיוף! ולא יועיל ההתנצלות שאין הוא מבין בזיהוי כתבי יד.
ב) כשמדברים על יחוס "תוכן" ההגהות להסמ"ע, כלומר שאין ברור אם זה כתב יד הסמ"ע עצמו, אלא לכל הפחות זה לשונו של הסמ"ע שנעתקה כלשונה על ידי תלמידו. אבל כאשר בכתה"י מדובר ממ"ו, אף אם היו הדברים נמצאים בסמ"ע, הרי לכה"פ שההערה עצמה אינה של הסמ"ע, וממילא שה"עיין בביאורי" לא קאי על ביאור הסמ"ע אלא ביאור התלמיד, ושוב נפל פיתא בבירא, שהרי שוב אין לנו הוכחה שהן דברי הסמ"ע כל עיקר. ואף אם התלמיד העתיק דברי רבו ככותב שיעורים, הרי או שהיה כותב "עיין בביאורי מ"ו", ואם היה כותב בגוף ראשון כסגנון דיבורו של רבו, הרי היה גם מסיים "ויישבתי".
ג) אבל העיקר, הת"ח האנונימי הנ"ל שוב מסלף דבריי הנראים פה לכל. זה לשונו:
והנה, בואו נראה מה מסכם כעת הרב הנ"ל אחרי שהוא "פורך" את דבריי: "מופרך ההנחה שזה כת"י הסמ"ע, ולכל היותר זה הגהותיו של תלמיד הסמ"ע". סוף ציטוט
נו באמת, בזה מסתיימים דבריי? זה כתבתי אפילו כמסקנא בסוף חלק של הדיון?
מתעמק כתב:והנה בכת"י הגדולה הרי מפורש שהמיישב אינו הוא עצמו אלא המ"ו, כלומר מורו ורבו, ומאחר שהסמ"ע לא ציטט דברים אלו בשם רבו אלא בשם עצמו, הרי לכה"פ הן לפי אופציה א' (דעת ת"ח המשיב) והן לפי אופציה ב' (דעת הרש"ש) מופרך ההנחה שזה כת"י הסמ"ע, ולכל היותר זה הגהותיו של תלמיד הסמ"ע. נשאר רק אפשרות לפי אופציה ג', א"כ מה כתב הסמ"ע בלי דברי התלמיד? "עיין בביאורי שהדין זה תמוה מאוד ואין נכון להורות כן". זה כתוב בסמ"ע? הרי בסמ"ע אדרבה יישב דברי הרמ"א נגד דברי הלבוש המשיג עליו!
כלומר כתבתי שיש ג' אופציות, וכבר לפי דבריהם עצמם של הרש"ש והת"ח זה לכל היותר הגהות תלמיד הסמ"ע, והתלמיד אינו מעתיק לשון רבו אלא סגנון דברי עצמו רק מפנה לדברי הרב.
ואחר זה עוד הכרחתי מ"תוכן" הערה זו שאינה זהה לגמרי ל"תוכן" דברי הסמ"ע, הגם ששניהם פוסקים אותה נקודה שהצדק עם הרמ"א, אבל משני זויות ראיה אחרת, הסמ"ע פוסק כן בהסתמכות על מקור ההלכה התשובות מיימוני, ובעל ההגה מביא בשם מ"ו שיישב הדברים, כלומר יישב התמיהות של הלבוש ולא רק שהביא מד"מ מהיכן מקורו.
ובסוף אדבר אליך כבוד הרב נופל וקם
אחר דבריי הראשונים כתבת:
נופל וקם כתב:הרב "מתעמק" לפני הכל ישר כחך על הטירחה בבירור הדברים.
לגבי טענותיך עלי כביכול יש לי משנה ראשונה ואחרונה הרי ברור לכל קורא -אף שהוא לא מתעמק גדול- של הציטוטים שהבאת שברובם המוחלט אין סתירה כלל בין הדברים רק הרחבה ובירור של מה שקיצרתי בהתחלה.
מה שהזמנתי את חברי הפורום למכירה לדוגמה אין זה סותר כלל למה שכתבתי מיד אחר כך שאיני קשור ואין לי אינטרס כי איני בעלים של הפריט וגם לא בעלים של הבית מכירות, רק פשוט יש לי היכרות עם בית המכירות ובעליו כך שאני פירסמתי את ההזמנה על דעתם.
וכן הלאה עם שאר טענותיו של מתעמק למשנה ראשונה ואחרונה ההסברים פשוטים למדי ואין לי כח כרגע להסביר כל אחד כי הדברים נראים לי פשוטים ביותר וגם רבים הם מלפרטם וכפי שאמרתי אין לי כח וגם לא פנאי לכך.
רק במקום אחד אכן הפרזתי על המידה ובאמת נראה שיש סתירה בדברי, וזה בציטוט הראשון שלי שהביא מתעמק תחת הכותרת זיהוי כתב היד בודאות שם אני כותב "נראה ברור ללא צל של ספק", ובכן אני אכן חוזר בי מהודאות הזו ואפשר לראות מיד אחר כך שאני לא נוקט כבר בכזו ודאות, ובכל אופן כתבתי כך בנחרצות רק כלפי תגובתו של הראי"ס שאף הוא כתב בנחרצות יתרה ואגב כך הגיע לידי גם שבשתא בלשון. בכל אופן "מתעמק" זה שלקחת את הציטוט הזה בלי להביא בתגובה למה זה נכתב פשוט משבש את היכולת להבין!
