קיבלתי מחכ"א את הדברים הבאים על מנת לפרסמם בזה. לא נגעתי בדברים כלל.
=======================================
הדברים אינם מיועדים לסוברים שמהרי"י הוא הוא מחבר הספר
=============================================
בשנת תצ"א נדפס לראשונה ספר "חמדת ימים" על ג' הרגלים לרבות חדשי אלול ותשרי, ע"י הרב המביא לבית הדפוס, מרא דארעא דישראל, ומרבותיו המובהקים של מרן החיד"א, כמהר"ר יעקב ישראל אלגאזי זיע"א, ובראש הספר נכתבה הקדמה ראשונה שבה מגולל הרב המהדיר את מעלת המחבר עלום השם, ואת דרך הגעת כתב היד לידו, בעת עלותו להר הקודש גליל העליון אתריה דרשב"י.
שנה לאחר מכן בשנת תצ"ב, הוציא הרב המהדיר את חלקו הנוסף של הספר על שבת בפני עצמו, ועל ר"ח ויו"ט, חנוכה, פורים, שובבי"ם, קונטרסים - בפני עצמו, ומכנה אותם בשעריהם חלק א', ובראשם מסדר הקדמה שניה, כשבפתיחתה מספר כיצד הספיק הספר תוך כשנה להתחבב בקרב תפוצות ישראל, ואשר השיב רבים מעון, ואילו בסמוך לזה מספר על מצבו של כתב היד שהיה זקוק לעריכה חדשה, הן מצד מצבו הישן נושן, והן מפאת עירוב החומר וריבוי הגליונות שהיה כתוב פנים ואחור - ובכך הוקדם המאוחר ואוחר המוקדם, ומידי דברו בו נראה כמתנצל, שעל כן היה הספר זקוק למעין עריכה מחודשת, ולתוספת נופך משלו. – ראה ציטוט להלן.
והתמיהה בעינה עומדת, מדוע לא כתב זאת בהקדמתו הראשונה לחלק הרגלים שהוציא שנה קודם לכן, ועל אף שחלק זה מכונה החלק השני, מ"מ כיון שהקדימו בדפוס לא נמנע להודיע בשער בת רבים את מקורו של כתב היד ולא המתין להוצאת החלק הראשון שיו"ל כשנה לאחר מכן, וכיון שבחלק הנדפס ראשון, גולל את סיפור הגעת כתב היד לידו, ודאי שכאן הוא המקום להודיע קבל עולם, כי הספר הוצרך לעריכה מחודשת בגין מצבו הלקוי של כתב היד ואשר על כן הוסיף בו הוספות משלו, ומדוע איחר לציין זאת רק בהקדמתו השניה הנדפסת כשנה לאחר מכן, והדבר אומר דרשני.
לצורך פתרון תעלומה זו, היה מן הראוי לעקוב אחר הגהותיו של המלבה"ד מהרי"י אלגאזי, שמא ואולי שינה דרכו בעריכת הספר בין ג' החלקים.
ואכן, המעיין בשימת לב, ימצא שוני מהותי בין החלקים: בעוד שבחלק הרגלים שכאמור י"ל לראשונה בשנת תצ"א, לא הובאו הגהות המלבה"ד תחת הכותרת "א"ה" כי אם בודדות בלבד, ואינן מגיעות לכף יד אחת הרי שבחלק שבת ר"ח ויו"ט מצאנו קרוב לשבעים הגהות מהמביא לבית הדפוס הפותחות בא"ה" ! והדבר אומר דרשני.
מכאן ניתן להתקדם למענה שאלת הפתיחה, מדוע ראה הרב המביא לבית הדפוס להעיר על סדר עריכתו של כתב היד רק בפתיחת החלק השני.
ובכן המעיין היטב בדברי מהרי"י אלגאזי בהתנצלותו הבאה להלן, יראה שהוא בא כמתנצל על כך שהכניס הערותיו בתוך דברי המחבר בלי להקדים את שמו, ועל זה ציין כי הספר בלאו הכי היה זקוק לעריכה מחודשת, וכיון שרצה שהספר לא ילקה בחסר ובפרט בעניניו ההלכתיים, על כן השלים בו את דעת הפוסקים המאוחרים למען לא יחסר כל בו בלי לציין בראשם את שמו מטעמים הכמוסים עמו. יתכן שבמשך הזמן שינה טעמו, או שמא העירו לו חבריו על דרכו זו, וע"כ בחלק שהופיע לאחר מכן, ("החלק הראשון") החליט לסמן את הוספותיו בצורה ברורה ומודגשת כשהן פותחות בצ"יון המצויינ"ת - א"ה.
אם הדברים נכונים, יובהר היטב פשר הופעת קטעים רבים בספר המזוהים עם דברי פוסקים מאוחרים, כגון הקטעים המפורסמים בהל' פסח שכבר הצביעו עליהם שהם מדברי הפר"ח, וקטעים אחרים שהם מדברי ר"מ חאגיז, ובגינם ביקשו לאחר את כל חיבור הספר. אמנם אחרי הודיע הרב המהדיר בשער הספר כי הוסיף את הוספותיו בתוככי החיבור ולא נודע כי באו אל קרבנה, אי אפשר ללמוד מהם, דבר.
ומפליא שאע"פ שדברי מהרי"י ברורים מאליהם, שהוסיף הוספות בתוך הספר, לא הבחין בהם איש, כולל מהדירי הספר בשנים האחרונות. והנה דבריו בשלימות:
כל כי האי מלתא מחייב איניש לאודועי כי זה שנתים ימים עבדתי בכל כחי עומד ומשמש לרגל המלאכה למען ירוץ הקורא שיהיו קורין כל. כל כתבי הקדש נמצא כתוב פנים ואחור מה למעלה מה למטה הגדילו התערובות והדבר צריך תלמוד למען דעת כל. כל הרוצה ליטול דברים ככתבן אינו אלא טועה כי המכתב ישן נושן והאותיות אשר תבאנה בנס היו עומדין ונמקו כל. כל מן דין גרמא לבא מן המאוחר אל הקודם, כי זה חלק האדם הגדול, היא היתה לראש ראשון לכל. כל הנקרא "בשמי - גם אני לא אחשוך פי", דרך ישכון אור, לגבר אשר דרכו נסתרה גברא לא חז"י, "עמו אנכי בשורה" להגיד לו כדת מה לעשות, הן זכרון לראשונים וגם לאחרונים למען דעת כל עמי הארץ "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" "זה חלקי מכל".
אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
בעניותי הבנתי שכבר בהתנצלות ההיא הוא מודיע כי הוא חותם את שמו על הוספותיו, והיינו מדקאמר "כל הנקרא בשמי".
viewtopic.php?f=7&t=4708&p=420278&hilit=#p420278
viewtopic.php?f=7&t=4708&p=420278&hilit=#p420278
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
ומה הכוונה "גברא לא חז"י"? הרי הוא גילה את שמו? האם לא שהכניס הערות בשתיקה?
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
זה חוזר על המחבר. תדע, מדהמשיך ואמר "עמו אנכי בשורה".
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
האם עמדו על האבחנה המעניינת של ריבוי ההערות בחלק המאוחר (חלק ראשון) על פני החלק שהופיע בתחילה (חלק שני)?
את המסקנות יסיק כל אחד כרצונו אבל ההערה מעניינת מאד!
את המסקנות יסיק כל אחד כרצונו אבל ההערה מעניינת מאד!
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
מחילה על האובססיה שלי לעניין, אבל אולי אפשר להעביר את הערתי לכותב הדברים.
לא הבנתי מה הרווחנו בכל בתאוריה הנ"ל, הלא העתקות מספרים מאוחרים ישנן גם ישנן אף בשני החלקים שנדפסו בשנת תצ"ב (המכילים ענייני שבת ר"ח ויו"ט) ללא הכותרת 'א"ה'! ולא רק בחלק שנדפס בשנת תצ"א (המכיל ענייני הרגלים וימים נוראים). מדובר על לשונות הפרי חדש, שבט מוסר, ספרי רי"ל פוחביצ'ר ומשנת חסידים, כולם משנות ת"נ-ת"פ, בשני החלקים המאוחרים של החמ"י. א"כ לא התקדמנו לשום מקום.
לא הבנתי מה הרווחנו בכל בתאוריה הנ"ל, הלא העתקות מספרים מאוחרים ישנן גם ישנן אף בשני החלקים שנדפסו בשנת תצ"ב (המכילים ענייני שבת ר"ח ויו"ט) ללא הכותרת 'א"ה'! ולא רק בחלק שנדפס בשנת תצ"א (המכיל ענייני הרגלים וימים נוראים). מדובר על לשונות הפרי חדש, שבט מוסר, ספרי רי"ל פוחביצ'ר ומשנת חסידים, כולם משנות ת"נ-ת"פ, בשני החלקים המאוחרים של החמ"י. א"כ לא התקדמנו לשום מקום.
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
בנוגע למליצה הנ"ל 'גבר שדרכו נסתרה גברא לא חז"י', כתב לי מיודענו החכם היקר 'מה שנכון נכון':
ואכן יתכן מאוד כפירוש זה.
אדרבה, כאסמכתא נוספת לכך, היא, שהמליצה 'גבר שדרכו נסתרה' מופיעה גם בהקדמה שבחלק הקודם, ושם באמת זה מוסב על הקורא. ויתכן לעשות גזירה שווה.
ועדיין גם לפי פירוש זה אין קיום לסברה הנזכרת לעיל, שזה מוסב על ריי"א שכאילו הודיע בזה שהוא הוסיף הוספות בשתיקה ומבלי להודיע.
נראה לפרש שזה מוסב על הלומד בספר:
הוא הגבר שעל אף שלמד בספר חמ"י אינו יודע כדת מה לעשות (דרכו נסתרה), ולא עיין בס' הפוסקים (לא חזי), בשבילו אכתוב סמוך ונראה לדברי המחבר (עמו אנכי בשורה), הוספות והערות מד' הפוסקים (הן זכרון לראשונים וכו').
אמת שאת 'דרכו נסתרה' אפשר לפרש כמוסב על המחבר, והכוונה דרכו עמוקה/ קצרה/ סתומה. אך ההמשך, ובפרט 'להגיד לו', אינו מתאים.
ואכן יתכן מאוד כפירוש זה.
אדרבה, כאסמכתא נוספת לכך, היא, שהמליצה 'גבר שדרכו נסתרה' מופיעה גם בהקדמה שבחלק הקודם, ושם באמת זה מוסב על הקורא. ויתכן לעשות גזירה שווה.
ועדיין גם לפי פירוש זה אין קיום לסברה הנזכרת לעיל, שזה מוסב על ריי"א שכאילו הודיע בזה שהוא הוסיף הוספות בשתיקה ומבלי להודיע.
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
יעקובי כתב:מחילה על האובססיה שלי לעניין, אבל אולי אפשר להעביר את הערתי לכותב הדברים.
לא הבנתי מה הרווחנו בכל בתאוריה הנ"ל, הלא העתקות מספרים מאוחרים ישנן גם ישנן אף בשני החלקים שנדפסו בשנת תצ"ב (המכילים ענייני שבת ר"ח ויו"ט) ללא הכותרת 'א"ה'! ולא רק בחלק שנדפס בשנת תצ"א (המכיל ענייני הרגלים וימים נוראים). מדובר על לשונות הפרי חדש, שבט מוסר, ספרי רי"ל פוחביצ'ר ומשנת חסידים, כולם משנות ת"נ-ת"פ, בשני החלקים המאוחרים של החמ"י. א"כ לא התקדמנו לשום מקום.
אולי הוא המשיך עם מנהגו זה באופן חלקי? חלק עם א"ה וחלק בלי?
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
לחיים כתב:אולי הוא המשיך עם מנהגו זה באופן חלקי? חלק עם א"ה וחלק בלי?
מה ההגיון בכל זה?
בחלק המוקדם שנדפס בתצ"א הוא מרבה להעתיק מבלי להודיע דבר, זולת הגהות בודדות עליהן ציין 'א"ה'. בחלקים הבאים של תצ"ב, קרוב לשבעים העתקות מצויינות 'א"ה', ולא מעט אחרות לא.
לא נראה רציני.
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
הרב הכותב שיגר אלי מאמר מתוקן ובו הרחיב בכל הענין האמור תחילה
====================
בס"ד שבת קודש במדבר ז"ך סיון תשע"ט לפ"ק
קטעים מאוחרים בספר חמדת ימים - האמנם !!!!
תעלומה ויש קורא לה
בשנת תצ"א נדפס לראשונה ספר "חמדת ימים" על ג' רגלים לרבות ימי הרחמים והסליחות, ע"י הרב המהדיר מרא דארעא דישראל, ומרבותיו המובהקים של מרן החיד"א, כמהר"ר יעקב ישראל אלגאזי זיע"א, ובראש הספר נכתבה הקדמה ראשונה שבה מגולל הרב המהדיר את מעלת המחבר עלום השם, ואת דרך הגעת כתב היד לידו, בעת עלותו להר הקודש גליל העליון אתריה דרשב"י.
שנה לאחר מכן בשנת תצ"ב, הוציא הרב המהדיר את חלקיו הנוספים של הספר המיוסד על שבת בפני עצמו, וחלק נוסף המיוסד על ר"ח, ויו"ט, חנוכה, פורים, שובבי"ם, קונטרסים, ומכנה אותם בשעריהם חלק א', ובראשם כתב הקדמה שניה, כשבפתיחתה מספר כיצד נתחבב הספר תוך ימים מועטים בכל תפוצות ישראל, ואשר השיב רבים מעון, ואילו בסמוך לזה מספר על מצבו של כתב היד שהיה זקוק לעריכה חדשה, הן מצד מצבו הישן נושן, והן מפאת עירוב החומר וריבוי הגליונות שהיה כתוב פנים ואחור - ובכך הוקדם המאוחר ואוחר המוקדם, ומידי דברו בו נראה כמתנצל, שעל כן היה הספר זקוק למעין עריכה מחודשת, ולתוספת נופך משלו. – ראה ציטוט להלן.
אלא שכאן ניצבת ועומדת תמיהה רבתית, מדוע לא טרח הרב המהדיר לציין זאת בהקדמתו הראשונה לחלק הרגלים שהוציא שנה קודם לכן, ועל אף שחלק זה מכונה בפיו החלק השני, (ראה שבת פי"ד אות ט"ו, שם מכנה הרב המגיה את חלק הרגלים חלק שני) מ"מ כיון שהקדימו בדפוס לא נמנע הרב המהדיר מלהודיע בראשו בשער בת רבים את מקורו של כתב היד ולא המתין להוצאת החלק הראשון שיו"ל כשנה לאחר מכן, וכיון שבחלק הנדפס ראשון, גולל את סיפור הגעת כתב היד לידו בעת עלותו להר מירון, ודאי שכאן הוא המקום להודיע קבל עולם, כי הספר הוצרך לעריכה מחודשת בגין מצבו הלקוי של כתב היד ואשר על כן הוסיף בו הוספות משלו, ומדוע איחר לציין זאת רק בהקדמתו השניה הנדפסת כשנה לאחר מכן, והדבר אומר דרשני.
ולצורך פתרון תעלומה זו, היה מן הראוי לעקוב אחר הגהותיו של הרב המהדיר, שמא ואולי שינה דרכו בין שני החלקים.
ואכן, המעיין בין בתרי החלקים, ימצא שוני מהותי ביניהם, אלא שלצורך הבהרת הדברים מן הראוי להקדים כאן את אופן ההגהות של הרב המהדיר. [כל הערותיו נקבצו לקורת גג אחת בשלהי הגליון].
דרך הערותיו של הרב המהדיר כמהר"ר יעקב ישראל אלגאזי זיע"א מתחלקות ל-5
א. הערות הלכתיות, בהן הוא מוסיף על דברי המחבר, על הרוב בקטעי הספר ההלכתיים, ומספרם עולה ל - 40 מקומות מתוך 80 הערותיו, וכמעט שליש מהן (13 במספר) מלוקטות מבעל כנסת הגדולה בספרו שיירי כנה"ג, ופעם אחת מס' כנה"ג.
ב. הערות בדברי מוסר, אגדה ודרוש, קבלה, ומספרם 23 הערות.
