"וכתב משה" (חתימת הרמב"ם)

[דראל]

וילחם מלחמות ה' - האם הרמב"ם אחז מימיו חרב, למשל?!

למה אתה חושב ש"מלחמות ה'" הכוונה למלחמה עם חרבות וכו'?
ואולי הכוונה למלחמות בנושא ספריו מורה נבוכים וכו' שבאמת ניצח בכל מלחמות אלו?

למה אתה חושב ש'מלך' הכוונה למלך המולך על עם וכו'?
ואולי הכוונה למלך ביחס לכך שבכל עיון תורני שמו של הרמב"ם יוזכר ראשון?

[תוך כדי דיבור]

אולי יורשה לי לענות כפי סגנונו: איך אפשר לומר שקיים הרמב"ם גדר מלחמות ה', הרי לא נלחם בגולדה מאיר בעניין מיהו יהודי?

אגב, בחייו ודאי לא היה אפשר לקבוע שניצח במלחמות על ספריו, שהגדולה בהן בכלל פרצה עשרות שנים אחרי פטירתו (אמנם גם בזה אני נזכר בסגנון הנודע: מי יימר שמת, הלא יעקב אבינו לא מת. ואיבעית אימא שמת, הלא גם דניאל היה יכול לבוא מהמתים). וקצת יותר ברצינות: ללכת בכיוון הפרשני הזה אי אפשר אלא אחרי שכבר מחליטים זאת לגבי הרמב"ם, דהיינו שדבריו בהלכות מלכים מתאימים לדמותו שלו (או נניח באותה מידה: לדמותו של הרמ"א), ואז לאחר שמחליטים זאת ממילא מנסים להכריח את הביוגרפיה שלו שתתאים לזה. אבל להפך, כלומר להסיק מתוך הדברים שבהלכות מלכים כאשר הם בפני עצמם, שייתכן שכך או אף בדומה לכך הוא פירוש "וילחם מלחמות ה'", נו, מילא.

[אדג]

א. אני מעולם לא כתבתי שהרמב"ם אחז או לא אחז חרב. זוהי ציטטא שגויה בשמי, שנעשתה במזיד, ואני דורש שתתוקן ע"י הכותבה ובהקדם.
ב. אף אני לא טענתי שהרמב"ם היה מעולם מתאים לבחינת "בחזקת משיח", כי אם שריאלי לסבור שהרמב"ם האמין שיום אחד הוא יהיה מלך המשיח.
ג. זו פחות או יותר אמונתי לגבי אותו מועמד שהוזכר בפורום.
ד. קצת קשה לפרשן למה התכוון הרמב"ם באומרו "מלחמות ה'", אך הפרשנות שמדובר במלחמות שאינם כרוכות בהכרח באחיזת חרב, אינם מופרכות.

[איסתרא בלגינא]

איני מבין מה אוילות יש בדבר?
וכי יעלה בעיניך שלא ציוה הרמב"ם לאותו גואל מקווה? ומה אוילות יש בדבר להאמין שהיה הרמב"ם (המתאים לכל הסימנים שהוא עצמו מנה בסוף ספרו), מאמין שיתכן שביום מן הימים יגלה אליו הק-ל ב"ה, ויצווה עליו לגאול את עמו ישראל? מה תמיהה יש בדבר והיכן מצאת אוילות?

ראשית כל,
הרמב"ם ודאי לא האמין שהוא יהיה מה"מ מאחר ואינו עומד בתנאים שהוא עצמו הציב באגרת תימן:

