פורום אוצר החכמה

מתי התפתח המנהג לכתוב יי' כתחליף לשם השם
ומה ההסבר בזה?
כמו כן מתי התפתח המנהג לכתוב ה', והאם אלו מסורות שונות בין מקומות הגאונים וספרד לבין אשכנז, או שמא תקופות שונות?

י"י זהו שילוב של ב' שמותיו של הקב"ה (י.ה.ו.ה. ואד') שהתוצאה שלהם היא שיש יו"ד בתחילת השם ויו"ד בסופו.
והה"א משמשת כקיצור של המילה "השם" במשמעות של השם הידוע.
ובאופן מפתיע פוסק הגאון מראגאטשאוו באחת מתשובותיו שיש קדושה באות ה"א מפני שמהווה קיצור של אחד משמותיו של הקב"ה (י.ה.ו.ה. אד' וכו'). וז"ת.

אגב, ההסבר ההיסטורי קצת שונה, ואכמ"ל.

דראל כתב:אגב, ההסבר ההיסטורי קצת שונה, ואכמ"ל.

זוהי אמת, אבל בספרי המקובלים איתא כמו שכתבתי.

כתב ע"כ רי"ש שפיגל מאמר על גלגולי צורת הכתיבה של השם. וכידוע הקדמונים היו כותבים ג' יודי"ן כעין סגו"ל ויש ע"ז תשובה ברדב"ז כמדומני.

אבות פרק ג: רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר, עשרה שהיו יושבין ועוסקין בתורה שכינה עימהן, שנאמר "אלוקים, ניצב בעדת קל" (תהילים פב,א). ומניין שאפילו חמישה, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט,ו). ומניין שאפילו שלושה, שנאמר "בקרב אלוקים, ישפוט" (תהילים פב,א). ומניין שאפילו שניים, שנאמר "אז נדברו יראי ה', איש אל ריעהו" (מלאכי ג,טז). ומניין שאפילו אחד, שנאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך" (שמות כ,כ).
וכה אמר המגיד מקוזניץ זי"ע: אז עס שטייען צווי יידן קומט די שכינה ולכן העמידו יו"ד וי"ד – [בתרגום חופשי] כאשר עומדים שתי יו"דים (יהודים) ועוסקים בתורה שכינה עמהם.

ועל דרך זה גם אמר לפרש מה שאומרים על כילי "קמצן", כלומר, קאם צען – בתרגום חופשי: שהוא מחסר מן העשר, שהרי יו"ד הוא עשר והקמצן אין בו עשר של יו"ד איד..

והדברים ידועים בספרי חסידות.
דרך אגב: מה שמטריד אותי מתמיד זה מה שפסק המ"ב שאסור להדפיס את שם ההויה אלא אצל השויתי ומי התיר למדפיסים להדפיס בכל סידור - וידוע דברי הנועם אלימלך שהוא מתפלל מתוך סידור האר"י כיון שרק שם הודפס שם הוויה במלואה. וצריך ישוב.

תודה לכל המשיבים.
האם מישהו יכול לכוון למאמר של ר"ש שפיגל הנ"ל?

כמו כן יש להוסיף בעניין זה שתי הערות:
1- בסידור רס"ג כתוב ייי (שלשה יודי"ן)
2- בנוסח ההגדה לרב נטורנאי גאון שנדפס בספר היובל לרב סולובייצ'יק ח"ב עמוד תקפ"ח, כתוב במקום שם השם- יו"י.
שני ספרים אלו באוצר.

ואיידי דמשתעינן בכתיבת השם, אביא תופעה מעניינת שמצאתי בעקיפין באתר מוזיאון ישראל.
יש שם תצוגה מקוונת בה ניתן לראות חלק גדול ממגילת המקדש, ומגילת ספר ישעיה במילואה.
ואביא קישור: http://www.imj.org.il/shrine_center/Isa ... index.html

במגילת ישעי' הכתב דומה לכתב אשורית שלנו פחות משל מגילת המקדש שדומה יותר לשלנו. והכתיב המלא שהורגלו כותבי המגילות האלו ג"כ מעניין לראות- כי - כיא, אליך - אליכה וכדומה. (יש שטוענים שכך היה דרכם, ויש שטוענים שזה פסאודו-עתיק ובזמן ההוא החליטו בני הכת (אם זה היה אכן כת) לחקות את הכתיב המלא שנשכח אז כבר. משהו כמו זילברמנים בימי בית שני :) )

עכ"פ הסופר הזה שכתב את מגילת ספר ישעיה פעמים שוכח חצאי פסוקים ופעמים גם פסוקים שלמים, וגם מדי פעם מוסיף מילים שמופיעים בפסוקים דומים. למשל "ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי" הוא כותב ככה "ויאמר סולו סולו המסילה פנוא דרך". ועל כן יבואו החוקרים ויאמרו שהיה לפני הכותב מסורת קדום, ואני אצדד שטעה ונתחלף לו בפסוק סולו סולו המסילה בישעיה ס"ב.

וכן בפרק נ' פסוק ז' (COL XXXIII) הוא טעה בדבר פשוט, ובאמת מעניין איך הוא תיקן את זה, וזה שייך לאשכול כאן:
כתוב "יבש חציר נבל ציץ כי רוח ידוד נשבה בו אכן חציר העם: יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוהינו יקום לעולם:"
והסופר כתב במגילה שם: "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוהינו יקום לעולם" וכנראה שאחרי שכתב כן, הגיהו המגיה ומצא טעותו והוסיף מלמעלה והמשיך בגליון בצד (כדרכו בכל הספר) "כיא רוח .... נשבה בוא אכן חציר העם יבש חציר נבל ציצ ודבא אלוהינו" ע"כ ההוספה בגליון.

ובכן אשאל נא, האם בימים ההם ג"כ נהגו בד' נקודות לסמן דבר שנכתב ולא נכתב? (לא אכנס לסוגיא הארוכה מדוע נכתבו השמות ברוב מגילות הקומראן בגופן עברי, וכידוע) אלא משום מה לא רצה המגיה לכתוב את השם בגליון (בלי שירטוט?) וכתב .... כאשר נהוג היום.

היש אתנו יודע מקור המושג של הנקודות הרווחות בספרות היום (מדי הרבה, לדעתי, כל סופר הכותב סיפור פשוט, ורוצה להרשים, הטיל לו שלש נקודות בסופו ונושע). ואם כן, האם יש עוד מקרים שהשתמשו בנקודות במקום לכתוב את השם באותיותיו?

אינני מתכוון להביא ראיה מכת חיצונים שברור הדבר שלא היו כפופים לדברי רבותינו ז"ל.
אין שאלתי אלא אם הדבר היה נהוג גם בספרים שלנו באיזו תקופה, ואם זה קשור לנהוג בכל השפות כיום.

ישבב הסופר: מדוע אינך שואל ככלל על עצם הפסיקים הנקודות ונקודותיים מתי המה התחילו שגם זה נושא מעניין לכאו' - ואפשר שכל זה קשור האחד בשני.

סוף פסוק הוא נקודותיים.
אני לא מוכן ליכנס כעת לפולמוס בענין קדמות סימני הטעמים, אבל מדברי רש"י במגילה משמע שסוף פסוק לא היה שייך לטעמים, מגילה ג. "ויקראו בספר תורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, ויקראו בספר תורת האלהים זה מקרא, מפורש זה תרגום, ושום שכל אלו הפסוקין ויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים"
ופירש"י הפסוקים - היאך נפסקין. פיסקי הטעמים - הנגינות קרויין טעמים.
ככה שמשמע שלא היו מונים סוף פסוק כטעם המקרא אלא כדבר נפרד.

אכן הפיסוק אינו חלק מהטעמים - וכפי שאנסה להסביר זאת:
הטעמים הם חלק מפירוש הפסוק על ידם ניתן להבין משמעות הפסוק משא"כ הפיסוק אינו מפרש אלא בא לומר שפסוק זה אינו קשר להמשך.
אך גם לשיטתך הרי בעבר היה המתג סימן להפסק ולא פסיק ונקודתיים ואני שואל ממתי הוחלף המתג לפסיק ונקודתיים.