ג. תקוני טעות, בסדר הכוונות שסידר המחבר ע"פ מהדו"ק של ס' הכוונות לאריז"ל ולא לפי מהדו"ב, ומספרם 3.
ד. ציוני מראי מקומות לחיבורים שמשם ליקט המחבר, או שדיברו והרחיבו בענייניו, ומספרם 9.
ה. הערות עריכה, כמו הפניות לפרקי המחבר במקומות אחרים בספרו וכדו', ומספרם 5.
ס"ה – 80 הערות בכל ג' חלקי הספר (למעט כ-20 הגהות שהם להרב המחבר ורובן נדפסו בפ"ד מחודש אלול)
ומכאן – כל עין רואה תבחין בעליל, כי בחלק הרגלים שהוציא הרב המהדיר בשנה ראשונה, לא מופיעה אף לא הערה לימודית אחת לא בעניני הלכה ואף לא בעניני דרוש, (מלבד פרקי סוכות הנדפסים בסופו כמפורט להלן שבהן 4 הערות בלבד) לעומת 63 הערות מעין אלו המופיעות בחלקי שבת ור"ח שהו"ל שנה לאחר מכן.
[ואולם בעין בוחנת ניתן לראות כי גם 11 ההערות המופיעות בחלק הרגלים אין למנותם מן המנין, מאחר ו- 4 הערות מתוכם נדפסו בפרקי חג הסוכות שבסוף כרך הרגלים, וקרוב לודאי שאף נערכו ע"י הרב המהדיר סמוך ונראה לעריכתו את חלקי שבת ור"ח, וכיון שבאלו כבר שינה מנהגו והתחיל להעיר הערותיו בסוגריים עם הציון אמר המגיה בראשם, על כן לא יפלא כי גם בפרקי חג הסוכות יופיעו 4 הערותיו בסגנון דרכו בחלקים המאוחרים כשהם מצויינים בראשם "אמר המגיה", שהרי כל סמ"וך ונראה נידון כמוק"ף בסוגריים.
נוסף לזאת, גם את הערת הרב המהדיר בפרקי יום כיפור לא נוכל לחשוב למנין ההערות, בהיותה יוצאת דופן, שהרי היא הערת עריכה בלבד, בה מודיע הרב המהדיר כי נשמט כאן פ"ט של יוכ"פ מכתב יד המחבר.
ובהתייחס ל-3 ההערות מתוך 4 שבחג הפסח, גם הם יוצאות דופן בייחודיותן, מאחר והם כתקוני טעות בכוונות שציין המחבר ע"ד הסוד, שהוא סידרם לפי ספר הכוונות שבמהדורא קמא ולא לפי מהדו"ב שבידינו, ולהערות מסוג זה אין דומה בכל הערות הרב המהדיר בכל בתרי הכרכים, ומובן מאליו שלא נוכל לצרפם אל המנין, כי אין אלו הוספות מהרב המהדיר כדרכו בהערותיו.
ואחרון אחרון חביב - גם את 3 ההגהות הנותרות מתוך 11 ההערות הפזורות - בחודש אלול, עשי"ת, פסח, לא נוכל לחושבם במנים ההערות - מאחר ואין להם שום דמיון למבנה הבסיסי של ההערות שבכל הכרכים, שהרי הם ציוני מראי מקומות בלבד, והם מצטרפים לרשימה הענייה של 9 לעומת 63 ההערות הלימודיות שבגוף הכרכים].
סוף דבר נמצא
כי בכרך הרגלים שהוציא הרב המהדיר בשנה ראשונה לא נותרה אפילו הערה אחת, לא בדרך הלכה ולא בדרך דרוש, ואילו בשני חלקי הספר שהו"ל בשנה שניה מופיעות 63 הערות ע"ד הלימוד, והדבר אומר דרשני.
דוק בה והפך בה דכולה בה
אלא ששימת לב זו, היא הנותנת מענה לתעלומה הקודמת, מדוע ראה הרב המהדיר להעיר את סדר עריכתו של כתב היד רק בפתיחת החלק השני, מאחר וכל קורא בו יבחין, (ראה להלן) כי הרב המהדיר בא כמתנצל על שהכניס הערותיו בכרך הראשון בתוך דברי המחבר בלי לציין את שמו, ועל זה כתב, כי היות ובלאו הכי הספר היה זקוק לעריכה מחודשת, על כן לא נמנע מלהשלים בו את דעת הפוסקים המאוחרים למען לא יחסר כל בו בלי לציין בראשם את שמו מטעמים הכמוסים עמו.
ואולם בכרכים המאוחרים שבהם ניכר בעליל ששינה את דרכו הנסתרת, והעיר את הערותיו בגלוי תחת הכותרת אמר המגיה וכל יתר כינויי, שם נראה שהרגיש הרב המסדר בעירוב זה ושינה את טעמו והנהגתו מן הסתר אל הגלוי, ועל כן מובן מאליו מדוע בחלק הרגלים לא נמצאו ממנו הגהות ע"ד הלימוד הנגלות לנו ואף לא אחת, שלא נאמר תנא ושייר.
ומעתה - בבואינו בשערי הספר, ומצאנו בו 3 קטעי הרב פרי חדש המכונים "כתבו הפוסקים", או קטע בודד מספר "קרבן חגיגה" לר"מ חאגיז, המאוחרים בזמן למחבר האלמוני ועתיק היומין, ידוע ידענו כי אין בכך שום קושיא, אחרי הודיע הרב המהדיר בשער הספר כי הוסיף את הוספותיו בתוככי החיבור ולא נודע כי באו אל קרבנה, ודו"ק בה והפך בה דכולה בה, ובפרט כי 3 מתוך 4 הקטעים הנזכרים מופיעים לא פחות ולא יותר בכרך הרגלים, שבו נהג הרב המהדיר להבליע את הערותיו בתוככי דברי הרב המחבר בלי לציין את שמו.
ואחר שנודענו בבירור, כי הרב המהדיר שינה את טעמו ודרכו מקצה לקצה בייחס לשיבוץ הערותיו בשני חלקי הספר, אם להבליעם בין דברי המחבר בלי להזכיר את שמו או להכניסם תחת הכותרת א"ה, אם כן מעתה כל ציטוט שנמצא או ימצא מאוחר בזמן לתקופה העתיקה הבולטת בין שורותיו ומקדימה אותו לדורם של תלמידי האריז"ל ותלמידי תלמידיהם, שוב לא נוכל להצביע כי מקולמוס המחבר יצאו הדברים, היות ואין לנו שום מושג מתי ערך הרב המהדיר פרקים אלו ומתי ערך את אלו, ובהחלט יתכן שפעמים הקדים לערוך חלקים מכרכי שבת ור"ח בעת עריכתו את חלק הרגלים שאז היתה דעתו נוטה להעלים את שמו מהגהותיו, או שלגבי דידיה היתה הנהגה זו בבחינת אין ולאו ורפיא בידיה - ועיקר העיקרים שעלה בידינו הוא, כי לנגד עינינו עומד ספר אחד שצד ימינו ריקן מכל הערה וצד שמאלו מלא בהערות המצוינות בשמו, כשמכל זה מוכח מעל כל ספק כי בעריכת הספר היו מעורבות דרכי עריכה שונות.
ואולם כיון שלדידן הם דברים העומדים בכבשונו של עולם כי קטנם עבה ממתנינו, אל לנו להגיס דעתינו מה היו כונותיו של הרב המהדיר מעיקרא - ולבסוף מאי קסבר, כי מי הוא שיהרהר אחר "המלך והמלאך" לבוש הבדים, כמו שספד לו המהרי"ט אלגאזי בנו בהקדמה לספר "נאות יעקב" בזה הלשון, דמי לבר אלהין מן הרמתי"ם, אינו אלא שר"ף בעל כנפים מצבא המרום, רכב אלהים רבותים.
אם הדברים שכנעו את הקורא - יוכל למצוא זאת כתוב בשער בת רבים באופן גלוי ביותר בדברי הרב המהדיר דלהלן
התנצלות הרב המהדיר ומרא דרעא דישראל כמהר"ר ישראל יעקב אלגאזי בהקדמתו לחלק השני –
בו מודיע בשער בת רבים כי הוסיף בספר נופך משלו למען לא יחסר כל בו
כל כי האי מלתא מחייב איניש לאודועי כי זה שנתים ימים עבדתי בכל כחי עומד ומשמש לרגל המלאכה למען ירוץ הקורא שיהיו קורין כל. כל כתבי הקדש נמצא כתוב פנים ואחור מה למעלה מה למטה הגדילו התערובות והדבר צריך תלמוד למען דעת כל. כל הרוצה ליטול דברים ככתבן אינו אלא טועה כי המכתב ישן נושן והאותיות אשר תבאנה בנס היו עומדין ונמקו כל. כל מן דין גרמא לבא מן המאוחר אל הקודם, כי זה חלק האדם הגדול, היא היתה לראש ראשון לכל. כל הנקרא "בשמי - גם אני לא אחשוך פי", דרך ישכון אור, לגבר אשר דרכו נסתרה גברא לא חז"י, "עמו אנכי בשורה" להגיד לו כדת מה לעשות, הן זכרון לראשונים וגם לאחרונים למען דעת כל עמי הארץ "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" "זה חלקי מכל".
[הערת הכותב: אין בדברים הנ"ל שום התייחסות ליתר החיבורים המאוחרים כמו "אור חדש" לר"ח באכנר מארצות אשכנז, שהביא שורה של מימרא מאריז"ל המובאת בספר חמדת ימים הצפתי, כאשר בראש ספרו מעיד הרב המסכים כמהר"י טעמרלש זצ"ל (דף 5 באוצר החכמה) כי מסתובבים בארצות אשכנז מקובלים שבאו מארץ ישראל, והם תלמידי תלמידיהם של הרמ"ק והאריז"ל, ובידיהם ספרים רבים של כתביהם, מלבד ספרי תנאים ואמוראים וראשונים שהם מוציאים לאור, חוץ מספרים רבים שהפיצו בכתיבת יד וטרם ראו אור הדפוס, וכן סידור האר"י המובא מארץ הקדושה וכו' עיי"ש, ואין כאן מקומו, [עי' ספר "זוהר חדש" לרשב"י עם תוספות שהדפיס הרמ"ז ממה שקיבל מרבו הרב"ל, ובו הגהות האריז"ל שקיבל מפי אליהו הנביא, וספר "קנה בינה" המיוחס לר' נחוניא בן הקנה, וספר "ברית מנוחה", וספר "גינת אגוז", וספר "הבהיר" וכו' וכו' ואכ"מ, שכולם הובאו לדפוס בעילום שם עם מאות תיקונים וגירסאות מידו של "פלוני אלמוני"), ועל ספר "חמדת צבי" מיותר להאריך, מאחר ובסוף הקדמתו מודיע בשער בת רבים כי ספרו גדוש "בתילי תילים" של כתבי מקובלים קדמונים, וכו' וכו'].
למען הסר טעות
............................................
נ.ב. ואל ירתע הקורא לחשוב כי ידו של הרב המהדיר נשתרבבה לתוככי הספר עד שנהפך למחברו, מאחר וכל 80 הערות הרב המהדיר הנגלות לנו, אינם עולות על-23 אלף תווים, ואילו כל ג' חלקי הספר מגיעים לכ-3.800 מליון תווים, והוא כ-אחד חלקי 165 מגוף הספר.
...................................................................
רשימת הערות הרב המגיה בחלק שבת וחלק ר"ח שנדפסו בשנה שניה
שבת
1) שבת פ"ב אות י - (הג"ה א"ה, הטעם זה קלוש דלא קפיד קרא להיות דוקא ביום שישי אלא שם לפי שלא היה אפשר בענין אחר משום שמה שנשאר ביום אחר הבאיש אבל לדורות אדרבא זריזין מקדימין, אלא עיקר הטעם כמו שכתב הרב המחבר למעלה בסודו).
2) שבת פ"ג אות לד - (א"ה, נ"ל שמטעם זה המלך היה מסתפר בכל יום יען המלך מסטרא דמלכות דינא דמלכותא דינא).
3) שבת פ"ד אות מז - (א"ה, בזה תבין טעם הזהיר בנר שבת שזוכה לבנים תלמידי חכמים כמו שאמרו בפ"ב דשבת142 יען מנורה בדרום קו החכמה).
4) שבת פ"ה אות מה - (א"ה, מצאתי בכתבי הרב המחבר שיש לקרות מאמר זה בליל חג השבועות קודם האידרא, ע"כ).
5) שבת פ"ה אות סב - (א"ה, מרא"ש מקדם נסוכה אותיות המאוחרות לרא"ש באלפא ביתא הוא שבת ובשבת עולה המלכות הנקראת שבת במקום הראש, וזהו שאמר מראש מקד"ם רוצה לומר אותיות ראש הקודמים אל אותיות שבת שמה היא נסוכה עתה, מצאתי כתוב מהר"י צמח).
6) שבת פ"ה אות צ - (א"ה, ז"ס אשה מקושטת לתלמיד חכם)
7) שבת פ"ו אות יא - (א"ה, עיין בספר דברי חכמים פ"ב האריך בכל פרטי הדברים האלה ע"ש).
8) שבת פ"ז אות סה - (א"ה, מה שאין אנו אומרים אשר בחר בנו בשבת כמו ביום טוב כתב הב"י ז"ל מפני ששבת במרה ניתנה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר מתן תורה).
9) שבת פ"ח אות פו - (א"ה, עיין בתשובות הרדב"ז סי' קל"א כתב להתיר שהרי מקלקל ומלכלך הוא ולא צובע ע"ש).
10) שבת פ"ח אות צב - (א"ה, עיין בשיירי כנה"ג סי' ש"ח כתב על דברי הטור אבל דבר שאין מאכל בהמה אסור וכו', מכאן נראה שאסור לטלטל קליפות הביצה שאוכלים ביום השבת דלא הוו מאכל בהמה, ונראה שמכאן נתפשט המנהג לרוב בני אדם לשבר הביצים תוך הכלים ונופלים שם קליפתן).
11) שבת פ"ח אות קי - (א"ה, ועיין זוהר פרשת תרומה דף קנ"ה ע"א וסיים שם, ובגין שלחן דא אית ליה לבר נש לנטרא רזא דשלחן דיליה בכל אינון גוונין כדקאמרן ע"ש)
12) שבת פ"ח אות קיב - (א"ה, אף כי לכאורה קשין הדברים שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין לאסור לערוך בחול ולהתיר בליל שבת, אחר החיפוש מצאתי און להרב המחבר בט"ז י"ד סימן קע"ח ז"ל, יש מקומות נהגו לערוך וכו' בלבוש כתב שמטעם זה יש לאסור אותו המנהג שנוהגים מקצת בני אדם לערוך השלחן בליל שבת אחר ברכת המזון בפת שלם כל הלילה עד סעודת שחרית שנתפשט מחק העורכים לגד שלחן, ולא נהירא לפע"ד דדווקא בלילה שקודם המילה שעושים כן למזל התנוק יש בו שייכות העורכים לגד כי גד הוא לשון מזל מה שאינו כן בליל שבת שמניחין השולחן בפת לחם משנה והוא בשביל כבוד שבת שכבודו בלחם משנה אין בזה משום מזל ואין בו איסור כלל דהא גם קודם מיד כשמוציאים אותו מן התנור מניחים אותו על השלחן משום כבוד שבת עכ"ל, והנאני ע"כ).
13) שבת פ"ט אות נח - (א"ה, כתב הרוקח סימן שי"ז שמשמש לאור השמש או הלבנה הוה ליה בנים מצורעים ומוכי שחין).
14) שבת פ"ט אות פה - (א"ה, מכאן למד הט"ז סי' ס"ב דמי שצמא בלילה ואי אפשר לו ליטול ידיו לברך יהרהר הברכה בלבו וישתה ע"כ).
15) שבת פי"א אות יז - (א"ה, מצאתי כתוב שתפלתו של משה מעין שם המפורש וז"ש תפלה למש"ה נוטריקון למש"ה מ'עין ש'ם ה'מפורש).
