פסח, הגנה או דילוג

[אלי בנאי]

פסחתי
דילגתי ( קפצתי), על בתיכם או הגנתי על בתיכם מפני המשחית?
שלוש פעמים אומר אונקלוס 'די חס' במשמעות אחוס והגן עליכם.
אחר כך (אחרי מאות שנים), בעקבות פרשנות, הלך והתקבע, פסחתי - דלגתי
וכך נשאר ונלמד אצל כל כולל ביה"ס.
לדעתי לא כך ויש הרבה מאוד מראות שהחג הוא חג ההגנה
ולא חג הדילוג.
גם אם נלך רק לסיכום (בלי לנבור בפסוקי מקרא ברורים) נראה כך:
הא לחמא ענייא......
כל דיכפין ייתי ויכול - כל דצריך ייתי ויפסח
כל מי שרעב (לפי איוב), יבוא ויאכל וכל מי שצריך יבוא יכנס ואנו נגן ונחוס עליו.
לפי הדילוג יתפרש, כל מי שצריך ידלג ויפסח מביתנו. וממש לא כך הכוונה.
נכון שיש פיסח כמו מפיבושת, אך כאן פסחתי (2), הגנתי.
לא מקרה ראשון של שני פרושים לאותה המילה.
בברכת חג שמח
אלי בנאי - להב לפני אשכולות
יום ראשון

[דראל]

אמנם "פסח והציל"
אך גם "עד מתי אתם פסחים", "ויפסחו על המזבח".

[מענה לשון]

רוב הדברים אינם אלא הרהורי הלב.
אולם מצאתי במכילתא "אל תקרי פסחתי אלא פסעתי, שהמקום מדלג על בתי בני ישראל.
אולם מאידך אם זהו הפי' המילולי של פסחתי למה לי אל תקרי המוציאו מידי פשוטו. וצ"ע.

[איש_ספר]

כתב הרשב"ץ במאמר אפיקומן

ויש מפרשים ופסחתי עליכם הוא לשון מנוחה מענין פִּסח שאינו יכול לילך, ואינו נראה זה, שאם ופסחתי יתפרש לשון מנוחה והוא רמז אל הגזירה, א"כ כשתנוח הגזירה עליהם תשחיתם

מי הם המפרשים?

[תולעת ספרים07]

פרשת בא פרק י"ב פסוק י"ג רש"י ד"ה ופסחתי וז"ל:
ופסחתי וחמלתי, ודומה לו פסוח והמליט (ישעיה לא,ה) ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה, ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן פוסחים על שתי הסעיפים (מ"א יח,כא) וכן כל הפיסחים הולכים כקופצים, וכן פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים.
ובמשכיל לדוד שם כתב בזה"ל: ב' הפירושים איתניהו במכילתא. ת"ק קאמר אין פסיחה אלא חייס וכן הוא אומר פסוח והמליט וכו' רבי יאשיה אמר אל תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי וכו'. ואפשר דהיינו דקאמר רש"י ואני אומר כל פסיחה וכו'. כלומר דא"צ לאל תקרי שא"ר יאשיה שאמר כן דרך דרש, אבל לפי הפשט כל פסיחה לשון דילוג עכ"ל.
והמבואר מכל זה שהתרגום שפירש פסח לשון חייס הלך אחר דעת הת"ק במכילתא שפירש לשון חייס ורש"י שפירש לשון דילוג הלך אחר דברי רבי יאשיה במכילתא שפירש לשון דילוג אך לא מכוח "אל תקרי" שאמר רבי יאשיה אלא כפי שפירש רש"י שכל לשון פסח לשון דילוג הוא וכפי שהיטיב להסביר המשכיל לדוד שם.
ומה שהביא ראיה מהכתוב פסוח והמליט (ישעיה לא,ה) כבר דחה לה רש"י ופירש שהכוונה בזה מדלגו וממלטו מבין המומתים.
ועל פירושו של התרגום שפירש לשון חייס כבר הקשו המפרשים מדברי הכתוב שם פסוק כ"ג ופסח השם על הפתח וגו' ולא יתכן לפרש וחייס וחמל השם על הפתח - ותירצו בדוחק שהכוונה לפי התרגום וחייס השם על יושבי הפתח וצ"ע.
בכל אופן לדעת רש"י תירגומו של פסח הוא לשון דילוג ולא כדעת התרגום שהלך אחר דעת הת"ק במכילתא (יב,כב)
בתקווה שיחוסו ולא יפסחו לדלג גם אם הארכתי קצת.

[אצב]

להעיר שבמשמעות שם החג כפי שהוגים אותו באנגלית (PASSOVER) הפירוש הוא: דילג כפי הפי' הראשון וכפי פירש"י שהביא תולעת.

[אלי בנאי]

מענה לשון חג שמח
אונקלוס לא הרהור שבלב: על שמ' יב, 13 ואיחוס, על שמ' יב, 23 וייחוס על שמ' יב, 27 די חס. המכילתא ברזל יצוק- ופסחתי עליכם-עליכם אני חס ואיני חס על המצרים. ר' יונה אבן ג'נאח (בעל ספר השורשים) 'פסח - מענניין הרחמים והחנינה. אין כאן רוב דברי הלב אלא כתובים נחושים.
דראל וכך גם עד מתי וכן ויפסחו: ' ויגש אליהו אל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים אם ידוד הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו' (מל"א יח, 21), עד מתי אתם מגנים על דעות (מחשבות) מנוגדות. בפסוק זה הבלבול בא בגלל 'סעפים' - כאן סעפים (לא שלב), מחשבות לפי איוב ד, 13 'בשעפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים'.
וכך גם ויפסחו 'ויקחו את הפר אשר נתן להם ויעשו ויקראו בשם הבעל מהבקר עד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין עונה ויפסחו על המזבח אשר עשה', אחרי שעשו וקראו ולא נענו הגנו על המזבח 'אשר עשה' אליהו. לאחר התחינות שלא נענו נשענו ובקשו הגנה מהמזבח 'אשר עשה' אליהו - כל כך ברור.
וגם ישעיהו הנביא בא לעזרתנו 'כצפורים עפות כן יגן ידוד צבאות על ירושלם גנון והציל פסח והמליט' התקבולת מדברת לבד
גנון (הגנה) - פסוח
הציל - המליט (הפעיל של מלט), הבריח
ושוב נחזור אל 'הא לחמא עניא' : 'כל דצריך ייתי ויפסח' על כורחנו (למרות המאוחרים) נפרש: יבוא הצריך ונחוס ונגן ונתן לו.
ממש לא הרהורי לב ולא מחשבות..............
בברכת חג שמח
אלי בנאי

[ישבב הסופר]

אלי בנאי, יש בדבריך דברי טעם, אם כי אינם המקובלים על על כולם.
אך בעני יפלא מהיכן לקחת את הפירוש שהבאת על "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים"? איננו פשט פשוט כלל. לפחות תודה שבאת לחדש. (אמנם סעיפים הם המחשבות, כדבריך). ומה שהבאת בקשר ל"ייתי ויפסח" אינו מתקבל על הדעת כלל, לא ההו"א שלך (שיקפוץ אלינו?!) ולא מסקנתך (שנגן עליו ונסתירהו בסתר כנפינו?!), הן מבחינת דקדוק ובנין התיבה, והן מהמשך הענין. ההסבר הפשוט והמובן אביא לקמן.

באשר לשאלתך העיקרית לפירוש שרש 'פסח': הלא הוא מתחלק לתרין אנפין ופוסח על שתי סעיפים. "דילוג ונטייה" ו"הגנה".
לדעתי אונקלוס תרגם ופסח לשון ויחס ולא לשון דילוג על כי דרכו להרחיק ההגשמה, ולכן לא אבה לפרש לשון "דילוג" עליו יתברך, ולכך הביא לשון "ויחס" שהוא פירוש שני לאותו מילה.
ויש עוד פירוש לשורש פסח והוא שם החג אשר אנו חוגגים עתה.
ועתה פירוש המשפט בהגדה:
"כל דכפין (ולא דיכפין, כאשר כתבת - אלא מגזירת 'כפין עניא ולא ידע') ייתי וייכול, כל דצריך ייתי ויפסח" כל מי שרעב יבוא ויאכל, כל מי שצריך יבוא ויעשה את הפסח. (ויש מפרשים שזה מימי בית שני והכוונה לקרבן פסח ממש, ואף בלי זה אתי שפיר.) דברי אלה פשוטים ביותר ואין צורך לבארם אלא מפני הסילופים.

[דראל]

וכך גם ויפסחו 'ויקחו את הפר אשר נתן להם ויעשו ויקראו בשם הבעל מהבקר עד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קול ואין עונה ויפסחו על המזבח אשר עשה', אחרי שעשו וקראו ולא נענו הגנו על המזבח 'אשר עשה' אליהו. לאחר התחינות שלא נענו נשענו ובקשו הגנה מהמזבח 'אשר עשה' אליהו - כל כך ברור.

