המשך מאשכול זה
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=37543מעתה ואילך אכתוב באשכול דידן.
זמן רב עיינתי בקושיא ההיא ובישובה. והגעתי ת"ל לשני הסברים אפשריים. על אף שהם באים ליישב קושיא אחת, הרי הם שונים ורחוקים זמ"ז, האחד: מסעיר, אולי יאמרו 'חצוף' (מצידי), והעיקר - עם השלכות גדולות ונוראות (לפי התכנית המקורית). ואילו השני: שקט, כולו בעולם הרוחני, ואין צורך לומר כי אך ורק אנשי בית המדרש מסוגלים יהיו לקבלו. איזה מהם הוא האמיתי ? אינני יודע. יתכן גם ששניהם אינם אמיתיים וישנו טעם שלישי והוא האמיתי דוקא. אם דבריי יעוררו אחרים להגיע לחקר האמת, מה טוב.
אל הטעם הראשון הגעתי לאחר קריאה במחקריו של תשבי, בא' ממאמריו הוא מבטיח לפרסם מאמר נוסף בשם 'פיתרוני חידות חיבורו של ספר חמדת ימים', תשבי אינו מפרט כלום מפתרוניו העתידיים, אך במהלך הקריאה הבחנתי שהוא מתעקש להכניס לתמונה את ר"ח אבולעפיא רבה של אזמיר באותה עת, ופתאום כמו שאומרים 'נפל לי האסימון' - הרי לך פתרון אפשרי של החידה מול עיניך. למעשה הוא הלך לעולמו לפני פרסום המאמר, האם כתב אותו ? איני יודע. לא ביקרתי בספריה הלאומית בכדי לבדוק בעזבונו הנמצא שם, וגם אין בכוונתי לעשות זאת. האם הוא התכוון למה שאני הבנתי, אני משער שכן, זהו החומר שהם אוהבים. אך האם זוהי סיבה לומר שהתיזה הזאת אינה נכונה ? שכל אחד יחליט לעצמו לפי דרכו ומהלך רוחו.
בכוונתי להתחיל עם התאוריה ההיא, מהסיבה שזו הייתה אמורה לצאת ראשונה, ואז היינו צריכים להתמודד איתה. תשבי במאמר שלו בודאי היה מצמיד לחכמי ישראל דברים שאינם בערכם, ומסבב הסיבות גרם שלא פירסמה. אצלי ישמר כמובן כבודם של חכמינו. אם כי יכתבו גם דברים שמן הסתם לא יהיו לרוחם של רבים מהקוראים. מי שאיננו מעוניין בדבריי, ברשותו לעבור לאשכול אחר. אקוה שהמערכת לא תחליט למחוק את דבריי, ואין לי מה לעשות יותר מאשר לקוות. אך ברצוני להזכיר למי שמעוניין להקשיב, כי מדובר כאן ביישוב קושיא שהינה לא פחות חמורה מאשר התרעומת שאולי תהיה על דבריי. ואשר העיסוק בספר חמדת ימים נכלל כבר שנים רבות בקטגוריית - 'לא לבעלי לב חלש'.
לשם כך עלי לשוב לויכוח קודם, אודות ידיעתו או אי ידיעתו של רח"א על מהותו האמיתית של הספר עליו הוא הסכים. כפי שציינו, כמה וכמה מתקנותיו של רח"א בעירו איזמיר נמצאים בספר חמד"י. ועל כך שאלתי: האם ריי"א התכוון ליצור סוד ולסמוך על כך שרח"א לא יעיין לעולם בחמ"י ויגלה שנמצאים שם דברים משלו ? או שמא לא היה אכפת לו שרח"א יגלה זאת. ואולי זה מקרב אותנו למסקנא שרח"א היה שותף לסוד ?
וענו לי כך:
מעט מתקנות איזמיר מפוזרות ומפורדות על פני שלושת חלקי החמ"י (כפי ההדפסה הראשונה באיזמיר תצ"א-תצ"ב) במרחקים גדולים מאוד זה מזה. וגם מה שכבר הובא, הובא בסירוס רב, עיבור צורה, שינויי לשון, הוספות והשמטות רבות, ואגב מרוצת עניינים רבים ומגוונים לפני ואחרי, כדרכו של החמ"י. כך שהחומר מוסווה היטב היטב. ברור שלחפש ולבלוש בזכוכית מגדלת, ובמשקפיים של חוקר, אחר כל פירורי-החומר הללו בחמ"י, וללקטם בפינצטה אחד אל אחד תחת קורת גג אחת, ולערוך טבלאות ומקבילות מול תקנות הרח"א – כפי שעשה תשבי – יוצר את הרושם שהרח"א אמור לגלות/לדעת מכל זה. אולם למיעוט דעתי אכן הוא לא ידע מזה, ולפי המצב האמיתי בספר גם לא היה קיים חשש שהוא ידע מזה. לכל היותר אולי פעם בכמה זמן היה מוצא אי אלו נקודות שהיו גורמות לו להרהר בקורת רוח 'ברוך שכיוונתי', אם בכלל. ולפי מה שכתבתי פה הרח"א לא היה מעודכן כלל בנגלות שבספר, ק"ו בנסתרות. וכאן (בסוף ההודעה) כתבתי כי לדעתי התורמים ממדרש כתר תורה הם פנו לרח"א ולר"י הכהן לבקש את הסכמתם, ובעיקר את אזהרתם לבל ישיגו גבולם בהדפסת הספר, כי הזכויות הממוניות היו שייכות להם, ותול"מ.