16) שבת פי"ב אות עז - (א"ה, עיין בט"ז סימן רפ"ד סק"ב),
17) שבת פי"ד אות טו - (א"ה, כתוב בחלק השני בנעילת יוה"כ)
18) שבת פי"ד אות נ - (אמר המגיה, כתב בספר שיירי כנה"ג סי' שכ"א ז"ל, אמר המאסף המנהג פשוט בכל ישראל להתיך ביצי דגים לחים הנקראים חאב"ייארי בשבת על ידי שמן ולימוניס ובתשובה חלק אורח חיים ערערתי על היתר זה דנראה דלכולי עלמא אסור, אי להרי"ף והרמב"ם ז"ל אף על גב דבכף נמי שרי לערב ולא יטרוף בכח וכמו שהסכים רבינו המחבר ז"ל בסימן זה, אינו דוקא אלא עירוב שלא בכח אבל הלישה צריכה להיות מערב שבת, ואי לבעל התרומות והעומדים בשיטתו דאפילו עירוב לא שרי אלא כשנותנין המשקה מבעוד יום אבל בשבת אסור הכא ודאי אסור דבשבת נותנין המשקה ולשין אותו. ואפילו למה שכתב הרב בעל המפה על סברת בעל התרומות דאם נתן האוכל תחילה ואחר כך החומץ ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי וכן נוהגין להתיר על ידי שינוי ע"כ, וכבר כתב רבינו המחבר ז"ל דאפילו לדידן דאין לנו מנהג קבוע אפילו בחול כל שנתן האוכל הוי שינוי, מכל מקום הרב בעל המפה כתב דבמקום שדרכן בחול ליתן האוכל תחילה יתן בשבת החומץ תחילה ואחר כך האוכל, ואילו אנן נהגינן אף בחול ליתן החאב"ייארי תחלה וגם בשבת נותנין החאב"ייארי תחילה. ועוד דלא כתב כן בספר המפה אלא לערב באצבעו אבל לא בכף וכל שכן שאין לשין אותו ואנן לשינן ליה בכף, ואם באנו לומר דכיון דבלילתו רכה לכולי עלמא שרי כמו גבי שתיתא וכדכתב תרומת הדשן ז"ל, הרי הוא ז"ל עצמו כתב דאף על פי כן צריך שינוי ובחאב"ייארי ליכא שום שינוי, ועוד יש שעושים בלילה עבה מאד. נא) סוף דבר לא מצאתי שום היתר בדבר והוא מנהג פשוט בקושטא ואין פוצה פה ומצפצף, ואולי סמכו אמה שכתב הרמב"ם בתשובה דמותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקערה בשבת ואפילו נתינת מים מותר, והחאב"ייארי לא גרע מהריפות דלאו מחוסר דיכה הוא אלא מחוסר שחיקה ושרי, אלא שראיתי לב"ח כתב שהרמב"ם חזר בו מתשובה לחיבורו וצריך שלא יטרוף בכח, ולפי זה בחאב"ייארי צריך שלא יטרוף בכח וזה אי אפשר עכ"ל, וירא שמים ירחק ממנו ותבא עליו ברכת טוב).
19) שבת פי"ד אות נו - (א"ה, כתבו הפוסקים בשומן הצף על פני החלב שצריך להזהר כשילקוט אותו בשבת מעל פני החלב שיזהר כשיגיע סמוך לחלב להניח קצת עם החלב, ודווקא שצריך לאוכלו בו ביום ואם אין צריך רק שחושש שיתקלקל אסור לישראל לעשותו ע"כ).
20) שבת פי"ד אות סב - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' שי"ד על הדגים מלוחים שרגילים לבא בתוך חביות קטנות הנקראים ברילי"ש שהם דפים קטנים מחושקים זה עם זה על ידי חשוקי עץ ובפיהם יש מגופה, נשאל אם מותר בשבת לפתוח אותו על ידי הסרת החשוקים לאכול הדגים או אסור, ואם תמצי לומר דאסור אם יכול להתיר ראש המגופה בסכין, ואם תמצי לומר אסור לפעמים באים מחושקים בחבל אם מותר לחתוך החבל כדי לפתוח החבית והאריך שם בצדדי צדדים וכתב בסוף, ולכן דעתי מסכמת דאם אפשר להתירם ולחתכם על ידי גוי יחתכם ואם אין שם גוי מותר לחתכם על ידי ישראל אם אי אפשר על ידי היתר החבל או הפקעת. ואם אינן קשורים בחבל נראה שיכול לפותחם על ידי גוי כמ"ש רבינו המחבר ז"ל בשם האגור שמימיו לא ראה מי שהורה לשבר הפותחת לצורך השבת, וכתב הרב ז"ל דעל ידי ישראל קאמר דאילו על ידי גוי אין להחמיר כיון דאיכא מאן דשרי אפילו על ידי ישראל הכא נמי על ידי גוי שרי כיון דאיכא מאן דשרי על ידי ישראל ע"כ).
21) שבת פט"ו אות א - (א"ה, כתב בספר החסידים סימן רס"ו שלא יאמר אדם נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו בליל מוצאי שבת שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול).
22) שבת פט"ו אות יב, יג - (א"ה, הרב הגדול כמהר"ר חיים בנבנשתי ז"ל ערער גם הוא על ענין הקאוהאני"ש וכתב בשיירי כנה"ג סימן שכ"ה ז"ל, ובעירנו זאת מנהג רע ומר ביום השבת הולכין לקאואני"ש ושותים מהקאוה"י שנתבשל בשבת לצורך ישראל דבזה אין ספק שהגוי בשביל ישראל עושהו, יוסף ה' עליהם כהם אלף פעמים יהודה וישראל רבים בעיר הזה, ואין ספק שאם לא היו הישראלים לא היו בעלי הקאוהאני"ש מכינים החצי ממה שהם מכינים עכשיו, ולפעמים אומר לו הגוי בפירוש שבשבילו בישלו למצוא חן בעיניו. וכבר כתבו ההגהות והמרדכי ז"ל בשם רא"ם שאף על פי שאינו מכירו אם הגוי אומר לו שלצורך ישראל עושהו אסור, ולפעמים כשרואה ישראלים הרבה מרבה בשבילם, ונשתרבב המנהג הזה ונשתרשו בו רובם ככולם אין גם אחד שלא ישתה קאוה"י מן הגוי ביום השבת אנשים ונשים וטף ורוב מן התלמידי חכמים בכללם, זולת מתי מספר נער יכתבם לא יגיעו לעשרה שנזהרים בזה. וכבר דרשתי שבוע שעברה ביום הקהל שגזרו תענית על הבצורת ועל הדבר, ואמרתי רבותי הותרה שבת שדבר זה איסור גמור, ולא מבעיא שעינינו רואות שהתוגר מרבה בשבילנו וכמעט הרוב עושה בשביל ישראל שאסור, אלא אפילו שאינו ניכר שמרבה בשבילו כל שיש באפשר שירבה בשבילו אף על פי שאינו מרבה בשבילו אסור. יג) ורעה עוד מזאת שאומרים לגוי להוציא הקאוה"י לרשות הרבים מחנותו שהוא רשות היחיד, ואף על פי שעכשיו אין לנו רשות הרבים היינו לחייב חטאת אבל איסור מיהא איכא, ושמעו לקולי קצת מיחידי סגולה אשר נגע אלהים בלבם ומן היום ההוא נמנעו מלשתותו בשבת אם לא שמבשלים אותו בביתם שמניחין אותו בתנור מערב שבת, אמנם שאר העם עודם מחזיקים במנהגם הרע ויד השרים והסגנים במעל הזאת יותר מדלת העם, שרי להו מארייהו ע"כ).
23) שבת פט"ו אות נ - (א"ה, בשאלות ותשובות חוות יאיר סי' קס"ד אוסר לזרקן במים וכן בפשפשין ע"ש).
24) שבת פט"ו אות נז - (א"ה, בספר שיירי כנה"ג סי' שכ"ב כתב הרב שם על דברי הטור שכתב שמותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם וקוטמו ומוללו להריח בו כתב הרב שם, אמר המאסף רבים תפסו פשטן של דברים ועבדי עובדא לקטום ולשבר בדי הדס ביום טוב ושבת לתת להריח בהם, ומקצת החכמים הוקשה להם זה ושאלו את פי והשבתי דלא ניחא לן בהכי דאפילו יהיבנא ליה טעותיה דמן הדין מותר לא אריך למעבד הכי מפני עם הארץ שידמו מילתא למילתא ויבאו לקטום ולשבר דבר שאינו מריח. וכל שכן שלדעתי אף מן הדין אסור שאין הפירוש ששובר הבד של הדס אלא שאם העץ אינו מריח יפה קוטם ממנו מעט כדי שתהיה מקום הקטימה לח ויהא ריחו נודף, וזה לא שייך אלא באוד אגאג"י וכיוצא בו שאין ריחו נודף אם לא בקטימה אבל בדי הדס שאין הקטימה והשבירה בם כדי שיהיה ריחו נודף אלא לתת לאחרים שיריחו הא ודאי אסור והכריח שם דבריו ע"ש).
25) שבת פט"ו אות סב, סג - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' ש"ז, אמר המאסף מכל זה תראה ותבין דמה שנוהגין עכשיו בשמחות וגיל שכותבין מערב שבת הקרואים מי ומי יבואו למחר וביום השבת נותנים הכתב ההוא לאיש אחד שיקראם והאיש קורא מן הכתב ומזמינם, וכן מה שנוהגים לכתוב מתים שמתו תוך שנתם לומר להם השכבות והשליח צבור קורא מתוך הכתב ואומר ההשכבות, וכן מה שנוהגים שכותבין המדליקין של השנה מי יהיה מדליק בשבוע ההוא והשמש או גזבר הקהל או השליח צבור רואה מתוך הכתב מי ומי יהיו המדליקין. וכן מה שנוהגין שעושין הסכמות וכותבין אותם בכתב מערב שבת והשליח צבור מכריז ביום השבת מתוך הכתב שכל זה איסור גמור הוא, ובשלמא מה שמכריזין ההסכמות על פי הכתב איכא למימר דכיון דצרכי רבים הם התירו כדרך שהתירו להכריז קרקע בשבת וכמ"ש הריב"ש בתשובה אבל הנך אחריני איסור גמור הוא, וכבר ערערתי על כל זה פה אזמיר ובטלתיו ותקנתי שהמכריזים יכריזו המדליקין יום ו' ע"כ).
26) שבת פט"ו אות סז - (א"ה, בספר דברי ריבות סי' ש''ח כתב דחכם רשאי לנדות בשבת לכבודו, ובספר החסידים סי' ת"ט כתוב דמותר לנדות למי שחילל שבת ע"ש).
27) שבת פט"ו אות ע - (א"ה, כתב בספר מגן אברהם סימן שכ"ח על דברי ספר הזכרונות שאסר למי שיש לו מעיין שאסור להחליף את הבגד או הנייר שמושך ליחה וגם לפעמים מוציא דם וצובע הבגד, והוא ז"ל פסק להתיר להחליף בגד אחר דאם לא יחליף יסריח וגדול כבוד הבריות ועוד דאית ליה צערא, ועיין בספר לקט הקמח דף ל"ה ע"ב צידד בכל דרכי ההיתר בזה והעלה שהטוב והישר שיכין מערב שבת הרטיה או העשב והאפונים שיטול עוקציהם כדי שיהיו מוכנים מלפני השבת לצורך המעיין דהרי יש כאן היכר ואין לחוש שיבא לידי שחיקת סמנים כדרך שאמרו שורה אדם קלורין בערב שבת שמתוך ששורה אותן מן הערב יש שם היכר לעצמו ולא יבא לידי שחיקה, וגם משום צובע ליכא שהרי הוא מקלקל ומלכלך ולא צובע כמ"ש הרדב"ז סי' קל"א ע"כ).
28) שבת פט"ו אות פג - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' רע"ט על דין טלטול הנר דאפילו נתן לחם מבעוד יום שם דאסור לטלטלה, דהיינו דוקא בנר שמשימין שם פת ואינו לאכול הפת אבל מה שנוהגים במקומות הרבה לטלטל הסינ"י ולגלגלו בעוד שהקנדילאר עם הנר דולק בתוכו, אם נתנו פת בסינ"י מבעוד יום מותר לטלטלו לצורך מקום הסינ"י אם צריך לו, וכן אם יושבים באיצטבא קטנה והסינ"י הוא סמוך לקיר ובני אדם היושבים שם סביב הסינ"י אינם יכולין לישב כולם, מותרים לטלטל את הסינ"י ולהניחו באמצע האיצטבא כדי שישבו גם כן אותם היושבים מצד הקיר ויאכלו כולם בתוך הסינ"י שזהו גם כן צורך מקומו וכן כל כהאי גוונא. וכן נמי אם מצד אשר עומד הקנדילאר יבא הרוח ויכבה את הנר מותר לגלגלו כדי שיהא הקנדילאר לעבר אחר אשר הרוח אינו שולט שם כדי שלא יכבה הנר שהרי זה צריך להיתר האכילה בנר דלוק שאם יכבה לא יהיה לו עונג ומותר לטלטלו, אבל לטלטל הסינ"י כדל"א כדי שלא יהיה הנר לעומת פניו אסור כמ"ש בספר מקור ברוך ס"ג והסכים עמו מהר"א חסון ז"ל שם, אם לא היכא דאיכא למיחש דילמא אתו לזלזולי באיסור שבת דאז ראוי להחמיר, אמר המאסף ויראה דלטלטל הסינ"י עם הנר דלוק כדי לישב במסבה במותב הקיר אסור עכ"ל).
29) שבת פט"ו אות פו - (א"ה, וכתב בשלטי הגבורים דנייר חלק הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דעומד לכתיבה).
30) שבת פט"ו אות ק - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג וז"ל, נשאלתי הנכנס בשבת בגינה ופרדס שיש שם ורדים ופרחים ואתרוגים שמריחים והריח מריח אם יברך ברכת הריח כיון דמוקצים הם שמא יבא לקצצן, וצידד הרב צדדים לאסור ולבסוף העלה לברך ברכת הריח בכל מין ריח שיהיה דהאוסר לא אסר אלא כשיגיע עצמו אל ההדס והאתרוג ויריח בהם בהא איכא למיגזר שמא יבא לידי תלישה בשבת, אבל בנדון דידן שאינו מכוין להריח אלא שבהכנסו לגינה הבשמים נתנו ריח או ההדס או האתרוג ודאי דצריך לברך דכיון דאינו הולך אצלם להריח ליכא למיחש שמא יתלוש, ודון מינה דאם בהכנסו לגינה לא הריח מריח הבשמים אלא שהלך הוא והגיע אל הדבר המריח והריח שלא יברך, ע"ש היטב).
31) שבת פט"ו אות קג - (א"ה, בענין זה היה ויכוח בין הרב כמהר"ר נסים רוזילייו ובין הרב כמהר"ר חיים אלגאזי בהיתר שריית צמוקין וזירדילי"ש ששורין בשבת שהר"ן צידד שם לאוסרן מהאי דינא דשורה חטים שכתב כאן הרב המחבר והם דברי הרמב"ם, והרב כמה"ר חיים אלגאזי האריך שם למעניתו והעלה שמותר לשרותן, עיין בספר בני חיי הלכות שבת סי' רנ"ב באורך).
32) שבת פט"ז אות ב - (א"ה, במקום אחר מצאתי כתוב להרב המחבר באפס פנאי שיהגו אז בספרא דצניעותא שבו כלול הכל, וכן נהגתי).
33) שבת פט"ז אות יג - (א"ה, בספר נגיד ומצוה כתב הרב צמח לגלות המצח לרמוז כי אז מתגלה מצח הרצון ע"ש).
34) שבת פט"ז אות יז - (א"ה, כתב הרב ז"ל שצריך לומר ומי כעמך כישראל ולא כעמך ישראל והוא סוד הכתר אשר השיגו עתה ישראל וזהו כישראל כ' ישראל).
35) שבת פי"ח אות מה - (א"ה, עיין בספר מגן אברהם סימן רצ"ז שמתיר אפילו לשליח צבור עצמו לברך שנית בביתו).