אכן שאלה טובה.
ברור שיש יודע, אך לא אני.

כנראה שלא הובנתי כהלכה:
מדבריך ניכר שאתה טורח לדעת א. מדוע כתב הכותב .... במקום את שם ה' ב. ממתי התחיל כל זה שכותבים .... לסימון מילה ותיבה חסירה.
ובכן מה שכתבתי האם הסימן הזה .... שאתה מדבר עליו אינו קשור באיזשהו אופן גם לסימן הזה : והזה, והזה.
ושמא כוונתך להוכיח שהיה סימן כזה .... בנוסף לסימני הטעמים והוא נעלם מאתנו משום מה.
מדבריך משתמע שהדבר ברור אצלך שהסימן הזה .... הוא קדום ביותר עוד בטרם התחילו להשתמש עם סימן כזה : וכזה . ולכן שאלתי מנין לך זאת.
בתקווה שעתה הובנתי קח בחשבון שאני כותב בין לבין .... בהכנות לשבת קודש.
.....

דרך אגב: בנוגע למה שכתבת למעלה.
שים לב שבכל התפילות על פי הקבלה כתוב בזכות נקודותיהם תיבותיהם טעמיהם וכו' ומקורו בספר היצירה לאברם אבינו ע"ה ולא כתוב שם ופסיקיהם כפי שרצית להוכיח מרש"י... וצריך ישוב.

איש_ספר כתב:כתב ע"כ רי"ש שפיגל מאמר על גלגולי צורת הכתיבה של השם. וכידוע הקדמונים היו כותבים ג' יודי"ן כעין סגו"ל ויש ע"ז תשובה ברדב"ז כמדומני.

שאלת ממני על מה שנהגו העם לכתוב ג' יודי"ן במקום השם אם מותר למוחקו או לא.
תשובה דע כי מה שנהגו לכתוב כן הוא שעולין ג' יודי"ן כשם ההויה עם ד' אותיותיו ולכן מסתברא לי שאסור למוחקו דהוי שם גמור. וגדולה מזו ראיתי כתוב בשם הראשונים ז"ל שאם רצה לכתוב אלהים וכתב אפילו רק א' אחת וכתר למעלה כגון זו א' ודעתו היה לכותבו במקום שם שאסור למוחקו ע"כ. וקשיא לי עלה דאמרינן כתב אל"ף למ"ד מאלהים יו"ד ה"א מה' אינו נמחק טעמא שהוא שם אבל אל"ף לבד או יו"ד לבד הרי זה נמחק אף ע"פ שדעתו היה לכתוב שם. ואמרינן נמי הכותב שי"ן דלי"ת משם שדי הרי זה נמחק. ויש ליישב דהכא במאי עסקינן שלא עשה לה כתר למעלה אבל אם עשה לה כתר למעלה וכיוון לכתוב שם נהי דאין לוקין עליו אבל מ"מ איסורא איכא ומעתה אתה דן ק"ו לענין שאלתך.

ושוב ראיתי לאחד מן הראשונים וז"ל ואותן ג' יודי"ן נהגו ראשוננו לכתוב בלוחות ואינון סימנא בעלמא ואין בהם קדושה ואין מקדישין לפניהם וכל שאינו כותב בהלכותיו אינו מקדש לפניו ולאחריו ע"כ. ומשמע מדקאמר אין מקדישין לפניהם שאסור למוחקו. ומה שכתב ואין בהם קדושה היינו שאין בו קדושת השם ממש.
שו"ת רדב"ז חלק א סימן רו

ומעתה נתבאר לך שמותר למחוק אותן שלשה יודי"ן שעושין לסימן שם ההויה אע"פ שעולין כשם ההויה עם ארבע אותיותיו
שו"ת רדב"ז חלק ו סימן ב אלפים שט

היכן המאמר של רי"ש שפיגל?