untitled.JPG (186.37 KiB) נצפה 4993 פעמים

אבל לא זה העיקר;
העיקר הוא, שגם אם יתכן שהרמב"ם סבר שאפשר הוא עצמו יהיה משיח ביום מן הימים, אבל תאלמנה שפתי שקר דוברות על צדיק עתק דברי הטופל על הרמב"ם שקר ואומר כי ניהג בעצמו גינוני משיחות לחתום חתימה מיוחדת המורה ח"ו על היותו מעותד להיות גואל או כי עירב בהלכותיו דברים המורים כן חלילה וחלילה מלטפול על רבינו בדיות אלו ולהוציא ש"ר על רבינו הרמב"ם בדברי מינות כאלו להיות מנשא עצמו לנביאות בדבר שאינו ראוי לו יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וכל המבזה ת"ח אפי' אחר מותו חייב נידוי כ"ש המוציא ש"ר על רבן של כל ישראל בדברים שעיקרי הדת תלויים בהם.
וכ"ש שהדברין מוכיחים שאינו עושה אלא לנגח ולהקניט בדברים שאין בהם לא שמץ ראיה ולא זכר לדבר ולא קוצו של יוד להתלות בו כמו שנתבאר בדברי קודמי ודי בזה.

[שמח תשמח]

כן הרמב"ם אחז חרב, בחרבי ובקשתי - בצלותי ובבעותי.

[איסתרא בלגינא]

כן הרמב"ם אחז חרב, בחרבי ובקשתי - בצלותי ובבעותי.

הטענה ש"מלחמות ה'" אינן בחרב ובחניות כי אם בספרי הקראים וכיוצא הינה הבל הבלים ואין דרכו של הרמב"ם לדבר בלשון עקלתון ואין לשונו נדרשת במשלים וגימטריאות אלא כפשוטה.

ועוד מעט ויבוא מישהו ויודיענו ש"מלחמות ה'" עשה הרמב"ם בספריו, וקיבוץ ישראל לא"י כוונתו למה שהחזיר לב כל ישראל לתורה, ובית במקדש הוא בית המקדש שבלב כאו"א, ואכן הרמב"ם הוא הוא מב"ד ועדנו חי ולא מת וכדי חנטו חנטיא וספדו ספדניא וקברו קבריא ושלום על ישראל.

ואם נרצה על דרך זה אפשר גם להקדים ביאת המשיח עוד אלף וכמה שנה קודם הרמב"ם...

[חד וחלק]

עוד מעט ויבוא מישהו ויודיענו ש"מלחמות ה'" עשה הרמב"ם בספריו, וקיבוץ ישראל לא"י כוונתו למה שהחזיר לב כל ישראל לתורה, ובית במקדש הוא בית המקדש שבלב כאו"א, ואכן הרמב"ם הוא הוא מב"ד ועדנו חי ולא מת וכדי חנטו חנטיא וספדו ספדניא וקברו קבריא ושלום על ישראל.

ואם נרצה על דרך זה אפשר גם להקדים ביאת המשיח עוד אלף וכמה שנה קודם הרמב"ם...

אל דאגה, לא יטענו כך כי הרי יש להם אינטרס בכל הסיפור הזה, והוא לומר שלא מופקע ולא מוזר שהרבי מחב"ד גם חשב ע"ע כך. ואם ילכו כל כך רחוק שהרמב"ם עודנו המועמד למשיחות, מה ישאר לרבי...

[אדג]

מה אעשה ואין אתם מניחים לי ומוכרח אני להשיב בצורה גלויה:

כשהבאתי את דברי ר"פ בלוי, ידעתי שיהיו כאלה שלא ישבעו נחת מדבריו. ואף אני הקטן אינני מן הפתיים והשוטים המאמינים שבחתימתו רמז למשהו חוץ מן האמור בה מפורש.

את דברי הרמב"ם באגרת תימן אין להחשיבה כדברי הלכה, במקון שחולק עליהם במשנה תורה.

אף אני לא אמרתי (ואיש בעולם לא אמר כן מעולם), שהרמב"ם נהג בעצמו גינוני מלכות או נבואה, כי אם שיש להניח וסברא הגיונית ומקובלת, שהרמב"ם ראה בעצמו מועמד פוטנציאלי להיות ביום מן הימים מלך המשיח. ותו לא.

הטוענים שכל אמירת חב"ד כן היא על מנת ליתן לגטימציה להנהגת הרבי-לחיי. אין בכך שום חסרון, כל עוד לא מדובר במשהו הסותר את השכל וההגיון!! הסבירו מה לא הגיוני בכך?

את הדיון האם מלחמות ה' הם מלחמות גשמיות או לאו, ואם ויכוף כל ישראל הכונה 'כל' ממש, אינם ענין לכאן כל עיקר, מכיון שאיש לא אמר שהיה הרמב"ם בגדר בחזקת משיח ולו לרגע (ה"ה לגבי הרבי מליובאוויטש, רק שבמקרה הזה יש מי שיטעון כך).

בין כך ובין כך: חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, היא שנאת חינם שהחריבה בית מקדשנו והגלתה ישראל מעל אדמתם, ועדיין לא נרגעה חמתה ועודנה מהלכת בקרבנו.

[אדג]

(לא עסקתי בתגובתי הקודמת, בקישור האוילי לסוגיית חי וקיים האמורה בפי כמה מחסידי חב"ד, שבה נהנים לנופף, מכיון שהעיסוק השיטחי גורם להבנה מעוקמת וטיפשית משל מדובר פה אודות חיי הגוף הבשריים, טעות שרבים מעמי הארץ [בסוגיא זו] טועים בה, ולכן אין אני נוגע בה כל עיקר. ושלום על ישראל).

[חכם באשי]

בנוגע לתפיסת חסידות חב"ד שהרמב"ם ראה את עצמו כמועמד למשיח, עיינו נא בספרו של י' גוטליב, שכלתנות בלבוש חסידי; דמותו של הרמב''ם בחסידות חב''ד, רמת-גן תשסט, עמ' 173 ואילך.

[img770]

אני נאלץ לחרוג (בשנית) ממנהגי, ולהגיב בפורום זה:
הייתי מראשוני החברים הקבועים והפעילים בפורום, לפני כשנה בקירוב.
(אם נהיה קטנוניים, משלושים המשתמשים הראשונים, (להם מעל 10 הודעות)).

אשכול זה ודומיו מסמלים את הסיבה בשלה אני נמנע זה תקופה ארוכה מלהגיב כאן ולהשתתף בדיונים שלעיתים קרובות מעניינים אותי עד למאוד ושייכים לנושאים בהם אני עוסק.

הנה, נפתח כאן דיון בשאלה: האם הרמב"ם ראה עצמו כמשיח,
האם אי מי הביא תימוכין לדבריו? בדל ראי'? שביב מידע חדש? לא ולא, אך סברות הופרחו לכאן ולכאן, תוך כדי שהן רומסות את כל הנקרה בדרכן.

חמור יותר: לאחמ"כ נפתח דיון בתוך דיון, בנושא קרוב.
ובכן לכל לראש גילוי אישי נאות: אינני אוהב במיוחד להצטדק, להתנצל או להסביר את עצמי. אני אף משער שלא רבים מחברי הפורום מחבבים את אחת הפעולות הנ"ל. אך כחסיד חב"ד מצאתי את עצמי נאלץ לבצע אותם פעם אחר פעם. ולעיתים אף את שלשתן יחד.
האם הדבר אכן מוצדק? האם אך רדיפת האמת, החתירה לעומקה של הלכה, היושר האינטלקטואלי, עמד בראש מעיני כותבי התגובות למיניהם?.
האם אי מי מהמשתלחים מצא זמן בין תגובה לתגובה, לעיין, ללמוד, לחקור, ואולי אפילו - שומו שמיים - לעיין בספר חבד"י ולחפש תשובות לשאלותיו הבוערות?

לענייננו, אגב, בס' "יחי המלך המשיח", של הרשד"ב וולפא, שיו"ל בשנת התשנ"ג, מבוארים כל סימני מלך המשיח הכתובים ברמב"ם, ביניהם למרבה הפלא גם סימן זה של "יכוף כל ישראל", (ע' רג ואילך). האם היה לי צל של ספק שאי מי מהמקשנים הרבים יטרח לנסות ולהבין, אולי אפילו הייתי שוקל להעלות את תמצית דבריו הבהירים.אבל חפץ דעת באמת, יטרח למצוא את הספר הנ"ל בעצמו.
אדרבה, ניקח זאת כניסוי, עד כמה חפצים באמת ה'ניקים' האנונימים באמת, כמה מהם יטרחו להשיג את הספר הנ"ל, (לא משימה קשה במיוחד), ולעיין בדבריו.
אני גם די בטוח, שגם אם יתעוררו קושיות על דברי המחבר, הנ"ל ישמח לענות במאור פנים לשואלים ומתעניינים.