ראש חודש
36) ר"ח פ"א אות ק"ב - (אמר המעתיק, הרב המחבר הורנו לדעת בחלק השני בליל שביעי של פסח להגות בלילה ההוא במילי דמשיח ושם כתב בקיצור רב המורה מקום שבזוהר וכאן מרחיב למעניתו וראוי לתפוס בסדר השנוי כאן אם יהיה שהות בלילה).
37) ר"ח פ"א אות ק"ד - (א"ה, טעם לתפלה זו בערב ראש חדש לפי שהתעוררות הנשמות של הצדיקים הוא בראש חדש וכמו שאמרו במציעא, מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדמוקי לאברהם וכן ליצחק וכן ליעקב כו').
38) ר"ח פ"א אות קיא - (א"ה, ומטעם זה אין בנוסח זה רק כ"א תיבות כמנין שם אהי"ה שהוא באימא ועל כן אין לומר בקרוב כמ"ש במנהגים ז"ל).
39) ר"ח פ"ב אות כ - (א"ה, לפי דברי הרב ז"ל שהעלוי בראש חדש היא לנפש דוד ועל כן יש נפש יתירה בראש חדש ולא רוח יתירה לפי זה יש טוב טעם לומר ברכי נפש"י)
40) ר"ח פ"ב אות ל"א - (א"ה, אם לא אמר מנחה בערב ראש חדש פסק הרמ"א לומר אלהינו בשתי התפלות בליל ראש חדש כשבת, אך בשיירי כנסת הגדולה כתב בסימן תכ"ב שאין צריך דלא דמי לשבת הואיל ותפלת ראש חדש היא תפלה של חול עצמה אלא שאנו מוסיפים בה יעלה ויבא אין צורך להזכיר בשניה).
41) ר"ח פ"ג אות מ"ב - (הג"ה, אמר המעתיק, ואם כבר התפלל תפלת מוסף ולבש תפילין דר"ת ושמע מעשרה שהיו מתפללים חזרת מוסף יש להתיר לו שיענה קדושת כתר הואיל וכבר יצא ידי חובתו ואין צריך חליצת תפילין, כ"כ הרדב"ז סי' פ' ע"ב).
42) ר"ח פ"ד אות ה - (א"ה, וכן כתב כלי יקר בפסוק ונסתרת שם ביום המעשה שתירגם יונתן ביומא דחולא כתב ז"ל, ידמה שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא עוד היום מנהג הנשים, ואפשר כי מפני קרבן היום רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחוות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד ע"כ).
43) ר"ח פ"ד אות טו - (א"ה, מצאתי כתוב וז"ל ויש כח בידן להעמיד בה אור הכתר שהביאה עמה כדי להתקיים בה כל היום)
יום טוב
44) יו"ט פ"ב אות ס"ג - (א"ה, עיין בשיירי כנה"ג סי' תקי"ד בהגהת הב"י סי' י"ד הסכים דברי ספר הקצר סוף סי' תקי"ד לדברי הרמב"ם כמו שכתב כאן הרב המחבר).
45) יו"ט פ"ג אות מג - (א"ה, יתכן כי על כן נסמכה פרשת מועדים לפרשת שופטים ושוטרים)
46) יו"ט פ"ג אות סט - (א"ה, בדין החלב שנחלב על ידי גוי ביום טוב הסכים בספר שיירי כנה"ג סי' תק"ה לאסור החלב שחלבו גוי אפילו מבהמה שלו שלא לאוכלה בו ביום, ואפילו ביום טוב שני בשני ימים טובים של ראש השנה או ביום טוב שאחר השבת או בשבת שאחר יום טוב, והוא הדין אם ראש השנה ה' ו' שאסורה אף בשבת הבא אחריו ואינו מותר אלא בשני ימים טובים של גליות שאם נחלבה בזה מותרת בזה, ואפילו לדעת הרשב"א וסיעתו דמתיר לאכול החלב שנחלב בו ביום ואפילו ביום טוב ראשון, ביום טוב שלאחר השבת ושבת שלאחר יום טוב אסור. והאריך שם לבטל דעת אותם שהורו דחלב שנחלבה ביום טוב שני של גליות דמותר לאוכלו ביום טוב בו ביום אף על פי שאם נחלבה ביום טוב ראשון אסורה לבו ביום, ותלו עצמן בדקדוק בעל המפה שכתב מיהו ביום טוב שני של גליות מותרת ביום טוב שני, והוא ז"ל מפרש דברי בעל המפה ומורה להחמיר ביום טוב שני של גליות שאין בו הפרש וחילוק ממנו ליום טוב אלא דווקא בשני דברים אלו מת ולכחול את העין ובכל השאר שקולין הם ושוין הם ויבואו שניהם לאסור ולהחמיר בשני כבראשון וכמעט יותר כי היכי דלא ליתו לזלזולי).
47) יו"ט פ"ג אות עד - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' תצ"ה דמאחר דהפידיאוס והטרי דהיינו טאייארינאש עדיפי כשהם עשויים מבערב יום טוב ונתייבשו אף שיש מקום להתירן אם עשאום או חתכום ביום טוב, הסכים הרב ז"ל לאוסרן לעשות ביום טוב. אבל הלביבות דהיינו האליטריא שבת יומא היא נאכלת בטוב וכשנתייבשה אינה נאכלת לתאבון התיר לעשות ביום טוב, אך אם בשני מינים הנזכרים עברו וסמכו על המתירין דיעבד לכבוד יום טוב לא ענשינן להו עיין שם, והנכון לעשותם ביום טוב על ידי שינוי שישנה קצת אופן עשייתן או אם היה רגיל לעשותן על גבי הדף יעשם על גבי מפה וכיוצא).
48) יו"ט פ"ג אות עה - (א"ה, רבים הקלו לשחוק הקאח"בי בריחיים שלה ביום טוב ולא ידעתי על מה שיסמוכו).
49) יו"ט פ"ג אות פד - (א"ה, בספר מ"א ז"ל כתב דבגמרא חולק עליו וכתב די"ל דדוקא בפת החמיר מפני שצריך כל ככר טרחא ותקון בעצמו אבל בקדירה דחד טרחא הוא שרי ע"כ).
50) יו"ט פ"ג אות פה - (א"ה, עיין בט"ז סימן תקי"ב שהכריע כן להלכה).
51) יו"ט פ"ג אות צ, צא - (א"ה, כתב בט"ז סי' תקי"א ראיתי בקצת קהלות ששופכין שמן של ריח לתוך המים ביום טוב לצורך נטילת ידי הכהנים ואיסורא עבדי דמוליד ריחא במים, ואפילו אם יתנו השמן במים מערב יום טוב מכל מקום מולידין ריח בידי הכהנים ע"כ. צא) ועיין בהלכות קטנות ח"ב סימן ב' אוסר הרחיצה במי הוורד פניו ידיו וזקנו דבשערו איכא אולודי ריחא וגם כשיגע בשידיו שרויות במי הוורדים על בגדיו מוליד ריחא בבגד, אמנם מדברי רש"י פרק ב' דביצה ריש דף כ"ג נראה דלא אסיר אלא במכוין לאולודי ריחא הא לאו הכי שרי דכיון דלא אסיר אלא מדרבנן ולא מכוין אפילו פסיק רישיה מותר וכמו שכתב תרומת הדשן סי' ס"ו).
52) יו"ט פ"ד אות כח - לב - (א"ה, הרב בעל באר שבע כתב תוכחת מגולה זו ז"ל, תוכחת מגולה יפה ומעולה אדבר עם בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים ובפרט עם נשים נשואות שהם מזמרות ומשמיעות קול שיר בזמירות שבת עם בחורים זקנים עם נערים יחדיו, ואין איש שם על לב שהיא מצוה הבאה לידי עבירה חמורה לפי שאמרו ז"ל בפרק עגלה ערופה, זמרן גברי ועניין נשי פריצותא זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת. - כט) ובפרק מי שמתו אמרו, אמר שמואל קול באשה ערוה, ופירשו קצת מן הפוסקים דלענין קריאת שמע קאמר קול באשה ערוה, ודבר ברור הוא דלאו דווקא קריאת שמע אלא הוא הדין כל דבר שבקדושה כמו שכתב המרדכי ז"ל, הילכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין אומות העולם אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות ע"כ, וכן כתב שם ר"י ומסיק דהני מילי בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר. - ל) ופליאה דעת ממני שהרי אמרו בפרק עשרה יוחסין דרב נחמן אמר לר"י נשדר ליה מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה כלומר ואם אשאל בשלומה תשיבני, דמשמע בהדיא דאפילו כשאינה מנגנת ומזמרת אסר שמואל שהרי לאו אורח ארעא להשיב שלום בשיר וזמר, ומשמע נמי דלאו לענין קריאת שמע דווקא אתמר אלא דלשמוע קול האשה קאמר דהוי ערוה. - לא) ועוד נראה לי ברור דהא דקאמר שמואל קול באשה ערוה אין רצונו לומר דווקא באשת איש אלא הוא הדין פנויה, ואף על גב דפשוט הוא, כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שהתיר לשמוע קול פנויה ועיקר יסודו שבנה עליו סברתו הוא לשון הרמב"ם פכ"א מהלכות איסורי ביאה שכתב ואסור לשמוע קול ערוה וכו', הוא סבר כיון שכתב קול ערוה ולא כתב קול אשה כלשון שמואל מריה דשמעתתא שכוונתו לומר דווקא קול אשה נשואה שהיא ערוה ואתי לאפוקי פנויה שאינה ערוה. ואני אומר לא תאבה לו ולא תשמע אליו דמאי שנא קול באשה ערוה דקאמר שמואל ממה שאמר שמואל גופיה אין משתמשין באשה, וכהנה רבות לאלפים דפשיטא דבעי למיסר בין נשואה ובין פנויה, והא דנקט הרמב"ם אסור לשמוע קול ערוה לאפוקי קול של אשתו דמותר לו לשמוע. - לב) ולכן נכון לכל אשה כשרה יראת ה' בין שהיא נשואה בין שהיא פנויה בתולה או אלמנה שלא תשמיע קול בזמירות ולא בשום דבר בשום זמן כל זמן שמיסב עמה איש שהיא ערוה עליו רק שפתיה יהיו נעות וקולה לא ישמע כלל וכלל, ואף אם היא צנועה גם חסידה ביותר וכוונתה לשמים מכל מקום היא מצוה הבאה לידי עבירה חמורה פן יבא האיש השומע קולה לידי הרהור והרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה, והיא צריכה להזהר שלא יכשלו בני אדם על ידה כההיא דפרק היה נוטל, אמר ר' יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה דר' יוחנן שמעה לההיא דנפלה אאפה וקאמרה רבונו של עולם בראת גן עדן ובראת גיהנם בראת צדיקים ובראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם).
53) יו"ט פ"ד אות פג - (א"ה, כתב הרב הגדול אבי זקני ז"ל בספר תאוה לעינים דהכוונה לומר דכיון דקיימא לן דכל תענית ותפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה נשמעת ולמדו מהחלבנה לפיכך אמר ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת, פירוש שאם בכלל תפלת ישראל היתה תפלת זה החנף אינה נשמעת אף על גב דבעלמא בעינן בתפלה טובים ורעים כדי שתהיה חלבנה בדבר וכמו ששנינו במשנת יברכוך טובים הרי זה דרך מינות משום שמוציא פושעים מהכלל כמו שפירשו רש"י והתוספות ז"ל שם, ומכל מקום זה פושעי ישראל דשאר עבירות אבל במי שיש בו חנופה לא מהני לחלבנה ואין תפלתו נשמעת אפילו על ידי הכולל ולהכי נקט לא ישועו בלשון רבים, ואף שפתח בלשון רבים וחנפי לב מכל מקום הוה מצי למנקט כוליה קרא בלשון יחיד ועל זה ידוו כל הדווים).
54) יו"ט פ"ד אות קא - (א"ה, וכבר ראיתי לחכם אחד עשה שיר על כת משחקי בקוביא מספר בגינותם וכה תוארו. - המשחק בקוביא. מכתו טריה. ואחריתו שאיה. יקולל בשערים. - יפזר ממונו. ויוסיף עונו. ומורד בקונו. בשבועות שקרים. - יחשוב כי ירויח. ולעולם לא יצליח. ובימיו לא יפריח. כי אחריתו מרורים. - יאכל בחפזון. בלי ברכת מזון. ולא ימצא רזון. כעינוי כפורים. - ילך מעיר לעיר. מקומו לא יעיר. והוא עני וצעיר. מדלג על ההרים. - ראשו פרוע. ובגדו קרוע. כי רוע ירוע. לעצמו ולאחרים. - כל אנשי ביתו. שונאים אותו. ומצפים יום מותו. בשמחה ובשירים).
55) יו"ט פ"ד אות קז - (א"ה, הרב בעל תוספות יום טוב ז"ל כתב דהכי נמי הוי מדינא ממה ששנינו במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין וכו' שאיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולין לאחרו, מטעם מה שאמרו בירושלמי דפריך ויתודה ביום טוב הראשון של פסח ומשני כדי שיהא לו מה יאכל ברגל ופריך ויתודה בשחרית ומשני עד כאן מצוה הוא לאכול אלמא דווקא סעודת שחרית מצוה הוא לאכול, ואם סעודה שלישית מצוה היה להם לאחר הוידוי עד אחר סעודה שלישית שמצוה לאכול).
56) יו"ט פ"ד אות קכב - (א"ה, וכן כתבו התוספות בפרק ערבי פסחים דף ק"ב משם רשב"ם ז"ל דביום טוב נמי איכא נשמה יתירה, אלא שקשה על זה אמאי לא תקנו בשמים במוצאי יום טוב).
57) יו"ט פ"ד אות קכג - (א"ה, עיין בספר הלכות קטנות ח"א סי' ד' מדינים אלו).
58) יו"ט פ"ה אות כז - (א"ה, עיין בספר לקט הקמח בהלכות סתם יינם הביא כל דבריהם ז"ל בארוכה ובתוכחה מגולה).
59) יו"ט פ"ה אות נד - (א"ה, עיין בתשובות תורת חיים חלק ג' סימן ח' האריך בכל זה).
חנוכה
60) חנוכה פ"א אות ח - (א"ה, בס' מהראנ"ח ז"ל מסכים הולך כדברי המחבר).
61) חנוכה פ"א אות יח - (א"ה, זו היא סברת הרמב"ם ז"ל לפי מ"ש הרב כנה"ג משם הראנ"ח כ"י וכן כתב הרב מ"א משם רש"י, אמנם מרן ב"י סי' תרע"ו פסק דאין צריך לברך).
שובבים
62) שובבים פ"א אות נט - (א"ה, ראיתי כתוב טעם לתענית שלשה ימים לילה ויום, כי כל העולם נברא בששה ימים בימים ולא בלילות נמצא כי בע"ב שעות נברא כל העולם, ועל כן הנפש החוטאת שרצתה לאבד את העולם תתענה שלשה ימים שהם ע"ב שעות).
63) שובבים פ"ב אות סד - (א"ה, עיין בתשובת הלכות קטנות ח"א סי' קמ"ב ביאר הא דאמרו דאסור המתענה להראות עצמו לרבים שהוא מתענה, דהיינו דווקא כשאינו מתענה מפני תשובה כי אם לתקון נפשו אבל לתשובה שרי כדי שילמדו ממנו לשוב ע"כ).
64) שובבים פ"ב אות סט - (א"ה, אני שמעתי שמהר"ר דוד יצחקי ז"ל היה מנהגו לעשות סעודה רביעית במוצאי שבת ואחר כך היה מקבל עליו התענית, וכן שמעתי בשם רב אחד ז"ל שפעם אחת אמר למפסיקים, היום יום שלישי בשבת נשלם תקון הפגם אשר פגמתם שלא עשיתם סעודה רביעית).
65) שובבים פ"ג אות כ - (א"ה, עיין בספר הזכרונות זכרון ח' שהאריך בפרט זה והעלה כדברי הרב המחבר כאן).
66) שובבים פ"ג אות כב - (א"ה, הרב בעל ט"ז סימן קע"ט האריך בדין זה וכתב שדבריו תמוהים מאד בעיניו דאזלינן בתר דעת בעל הבית ולא אחר האורח, והעלה שצריך לברך על כל מין ומין כיון שהוא מסופק ודעתו אבעל הבית, ומכל מקום הדבר פשוט דהיינו בשאר הימים אבל בנידון דידן שמרבים בפירות ואין ספק שיביאו לפניהם כל מיני פירות כי על כן המה באו נועדו יחדיו כולי עלמא מודו דאינו מברך אלא על הראשונה).
