לית הלכתא כ'שיטה' - כלל מהגאונים?

[חד ברנש]

רי"ף, בסוכה ג ע"ב (מדפי הרי"ף) כותב:

דקיימא לן דכל כי האי גונא שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו.

והוא מתייחס לדברי התלמוד, בסוכה ז ע"ב:

אמר אביי: רבי, ורבי יאשיה. ורבי יהודה, ורבי שמעון ורבן גמליאל, ובית שמאי ורבי אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו: סוכה דירת קבע בעינן.

ובהמשך מפרט אביי את דבריו.
כלומר, במקרה שהתלמוד נותן רשימת חכמים שכולם סוברים כשיטה אחת - "שיטה היא", ואין ההלכה כמותם.
והרמב"ן ב'מלחמות' על אתר כותב, שהכלל הזה הוא מהגאונים,
שאלתי, מניין לרמב"ן זאת? הוא כתב זאת מסברא או שהוא ראה בגאונים שכתבו את הכלל הזה.
האם בתורת הגאונים שלפנינו מצוי כלל זה?

בתודה מרובה!

[יתן חן]

וז"ל אנציקלופדיה תלמודית כרך א, אין הלכה כשיטה
אין הלכה כשיטה. כשאמרו בתלמוד שפלוני ופלוני מהתנאים או מהאמוראים עומדים בשיטה אחת, הרי זה מוכיח שאין הלכה כמותם.
כלל זה אמור בגאונים1 וראשונים2, ויש לו מקור בגמרא: "לאו הלכתא איתמר אלא שיטה איתמר"3. טעם הדבר הוא לפי שאם מונים את החכמים העומדים בשיטה זו, הרי זו הוכחה שהחולקים עליהם הם הרבים, ומנו את המיעוט בשביל קיצור, ויחיד ורבים הלכה כרבים4. ויש מהראשונים שכתב טעם אחר, קרוב לזה: כשראו חכמים שבאותו דור שאין הלכה ככל אותם שאמרו כך, אזי במקום להאריך ולומר אין הלכה כפלוני שאמר כך ואין הלכה כפלוני שאמר כך, תפסו דרך קצרה ואמרו פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד, ונתכוונו לומר שאין הלכה כמותם5. ויש אומרים טעם אחר: אף על פי שכולם עומדים בשיטה אחת בכלל הדבר, אבל מכל מקום הם מחולקים בפרטי הדינים המסתעפים מהכלל, ובכל דין ודין נחלקו החכמים על היחיד, ולכן אין הלכה כמותו מפני שבטל במיעוטו6.
שתי צורות לשיטה: א) פלוני ופלוני ופלוני כולם סוברים כך וכך, כמו: רבן שמעון בן גמליאל ור' שמעון ור' ישמעאל ור' עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם7; ב) פלוני ופלוני ופלוני אמרו דבר אחד, כמו: ר' שמעון בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד8. ונחלקו ראשונים: יש אומרים ש"אמרו דבר אחד" זוהי שיטה, שאין הלכה כן, אבל, "כולהו סבירא להו" אף על פי שאין הלכה ככולם, יש מהם שהלכה כמותו9. ויש אומרים להיפך: כשאמרו "כולהו סבירא להו" הרי זו שיטה ואין הלכה כאחד מהם, לפי שכל אחד מהם חולק על חברו בפרטי הדברים, אבל "אמרו דבר אחד" אינה שיטה, ואפשר שהלכה כמותם, לפי שלשון זו משמעה ששוים לגמרי וכל אחד מודה לחברו בכל הפרטים10. ויש אומרים שבכל ענין הרי זו שיטה11. יש אומרים כשאמרו "כולהו סבירא להו", אף על פי שאין הלכה כאחד מהם בפרטים המסתעפים מהכלל, מכל מקום בעצם הכלל לפעמים כך הלכה, ולפיכך אף על פי שאמר אביי שרבן שמעון בן גמליאל וכו' כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים, ואין הלכה כאחד מהם, היינו לגבי הדינים שאמרו שנובעים מכלל זה, אבל עצם הכלל אמיתי הוא, שהרי הלכה כר' יהושע שאמר12 שזמן קריאת שמע בשחרית הוא עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות13.
לפעמים אמרו: פלוני כפלוני ופלוני כפלוני, כמו: רב הונא כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כרבי ורבי כר' מאיר ור' מאיר כר' אליעזר בן יעקב וראב"י כר' עקיבא14, ואף זו נחשבת שיטה15. כשאמרו: "כולן שיטה אחת הן"16, הרי זה כמו "כולהו סבירא להו כך"17.
