פורום אוצר החכמה

1. מאימתי ועל פי מי התחילו באמירתו?

2. האם המנהג לאומרו בישיבה, או בעמידה? (ממה ששאלתי נראה שיש בזה חילוקי מנהגים, והרוב עומדים, אבל יש מקומות שמקפידים לשבת, מי יוכל להרחיב?).

רק מוסיף הערה בענין השיר

שצריך גם לשים לב מי הוא אותו אחד ששר את השיר לאותה אשת חיל מופלאה?

בעלה היושב עם זקני ארץ דהיינו בעלה השוקד על דלתות התורה.

האברך ששר לאשתו.

מפורסם שזה נכנס מהמקובלים ביחד עם השלום עליכם, (וסדר קבלת שבת).
באמירת שלום עליכם יש נוהגים לעמוד, אבל באמירת האשת חיל כמדומה שאין בזה מנהג. ובכלל המנהגים בדברים אלו אינם מנהגים שקיבלו עליהם וכדומה (ויש לזה תוקף של מנהג) אלא הנהגות טובות שנהגו.

מה שכן מסתבר שאמירת האשל חיל נועדה שהבעל יכבד את אשתו, ותרגיש שהוא מתכוין לה ומשבח אותה.

א. יש שכתבו להסביר על פי מה שאמרו במדרש בראשית רבה (פרק יא' פרשה ח) בשם רבי שמעון בר יוחאי, אמרה שבת לפני הקב"ה, רבונו של עולם לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג, אמר לה הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך (ספר אוצר טעמי המנהגים חלק א' עמודים קסד-קסה בשם זיו המנהגים עמוד צו).

ב. ועוד, יש במזמור זה דברי שבח לעקרת הבית שטרחה והכינה את כל הדרוש לשבת (אוצר טעמי המנהגים שם בשם הסידור והתפילה חלק ב' עמוד 13)
ג.בסידור השל"ה והיעב"ץ כתבו שאומרים אשת חיל בליל שבת כנגד השכינה.
וע"ע שיבת ציון(מוצפי).

לנושא האשכול, ראו אצל מ' חלמיש, "הנהגות קבליות בשבת", ליל שבת: פו - אשת חיל, הוצאת אורחות תשס"ו, עמ' 298-300

אם מחפשים את הטעם המקורי, יש להשלים את הבירור על שאלתו הראשונה של פותח האשכול,
דומני שכשנדע מי חיברו נוכל להבין טוב יותר מה הייתה כוונתו באמירה זו,
לא נזדקק לרעיונות מאוחרים שכל אחד נתן טעם לפי רוחו. (כמובן שהטעמים המאוחרים יכולים להיות לגיטימיים אבל את סיבת האמירה המקורית הם לא ישנו).

מופיע לראשונה במחזור וינציה שמ"ד (כ"כ בזמירות המוגה)

אצל מ' חלמיש, הנ"ל, כותב שנזכר לראשונה בתקוני שבת [תקון שבת מלכתא] דפו"ר. ספר זה נערך בידי רבי יהודה ב"ר דוד הכהן ונדפס לראשונה כארבעים שנה אחר הסתלקות האר"י, קראקא שע"ג לערך (על מהדורות תיקוני שבת פירט לעיל שם, עמ' 58-61).

כך הוא שם

כתב רבי אהרן רוט זצ''ל בספר שלחן הטהור מאמרי שבת קודש דף רמט
וא''כ יאמר אשת חיל...וזה שבח כנגד השכינה ומספר בשבחה... והוא עמוק בסודות
ומי שזוכה ... זוכה להרגיש ... וצריך... וצריך להרהר בתשובה באומרו זה וכו

אף זה נזכר אצל חלמיש, שם, שהוסיף על חמ"י מס' ברכת שלמה (הנהגות ר' שלמה מטיטשין), ששניהם כותבים שע"פ הקבלה נכון לשבת.

ספר חמדת ימים - שבת קדש - פרק ז
ויאמר פרשת אשת חיל מראשה לסופה בנועם קולו ובגילה וברעדה. ואיש המשכיל יאמר אותה בישיבה, דמילין דעלמא תתאה בישיבה כמ"ש בזוהר פ' אמור בסוד העומר וסימניך והוא יושב פתח האהל. וישכיל עשה לכוון בה במקצת כנויי הזוהר הנאמרים בתוכה.

ראיתי פעם באחד מספרי המכוונים, לא זכרתי שמו כעת -

עמידה באשת חיל היא רפואה לכאבי ברכיים.

אבני גזית כתב:ראיתי פעם באחד מספרי המכוונים, לא זכרתי שמו כעת -

עמידה באשת חיל היא רפואה לכאבי ברכיים.

האמת שבשביל זה פתחתי... אני מחפש מקור לזה ללא הצלחה...

תם מה הוא אומר כתב:

אבני גזית כתב:ראיתי פעם באחד מספרי המכוונים, לא זכרתי שמו כעת -

עמידה באשת חיל היא רפואה לכאבי ברכיים.

האמת שבשביל זה פתחתי... אני מחפש מקור לזה ללא הצלחה...

הפלא הוא שאחד המקורות הגדולים זה החמ"י, והחמ"י עצמו כותב לומר בישיבה. ורוב העולם לא נוהג כך.

אבני גזית כתב:ראיתי פעם באחד מספרי המכוונים, לא זכרתי שמו כעת -

עמידה באשת חיל היא רפואה לכאבי ברכיים.

כתוב בראשונים על עמידה בקידוש, ( י''א דוקא בקידוש בבית הכנסת, )

המקור לעניין הברכיים הוא נוסחה בס' הלכות גדולות, מהד' הילדסהיימר תשל"ב, עמ' 507, הכותב "ומיבעיא ליה לאיניש למיקם בבי (שימשי) [כנישתא] עד דמקדש שליחא דציבורא על כסא דקידושא עד דאמ' מקדש השבת ולא ליתיב משום דמעלי לבירכי" (העתיק נוסח מסדר רע"ג, עיי"ש, שבמהד' מוה"ק "דמעלי לברוכי" [וכן אצל ש' אברמסון, 'לתולדות ה"סידור" ', סיני פא [מא, א-ו], ניסן-אלול תשל"ז, עמ' רכא]; ויעויין ספר העתים, מקיצי נרדמים תרס"ג, עמ' 178; ספר המנהיג א, מוה"ק תשל"ה, עמ' קמד ובהע' 91 מהמהדיר ר"י רפאל; וראו דיונו של י' תא-שמע, 'קידוש של ליל שבת בבית הכנסת ונוסח המכילתא', אסופות א, תשמ"ז, עמ' שלו).