כידוע נדפס הספר לווית חן ואור יקרות מאת האב ובנו וכן בתוכם בלולים דברי תורה מהדוד\הגיס - הספר הינו חידושים על התורה על סדר הפרשיות בחידוד ופלפול בסוגיות הש"ס, מהדורתו הראשונה נדפסה בזאלקאווא תצ"ב והבאה אחריה בונציה בתק"ב.
המחברים הם: - רבי [אריה] יהודא לייב בן רבי שמואל גרשון, ובנו רבי [יוסף?] בנימין זאב וואלף, ודוד-הגיס הינו רבי נפתלי הירץ בן רבי חנוך העניך מזאלקאווא.
יחוס האב ובנו מובא בשער הספר, שם מצוין כי אבי אביו של רבי יהודא לייב, היה רבי יהודא לייב אב"ד חאנטשין ור"מ ודיין בקראקא, והוא היה בנו של רבינו הב"ח [ואחיו של רבי שמואל צבי הירש].
בהסכמות במהדורת תצ"ב, נכתב כי רבי יהודא לייב היה אב"ד סקאהל, ורבי בנימין זאב וואלף היה אב"ד שיניאווא, [כך כותב הג"ר יצחק לנדאו אב"ד זאלקאווא - היה זה כבר לאחר פטירתם - בהסכמתו למהדורת תצ"ב].
מה שאותי מעניין לדעת בעיקר, זוהי העובדה כי הגאון הרב בעל פני יהושע כותב על האב ובנו תואר "מחותני" בהסכמתו [משנת תפ"ה - בה כבר לא היה האב חי אך הבן היה בין החיים - מה שמעניין למה עד תצ"ב לא נדפס הספר], ומעניין אותי לדעת כיצד היו מחותנים, אם יש כאן לאי מי מראי מקומות בענין, ובכלל זהותו של הגאון רבי נפתלי הירץ בהג"ר חנוך העניך מזאלקאווא [שבים הדברים נראה לכאורה שנפטר בחיי אביו], וכן פשר הדבר שנכתב על רבי שמואל גרשון אבי רבי יהודא לייב התואר "איש ירושלים".
בברכת יישר כח לכל המסייעים כאן
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער