פורום אוצר החכמה

למשל בתפילת בית המדרש בשלחן ערוך סימן ק"י
(ח) הנכנס לבית המדרש יתפלל יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו', וביציאתו יאמר: מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש:

וכן הוא בשלחן ערוך דפוס ראשון

מדוע הנכנס אומר בלשון רבים, והיוצא אומר בלשון יחיד? וכן על זה הדרך בשאר המקומות בתפילה, שפעמים כך פעמים כך, האם זה במכוון? והאם ידוע טעם בזה?

ראוי לציין מנהג יוצאי צפון אפריקה, שבכל בקשה ותפילה מזכירים לשון רבים דווקא, ומקורם טהור בתלמוד (ברכות ל.): 'אמר אביי, לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי צבורא'.

לפני כעשרים שנה כתבתי על זה באריכות, שלא הצלחתי למצוא קו מנחה ברור.

ע' סידור אזור אליהו בסופו [ע' תקפו] שדיבר בזה לגבי שאר מקומות בתפילה.
אכן בתפילת בית המדרש עדיין תמוה השינוי בין הכניסה ליציאה.

יישר כח למשיבים!

התעוררתי לזה מפני שבספרים מובאים לפעמים תפילות שונות בראשי תיבות יהר"מ או"א וכיצד על העורך לפתוח ראשי התיבות כך או כך, או להשאיר סגור? והאם יתכן שלפעמים המחברים עצמם לא היה להם הכרע, או לא היה להם נפק"מ, בזה וכיוצ"ב, ולכן במכוון הניחו הדברים בר"ת?

במ"ב ד"ר בסי' קי ס"ק לה כתב יר"מ ה' או"א שתאיר וכו', ואכן יש שפתחו בטעות [דלא כשו"ע] בלשון יחיד.
ובשוה"ל פתח בל"ר.