מאמרו של רי"ש שפיגל הוא בספרו 'עמודים בתולדות הספר העברי' - כתיבה ועריכה, נספח לפרק יב.
שם גם ציין למאמרו הראשוני והמקיף של לוטרבך (בגרמנית), על עשרות הצורות השונות לכתיבת שם הוי"ה המצויות בכתבי יד.

לענין הפסיקים ונקודות: הדבר ברור שנתפשט זה מן הגויים אשר מפסקים כתביהם בסימנים אלו ואין כאן כל ענין מיוחד ומאותות הגויים אל תחתו.

ולדראל, שכתב:

אגב, ההסבר ההיסטורי קצת שונה, ואכמ"ל.

אדרבא, כאן המקום להאריך. מהו ההסבר ההיסטורי?

חכם באשי כתב:מאמרו של רי"ש שפיגל הוא בספרו 'עמודים בתולדות הספר העברי' - כתיבה ועריכה, נספח לפרק יב.
שם גם ציין למאמרו הראשוני והמקיף של לוטרבך (בגרמנית), על עשרות הצורות השונות לכתיבת שם הוי"ה המצויות בכתבי יד.

תודה רבה על פירוט המקור!

בקשר לג' יודין שהביאו כאן
במשנת חכמים לר"מ חאגיז הוא מספר שראה ספרים עתיקים בני מעל אלף שנה! שהיו עם ג' יודין
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?6387&BOOKS דף מספר שמונה
וראה כאן http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?6570&BOOKS
שדילגו האוצר בטעות מעמוד ט ליב והחסירו הקטע המדובר ראה מספר 13 והלאה

והאריך שם בטעמים לג' יודין והביא זוהר וספר איומה כנגדלות

ידוע שברוב המקומות שכתוב במקרא שם אלוקים אונקלוס מתרגם את זה כשם הוי"ה (עיין הכלל בזה והטעם בספר פרשגן עמוד 918) אלא שבכל הדפוסים שראיתי כולל הישנים ביותר לא מופיע מפורש שם הוי"ה או אדנות אלא שני יודים, האם מישהו מכיר כתב יד או דפוס שכתוב שם מפורש שם הוי"ה או אדנות ?

מתי התחילו לכתוב שני יודים כסימן לשם הוי"ה או אדנות ?

יעקב כהן כתב:מתי התחילו לכתוב שני יודים כסימן לשם הוי"ה או אדנות ?

נזכר בתה"ד ח"ב סי' קע"א, הובא בד"מ יו"ד סי' רע"ו.

הרב יעקב כהן כתב לי שהנ"ל ידוע, השאלה מתי התחיל. ג"א אשמח לדעת יותר פרטים.

רק יש להוסיף (ומסתמא הדברים ידועים ג"כ) שאופן ציון הנ"ל מופיע בהרבה כת"י וקטעי גניזה וכו' שהם זמן רב לפני התה"ד. ויש שציינו עם שלש יודי"ן וסימן למעלה, ויש יו"ד אחת וסימן ועוד אופנים שונים. (כאמור אשמח לדעת דברים יותר מדוייקים ומפורטים).

p

קיבלתי מאחד מידידי את הצילום דלהלן מכ"י וטיקן 448, שהינו כ"י בבלי קדום ומוסמך מאוד של ת"א.

הדפים הראשונים בכ"י וטיקן הנ"ל אינם שייכים לעיקר הספר, ונכרכו עמו בזמן מאוחר (והם כנראה איטלקיים, ועכ"פ אינם מדויקים במיוחד). עיקר הספר אינו בבלי כנראה, אלא ספרדי או צפון אפריקני המועתק מספרים בבליים, ועכ"פ הצורה הנוהגת בו לכתיבת השם בתרגום היא ג' יו"דין.

אריסמנדי כתב:הדפים הראשונים בכ"י וטיקן הנ"ל אינם שייכים לעיקר הספר, ונכרכו עמו בזמן מאוחר (והם כנראה איטלקיים, ועכ"פ אינם מדויקים במיוחד). עיקר הספר אינו בבלי כנראה, אלא ספרדי או צפון אפריקני המועתק מספרים בבליים, ועכ"פ הצורה הנוהגת בו לכתיבת השם בתרגום היא ג' יו"דין.

