מפני מה יבלו השפתים מריבוי אמירת די?

[זקן ששכח]

בגמרא מופיעה דרשתו של רמי בר חמא בשם רב: עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
ולכאורה תמוהה דרשה זו, שהרי אותיות אלו, הן דל"ת והן יו"ד אין מוצאן מן השפתים,
וכיצד ישפיעו כל כך על השפתים עד שיבלו?

[הציץ ונפגע]

נכתב ע"ז בפורום בבית המדרש בענין הלשון, יעו"ש.

[גוראריה]

בגמרא מופיעה דרשתו של רמי בר חמא בשם רב: עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
ולכאורה תמוהה דרשה זו, שהרי אותיות אלו, הן דל"ת והן יו"ד אין מוצאן מן השפתים,
וכיצד ישפיעו כל כך על השפתים עד שיבלו?

ראיתי פעם פירוש כזה: השפתיים אינן בלות מרוב שימוש אלא מחוסר שימוש, והמליצה היא שהן תבלינה מרוב אי שימוש בהן כיון שיאמרו 'די' כל הזמן...
איני זוכר המקור.

[איש_ספר]

בשנה בשנה קראתי פעם סיפור על גאונותו של הרב הרצוג מפי משמשו. היה פעם והרב הרצוג נסע באחת מעיירות סקוטלנד מקום רבנותו, לפתע ירד לדרך בעל בית אחד וסימן לעגלה לעצור, ואמר שיש לו שאלה בהולה מאד, ואז הציע את שאלתו בענין הדי והשפתיים. הרב הרצוג השיבו מיד, בירושלמי אמרוף עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה. וממילא הכל מיושב. ודפח"ח.

[מרחביה]

וכן כתב הרב קוק, במחברת 'בויסק ב'' אות לג. וכמדומני הביאו באשכול ההוא עוד שבארו כן.

[מורה צדק]

זכורני שהרבה בחיידר הקשה זאת, ותירץ שהברכה תמשיך ותמשיך, ובנ"י יאמרו די, ללא הפסקה כלל, כי באמת אין השפתים בלות.

[יאיר]

נכתב ע"ז בפורום בבית המדרש בענין הלשון, יעו"ש.

זקן ששכח
viewtopic.php?f=17&t=4816#p38191

[זקן ששכח]

נכתב ע"ז בפורום בבית המדרש בענין הלשון, יעו"ש.

זקן ששכח
viewtopic.php?f=17&t=4816#p38191

תודה על ההתחשבות בזקן ומתן הפנייה מדוייקת. לגופו של ענין, אינני מספיק להגיע לכל האשכולות ואשכול זה בכלל.

אי"ס,
א. מכל האותיות ב'דיינו ברכה' יש רק אות שפתית אחת, והיא האות ב'. כך שעדיין טעון ביאור הביטוי 'יבלו שפתותיכם'.
ב. כיצד נסביר את הבבלי?

[יאיר]

נכתב ע"ז בפורום בבית המדרש בענין הלשון, יעו"ש.

זקן ששכח
viewtopic.php?f=17&t=4816#p38191

תודה על ההתחשבות בזקן ומתן הפנייה מדוייקת. לגופו של ענין, אינני מספיק להגיע לכל האשכולות ואשכול זה בכלל.

אי"ס,
א. מכל האותיות ב'דיינו ברכה' יש רק אות שפתית אחת, והיא האות ב'. כך שעדיין טעון ביאור הביטוי 'יבלו שפתותיכם'.
ב. כיצד נסביר את הבבלי?

א.אך באמירת הבי"ת משתמשים בשתי השפתיים ולכן נכתב ל' רבים.

ב.עיין כאן viewtopic.php?f=17&t=4816#p38194 בלינק הרביעי (בסופו).

[זקן ששכח]

תודה יאיר,
לא תמהתי על שאמרו 'שפתותיכם' בלשון רבים, אלא על שאמר 'יבלו'. שהרי בקושי אות שפתית אחת יש בכל האמירה, וכי בגינה יבלו השפתים?

[שמח תשמח]

תודה יאיר,
לא תמהתי על שאמרו 'שפתותיכם' בלשון רבים, אלא על שאמר 'יבלו'. שהרי בקושי אות שפתית אחת יש בכל האמירה, וכי בגינה יבלו השפתים?