פורים
67) פורים פ"ה אות יג - (א"ה, מכאן תוכחת מגולה לגבאים וכמה בני אדם המקדימים עצמם להתפלל תפלה וקריאת שמע חטופה וכמעט כמה מהם מתפללים עוד הכוכבים במסילותם ובטרם יכיר איש את רעהו בחשיכה יתהלכו, ויאיצו האנשים בעוז הדר התפלה והקריאת שמע וקריאת המגילה בלא לב ולב וראוי להודיעם שלא יצאו ידי חובתם כלל בתפלה זו, וגם בקריאת המגילה לכתחלה מצותה מהנץ החמה וראוי כל איש הירא להזהר בזה כי לא יקובל התוספת כי אם בעשות העיקר, ואם בעיקר הכל ימעל שקול טיבותיה ושדי אחיזרי).
68) פורים פ"ו אות נה - (א"ה, יש להליץ קצת על המנהג מההיא דפרק אין מעמידין דף כ"ד ע"ב אההיא דר"א שפוסל בכל הקרבנות כולם משום רביעה, ופרכינן ואת הפרות העלו עולה לה' ומשני הוראת שעה היתה, ופירש רש"י מפני נס שנעשה על ידיהן שהביאו הארון מעצמן וכו' אלמא שמאהבת הנס שרינן אפילו איסורא דאורייתא ע"ש).
קונטרסים
69) קונטרס ד אות ט - (א"ה, ובזה ניחא דבין מאן דאמר דאליעזר לבדו היה ובין מאן דאמר שי"ח ממש הוו אלו ואלו דברי אלהים חיים).
רשימת הערות הרב המגיה לחלק הרגלים וימים נוראים הנדפס בשנה ראשונה
פסח
1) פסח פ"ו אות ל - (אמר הכותב, עיין ברש"ל תשו' סימן פ"ו).
2) פסח פ"ו אות קיא - (הגה, נ"ל שצריך לומר גם פסוקים שם ב"ן ומ"ה הנזכרים לעיל במרור כפי סדר השמות בספר הכוונות שבידינו).
3) פסח פ"ו אות קיג - (הגה, נ"ל שצריך לומר תחלה פסוקים שם ב"ן הנזכר לעיל במרור ואח"כ שם מ"ה כפי סידור השמות בספר הכוונות אשר בידינו).
4) פסח פ"ו אות קלד - (הגהה, אמר המעתיק בספר הכוונות שבידינו לא סידר זה כי אם בכורך ע"ש).
אלול
5) אלול פ"א אות ס - (א"ה, עיין מה שפירש המפרש בשנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים).
עשי"ת
6) עשי"ת פ"ב אות ה - כמו שהאריכו כל חכמי המוסר בפרט הזה למעניתם. (הגה, ועיין בהר"ם לונזאנו ז"ל).
יום כיפור
7) יוכ"פ פ"ט - (אמר המעתיק, בכאן היה פרק ט' להרב ז"ל ובקשתיהו ולא מצאתיהו בתוך כתבי הרב וחבל על דאבדין).
סוכות
8) סוכות פ"ב אות לח - (הגה א"ה, כתב בספר כנסת הגדולה, וראיתי לחסיד אחד העלה בדמים לולב אחד שקנאו גביר אחד מהקהל לרב אחד ואמרו לו שלא היה ראוי להעלות בדמים אותו הלולב שקנאו הגביר הנזכר לרב הנזכר מפני כבודו, והשיב החסיד, הרב גדול כבודו אמנם במה שציוני ה' אלהי מצוה מן התורה אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב אדם אצל עצמו לעשות המצוה שצונו הקדוש ברוך הוא משום אדם ושבחוהו חכמים על התשובה הזאת).
9) סוכות פ"ב אות מב - (הגה א"ה, ועוד רעה חולה כי הבעלי בתים להפיס דעת בניהם הקטנים שלא הגיעו לחינוך קונים אותם לבניהם והם נשארים שוללים מאותה מצוה, ובשעת ההלל והושענות אין לולב בידם והם ביד בניהם הקטנים אוי לאותה בושה).
10) סוכות פ"ד אות ד - (הג"ה א"ה, ועל דרך זה נ"ל תהום אל תהום הם בחינת החסדים התחתונים אחד לאחד קורא לקול צנוריך ופירש הטעם יען כל משבריך וגליך).
11) סוכות פ"ה אות מא - (הג"ה א"ה, טעם לתפילה זו כי בכל הקפה אנו נצולים משר אחד הכולל עשרה שרים משבעים אומות כנז"ל).
====================
בס"ד שבת קודש במדבר ז"ך סיון תשע"ט לפ"ק
קטעים מאוחרים בספר חמדת ימים - האמנם !!!!
תעלומה ויש קורא לה
בשנת תצ"א נדפס לראשונה ספר "חמדת ימים" על ג' רגלים לרבות ימי הרחמים והסליחות, ע"י הרב המהדיר מרא דארעא דישראל, ומרבותיו המובהקים של מרן החיד"א, כמהר"ר יעקב ישראל אלגאזי זיע"א, ובראש הספר נכתבה הקדמה ראשונה שבה מגולל הרב המהדיר את מעלת המחבר עלום השם, ואת דרך הגעת כתב היד לידו, בעת עלותו להר הקודש גליל העליון אתריה דרשב"י.
שנה לאחר מכן בשנת תצ"ב, הוציא הרב המהדיר את חלקיו הנוספים של הספר המיוסד על שבת בפני עצמו, וחלק נוסף המיוסד על ר"ח, ויו"ט, חנוכה, פורים, שובבי"ם, קונטרסים, ומכנה אותם בשעריהם חלק א', ובראשם כתב הקדמה שניה, כשבפתיחתה מספר כיצד נתחבב הספר תוך ימים מועטים בכל תפוצות ישראל, ואשר השיב רבים מעון, ואילו בסמוך לזה מספר על מצבו של כתב היד שהיה זקוק לעריכה חדשה, הן מצד מצבו הישן נושן, והן מפאת עירוב החומר וריבוי הגליונות שהיה כתוב פנים ואחור - ובכך הוקדם המאוחר ואוחר המוקדם, ומידי דברו בו נראה כמתנצל, שעל כן היה הספר זקוק למעין עריכה מחודשת, ולתוספת נופך משלו. – ראה ציטוט להלן.
אלא שכאן ניצבת ועומדת תמיהה רבתית, מדוע לא טרח הרב המהדיר לציין זאת בהקדמתו הראשונה לחלק הרגלים שהוציא שנה קודם לכן, ועל אף שחלק זה מכונה בפיו החלק השני, (ראה שבת פי"ד אות ט"ו, שם מכנה הרב המגיה את חלק הרגלים חלק שני) מ"מ כיון שהקדימו בדפוס לא נמנע הרב המהדיר מלהודיע בראשו בשער בת רבים את מקורו של כתב היד ולא המתין להוצאת החלק הראשון שיו"ל כשנה לאחר מכן, וכיון שבחלק הנדפס ראשון, גולל את סיפור הגעת כתב היד לידו בעת עלותו להר מירון, ודאי שכאן הוא המקום להודיע קבל עולם, כי הספר הוצרך לעריכה מחודשת בגין מצבו הלקוי של כתב היד ואשר על כן הוסיף בו הוספות משלו, ומדוע איחר לציין זאת רק בהקדמתו השניה הנדפסת כשנה לאחר מכן, והדבר אומר דרשני.
ולצורך פתרון תעלומה זו, היה מן הראוי לעקוב אחר הגהותיו של הרב המהדיר, שמא ואולי שינה דרכו בין שני החלקים.
ואכן, המעיין בין בתרי החלקים, ימצא שוני מהותי ביניהם, אלא שלצורך הבהרת הדברים מן הראוי להקדים כאן את אופן ההגהות של הרב המהדיר. [כל הערותיו נקבצו לקורת גג אחת בשלהי הגליון].
דרך הערותיו של הרב המהדיר כמהר"ר יעקב ישראל אלגאזי זיע"א מתחלקות ל-5
א. הערות הלכתיות, בהן הוא מוסיף על דברי המחבר, על הרוב בקטעי הספר ההלכתיים, ומספרם עולה ל - 40 מקומות מתוך 80 הערותיו, וכמעט שליש מהן (13 במספר) מלוקטות מבעל כנסת הגדולה בספרו שיירי כנה"ג, ופעם אחת מס' כנה"ג.
ב. הערות בדברי מוסר, אגדה ודרוש, קבלה, ומספרם 23 הערות.
ג. תקוני טעות, בסדר הכוונות שסידר המחבר ע"פ מהדו"ק של ס' הכוונות לאריז"ל ולא לפי מהדו"ב, ומספרם 3.
ד. ציוני מראי מקומות לחיבורים שמשם ליקט המחבר, או שדיברו והרחיבו בענייניו, ומספרם 9.
ה. הערות עריכה, כמו הפניות לפרקי המחבר במקומות אחרים בספרו וכדו', ומספרם 5.
ס"ה – 80 הערות בכל ג' חלקי הספר (למעט כ-20 הגהות שהם להרב המחבר ורובן נדפסו בפ"ד מחודש אלול)
ומכאן – כל עין רואה תבחין בעליל, כי בחלק הרגלים שהוציא הרב המהדיר בשנה ראשונה, לא מופיעה אף לא הערה לימודית אחת לא בעניני הלכה ואף לא בעניני דרוש, (מלבד פרקי סוכות הנדפסים בסופו כמפורט להלן שבהן 4 הערות בלבד) לעומת 63 הערות מעין אלו המופיעות בחלקי שבת ור"ח שהו"ל שנה לאחר מכן.
[ואולם בעין בוחנת ניתן לראות כי גם 11 ההערות המופיעות בחלק הרגלים אין למנותם מן המנין, מאחר ו- 4 הערות מתוכם נדפסו בפרקי חג הסוכות שבסוף כרך הרגלים, וקרוב לודאי שאף נערכו ע"י הרב המהדיר סמוך ונראה לעריכתו את חלקי שבת ור"ח, וכיון שבאלו כבר שינה מנהגו והתחיל להעיר הערותיו בסוגריים עם הציון אמר המגיה בראשם, על כן לא יפלא כי גם בפרקי חג הסוכות יופיעו 4 הערותיו בסגנון דרכו בחלקים המאוחרים כשהם מצויינים בראשם "אמר המגיה", שהרי כל סמ"וך ונראה נידון כמוק"ף בסוגריים.
נוסף לזאת, גם את הערת הרב המהדיר בפרקי יום כיפור לא נוכל לחשוב למנין ההערות, בהיותה יוצאת דופן, שהרי היא הערת עריכה בלבד, בה מודיע הרב המהדיר כי נשמט כאן פ"ט של יוכ"פ מכתב יד המחבר.
ובהתייחס ל-3 ההערות מתוך 4 שבחג הפסח, גם הם יוצאות דופן בייחודיותן, מאחר והם כתקוני טעות בכוונות שציין המחבר ע"ד הסוד, שהוא סידרם לפי ספר הכוונות שבמהדורא קמא ולא לפי מהדו"ב שבידינו, ולהערות מסוג זה אין דומה בכל הערות הרב המהדיר בכל בתרי הכרכים, ומובן מאליו שלא נוכל לצרפם אל המנין, כי אין אלו הוספות מהרב המהדיר כדרכו בהערותיו.
ואחרון אחרון חביב - גם את 3 ההגהות הנותרות מתוך 11 ההערות הפזורות - בחודש אלול, עשי"ת, פסח, לא נוכל לחושבם במנים ההערות - מאחר ואין להם שום דמיון למבנה הבסיסי של ההערות שבכל הכרכים, שהרי הם ציוני מראי מקומות בלבד, והם מצטרפים לרשימה הענייה של 9 לעומת 63 ההערות הלימודיות שבגוף הכרכים].
סוף דבר נמצא
כי בכרך הרגלים שהוציא הרב המהדיר בשנה ראשונה לא נותרה אפילו הערה אחת, לא בדרך הלכה ולא בדרך דרוש, ואילו בשני חלקי הספר שהו"ל בשנה שניה מופיעות 63 הערות ע"ד הלימוד, והדבר אומר דרשני.
דוק בה והפך בה דכולה בה
אלא ששימת לב זו, היא הנותנת מענה לתעלומה הקודמת, מדוע ראה הרב המהדיר להעיר את סדר עריכתו של כתב היד רק בפתיחת החלק השני, מאחר וכל קורא בו יבחין, (ראה להלן) כי הרב המהדיר בא כמתנצל על שהכניס הערותיו בכרך הראשון בתוך דברי המחבר בלי לציין את שמו, ועל זה כתב, כי היות ובלאו הכי הספר היה זקוק לעריכה מחודשת, על כן לא נמנע מלהשלים בו את דעת הפוסקים המאוחרים למען לא יחסר כל בו בלי לציין בראשם את שמו מטעמים הכמוסים עמו.
ואולם בכרכים המאוחרים שבהם ניכר בעליל ששינה את דרכו הנסתרת, והעיר את הערותיו בגלוי תחת הכותרת אמר המגיה וכל יתר כינויי, שם נראה שהרגיש הרב המסדר בעירוב זה ושינה את טעמו והנהגתו מן הסתר אל הגלוי, ועל כן מובן מאליו מדוע בחלק הרגלים לא נמצאו ממנו הגהות ע"ד הלימוד הנגלות לנו ואף לא אחת, שלא נאמר תנא ושייר.
ומעתה - בבואינו בשערי הספר, ומצאנו בו 3 קטעי הרב פרי חדש המכונים "כתבו הפוסקים", או קטע בודד מספר "קרבן חגיגה" לר"מ חאגיז, המאוחרים בזמן למחבר האלמוני ועתיק היומין, ידוע ידענו כי אין בכך שום קושיא, אחרי הודיע הרב המהדיר בשער הספר כי הוסיף את הוספותיו בתוככי החיבור ולא נודע כי באו אל קרבנה, ודו"ק בה והפך בה דכולה בה, ובפרט כי 3 מתוך 4 הקטעים הנזכרים מופיעים לא פחות ולא יותר בכרך הרגלים, שבו נהג הרב המהדיר להבליע את הערותיו בתוככי דברי הרב המחבר בלי לציין את שמו.
ואחר שנודענו בבירור, כי הרב המהדיר שינה את טעמו ודרכו מקצה לקצה בייחס לשיבוץ הערותיו בשני חלקי הספר, אם להבליעם בין דברי המחבר בלי להזכיר את שמו או להכניסם תחת הכותרת א"ה, אם כן מעתה כל ציטוט שנמצא או ימצא מאוחר בזמן לתקופה העתיקה הבולטת בין שורותיו ומקדימה אותו לדורם של תלמידי האריז"ל ותלמידי תלמידיהם, שוב לא נוכל להצביע כי מקולמוס המחבר יצאו הדברים, היות ואין לנו שום מושג מתי ערך הרב המהדיר פרקים אלו ומתי ערך את אלו, ובהחלט יתכן שפעמים הקדים לערוך חלקים מכרכי שבת ור"ח בעת עריכתו את חלק הרגלים שאז היתה דעתו נוטה להעלים את שמו מהגהותיו, או שלגבי דידיה היתה הנהגה זו בבחינת אין ולאו ורפיא בידיה - ועיקר העיקרים שעלה בידינו הוא, כי לנגד עינינו עומד ספר אחד שצד ימינו ריקן מכל הערה וצד שמאלו מלא בהערות המצוינות בשמו, כשמכל זה מוכח מעל כל ספק כי בעריכת הספר היו מעורבות דרכי עריכה שונות.
ואולם כיון שלדידן הם דברים העומדים בכבשונו של עולם כי קטנם עבה ממתנינו, אל לנו להגיס דעתינו מה היו כונותיו של הרב המהדיר מעיקרא - ולבסוף מאי קסבר, כי מי הוא שיהרהר אחר "המלך והמלאך" לבוש הבדים, כמו שספד לו המהרי"ט אלגאזי בנו בהקדמה לספר "נאות יעקב" בזה הלשון, דמי לבר אלהין מן הרמתי"ם, אינו אלא שר"ף בעל כנפים מצבא המרום, רכב אלהים רבותים.