תודה רבה
מצורף בזה תמונה מעיקר הספר (נשלח לי ע"י הנ"ל, וככל הנראה הטעות שלי)

לזכרוני רי"ש שפיגל האריך בזה גם (במאמר השלמה) בחלק השלישי של 'עמודים בתולדות הספר העברי' (חלק 'בשערי הדפוס' יצאה לא מזמן, בסופו)

שו"ת רדב"ז חלק א סימן רו

שאלת ממני על מה שנהגו העם לכתוב ג' יודי"ן במקום השם אם מותר למוחקו או לא.

תשובה דע כי מה שנהגו לכתוב כן הוא שעולין ג' יודי"ן כשם ההויה עם ד' אותיותיו ולכן מסתברא לי שאסור למוחקו דהוי שם גמור. וגדולה מזו ראיתי כתוב בשם הראשונים ז"ל שאם רצה לכתוב אלהים וכתב אפילו רק א' אחת וכתר למעלה כגון זו א' ודעתו היה לכותבו במקום שם שאסור למוחקו ע"כ. וקשיא לי עלה דאמרינן כתב אל"ף למ"ד מאלהים יו"ד ה"א מה' אינו נמחק טעמא שהוא שם אבל אל"ף לבד או יו"ד לבד הרי זה נמחק אף ע"פ שדעתו היה לכתוב שם. ואמרינן נמי הכותב שי"ן דלי"ת משם שדי הרי זה נמחק. ויש ליישב דהכא במאי עסקינן שלא עשה לה כתר למעלה אבל אם עשה לה כתר למעלה וכיוון לכתוב שם נהי דאין לוקין עליו אבל מ"מ איסורא איכא ומעתה אתה דן ק"ו לענין שאלתך.

ושוב ראיתי לאחד מן הראשונים וז"ל ואותן ג' יודי"ן נהגו ראשוננו לכתוב בלוחות ואינון סימנא בעלמא ואין בהם קדושה ואין מקדישין לפניהם וכל שאינו כותב בהלכותיו אינו מקדש לפניו ולאחריו ע"כ. ומשמע מדקאמר אין מקדישין לפניהם שאסור למוחקו. ומה שכתב ואין בהם קדושה היינו שאין בו קדושת השם ממש.
והאריך בזה גם בשדי חמד מערכת מ כלל יב

שמעתי, שמשעה שהתחיל הדפוס, ונוצר חשש לגניזה חמורה, הפסיקו להדפיס הוי"ה אלא י"י.
הנכון הוא הדבר?
ואם כן, מיהו היוזם של שינוי זה?
ולמה היום חזרו להדפיס הוי"ה בסידורים רבים?

משכיל אל דל כתב:שמעתי, שמשעה שהתחיל הדפוס, ונוצר חשש לגניזה חמורה, הפסיקו להדפיס הוי"ה אלא י"י.
הנכון הוא הדבר?
ואם כן, מיהו היוזם של שינוי זה?
ולמה היום חזרו להדפיס הוי"ה בסידורים רבים?

המנהג הוא ישן ועתיק מאד, וקיים כבר בכתבי יד מתקופת הגאונים, רק שהם בדר"כ השתמשו בשלוש יודי"ם, או ביו"י, או בשלוש יודים עם ו' שוכבת מעליהם, ואולי יש עוד גירסאות.

משכיל אל דל כתב:ולמה היום חזרו להדפיס הוי"ה בסידורים רבים?

הונהג לראשונה בסידור 'בית תפלה' קושטא תצ"ה.
לסידור צורפה הסכמה מיוחדת לענין זה, כשבראשה כותרת באותיות מאירות עינים: "הסכמת רבני גאוני קושטנטינא על הדפסת הסידור בשם הויה ככתיבתו כנדפס בחומשים".
ביו החותמים על ההסכמה היה ר' אפרים נבון זיע"א בעל המחנה אפרים.
יעו"ש בדברי החכמים הצורך והמעלה בזה.