כך או כך, אין לי כל שמץ של ספק, שאילו היה מהין חסיד חב"ד להתבטא בצורה דומה על הגרי"ש או הגר"ח בצורה דומה בפורום זה, היו סיפי הבית מזדעזעים.
אין לי אלא להמשיך ולהיצר על מצב זה, ולחכות לימים יפים מאלו.

[הבן הרביעי]

כך או כך, אין לי כל שמץ של ספק, שאילו היה מהין חסיד חב"ד להתבטא בצורה דומה על הגרי"ש או הגר"ח בצורה דומה בפורום זה, היו סיפי הבית מזדעזעים.

טוב, על הגרי"ש או הגר"ח איש לא טען עדיין שהם משיחי שקר, ויחי ההבדל הקטן לעולם ועד.

[חסיד חבד]

לענ"ד אין שייך לומר על מלחמות בנושאים רוחניים שהמה מלחמות ה' של מה"מ,
משא"כ פעולות רוחניות במלחמות גשמיות. וכבר הארכתי במ"א בסדרת מדרשים המבאר שמלחמות המה"מ יהיו באופן של "ברוח שפתיו ימית רשע" דווקא.

[ספרא וסייפא]

אגב אורחא, כן מקובל בחב"ד (...) שכתב הרמב"ם הל' מלך המשיח לרמז על עצמו. וראה באריכות בהקדמת ר"פ בלוי לרמב"ם הוצאת 'חזק'.

אינני יודע מה מקובל בחב"ד, אבל מה שבטוח שהשם 'הל' מלך המשיח' הוא שם שהומצא מאות שנים אחרי הרמב"ם, ואינו מופיע בשום דפוס מהדפוסים המוקדמים, אך בכל אופן אומץ בחום ע"י החבדניקי"ם שראו בכך התנוצצות משיחית של הרמב"ם.

עיין מה שכתב פרץ בלוי עצמו: http://www.shturem.net/images/blogs/124 ... ang=hebrew
מעמ' 5 ואילך.

[yankev]

ג. לא קראתי (ואין בתכנית עתה) את המחקר של יובל, אבל כבר קדם לו בסגנון אחר, הפרו' הנחשב והנערץ א"י העשל (שבשל יחוסו האירו לו פנים גם צדיקים!) במסתו הידועה 'ההאמין הרמב"ם שזה לנבואה?' ולתועלת מי שאין ידו משגת הנה אחד מהקטעים המשמעותים והמשכנעים ביותר במאמר:

בפירוש מודה הרמב"ם שזכה למין התגלות בהבנת ספר איוב וכו', אחר שפירש את המקומות על דבר השטן נזרקה מפיו ההודאה: "והבן זה הענין והשתכל מה מאד נפלא וראה איך עלו בידי אלו העניינים כדמות נבואה". אכן מן הביטוי "דמות" מסתבר שלא היתה לו נבואה ממש, אלא התגלות דומה לה בענין. לנו די שהודה במקצת הטענה. אל נשכח ש'המתנבא מה שלא שמע במראההנבואה הרי זה נביא שקר ומיתתו בחנק', והרמב"ם ודאי לא זלזל בבטוי 'דמות נבואה'. כנוי נבואה כנבואה!

ככה זה נראה.


וכתב איש ספר.