כל שאר הציטוטים אינם סותרים כלל.
ולגבי הטענות ההגיוניות שהעלה מתעמק אחר כך לערער על היחוס ובכן אלו טענות יפות אך לא מוכרחות ויש בהחלט מה להשיב עליהם ולרוב אריכות הדברים אין בכוחי לכתוב בזה עוד.
בקצרה, התחמקת מלענות על טענותיי, בטענת אין לי כח, הן על הטענות עליך, והן על גוף הזיהוי. אך שוב אזרת כח, אך לא להשיב דבר דבור על אופנו, אלא להטיח דברים עלי ובלשון מדברת גדולות, כאילו כבר יישבת דבריך:
נופל וקם כתב:כפי שכבר טענתי קודם ממש לא דיברתי ב"גדולות כאילו בוודאות עסקינן" ב
רוב מוחלט של הדברים שכתבתי קודם זהו שקר וכזב.
וכפי שכבר כתבתי גם בתגובתי לעיל:
לגבי טענותיך עלי כביכול יש לי משנה ראשונה ואחרונה הרי ברור לכל קורא -אף שהוא לא מתעמק גדול- של הציטוטים שהבאת שברובם המוחלט אין סתירה כלל בין הדברים רק הרחבה ובירור של מה שקיצרתי בהתחלה.
נופל וקם כתב:הרב המתעמק שוב ישר כחך על ההתיחסות הרצינית לדברים וירידה לעומק הנושא. לצערי הטיעונים שלך ושל החכם שהבאתי דבריו, כרגע כבדים לי ודורשים עיון רב מדי ואני עמוס בטרדות ואין לי פנאי לעיין היטב בדברים "שמעתא בעי צילותא", ולכן אני מנוע מלהגיב כיוון שאחר דבריך שעברתי עליהם מקופיא נראה באמת שהדברים מצריכים התבוננות.
ולגבי הדברים האלו שכתבת:
אך כל כוונתי היה להראות שלא להתפעל מלשון המדברת גדולות כאילו בוודאות עסקינן, כאשר הוא עצמו חוזר (ובאותה תוקף) מדברים שכתב לראשונה. הרב הנ"ל מתנצל שלשון הוודאות נקט רק כלפי הנוקטים בוודאות כלפיו. יתכן.
כפי שכבר טענתי קודם ממש לא דיברתי ב"גדולות כאילו בוודאות עסקינן" ברוב מוחלט של הדברים שכתבתי קודם
זהו שקר וכזב.
וכפי שכבר כתבתי גם בתגובתי לעיל:
לגבי טענותיך עלי כביכול יש לי משנה ראשונה ואחרונה הרי ברור לכל קורא -אף שהוא לא מתעמק גדול- של הציטוטים שהבאת שברובם המוחלט אין סתירה כלל בין הדברים רק הרחבה ובירור של מה שקיצרתי בהתחלה.
וגם על המשפט היחיד שבו הפרזתי התנצלתי וחזרתי בי:
רק במקום אחד אכן הפרזתי על המידה ובאמת נראה שיש סתירה בדברי, וזה בציטוט הראשון שלי שהביא מתעמק תחת הכותרת זיהוי כתב היד בודאות שם אני כותב "נראה ברור ללא צל של ספק", ובכן אני אכן חוזר בי מהודאות הזו ואפשר לראות מיד אחר כך שאני לא נוקט כבר בכזו ודאות, ובכל אופן כתבתי כך בנחרצות רק כלפי תגובתו של הראי"ס שאף הוא כתב בנחרצות יתרה ואגב כך הגיע לידי גם שבשתא בלשון. בכל אופן "מתעמק" זה שלקחת את הציטוט הזה בלי להביא בתגובה למה זה נכתב פשוט משבש את היכולת להבין!
ולפי הנ"ל גם זה:
כאשר הוא עצמו חוזר (ובאותה תוקף) מדברים שכתב לראשונה.
שקר וכזב כי כפי שכתבתי רק במקום אחד אני חוזר בי,
ולגבי שאר הדברים כתבתי בפירוש:
כל שאר הציטוטים אינם סותרים כלל.
ובכן דבריך בתגובה הם ממש סילוף דברי (וחבל).
וא"כ נראה שיש כאן שתי אפשרויות: 1. שאינך מעוניין מסיבות השמורות עימך לקבל דברי. 2. יש כאן קושי בהבנת הנקרא.
בקצרה, אתה פטור מלהשיב כי אין לך כח, אך זה ברור מהעדר תשובתך שדבריי שקר וכזב וגם סילוף, ונשאר רק האפשריות אם אינני מעוניין לקבל דבריך, או שיש לי קישוי בהבנת הנקרא.
דע לך, לא עלי המלאכה לגמור, אין לי כח להשיב שוב ושוב לאלו שלו מעוניינים באמת ואף לא טורחים להסתיר את זה (שים לב: יש לך אפשרות כעת לצטט ממני שכתבתי "אין לי כח להשיב"). אך לפי הנתונים אשר כעת לפנינו, ברור שכל הקונה את זה על סמך שזה הגהותיו של הסמ"ע (לא משנה כתב ידו או רשימות תלמידים) הרי הוא מניח מעותיו על קרן הצבי