יעקובי כתב:

משכיל אל דל כתב:ולמה היום חזרו להדפיס הוי"ה בסידורים רבים?

הונהג לראשונה בסידור 'בית תפלה' קושטא תצ"ה.
לסידור צורפה הסכמה מיוחדת לענין זה, כשבראשה כותרת באותיות מאירות עינים: "הסכמת רבני גאוני קושטנטינא על הדפסת הסידור בשם הויה ככתיבתו כנדפס בחומשים".
ביו החותמים על ההסכמה היה ר' אפרים נבון זיע"א בעל המחנה אפרים.
יעו"ש בדברי החכמים הצורך והמעלה בזה.

http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?53477&&page=2
ובעמוד הבא ההסכמה.
לדברי המדפיס ר"א נבון היה זה שזרזו להדפיס כן. מש"כ שכן רמוז בהסכמתו לא מצאתי [טוב אחרית דבר?].

בדברי המדפיס כבר מובא בשם ספרי המוסר הרמז ד'אמר עם הספר וכו', הידוע כיום בשם הגר"א.

וע"ע בנה"ח ש"ב פי"ג על ציור תיבות התפלה במחשבה. והביאוהו ר"א מני בכסא אליהו והרי"ח בעוי"ח. וכ"ה בכמה ספרי חסידות.

מה שנכון נכון כתב:מש"כ שכן רמוז בהסכמתו לא מצאתי [טוב אחרית דבר?].

כנראה ש'כרמוז בהסכמתו' קאי על משהו אחר, היינו על הנושא הכללי של חשיבות הכונה ועל סגולתה שיהיה המתפלל נענה מיד, ועל זה אמר שכבר רמזו הר"א נבון, בכתבו: "כי בראות האותיות ובהסתכלות בשם הנכבד והנורא מסוגל מאד לקבלת תפלתכם".

וע"ע כאן משער הכונות ומהמאור ושמש בשם ר"א מליזנסק.

בשעה"כ נוספו עוד שתי דרישות נעלות בענין הכונה בזה. א) יש לכוין לכלול ביחד הויה ואדנות. ב) יש לכוין בה"א אחרונה של הויה לשם אדנות.

והנה לפני כמאה ועשרים שנה, רחש לבו של הנגיד התורני ר' שלמה מוסאיוב ז"ל להוסיף חידוש, ולהדפיס לראשונה שמות הויה עם שתי הכונות הנ"ל. וכך עשה, והדפיס את סידורו המפורסם 'חקת עולם' (ירושלים תרנ"ג), ובו הופיעו לראשונה שילובי הכונות הנ"ל. (ומאז כך נהוג ברוב ככל סידורי הספרדים כיום).

גדולי ירושלים שיבחוהו על כך בהסכמותיהם (לפי הסדר):

ר' יעקב שאול אלישר (היש"א ברכה): "וסמוך להזכרת שם הוי"ה ב"ה בצדו רשום הוי"ה אדנות שזהו תכלית הכונה למזכיר את ה'..."

ר' שמואל סלאנט: "ואשר הדפיס את השם הנכבד בשילוב הוי"ה ואדנות לעזור המכונים בהזכרת ה' השילוב הנזכר..."

ר' אליהו מני: "ואשר הדפיס את השם הקדוש בשילוב הויה אדנות לעזור המכונים בהזכרת ה' השילוב..."

גם בספר כף החיים (לרי"ח סופר) סי' ה אות ו: "ועתה נדפס סידור חקת עולם ועשויים כל ההויו"ת על סדר שאמרנו, וכל הקונה ממנו כדי שיתפלל תפלה כתיקנה הרי זה משובח".

ראה י' שפיגל, עמודים בספר העברי, דומני בחלק האחרון - בשערי הדפוס

שפיגל כתב על הקיצור ה' ולא על הקיצור ייי.
(עי' גם בכרך השני של שפיגל, בנספח לפרק יב)

במשנה תורה להרמב"ם, מהד' פרנקל הקפידו להשתמש דווקא ב- י"י בשונה ממהדות 'מכון ממרא' המבוסס על רוב כתבי היד התימניים