תפילין לבעל גאוה וגסות הרוח
פורסם: ב' ספטמבר 09, 2019 3:28 pm
ראיתי היום באליה רבה (סי' כה אות ב) שהביא מ"ש בס' ברוך שאמר (אות כו) וז"ל,
והנה באשכול אחר כתבתי
רמב"ם הל' תפילין פ"ד הכ"ה: קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים....
מה מקור דברי הרמב"ם שתפילין מביאות לידי ענוה? [אני לא מדבר על יר"ש, שזה מברכות ל סע"ב, כמ"ש מהרצ"ח בברכות שם ועוד]
וראה מה שהשיבו שם ולא מצאו עד הלום מקור לדבר.
אני מנסה להבין טעם וביאור הדבר ושייכות העניינים? [חשבתי בכמה אופנים, אי"ה בהמשך].
גס רוח לא ישא תפלין, כי אם מי שרוחו נמוכה ואינו מחזיק טובה לעצמו כשהוא לומד ועושה מצוה ע"כ.
והנה באשכול אחר כתבתי
רמב"ם הל' תפילין פ"ד הכ"ה: קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים....
מה מקור דברי הרמב"ם שתפילין מביאות לידי ענוה? [אני לא מדבר על יר"ש, שזה מברכות ל סע"ב, כמ"ש מהרצ"ח בברכות שם ועוד]
וראה מה שהשיבו שם ולא מצאו עד הלום מקור לדבר.
אני מנסה להבין טעם וביאור הדבר ושייכות העניינים? [חשבתי בכמה אופנים, אי"ה בהמשך].