כל כך לא ברור. מדוע מרוב רצון להוכיח ש'פסח' הוא לשון רחמים, הנך מבטל מקור שבוודאות אינו מתאים לתחנונים למזבח?!
הם פונים לבעל, ובמקביל גם רוקדים ריקוד פולחני סביב/מעל המזבח, וגם בהמשך בפסוק כח קיים אותו תהליך: "קריאה לבעל - הפעם בקול גדול, ועוד מופע - הפעם התגודדות אקסטטית בחרבות (יש לעמוד על כוונתם, ואכמ"ל).

[לומד_בישיבה]

מדברי רש"י כאן מבואר להדיא שפסח גם לשון מהירות במשמע וכדברי רש"י דרך דילוג וקפיצה זכר לשמו שקרוי פסח. וכוונת רש"י לפרש את דברי הפסוק שם ואכלת אותו בחיפזון פסח הוא לה', ועל זה קאמר דרך דילוג וקפיצה זכר לשמו שקרוי פסח. הרי שיש בלשון פסח גם עניין מהירות. והוא מוכרח מעוד כמה מקומות.
ועיין שם גו"א בזה"ל. דבר אחר. דרך דלוג וקפיצה. כלומר, פרוש "פסח לה" דרך דלוג וקפיצה תעשו עבודתו לה', זכר לשמו שקרוי פסח על שם דלוג, ולפי זה דבר אחד הוא, קפיצת פסח הוא לה', רוצה לומר, דרך דילוג תעשו עבודתו לה'.
הרי שפירש רש"י שיש לאוכלו בחיפזון, כלומר, דרך דלוג וקפיצה (ומהירות), זכר לשמו שקרוי פסח על שם דלוג.

[שמר]

הכתב והקבלה (שמות יב, יג):

ופסחתי עליכם. יותר נכון לפרשו לשון הגנה והצלה כתרגומו ואיחוס, ודומה לו פסוח והמליט (פערשאנען), כאמרו ואת בתינו הציל, ולא לשון דלוג וקפיצה (איבערשרייטען, איבערשפרינגען), כי מה לנו להגשים את הבורא ית"ש כ"כ ללא צורך; וכן קרבן הנעשה בחג הנקרא בשם פסח, ושחטו הפסח, תרגומו (פערשאנונגסאפפער), וכן זבח חג הפסח (פערשאנונגספעסט) וכן כלם לשון חמלה הגנה והצלה. והכי איתא במכדרשב"י (ויקרא י"ד א') מאי ופסח ה' על הפתח, דשרי על האי פתחא חסד:

מאידך הרד"ק בשרשים כתב:

פסח. אז ידלג כאיל פסח (ישעיה לה, ו.), איש עור או פסח (ויקרא כא, יח.), פסח שתי רגליו (שמואל ב' ט, יג.). והקבוץ פסחים בזזו בז (ישעיה לג, כג.), והוא קל. והנפעל ממנו ויפל ויפסח (שמואל ב' ד, ד.), ידוע. ומן הענין הקרוב אליו ופסח י"י על הפתח (שמות יב, כג.), כלומר ידלג על הפתח בראותו הדם ולא יבא המשחית. ופסחתי עליכם (שם יב, יג.). ולפיכך נקרא הזבח ההוא פסח, ואמרתם זבח פסח הוא לי"י (שם יב, כז.), בסגול הפ"א, לפי שפסח על בתי בני ישראל וקפץ עליהם ודלג. וכן גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא, ו.), לפי שפסח ודלג על ירושלם בבא המלאך המשחית על מחנה אשור. והקבוץ נתנו לפסחים (דברי הימים ב' לה, ח.). עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים (מלכים א' יח, כא.), שאין אתם עומדים ומתקיימים על אחת מהם אלא פוסחים ומדלגים על שתיהם. והפעל הכבד ויפסחו על המזבח אשר עשה (שם יח, כו.), שעברו עליו כפסחים שלא היה דעתם מתישבת ומתקיימת עליו. ויונתן תרגם ואשטתו על אגורא דעבד כלומר היו מרקדים כמשפטם על מזבחותם. ופירוש אשר עשה העושה אותו לשם הבעל אחאב או זולתו:

נ.ב יואילו נא המנהלים להעביר אשכול זה לאכסניה המיועדת לו.