במקום שהגמרא פוסקת בפירוש כאחד מאלה שעומדים בשיטה אחת, או שכך יוצא מסוגית הגמרא, הלכה כמותו אף על פי שזו שיטה18, שבכל כלל שבגמרא יש יוצא מן הכלל19. ויש אומרים שכשנפסקה הלכה כאחד מהם אז הלכה ככל אחד מהשיטה, שבאופן זה כל עיקר כוונת הגמרא, כשאמרו שכולם סוברים כך וכך, היא להשמיענו שכשם שנפסקה הלכה כאחד מהם כך הלכה ככולם20.
אם השמיטו בגמרא שמו של אחד מהחכמים העומדים בשיטה זו ולא הביאוהו ביחד עם האחרים, אין זו שיטה21.
כשדחו בגמרא את השיטה ואמרו: "דילמא לא היא, עד כאן לא אמר פלוני אלא" וכו', אין זו שיטה22, ויש אומרים שאף זוהי שיטה, מכיון שלא דחו בהחלט משיטה אלא בדרך "דילמא"23.
אף בירושלמי נוהג כלל זה של אין הלכה כשיטה24, ויש שמסתפקים לומר שאפשר שלא אמרו אין הלכה כשיטה אלא בתלמוד בבלי ולא בירושלמי25.
כשמצינו בגמרא סברא חולקת על אחידות השיטה של החכמים, אז מה שאמרו פלוני ופלוני אמרו דבר אחד באו רק להוציא מאותה הסברא המתנגדת, ולא מחמת זה שאין הלכה כמותם, כמו: "אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד הוה אמינא" וכו'26, אבל כשלא מצינו בפירוש בגמרא סברא המתנגדת, אין בידינו להמציא סברות מלבנו ולומר שהוצרכו להשמיענו להוציא מידי אותה סברא, אלא אנו אומרים הכלל שאין הלכה כשיטה27.
--------------------------------------------------------------------------------------------------
1 . ספר המקח לרב האי גאון שער כ ושער כט; תשוה"ג הרכבי סי' שג; רב נטרונאי בתג"ק סי' מה.
2 . הרי"ף שבת פי"ח; תשו' הרשב"א ח"א סי' שיד ותלא ותרפח; ר"ן סוכה פ"א ורמב"ן במלחמות שם בשם קבלת הגאונים; ועוד.
3 . ב"מ סט א, עי"ש בתוס' בשם ר"ח ובשמ"ק בשם ריטב"א ובר"ן סוכה שם.
4 . מבוא התלמוד לר"י הברצלוני; הליכות עולם שער ה פרק ג.
5 . שו"ת הרשב"א סי' שיד.
6 . ר"ן סוכה שם, ועי' שו"ת הרמ"א סי' יג.
7 . שבת קכח א.
8 . שם כז ב.
9 . שו"ת הרשב"א סי' תלא ותרפח.
10 . ר"ן סוכה שם וקדושין סב ב בשם י"א, והוא לשיטתו בטעם שאין הלכה כשיטה האמור לעיל.
11 . הליכות עולם שם. ועי' חי' הרשב"א שבת כז ב.
12 . ברכות ט ב. וע"ע קריאת שמע.
13 . שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' יג. ועי' מלחמות סוכה פ"א.
14 . יבמות צג א.
15 . רה"ג בס' המקח; רי"ף ב"מ פ"א; ר"ן סוכה שם. ועי' שו"ת חות יאיר סי' צד שכתב שהלכה כמותם.
16 . עי' נדרים י א.
17 . תוס' שם; שו"ת הרשב"א סי' תלא.
18 . ר"ן סוכה שם; שו"ת הרשב"א שם.
19 . הרשב"א שם. וע"ע אין למדין מן הכללות.
20 . ש"ך יו"ד סי' רצד ס"ק לא. ועי' ר"ץ חיות לב"מ סט א. ועי' בארוכה בס' באר יעקב חו"מ סי' תיד.
21 . יבין שמועה כלל תכא בשם הר"ן.
22 . כנה"ג יו"ד סי' נט הגב"י אות כו, עפ"י התה"ד.
23 . שם לדעת הרשב"א.
24 . שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רלז; תוי"ט מעשרות פ"ב מ"ח, וכ"מ בש"ך יו"ד סי' רצד ס"ק לא לדעת הרמב"ם.
25 . ש"ך יו"ד שם לדעת הרא"ש.
26 . בבא קמא סט ב.
27 . באר יעקב שם.

[חד ברנש]

תודה ע-נ-ק-י-ת!!!

[עדיאל ברויאר]

דומני שברודי מתייחס לכלל הזה במבוא לספרו, תשובות רב נטרונאי גאון.
קימלמן, לוח עזר לפירושים מתקופת הגאונים, מציין בראש רשימת המקורות העוסקים בש"ס כמה מקורות שעוסקים בכללים, ודומני שהוא מתייחס גם לכלל הזה. איני זוכר אם הוא מוסיף משהו משמעותי.
שלחתי לך מייל עם דברי ר' דוד בן ראב"ם על הרי"ף הזה שבה הוא מביא מחלוקת ראב"ם ורמב"ם בנוגע לביאור הטעם לכלל זה (תמונה של קטע הגניזה נמצאת כאן בפורום באשכול על מחלוקות ראב"ם והרמב"ם).