אם הדברים שכנעו את הקורא - יוכל למצוא זאת כתוב בשער בת רבים באופן גלוי ביותר בדברי הרב המהדיר דלהלן
התנצלות הרב המהדיר ומרא דרעא דישראל כמהר"ר ישראל יעקב אלגאזי בהקדמתו לחלק השני –
בו מודיע בשער בת רבים כי הוסיף בספר נופך משלו למען לא יחסר כל בו
כל כי האי מלתא מחייב איניש לאודועי כי זה שנתים ימים עבדתי בכל כחי עומד ומשמש לרגל המלאכה למען ירוץ הקורא שיהיו קורין כל. כל כתבי הקדש נמצא כתוב פנים ואחור מה למעלה מה למטה הגדילו התערובות והדבר צריך תלמוד למען דעת כל. כל הרוצה ליטול דברים ככתבן אינו אלא טועה כי המכתב ישן נושן והאותיות אשר תבאנה בנס היו עומדין ונמקו כל. כל מן דין גרמא לבא מן המאוחר אל הקודם, כי זה חלק האדם הגדול, היא היתה לראש ראשון לכל. כל הנקרא "בשמי - גם אני לא אחשוך פי", דרך ישכון אור, לגבר אשר דרכו נסתרה גברא לא חז"י, "עמו אנכי בשורה" להגיד לו כדת מה לעשות, הן זכרון לראשונים וגם לאחרונים למען דעת כל עמי הארץ "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב" "זה חלקי מכל".
[הערת הכותב: אין בדברים הנ"ל שום התייחסות ליתר החיבורים המאוחרים כמו "אור חדש" לר"ח באכנר מארצות אשכנז, שהביא שורה של מימרא מאריז"ל המובאת בספר חמדת ימים הצפתי, כאשר בראש ספרו מעיד הרב המסכים כמהר"י טעמרלש זצ"ל (דף 5 באוצר החכמה) כי מסתובבים בארצות אשכנז מקובלים שבאו מארץ ישראל, והם תלמידי תלמידיהם של הרמ"ק והאריז"ל, ובידיהם ספרים רבים של כתביהם, מלבד ספרי תנאים ואמוראים וראשונים שהם מוציאים לאור, חוץ מספרים רבים שהפיצו בכתיבת יד וטרם ראו אור הדפוס, וכן סידור האר"י המובא מארץ הקדושה וכו' עיי"ש, ואין כאן מקומו, [עי' ספר "זוהר חדש" לרשב"י עם תוספות שהדפיס הרמ"ז ממה שקיבל מרבו הרב"ל, ובו הגהות האריז"ל שקיבל מפי אליהו הנביא, וספר "קנה בינה" המיוחס לר' נחוניא בן הקנה, וספר "ברית מנוחה", וספר "גינת אגוז", וספר "הבהיר" וכו' וכו' ואכ"מ, שכולם הובאו לדפוס בעילום שם עם מאות תיקונים וגירסאות מידו של "פלוני אלמוני"), ועל ספר "חמדת צבי" מיותר להאריך, מאחר ובסוף הקדמתו מודיע בשער בת רבים כי ספרו גדוש "בתילי תילים" של כתבי מקובלים קדמונים, וכו' וכו'].
למען הסר טעות
............................................
נ.ב. ואל ירתע הקורא לחשוב כי ידו של הרב המהדיר נשתרבבה לתוככי הספר עד שנהפך למחברו, מאחר וכל 80 הערות הרב המהדיר הנגלות לנו, אינם עולות על-23 אלף תווים, ואילו כל ג' חלקי הספר מגיעים לכ-3.800 מליון תווים, והוא כ-אחד חלקי 165 מגוף הספר.
...................................................................
רשימת הערות הרב המגיה בחלק שבת וחלק ר"ח שנדפסו בשנה שניה
שבת
1) שבת פ"ב אות י - (הג"ה א"ה, הטעם זה קלוש דלא קפיד קרא להיות דוקא ביום שישי אלא שם לפי שלא היה אפשר בענין אחר משום שמה שנשאר ביום אחר הבאיש אבל לדורות אדרבא זריזין מקדימין, אלא עיקר הטעם כמו שכתב הרב המחבר למעלה בסודו).
2) שבת פ"ג אות לד - (א"ה, נ"ל שמטעם זה המלך היה מסתפר בכל יום יען המלך מסטרא דמלכות דינא דמלכותא דינא).
3) שבת פ"ד אות מז - (א"ה, בזה תבין טעם הזהיר בנר שבת שזוכה לבנים תלמידי חכמים כמו שאמרו בפ"ב דשבת142 יען מנורה בדרום קו החכמה).
4) שבת פ"ה אות מה - (א"ה, מצאתי בכתבי הרב המחבר שיש לקרות מאמר זה בליל חג השבועות קודם האידרא, ע"כ).
5) שבת פ"ה אות סב - (א"ה, מרא"ש מקדם נסוכה אותיות המאוחרות לרא"ש באלפא ביתא הוא שבת ובשבת עולה המלכות הנקראת שבת במקום הראש, וזהו שאמר מראש מקד"ם רוצה לומר אותיות ראש הקודמים אל אותיות שבת שמה היא נסוכה עתה, מצאתי כתוב מהר"י צמח).
6) שבת פ"ה אות צ - (א"ה, ז"ס אשה מקושטת לתלמיד חכם)
7) שבת פ"ו אות יא - (א"ה, עיין בספר דברי חכמים פ"ב האריך בכל פרטי הדברים האלה ע"ש).
8) שבת פ"ז אות סה - (א"ה, מה שאין אנו אומרים אשר בחר בנו בשבת כמו ביום טוב כתב הב"י ז"ל מפני ששבת במרה ניתנה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר מתן תורה).
9) שבת פ"ח אות פו - (א"ה, עיין בתשובות הרדב"ז סי' קל"א כתב להתיר שהרי מקלקל ומלכלך הוא ולא צובע ע"ש).
10) שבת פ"ח אות צב - (א"ה, עיין בשיירי כנה"ג סי' ש"ח כתב על דברי הטור אבל דבר שאין מאכל בהמה אסור וכו', מכאן נראה שאסור לטלטל קליפות הביצה שאוכלים ביום השבת דלא הוו מאכל בהמה, ונראה שמכאן נתפשט המנהג לרוב בני אדם לשבר הביצים תוך הכלים ונופלים שם קליפתן).
11) שבת פ"ח אות קי - (א"ה, ועיין זוהר פרשת תרומה דף קנ"ה ע"א וסיים שם, ובגין שלחן דא אית ליה לבר נש לנטרא רזא דשלחן דיליה בכל אינון גוונין כדקאמרן ע"ש)
12) שבת פ"ח אות קיב - (א"ה, אף כי לכאורה קשין הדברים שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין לאסור לערוך בחול ולהתיר בליל שבת, אחר החיפוש מצאתי און להרב המחבר בט"ז י"ד סימן קע"ח ז"ל, יש מקומות נהגו לערוך וכו' בלבוש כתב שמטעם זה יש לאסור אותו המנהג שנוהגים מקצת בני אדם לערוך השלחן בליל שבת אחר ברכת המזון בפת שלם כל הלילה עד סעודת שחרית שנתפשט מחק העורכים לגד שלחן, ולא נהירא לפע"ד דדווקא בלילה שקודם המילה שעושים כן למזל התנוק יש בו שייכות העורכים לגד כי גד הוא לשון מזל מה שאינו כן בליל שבת שמניחין השולחן בפת לחם משנה והוא בשביל כבוד שבת שכבודו בלחם משנה אין בזה משום מזל ואין בו איסור כלל דהא גם קודם מיד כשמוציאים אותו מן התנור מניחים אותו על השלחן משום כבוד שבת עכ"ל, והנאני ע"כ).
13) שבת פ"ט אות נח - (א"ה, כתב הרוקח סימן שי"ז שמשמש לאור השמש או הלבנה הוה ליה בנים מצורעים ומוכי שחין).
14) שבת פ"ט אות פה - (א"ה, מכאן למד הט"ז סי' ס"ב דמי שצמא בלילה ואי אפשר לו ליטול ידיו לברך יהרהר הברכה בלבו וישתה ע"כ).
15) שבת פי"א אות יז - (א"ה, מצאתי כתוב שתפלתו של משה מעין שם המפורש וז"ש תפלה למש"ה נוטריקון למש"ה מ'עין ש'ם ה'מפורש).
16) שבת פי"ב אות עז - (א"ה, עיין בט"ז סימן רפ"ד סק"ב),
17) שבת פי"ד אות טו - (א"ה, כתוב בחלק השני בנעילת יוה"כ)
18) שבת פי"ד אות נ - (אמר המגיה, כתב בספר שיירי כנה"ג סי' שכ"א ז"ל, אמר המאסף המנהג פשוט בכל ישראל להתיך ביצי דגים לחים הנקראים חאב"ייארי בשבת על ידי שמן ולימוניס ובתשובה חלק אורח חיים ערערתי על היתר זה דנראה דלכולי עלמא אסור, אי להרי"ף והרמב"ם ז"ל אף על גב דבכף נמי שרי לערב ולא יטרוף בכח וכמו שהסכים רבינו המחבר ז"ל בסימן זה, אינו דוקא אלא עירוב שלא בכח אבל הלישה צריכה להיות מערב שבת, ואי לבעל התרומות והעומדים בשיטתו דאפילו עירוב לא שרי אלא כשנותנין המשקה מבעוד יום אבל בשבת אסור הכא ודאי אסור דבשבת נותנין המשקה ולשין אותו. ואפילו למה שכתב הרב בעל המפה על סברת בעל התרומות דאם נתן האוכל תחילה ואחר כך החומץ ומערבו באצבעו שרי דהוי שינוי וכן נוהגין להתיר על ידי שינוי ע"כ, וכבר כתב רבינו המחבר ז"ל דאפילו לדידן דאין לנו מנהג קבוע אפילו בחול כל שנתן האוכל הוי שינוי, מכל מקום הרב בעל המפה כתב דבמקום שדרכן בחול ליתן האוכל תחילה יתן בשבת החומץ תחילה ואחר כך האוכל, ואילו אנן נהגינן אף בחול ליתן החאב"ייארי תחלה וגם בשבת נותנין החאב"ייארי תחילה. ועוד דלא כתב כן בספר המפה אלא לערב באצבעו אבל לא בכף וכל שכן שאין לשין אותו ואנן לשינן ליה בכף, ואם באנו לומר דכיון דבלילתו רכה לכולי עלמא שרי כמו גבי שתיתא וכדכתב תרומת הדשן ז"ל, הרי הוא ז"ל עצמו כתב דאף על פי כן צריך שינוי ובחאב"ייארי ליכא שום שינוי, ועוד יש שעושים בלילה עבה מאד. נא) סוף דבר לא מצאתי שום היתר בדבר והוא מנהג פשוט בקושטא ואין פוצה פה ומצפצף, ואולי סמכו אמה שכתב הרמב"ם בתשובה דמותר לגמור שחיקת הריפות בעץ פרור בקערה בשבת ואפילו נתינת מים מותר, והחאב"ייארי לא גרע מהריפות דלאו מחוסר דיכה הוא אלא מחוסר שחיקה ושרי, אלא שראיתי לב"ח כתב שהרמב"ם חזר בו מתשובה לחיבורו וצריך שלא יטרוף בכח, ולפי זה בחאב"ייארי צריך שלא יטרוף בכח וזה אי אפשר עכ"ל, וירא שמים ירחק ממנו ותבא עליו ברכת טוב).
19) שבת פי"ד אות נו - (א"ה, כתבו הפוסקים בשומן הצף על פני החלב שצריך להזהר כשילקוט אותו בשבת מעל פני החלב שיזהר כשיגיע סמוך לחלב להניח קצת עם החלב, ודווקא שצריך לאוכלו בו ביום ואם אין צריך רק שחושש שיתקלקל אסור לישראל לעשותו ע"כ).
20) שבת פי"ד אות סב - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' שי"ד על הדגים מלוחים שרגילים לבא בתוך חביות קטנות הנקראים ברילי"ש שהם דפים קטנים מחושקים זה עם זה על ידי חשוקי עץ ובפיהם יש מגופה, נשאל אם מותר בשבת לפתוח אותו על ידי הסרת החשוקים לאכול הדגים או אסור, ואם תמצי לומר דאסור אם יכול להתיר ראש המגופה בסכין, ואם תמצי לומר אסור לפעמים באים מחושקים בחבל אם מותר לחתוך החבל כדי לפתוח החבית והאריך שם בצדדי צדדים וכתב בסוף, ולכן דעתי מסכמת דאם אפשר להתירם ולחתכם על ידי גוי יחתכם ואם אין שם גוי מותר לחתכם על ידי ישראל אם אי אפשר על ידי היתר החבל או הפקעת. ואם אינן קשורים בחבל נראה שיכול לפותחם על ידי גוי כמ"ש רבינו המחבר ז"ל בשם האגור שמימיו לא ראה מי שהורה לשבר הפותחת לצורך השבת, וכתב הרב ז"ל דעל ידי ישראל קאמר דאילו על ידי גוי אין להחמיר כיון דאיכא מאן דשרי אפילו על ידי ישראל הכא נמי על ידי גוי שרי כיון דאיכא מאן דשרי על ידי ישראל ע"כ).
21) שבת פט"ו אות א - (א"ה, כתב בספר החסידים סימן רס"ו שלא יאמר אדם נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתנו בליל מוצאי שבת שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול).
22) שבת פט"ו אות יב, יג - (א"ה, הרב הגדול כמהר"ר חיים בנבנשתי ז"ל ערער גם הוא על ענין הקאוהאני"ש וכתב בשיירי כנה"ג סימן שכ"ה ז"ל, ובעירנו זאת מנהג רע ומר ביום השבת הולכין לקאואני"ש ושותים מהקאוה"י שנתבשל בשבת לצורך ישראל דבזה אין ספק שהגוי בשביל ישראל עושהו, יוסף ה' עליהם כהם אלף פעמים יהודה וישראל רבים בעיר הזה, ואין ספק שאם לא היו הישראלים לא היו בעלי הקאוהאני"ש מכינים החצי ממה שהם מכינים עכשיו, ולפעמים אומר לו הגוי בפירוש שבשבילו בישלו למצוא חן בעיניו. וכבר כתבו ההגהות והמרדכי ז"ל בשם רא"ם שאף על פי שאינו מכירו אם הגוי אומר לו שלצורך ישראל עושהו אסור, ולפעמים כשרואה ישראלים הרבה מרבה בשבילם, ונשתרבב המנהג הזה ונשתרשו בו רובם ככולם אין גם אחד שלא ישתה קאוה"י מן הגוי ביום השבת אנשים ונשים וטף ורוב מן התלמידי חכמים בכללם, זולת מתי מספר נער יכתבם לא יגיעו לעשרה שנזהרים בזה. וכבר דרשתי שבוע שעברה ביום הקהל שגזרו תענית על הבצורת ועל הדבר, ואמרתי רבותי הותרה שבת שדבר זה איסור גמור, ולא מבעיא שעינינו רואות שהתוגר מרבה בשבילנו וכמעט הרוב עושה בשביל ישראל שאסור, אלא אפילו שאינו ניכר שמרבה בשבילו כל שיש באפשר שירבה בשבילו אף על פי שאינו מרבה בשבילו אסור. יג) ורעה עוד מזאת שאומרים לגוי להוציא הקאוה"י לרשות הרבים מחנותו שהוא רשות היחיד, ואף על פי שעכשיו אין לנו רשות הרבים היינו לחייב חטאת אבל איסור מיהא איכא, ושמעו לקולי קצת מיחידי סגולה אשר נגע אלהים בלבם ומן היום ההוא נמנעו מלשתותו בשבת אם לא שמבשלים אותו בביתם שמניחין אותו בתנור מערב שבת, אמנם שאר העם עודם מחזיקים במנהגם הרע ויד השרים והסגנים במעל הזאת יותר מדלת העם, שרי להו מארייהו ע"כ).