לצערי, איני מסכים לגמרי עם תיאור זה, לדעתי הוא אינו הולם את המציאות. רח"א היה באותו זמן בשיא כוחו. ועוד נכונו לו שנים פוריות באיזמיר ובטבריה. מדובר באדם חכם גדול וחריף, זאת אפשר ללמוד מהמנהיגות היוצאת מן הכלל בה הוא ניחן שנמשכה בעצם הימים ההם. הוא לא היה הטיפוס שאפשר 'לעבוד' עליו.
למעשה בספרו שבות יעקב הוא כותב: וראיתי בספר חמדת ימים, ומצטט קטע משם (מצאתי את הקטע בספר חמד"י. אני כותב זאת כי תשבי לא מצא ולמד מכך שמדובר בגליונות של הספר שהיו בידי רח"א ולבסוף לא נכנסו !). כך שהוא אכן עיין בספר, ו'הבין טוב מאוד מה שהוא קורא'. כעת, כאשר הוא כותב בתקנות שלא לשחק בקוביא בתוך הסוכה, ופתאום ימצא זאת בספר חמד"י, הוא יסתפק ב'ברוך שכיונתי' ? וכאלו רבות ?
ועיקר כל העיקרים: בינו לבין רבה השני של העיר ר' יצחק הכהן היתה מחלוקת עצומה אודות המנהג אצלם להוליך נרות ביו"ט לכבוד התורה, היו מנהגים שונים בזה, לפני קריאת התורה, בליל שמיני עצרת ברחובות העיר לפני חתני התורה, בהקפות לפני ספרי התורה, ואולי עוד. רח"א אסר זאת בתוקף, הוא קבע בתקנות שלו לבטל את המנהג ולדעתו הוא איסור דאורייתא דמכבה ביו"ט שלא לצורך. ר"י הכהן לעומתו לא ראה בכך כל איסור. והנה רח"א אמור לקרוא בחמדת ימים כך:
'ונהגו מקצת מקומות רבים מבני ישראל להוליך נרות מבית הכנסת לביתם ולא אריך למעבד הכי דהוה ליה מכבה בידים ברוח מצויה והיה כנוח עליהם הרוח נשבה בם וידעכו, וירא שמים לא יעשה כמעשיהם' (ועוד מרחיב שם)
- ומה הוא יאמר, ברוך שכיונתי ? או שמא ירוץ הוא לר"י הכהן, הנה חכם קדום סובר כמוני ! הכיצד ריי"א לא היסס להכניס מוקש כזה לספר, שיגלה את האמת בפני רבני העיר. והנה לכם, בשנת תצ"ו נדפסו ספרי חנן אלקים ובתי כהונה ח"א - בהם נדפסו תקנות רח"א ותשובות ר"י הכהן בנושא האבוקות ביום טוב, אש ולהבה, ואנו מחפשים איזכור מן הספר הנורא חמדת ימים (שנדפס שנים קודם) בו מפורש כדברי רח"א, וכאן שתיקה רועמת. האם אין לנו כאן הוכחה ניצחת שרבני העיר היו גם היו שותפים לסוד של הספר ?
---
ועתה מלה אישית. כתב לי חבר שאני מעריך את דעתו: 'הכתיבה שלך קצת אובססיבית וטעונה. כאילו מה כ"כ נפקא מינה לחיים מי זה החמד"י, למה זה צריך להעלות לנו את הלחץ דם? תכתוב עניינית ובלי לצעוק, והדברים יתקבלו. בלי לנסות לאכוף דעות ובלוחמנות'.
תשובתי היא, ואקוה שתתקבל כפי שהיא: אין לי שום ענין אישי בדברים. ספר חמד"י כשלעצמו רחוק ממני ומעולמי לחלוטין. מה שמושך אותי הוא, התעלומה והמסתורין שמסביבו. מדובר מבחינתי בדיון היסטורי ואינטלקטואלי גרידא בקשר לפרשה שאירעה לפני כמה מאות שנים. בדיונים שכאן אני מנסה לכוון את הדברים כך שיתחדדו כראוי, ונאמר אפילו: עד קצה היכולת, כשהמטרה היא, הנאת הקוראים ואני בתוכם. אם הדיון סביב הספר בפורום ימשך כדיון תיאורטי בלבד ומצד כל הכותבים, נוכל אולי להגיע לחקר האמת
להנאת כולנו.