אם יורשה לי, מהתגובה הזאת נשמעת קצת נימת זלזול ברמב"ם, ונראה שיש בה תמיכה בדעתו של אפיקורוס בשם א"י העשל שניסה לעשות צחוק מהרמב"ם. האם כבר בדקתם היכן בדיוק הדברים נמצאים ברמב"ם? באיזה שפה נכתבו? האם התרגום מדויק? מספיק שיבוש אחד בתרגום או להוציא את הדברים מההקשר כדי לא להבין את זה נכון. כדאי להבהיר את הדברים לפני שנותנים במה לאפיקורוס קונסברטיבי כמו הפרופ' הנחשב והנערץ בקרב הקונסרבטביים א"י העשל שמטרתו כמובן לעשות ליצנות מכל מה שקשור ביהדות האורתודוקסית. קשה לי להאמין שקראתי את הדברים הנ"ל בפורום אוצר החכמה.

כעת הבה נשווה את הטקסט במספר תרגומים - מו"נ ח"ג פכ"ג:
"והבן זה הענין והשתכל מה מאד נפלא וראה איך עלו בידי אלו העניינים כדמות נבואה".

במהדורת ר"י קאפח:
"והבן עניין זה והתבונן כמה מופלא הוא, וראה היאך הושגו לי עניינים אלו כעין חזון 23"
ובהערה שם:
23. אין אלה דברי התפארות חלילה כי רבנו רחוק מכך, ואף רחוק הוא מניפוח במילים גדולות כדי שיתקבלו דבריו, ואין מטרתו במילים אלה אלא המשך רמז לביאור מה שכתב לעיל ח"ב פרק לח, ואתה דע לך.

במהדורת שוורץ:
הבן אפוא עניין זה והתבונן מה תמוה הוא וראה כיצד הושגו לי עניינים אלה במעין השראה.
בהערה שם: או [במעין] התגלות (ומפנה להעשל)

האם עדיין הרמב"ם מואשם בנבואת שקר, בהתחזות לנביא או מי שחשב את עצמו נביא ולא היה לו האומץ להפגין זאת? (כפי שמשתמע מהאפיקורוס העשל)

ומי שמפרש מילה אחת בדברי הרמב"ם לגנות עובר על השבועה שהשביע בפתיחה למו"נ:

ואני משביע באלהי ית' כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו לזולתו, ולא יהרוס ויקפוץ (עצמו) להשיב על דברי, שאיפשר שיהיה מה שהבינו מדברי חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להועילו, והיה משלם רעה תחת טובה. אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדוה לבבו ואפילו בענין אחד מכל מה שיסופק, יודה השם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד יחשבהו כאלו לא חובר, ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק. כמו שחוייב עלינו בחק המונינו, כל שכן בחק ידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם:

ובמהדורת ר"י קאפח:

והנני משביע בה' יתעלה את כל מי שקרא מאמרי זה, שלא יפרש בו אף מלה אחת, ולא יבאר לזולתו ממנו אלא מה שהוא מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו המפורסמים. אבל מה שיבין הוא ממנו ממה שלא אמרו זולתי מן המפורסמים שלנו - אל יבארהו לזולתו. ואל יתפרץ להשיב, כי אפשר שמה שהבין מדברי הפך מה שרציתי, ויזיקני תחת רצוני להועיל לו, ויהיה משלם רעה תחת טובה. אלא יתבונן בו כל מי שבא לידו - אם הרוה צימאונו ואפילו בדבר אחד מכל מה שקשה לו - יודה לה' ויסתפק במה שהבין; ואם לא ימצא בו מאומה שיועיל לו כלל - יחשבהו כאלו לא נכתב. ואם נתגלה לו בו שיבוש לפי מחשבתו, ימציא לו הסבר וידין לכף זכות, ואפילו על ידי הסבר רחוק, כפי שנצטווינו אפילו כלפי המונינו, כל שכן כלפי חכמינו ונושאי תורתנו המשתדלים ללמדנו את האמת כפי השגתם.

[לבי במערב]

מפני אי־האפשרות לפנות בהודעה פרטית, נאלצתי להגיב ברבים:
במחכ"ת, הענין הובהר לעיל היטב, ואין טעם לכפול הדברים, ובודאי שלא להקפיץ (בלא שום סיבה) אשכולות ישנים.
בברכת כט"ס.