23) שבת פט"ו אות נ - (א"ה, בשאלות ותשובות חוות יאיר סי' קס"ד אוסר לזרקן במים וכן בפשפשין ע"ש).
24) שבת פט"ו אות נז - (א"ה, בספר שיירי כנה"ג סי' שכ"ב כתב הרב שם על דברי הטור שכתב שמותר לטלטל עצי בשמים להריח בהם וקוטמו ומוללו להריח בו כתב הרב שם, אמר המאסף רבים תפסו פשטן של דברים ועבדי עובדא לקטום ולשבר בדי הדס ביום טוב ושבת לתת להריח בהם, ומקצת החכמים הוקשה להם זה ושאלו את פי והשבתי דלא ניחא לן בהכי דאפילו יהיבנא ליה טעותיה דמן הדין מותר לא אריך למעבד הכי מפני עם הארץ שידמו מילתא למילתא ויבאו לקטום ולשבר דבר שאינו מריח. וכל שכן שלדעתי אף מן הדין אסור שאין הפירוש ששובר הבד של הדס אלא שאם העץ אינו מריח יפה קוטם ממנו מעט כדי שתהיה מקום הקטימה לח ויהא ריחו נודף, וזה לא שייך אלא באוד אגאג"י וכיוצא בו שאין ריחו נודף אם לא בקטימה אבל בדי הדס שאין הקטימה והשבירה בם כדי שיהיה ריחו נודף אלא לתת לאחרים שיריחו הא ודאי אסור והכריח שם דבריו ע"ש).
25) שבת פט"ו אות סב, סג - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' ש"ז, אמר המאסף מכל זה תראה ותבין דמה שנוהגין עכשיו בשמחות וגיל שכותבין מערב שבת הקרואים מי ומי יבואו למחר וביום השבת נותנים הכתב ההוא לאיש אחד שיקראם והאיש קורא מן הכתב ומזמינם, וכן מה שנוהגים לכתוב מתים שמתו תוך שנתם לומר להם השכבות והשליח צבור קורא מתוך הכתב ואומר ההשכבות, וכן מה שנוהגים שכותבין המדליקין של השנה מי יהיה מדליק בשבוע ההוא והשמש או גזבר הקהל או השליח צבור רואה מתוך הכתב מי ומי יהיו המדליקין. וכן מה שנוהגין שעושין הסכמות וכותבין אותם בכתב מערב שבת והשליח צבור מכריז ביום השבת מתוך הכתב שכל זה איסור גמור הוא, ובשלמא מה שמכריזין ההסכמות על פי הכתב איכא למימר דכיון דצרכי רבים הם התירו כדרך שהתירו להכריז קרקע בשבת וכמ"ש הריב"ש בתשובה אבל הנך אחריני איסור גמור הוא, וכבר ערערתי על כל זה פה אזמיר ובטלתיו ותקנתי שהמכריזים יכריזו המדליקין יום ו' ע"כ).
26) שבת פט"ו אות סז - (א"ה, בספר דברי ריבות סי' ש''ח כתב דחכם רשאי לנדות בשבת לכבודו, ובספר החסידים סי' ת"ט כתוב דמותר לנדות למי שחילל שבת ע"ש).
27) שבת פט"ו אות ע - (א"ה, כתב בספר מגן אברהם סימן שכ"ח על דברי ספר הזכרונות שאסר למי שיש לו מעיין שאסור להחליף את הבגד או הנייר שמושך ליחה וגם לפעמים מוציא דם וצובע הבגד, והוא ז"ל פסק להתיר להחליף בגד אחר דאם לא יחליף יסריח וגדול כבוד הבריות ועוד דאית ליה צערא, ועיין בספר לקט הקמח דף ל"ה ע"ב צידד בכל דרכי ההיתר בזה והעלה שהטוב והישר שיכין מערב שבת הרטיה או העשב והאפונים שיטול עוקציהם כדי שיהיו מוכנים מלפני השבת לצורך המעיין דהרי יש כאן היכר ואין לחוש שיבא לידי שחיקת סמנים כדרך שאמרו שורה אדם קלורין בערב שבת שמתוך ששורה אותן מן הערב יש שם היכר לעצמו ולא יבא לידי שחיקה, וגם משום צובע ליכא שהרי הוא מקלקל ומלכלך ולא צובע כמ"ש הרדב"ז סי' קל"א ע"כ).
28) שבת פט"ו אות פג - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' רע"ט על דין טלטול הנר דאפילו נתן לחם מבעוד יום שם דאסור לטלטלה, דהיינו דוקא בנר שמשימין שם פת ואינו לאכול הפת אבל מה שנוהגים במקומות הרבה לטלטל הסינ"י ולגלגלו בעוד שהקנדילאר עם הנר דולק בתוכו, אם נתנו פת בסינ"י מבעוד יום מותר לטלטלו לצורך מקום הסינ"י אם צריך לו, וכן אם יושבים באיצטבא קטנה והסינ"י הוא סמוך לקיר ובני אדם היושבים שם סביב הסינ"י אינם יכולין לישב כולם, מותרים לטלטל את הסינ"י ולהניחו באמצע האיצטבא כדי שישבו גם כן אותם היושבים מצד הקיר ויאכלו כולם בתוך הסינ"י שזהו גם כן צורך מקומו וכן כל כהאי גוונא. וכן נמי אם מצד אשר עומד הקנדילאר יבא הרוח ויכבה את הנר מותר לגלגלו כדי שיהא הקנדילאר לעבר אחר אשר הרוח אינו שולט שם כדי שלא יכבה הנר שהרי זה צריך להיתר האכילה בנר דלוק שאם יכבה לא יהיה לו עונג ומותר לטלטלו, אבל לטלטל הסינ"י כדל"א כדי שלא יהיה הנר לעומת פניו אסור כמ"ש בספר מקור ברוך ס"ג והסכים עמו מהר"א חסון ז"ל שם, אם לא היכא דאיכא למיחש דילמא אתו לזלזולי באיסור שבת דאז ראוי להחמיר, אמר המאסף ויראה דלטלטל הסינ"י עם הנר דלוק כדי לישב במסבה במותב הקיר אסור עכ"ל).
29) שבת פט"ו אות פו - (א"ה, וכתב בשלטי הגבורים דנייר חלק הוי מוקצה מחמת חסרון כיס כיון דעומד לכתיבה).
30) שבת פט"ו אות ק - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג וז"ל, נשאלתי הנכנס בשבת בגינה ופרדס שיש שם ורדים ופרחים ואתרוגים שמריחים והריח מריח אם יברך ברכת הריח כיון דמוקצים הם שמא יבא לקצצן, וצידד הרב צדדים לאסור ולבסוף העלה לברך ברכת הריח בכל מין ריח שיהיה דהאוסר לא אסר אלא כשיגיע עצמו אל ההדס והאתרוג ויריח בהם בהא איכא למיגזר שמא יבא לידי תלישה בשבת, אבל בנדון דידן שאינו מכוין להריח אלא שבהכנסו לגינה הבשמים נתנו ריח או ההדס או האתרוג ודאי דצריך לברך דכיון דאינו הולך אצלם להריח ליכא למיחש שמא יתלוש, ודון מינה דאם בהכנסו לגינה לא הריח מריח הבשמים אלא שהלך הוא והגיע אל הדבר המריח והריח שלא יברך, ע"ש היטב).
31) שבת פט"ו אות קג - (א"ה, בענין זה היה ויכוח בין הרב כמהר"ר נסים רוזילייו ובין הרב כמהר"ר חיים אלגאזי בהיתר שריית צמוקין וזירדילי"ש ששורין בשבת שהר"ן צידד שם לאוסרן מהאי דינא דשורה חטים שכתב כאן הרב המחבר והם דברי הרמב"ם, והרב כמה"ר חיים אלגאזי האריך שם למעניתו והעלה שמותר לשרותן, עיין בספר בני חיי הלכות שבת סי' רנ"ב באורך).
32) שבת פט"ז אות ב - (א"ה, במקום אחר מצאתי כתוב להרב המחבר באפס פנאי שיהגו אז בספרא דצניעותא שבו כלול הכל, וכן נהגתי).
33) שבת פט"ז אות יג - (א"ה, בספר נגיד ומצוה כתב הרב צמח לגלות המצח לרמוז כי אז מתגלה מצח הרצון ע"ש).
34) שבת פט"ז אות יז - (א"ה, כתב הרב ז"ל שצריך לומר ומי כעמך כישראל ולא כעמך ישראל והוא סוד הכתר אשר השיגו עתה ישראל וזהו כישראל כ' ישראל).
35) שבת פי"ח אות מה - (א"ה, עיין בספר מגן אברהם סימן רצ"ז שמתיר אפילו לשליח צבור עצמו לברך שנית בביתו).
ראש חודש
36) ר"ח פ"א אות ק"ב - (אמר המעתיק, הרב המחבר הורנו לדעת בחלק השני בליל שביעי של פסח להגות בלילה ההוא במילי דמשיח ושם כתב בקיצור רב המורה מקום שבזוהר וכאן מרחיב למעניתו וראוי לתפוס בסדר השנוי כאן אם יהיה שהות בלילה).
37) ר"ח פ"א אות ק"ד - (א"ה, טעם לתפלה זו בערב ראש חדש לפי שהתעוררות הנשמות של הצדיקים הוא בראש חדש וכמו שאמרו במציעא, מאי טעמא נגה ליה למר אמר ליה אדמוקי לאברהם וכן ליצחק וכן ליעקב כו').
38) ר"ח פ"א אות קיא - (א"ה, ומטעם זה אין בנוסח זה רק כ"א תיבות כמנין שם אהי"ה שהוא באימא ועל כן אין לומר בקרוב כמ"ש במנהגים ז"ל).
39) ר"ח פ"ב אות כ - (א"ה, לפי דברי הרב ז"ל שהעלוי בראש חדש היא לנפש דוד ועל כן יש נפש יתירה בראש חדש ולא רוח יתירה לפי זה יש טוב טעם לומר ברכי נפש"י)
40) ר"ח פ"ב אות ל"א - (א"ה, אם לא אמר מנחה בערב ראש חדש פסק הרמ"א לומר אלהינו בשתי התפלות בליל ראש חדש כשבת, אך בשיירי כנסת הגדולה כתב בסימן תכ"ב שאין צריך דלא דמי לשבת הואיל ותפלת ראש חדש היא תפלה של חול עצמה אלא שאנו מוסיפים בה יעלה ויבא אין צורך להזכיר בשניה).
41) ר"ח פ"ג אות מ"ב - (הג"ה, אמר המעתיק, ואם כבר התפלל תפלת מוסף ולבש תפילין דר"ת ושמע מעשרה שהיו מתפללים חזרת מוסף יש להתיר לו שיענה קדושת כתר הואיל וכבר יצא ידי חובתו ואין צריך חליצת תפילין, כ"כ הרדב"ז סי' פ' ע"ב).
42) ר"ח פ"ד אות ה - (א"ה, וכן כתב כלי יקר בפסוק ונסתרת שם ביום המעשה שתירגם יונתן ביומא דחולא כתב ז"ל, ידמה שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא עוד היום מנהג הנשים, ואפשר כי מפני קרבן היום רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחוות לפני ה' וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד ע"כ).
43) ר"ח פ"ד אות טו - (א"ה, מצאתי כתוב וז"ל ויש כח בידן להעמיד בה אור הכתר שהביאה עמה כדי להתקיים בה כל היום)
יום טוב
44) יו"ט פ"ב אות ס"ג - (א"ה, עיין בשיירי כנה"ג סי' תקי"ד בהגהת הב"י סי' י"ד הסכים דברי ספר הקצר סוף סי' תקי"ד לדברי הרמב"ם כמו שכתב כאן הרב המחבר).
45) יו"ט פ"ג אות מג - (א"ה, יתכן כי על כן נסמכה פרשת מועדים לפרשת שופטים ושוטרים)
46) יו"ט פ"ג אות סט - (א"ה, בדין החלב שנחלב על ידי גוי ביום טוב הסכים בספר שיירי כנה"ג סי' תק"ה לאסור החלב שחלבו גוי אפילו מבהמה שלו שלא לאוכלה בו ביום, ואפילו ביום טוב שני בשני ימים טובים של ראש השנה או ביום טוב שאחר השבת או בשבת שאחר יום טוב, והוא הדין אם ראש השנה ה' ו' שאסורה אף בשבת הבא אחריו ואינו מותר אלא בשני ימים טובים של גליות שאם נחלבה בזה מותרת בזה, ואפילו לדעת הרשב"א וסיעתו דמתיר לאכול החלב שנחלב בו ביום ואפילו ביום טוב ראשון, ביום טוב שלאחר השבת ושבת שלאחר יום טוב אסור. והאריך שם לבטל דעת אותם שהורו דחלב שנחלבה ביום טוב שני של גליות דמותר לאוכלו ביום טוב בו ביום אף על פי שאם נחלבה ביום טוב ראשון אסורה לבו ביום, ותלו עצמן בדקדוק בעל המפה שכתב מיהו ביום טוב שני של גליות מותרת ביום טוב שני, והוא ז"ל מפרש דברי בעל המפה ומורה להחמיר ביום טוב שני של גליות שאין בו הפרש וחילוק ממנו ליום טוב אלא דווקא בשני דברים אלו מת ולכחול את העין ובכל השאר שקולין הם ושוין הם ויבואו שניהם לאסור ולהחמיר בשני כבראשון וכמעט יותר כי היכי דלא ליתו לזלזולי).
47) יו"ט פ"ג אות עד - (א"ה, כתב בשיירי כנה"ג סי' תצ"ה דמאחר דהפידיאוס והטרי דהיינו טאייארינאש עדיפי כשהם עשויים מבערב יום טוב ונתייבשו אף שיש מקום להתירן אם עשאום או חתכום ביום טוב, הסכים הרב ז"ל לאוסרן לעשות ביום טוב. אבל הלביבות דהיינו האליטריא שבת יומא היא נאכלת בטוב וכשנתייבשה אינה נאכלת לתאבון התיר לעשות ביום טוב, אך אם בשני מינים הנזכרים עברו וסמכו על המתירין דיעבד לכבוד יום טוב לא ענשינן להו עיין שם, והנכון לעשותם ביום טוב על ידי שינוי שישנה קצת אופן עשייתן או אם היה רגיל לעשותן על גבי הדף יעשם על גבי מפה וכיוצא).
48) יו"ט פ"ג אות עה - (א"ה, רבים הקלו לשחוק הקאח"בי בריחיים שלה ביום טוב ולא ידעתי על מה שיסמוכו).
49) יו"ט פ"ג אות פד - (א"ה, בספר מ"א ז"ל כתב דבגמרא חולק עליו וכתב די"ל דדוקא בפת החמיר מפני שצריך כל ככר טרחא ותקון בעצמו אבל בקדירה דחד טרחא הוא שרי ע"כ).
50) יו"ט פ"ג אות פה - (א"ה, עיין בט"ז סימן תקי"ב שהכריע כן להלכה).
51) יו"ט פ"ג אות צ, צא - (א"ה, כתב בט"ז סי' תקי"א ראיתי בקצת קהלות ששופכין שמן של ריח לתוך המים ביום טוב לצורך נטילת ידי הכהנים ואיסורא עבדי דמוליד ריחא במים, ואפילו אם יתנו השמן במים מערב יום טוב מכל מקום מולידין ריח בידי הכהנים ע"כ. צא) ועיין בהלכות קטנות ח"ב סימן ב' אוסר הרחיצה במי הוורד פניו ידיו וזקנו דבשערו איכא אולודי ריחא וגם כשיגע בשידיו שרויות במי הוורדים על בגדיו מוליד ריחא בבגד, אמנם מדברי רש"י פרק ב' דביצה ריש דף כ"ג נראה דלא אסיר אלא במכוין לאולודי ריחא הא לאו הכי שרי דכיון דלא אסיר אלא מדרבנן ולא מכוין אפילו פסיק רישיה מותר וכמו שכתב תרומת הדשן סי' ס"ו).
