פורום אוצר החכמה

איתא בגמרא ביבמות סד.

אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטומין היו שנאמר הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם.

נשאלתי אם כן על פי מה הוחלט לקרא לאברם בשמו ולשרי בשמה, הלא תרח והרן אינם בעלי רוח הקודש שידעו אם בן הוא או בת היא. ושמא שמות הללו לא היו מיוחדים לבן או לבת, ורק לנו שהתרגלנו שאברהם זה בן ושרה זו בת נראה הדבר מוזר כיצד קראו להם כך מקטנותם?

נולדו טומטומין ונקרעו.

ביקורת תהיה כתב:נולדו טומטומין ונקרעו.

בתוספות כתוב שנקרעו לפני שנישאו. אבל עד אז לא קראו להם בשמות אברם ושרי?.

עיין באשכול שאתה עצמך פתחת:
viewtopic.php?t=40688#p466410

האם אין שם מענה לשאלתך?

אישצפת כתב:איתא בגמרא ביבמות סד.

אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטומין היו שנאמר הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם.

נשאלתי אם כן על פי מה הוחלט לקרא לאברם בשמו ולשרי בשמה, הלא תרח והרן אינם בעלי רוח הקודש שידעו אם בן הוא או בת היא. ושמא שמות הללו לא היו מיוחדים לבן או לבת, ורק לנו שהתרגלנו שאברהם זה בן ושרה זו בת נראה הדבר מוזר כיצד קראו להם כך מקטנותם?

שאלה גדולה מזו יש לשאול אם כן, איך נשא אברהם את שרה שהיתה כמבואר אשתו, ואולי בכלל שרי נשא את אשתו אברהם? ואם תאמר טומטומין ונקרעו מה רבותא, הרי בזמן נשואיהם לא טומטומים היו, וכי מי שהיה טומטום ונקרע זה סיבה שלא ילד/ תלד?
לא מבין.

שייף נפיק כתב:וכי מי שהיה טומטום ונקרע זה סיבה שלא ילד? לא מבין.

אישי, שמא שכחת או שמא לא למדת?

ארזי הלבנון כתב:עיין באשכול שאתה עצמך פתחת: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=40688#p466410
האם אין שם מענה לשאלתך?

במקרה של אברם ושרי משמע שאלו הם שמותיהם ולא שמות שניתנו מאוחר על פי מעשיהם או כינויים, מאחר והקדוש ברוך הוא זה שאומר 'לא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם', 'שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה', אלא אם כן נאמר שרק אחר שנקרעו ניתנו להם שמות.
אולם לא מצאתי לעת עתה מקור להנחה זו.

יש קצת טעם לצרף ירושלמי זה:
ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה. אילו אבותן קראו אותן בשמן אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק שנאמר (בראשית יז) וקראת את שמו יצחק.

לפי ספר היובלים (בלי קשר לדעת חז"ל) נקרא אברהם אבינו על שם זקנו, אבי אמו. משמע שתרח ידע שהוולד שלו הוא בן ולא בת.

ביקורת תהיה כתב:

שייף נפיק כתב:וכי מי שהיה טומטום ונקרע זה סיבה שלא ילד? לא מבין.

אישי, שמא שכחת או שמא לא למדת?

באתי להקשות עליך שהוכרעה ההלכה כרבנן (יבמות פא,א, וראה שם פג,ב, והוזכרה מחלוקתם בבכורות מב,ב, והוכרעה ההלכה ברמב"ם יבום וחליצה ו,ד) עד שעלה על דעתי לחפש גם בשו"ע (אבן העזר קעב,ט) וראיתי שהדבר נתון במחלוקת.

תוספות פרק הבא על יבמתו (רמז אליהן למעלה אישצפת):

אִי הָכִי אַבְרָהָם נַמֵּי עָקוּר הָיָה. כִּדְאָמַר לְקַמָּן: אַבְרָהָם וְשָׂרָה טֻמְטְמִים הָיוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּסְּתָמָא כְּבָר נִקְרַע כְּשֶׁנָּשָׂא שָׂרָה, הָכָא אַלִּבָּא דְרַבִּי יְהוּדָה פָּרֵךְ, דְּאָמַר בְּהֶעָרֵל טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע אֵין מוֹלִיד. וְעוֹד, דַּאֲפִלּוּ לְרַבָּנָן נַמֵּי דִּפְלִיגִי עֲלֵהּ, לָא שְׁכִיחַ שֶׁיּוֹלִיד:

אלא אי קשיא הא קשיא: אם אברהם עקור היה, איך נפרנס את ענין נתינת הגר לאברם בשביל שתיבנה שרה?

ולאו קושיא היא, שהרי כבר הבטיחו הקב"ה 'ואעשך לגוי גדול', וכיון שראתה שרה שההבטחה מתמהמהת, אמרה: משמע העכבה היא הימני, בוא נא אפוא אל שפחתי, אולי אבנה ממנה.
והא דמקשי תלמודא 'אברהם עקור היה', הכי קמקשי: הואיל ומטבעו לא היה ראוי להוליד, נמצא שלא היה לאל ידו כי אם לדוֹם ולהתחולל לתשועת השם, כי מה תועלת תהיה בנשיאת אחרת?
ואם כן, היכי ילפת מיניה לשאר אינשי שרשאים הם לשהות עשר שנים?

כידוע שהקב"ה נותן רוה"ק לאב לקרוא לילד בשמו. ואפשר שגם כאן כנ"ל, והוא חידוש.

עוד יל"ע האם לאברהם היה שמות נוספים, וא"כ אפשר שהיה לשניהם שני שמות. וכגון שלשרה קראו ג"כ יסכה. והשם אברהם לכאורה של זכר הוא, שהרי יסודו מ'אב' המון גויים. ואב הוא זכר כידוע.

'אב' כתחילית שפ יכול להיות גם של נקבה, לדוגמה 'אביגיל', 'אבי', 'אביה', 'אביהיל', 'אביטל', 'אבישג'.