52) יו"ט פ"ד אות כח - לב - (א"ה, הרב בעל באר שבע כתב תוכחת מגולה זו ז"ל, תוכחת מגולה יפה ומעולה אדבר עם בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים ובפרט עם נשים נשואות שהם מזמרות ומשמיעות קול שיר בזמירות שבת עם בחורים זקנים עם נערים יחדיו, ואין איש שם על לב שהיא מצוה הבאה לידי עבירה חמורה לפי שאמרו ז"ל בפרק עגלה ערופה, זמרן גברי ועניין נשי פריצותא זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת. - כט) ובפרק מי שמתו אמרו, אמר שמואל קול באשה ערוה, ופירשו קצת מן הפוסקים דלענין קריאת שמע קאמר קול באשה ערוה, ודבר ברור הוא דלאו דווקא קריאת שמע אלא הוא הדין כל דבר שבקדושה כמו שכתב המרדכי ז"ל, הילכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה, ובעונותינו בין אומות העולם אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות ע"כ, וכן כתב שם ר"י ומסיק דהני מילי בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר. - ל) ופליאה דעת ממני שהרי אמרו בפרק עשרה יוחסין דרב נחמן אמר לר"י נשדר ליה מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה כלומר ואם אשאל בשלומה תשיבני, דמשמע בהדיא דאפילו כשאינה מנגנת ומזמרת אסר שמואל שהרי לאו אורח ארעא להשיב שלום בשיר וזמר, ומשמע נמי דלאו לענין קריאת שמע דווקא אתמר אלא דלשמוע קול האשה קאמר דהוי ערוה. - לא) ועוד נראה לי ברור דהא דקאמר שמואל קול באשה ערוה אין רצונו לומר דווקא באשת איש אלא הוא הדין פנויה, ואף על גב דפשוט הוא, כתבתי להוציא מלבו של חכם אחד שהתיר לשמוע קול פנויה ועיקר יסודו שבנה עליו סברתו הוא לשון הרמב"ם פכ"א מהלכות איסורי ביאה שכתב ואסור לשמוע קול ערוה וכו', הוא סבר כיון שכתב קול ערוה ולא כתב קול אשה כלשון שמואל מריה דשמעתתא שכוונתו לומר דווקא קול אשה נשואה שהיא ערוה ואתי לאפוקי פנויה שאינה ערוה. ואני אומר לא תאבה לו ולא תשמע אליו דמאי שנא קול באשה ערוה דקאמר שמואל ממה שאמר שמואל גופיה אין משתמשין באשה, וכהנה רבות לאלפים דפשיטא דבעי למיסר בין נשואה ובין פנויה, והא דנקט הרמב"ם אסור לשמוע קול ערוה לאפוקי קול של אשתו דמותר לו לשמוע. - לב) ולכן נכון לכל אשה כשרה יראת ה' בין שהיא נשואה בין שהיא פנויה בתולה או אלמנה שלא תשמיע קול בזמירות ולא בשום דבר בשום זמן כל זמן שמיסב עמה איש שהיא ערוה עליו רק שפתיה יהיו נעות וקולה לא ישמע כלל וכלל, ואף אם היא צנועה גם חסידה ביותר וכוונתה לשמים מכל מקום היא מצוה הבאה לידי עבירה חמורה פן יבא האיש השומע קולה לידי הרהור והרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה, והיא צריכה להזהר שלא יכשלו בני אדם על ידה כההיא דפרק היה נוטל, אמר ר' יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה דר' יוחנן שמעה לההיא דנפלה אאפה וקאמרה רבונו של עולם בראת גן עדן ובראת גיהנם בראת צדיקים ובראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם).
53) יו"ט פ"ד אות פג - (א"ה, כתב הרב הגדול אבי זקני ז"ל בספר תאוה לעינים דהכוונה לומר דכיון דקיימא לן דכל תענית ותפלה שאין בה מפושעי ישראל אינה נשמעת ולמדו מהחלבנה לפיכך אמר ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת, פירוש שאם בכלל תפלת ישראל היתה תפלת זה החנף אינה נשמעת אף על גב דבעלמא בעינן בתפלה טובים ורעים כדי שתהיה חלבנה בדבר וכמו ששנינו במשנת יברכוך טובים הרי זה דרך מינות משום שמוציא פושעים מהכלל כמו שפירשו רש"י והתוספות ז"ל שם, ומכל מקום זה פושעי ישראל דשאר עבירות אבל במי שיש בו חנופה לא מהני לחלבנה ואין תפלתו נשמעת אפילו על ידי הכולל ולהכי נקט לא ישועו בלשון רבים, ואף שפתח בלשון רבים וחנפי לב מכל מקום הוה מצי למנקט כוליה קרא בלשון יחיד ועל זה ידוו כל הדווים).
54) יו"ט פ"ד אות קא - (א"ה, וכבר ראיתי לחכם אחד עשה שיר על כת משחקי בקוביא מספר בגינותם וכה תוארו. - המשחק בקוביא. מכתו טריה. ואחריתו שאיה. יקולל בשערים. - יפזר ממונו. ויוסיף עונו. ומורד בקונו. בשבועות שקרים. - יחשוב כי ירויח. ולעולם לא יצליח. ובימיו לא יפריח. כי אחריתו מרורים. - יאכל בחפזון. בלי ברכת מזון. ולא ימצא רזון. כעינוי כפורים. - ילך מעיר לעיר. מקומו לא יעיר. והוא עני וצעיר. מדלג על ההרים. - ראשו פרוע. ובגדו קרוע. כי רוע ירוע. לעצמו ולאחרים. - כל אנשי ביתו. שונאים אותו. ומצפים יום מותו. בשמחה ובשירים).
55) יו"ט פ"ד אות קז - (א"ה, הרב בעל תוספות יום טוב ז"ל כתב דהכי נמי הוי מדינא ממה ששנינו במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין וכו' שאיחרוהו לוידוי כל עוד שיכולין לאחרו, מטעם מה שאמרו בירושלמי דפריך ויתודה ביום טוב הראשון של פסח ומשני כדי שיהא לו מה יאכל ברגל ופריך ויתודה בשחרית ומשני עד כאן מצוה הוא לאכול אלמא דווקא סעודת שחרית מצוה הוא לאכול, ואם סעודה שלישית מצוה היה להם לאחר הוידוי עד אחר סעודה שלישית שמצוה לאכול).
56) יו"ט פ"ד אות קכב - (א"ה, וכן כתבו התוספות בפרק ערבי פסחים דף ק"ב משם רשב"ם ז"ל דביום טוב נמי איכא נשמה יתירה, אלא שקשה על זה אמאי לא תקנו בשמים במוצאי יום טוב).
57) יו"ט פ"ד אות קכג - (א"ה, עיין בספר הלכות קטנות ח"א סי' ד' מדינים אלו).
58) יו"ט פ"ה אות כז - (א"ה, עיין בספר לקט הקמח בהלכות סתם יינם הביא כל דבריהם ז"ל בארוכה ובתוכחה מגולה).
59) יו"ט פ"ה אות נד - (א"ה, עיין בתשובות תורת חיים חלק ג' סימן ח' האריך בכל זה).
חנוכה
60) חנוכה פ"א אות ח - (א"ה, בס' מהראנ"ח ז"ל מסכים הולך כדברי המחבר).
61) חנוכה פ"א אות יח - (א"ה, זו היא סברת הרמב"ם ז"ל לפי מ"ש הרב כנה"ג משם הראנ"ח כ"י וכן כתב הרב מ"א משם רש"י, אמנם מרן ב"י סי' תרע"ו פסק דאין צריך לברך).
שובבים
62) שובבים פ"א אות נט - (א"ה, ראיתי כתוב טעם לתענית שלשה ימים לילה ויום, כי כל העולם נברא בששה ימים בימים ולא בלילות נמצא כי בע"ב שעות נברא כל העולם, ועל כן הנפש החוטאת שרצתה לאבד את העולם תתענה שלשה ימים שהם ע"ב שעות).
63) שובבים פ"ב אות סד - (א"ה, עיין בתשובת הלכות קטנות ח"א סי' קמ"ב ביאר הא דאמרו דאסור המתענה להראות עצמו לרבים שהוא מתענה, דהיינו דווקא כשאינו מתענה מפני תשובה כי אם לתקון נפשו אבל לתשובה שרי כדי שילמדו ממנו לשוב ע"כ).
64) שובבים פ"ב אות סט - (א"ה, אני שמעתי שמהר"ר דוד יצחקי ז"ל היה מנהגו לעשות סעודה רביעית במוצאי שבת ואחר כך היה מקבל עליו התענית, וכן שמעתי בשם רב אחד ז"ל שפעם אחת אמר למפסיקים, היום יום שלישי בשבת נשלם תקון הפגם אשר פגמתם שלא עשיתם סעודה רביעית).
65) שובבים פ"ג אות כ - (א"ה, עיין בספר הזכרונות זכרון ח' שהאריך בפרט זה והעלה כדברי הרב המחבר כאן).
66) שובבים פ"ג אות כב - (א"ה, הרב בעל ט"ז סימן קע"ט האריך בדין זה וכתב שדבריו תמוהים מאד בעיניו דאזלינן בתר דעת בעל הבית ולא אחר האורח, והעלה שצריך לברך על כל מין ומין כיון שהוא מסופק ודעתו אבעל הבית, ומכל מקום הדבר פשוט דהיינו בשאר הימים אבל בנידון דידן שמרבים בפירות ואין ספק שיביאו לפניהם כל מיני פירות כי על כן המה באו נועדו יחדיו כולי עלמא מודו דאינו מברך אלא על הראשונה).
פורים
67) פורים פ"ה אות יג - (א"ה, מכאן תוכחת מגולה לגבאים וכמה בני אדם המקדימים עצמם להתפלל תפלה וקריאת שמע חטופה וכמעט כמה מהם מתפללים עוד הכוכבים במסילותם ובטרם יכיר איש את רעהו בחשיכה יתהלכו, ויאיצו האנשים בעוז הדר התפלה והקריאת שמע וקריאת המגילה בלא לב ולב וראוי להודיעם שלא יצאו ידי חובתם כלל בתפלה זו, וגם בקריאת המגילה לכתחלה מצותה מהנץ החמה וראוי כל איש הירא להזהר בזה כי לא יקובל התוספת כי אם בעשות העיקר, ואם בעיקר הכל ימעל שקול טיבותיה ושדי אחיזרי).
68) פורים פ"ו אות נה - (א"ה, יש להליץ קצת על המנהג מההיא דפרק אין מעמידין דף כ"ד ע"ב אההיא דר"א שפוסל בכל הקרבנות כולם משום רביעה, ופרכינן ואת הפרות העלו עולה לה' ומשני הוראת שעה היתה, ופירש רש"י מפני נס שנעשה על ידיהן שהביאו הארון מעצמן וכו' אלמא שמאהבת הנס שרינן אפילו איסורא דאורייתא ע"ש).
קונטרסים
69) קונטרס ד אות ט - (א"ה, ובזה ניחא דבין מאן דאמר דאליעזר לבדו היה ובין מאן דאמר שי"ח ממש הוו אלו ואלו דברי אלהים חיים).
רשימת הערות הרב המגיה לחלק הרגלים וימים נוראים הנדפס בשנה ראשונה
פסח
1) פסח פ"ו אות ל - (אמר הכותב, עיין ברש"ל תשו' סימן פ"ו).
2) פסח פ"ו אות קיא - (הגה, נ"ל שצריך לומר גם פסוקים שם ב"ן ומ"ה הנזכרים לעיל במרור כפי סדר השמות בספר הכוונות שבידינו).
3) פסח פ"ו אות קיג - (הגה, נ"ל שצריך לומר תחלה פסוקים שם ב"ן הנזכר לעיל במרור ואח"כ שם מ"ה כפי סידור השמות בספר הכוונות אשר בידינו).
4) פסח פ"ו אות קלד - (הגהה, אמר המעתיק בספר הכוונות שבידינו לא סידר זה כי אם בכורך ע"ש).
אלול
5) אלול פ"א אות ס - (א"ה, עיין מה שפירש המפרש בשנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים).
עשי"ת
6) עשי"ת פ"ב אות ה - כמו שהאריכו כל חכמי המוסר בפרט הזה למעניתם. (הגה, ועיין בהר"ם לונזאנו ז"ל).
יום כיפור
7) יוכ"פ פ"ט - (אמר המעתיק, בכאן היה פרק ט' להרב ז"ל ובקשתיהו ולא מצאתיהו בתוך כתבי הרב וחבל על דאבדין).
סוכות
8) סוכות פ"ב אות לח - (הגה א"ה, כתב בספר כנסת הגדולה, וראיתי לחסיד אחד העלה בדמים לולב אחד שקנאו גביר אחד מהקהל לרב אחד ואמרו לו שלא היה ראוי להעלות בדמים אותו הלולב שקנאו הגביר הנזכר לרב הנזכר מפני כבודו, והשיב החסיד, הרב גדול כבודו אמנם במה שציוני ה' אלהי מצוה מן התורה אין חולקין כבוד לרב דיותר קרוב אדם אצל עצמו לעשות המצוה שצונו הקדוש ברוך הוא משום אדם ושבחוהו חכמים על התשובה הזאת).
9) סוכות פ"ב אות מב - (הגה א"ה, ועוד רעה חולה כי הבעלי בתים להפיס דעת בניהם הקטנים שלא הגיעו לחינוך קונים אותם לבניהם והם נשארים שוללים מאותה מצוה, ובשעת ההלל והושענות אין לולב בידם והם ביד בניהם הקטנים אוי לאותה בושה).
10) סוכות פ"ד אות ד - (הג"ה א"ה, ועל דרך זה נ"ל תהום אל תהום הם בחינת החסדים התחתונים אחד לאחד קורא לקול צנוריך ופירש הטעם יען כל משבריך וגליך).
11) סוכות פ"ה אות מא - (הג"ה א"ה, טעם לתפילה זו כי בכל הקפה אנו נצולים משר אחד הכולל עשרה שרים משבעים אומות כנז"ל).
Re: אור חדש על חלקו של מהרי"י אלגאזי בספה"ק חמדת ימים
הכותב כתב:אין בדברים הנ"ל שום התייחסות ליתר החיבורים המאוחרים כמו "אור חדש" לר"ח באכנר מארצות אשכנז, שהביא שורה של מימרא מאריז"ל המובאת בספר חמדת ימים הצפתי, כאשר בראש ספרו מעיד הרב המסכים כמהר"י טעמרלש זצ"ל (דף 5 באוצר החכמה) כי מסתובבים בארצות אשכנז מקובלים שבאו מארץ ישראל, והם תלמידי תלמידיהם של הרמ"ק והאריז"ל, ובידיהם ספרים רבים של כתביהם... ועל ספר "חמדת צבי" מיותר להאריך, מאחר ובסוף הקדמתו מודיע בשער בת רבים כי ספרו גדוש "בתילי תילים" של כתבי מקובלים קדמונים, וכו' וכו'.
הבנתי..
וכמובן, בנוגע לספריו המאוחרים של רי"ל פוחביצ'ר, הנני להפנות את הכותב לספר אוצחמ"י עמ' תקסז:
"אשר בלי ספק מסר לו שם ר' בנימין הלוי את כתביו להעתיק מהם כרצונו כדי שלא ליטול מהם עטרה לעצמו... ומעתה לא יפלא כי בין הספרים שחיבר רי"ל פוחביצ'ר זצ"ל אנו מוצאים את הספר 'דעת חכמה'... ומעתה צא וחשוב מנין הגימטריא של חיבור זה... ותמצאהו עולה תקמ"ז, ומנין זה מכוון בדיוק למנין שמו ושם אביו של ר' בנימין הלוי, שהרי 'בנימן לוי בן מאיר לוי' עולה מספרו תקמ"ז, וידים מוכיחות שאכן נתאמתו הדברים כי מזהות הקטעים זע"ז ניכר כי בספר זה לכל הפחות בחלקו מסרו ר' בנימין הלוי בהיותו בערי אשכנז לידי רי"ל פוחביצ'ר זצ"ל על מנת לזכות בו את הרבים..."
אני את הדיון סיימתי. ואיני רואה צורך להצביע על כשלים ברורים בכל הכתוב לעיל.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 214 אורחים