אין הכוונה שיבלו מלומר את המילה ברכה, אלא מרוב שיצטרכו לברך ברכת הנהנין.

[יאיר]

תודה יאיר,
לא תמהתי על שאמרו 'שפתותיכם' בלשון רבים, אלא על שאמר 'יבלו'. שהרי בקושי אות שפתית אחת יש בכל האמירה, וכי בגינה יבלו השפתים?

אין הכוונה שיבלו מלומר את המילה ברכה, אלא מרוב שיצטרכו לברך ברכת הנהנין.

לא הבנתי כוונתך..הרי כתוב שם מפורש (לא שזה כפשוטו מובן לי) שיאמרו הרבה פעמים "דיינו ברכות" מה שעונה גם על שאלת זקן.

[יאיר]

אגב..היכן באמת מצינו כזה דבר שיהודי פשוט או אחד מהגדולים הקפיד לעשר כראוי, עד שהתעשר מאוד עד כדי וכו'..?

{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

[שמח תשמח]

תודה יאיר,
לא תמהתי על שאמרו 'שפתותיכם' בלשון רבים, אלא על שאמר 'יבלו'. שהרי בקושי אות שפתית אחת יש בכל האמירה, וכי בגינה יבלו השפתים?

אין הכוונה שיבלו מלומר את המילה ברכה, אלא מרוב שיצטרכו לברך ברכת הנהנין.

לא הבנתי כוונתך..הרי כתוב שם מפורש (לא שזה כפשוטו מובן לי) שיאמרו הרבה פעמים "דיינו ברכות" מה שעונה גם על שאלת זקן.

גם לפי הפירוש הפשוט שהוא כמו שאתה הבנת שהם אומרים דיינו ברכות. עכ"פ אות ב' היא ממוצא שפתיים, ואדרבה יש כאן רבותא - הקב"ה יתן כ"כ ברכה, עד שאפילו באות אחת יבלו שפתותיכם. ואם היה אומר מילה עם הרבה אותיות השפתיים, לא היה כ"כ רבותא בזה.

[איסתרא בלגינא]

אגב..היכן באמת מצינו כזה דבר שיהודי פשוט או אחד מהגדולים הקפיד לעשר כראוי, עד שהתעשר מאוד עד כדי וכו'..?

{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

אפשר דמה שנאמר על היחיד עשר תעשר בשביל שתתעשר אינו בדווקא עד שיבלו וכו', והאמור עד בלי די הוא דווקא במרובין העושין את המצווה שכל הציבור מקיימין אותה כתקנה.

[יאיר]

האם למדת כך מהפסוק או שראית כך כתוב בספר?

[דראל]

עוד אחת מההוכחות כי האות ד' צריכה להיות מבוטאת כמו TH.

[אוצר החכמה]

גם התימנים הוגים רק ד רפוייה בצורה הדומה קצת למה שציינת, אבל כאן מדובר בד דגושה בראש מילה.

[איסתרא בלגינא]

יאיר, נשמטה המילה "אפשר‏"‏ מראשית דברי, ועמך הסליחה.

[בחושךאור1]

זכורני (במעורפל) כי ראיתי לבעל התורה תמימה בספרו תוספת ברכה שעמד על שאלה זו ולפי זה פשט כהגרסה השניה המובאת בעניין.

אולי מישהו יוכל לרענן את זכרוני במראה המקום?

[חד וחלק]

הנה מה שמצאתי בכתביי מזמן לימודי במסכת מכות:
בעץ יוסף (ד"ה עד) הקשה, והרי אותיות המילה 'די' אינן יוצאות מהשפתיים, וכיצד יבלו השפתיים מלאמרם. ותירץ בשם הנפש יהודה, שמכל מקום השפתיים יבלו מחמת פתיחתן באמירת 'די', אף שהן עצמן לא ידברו.

[יאיר]

הנה מה שמצאתי בכתביי מזמן לימודי במסכת מכות:
בעץ יוסף (ד"ה עד) הקשה, והרי אותיות המילה 'די' אינן יוצאות מהשפתיים, וכיצד יבלו השפתיים מלאמרם. ותירץ בשם הנפש יהודה, שמכל מקום השפתיים יבלו מחמת פתיחתן באמירת 'די', אף שהן עצמן לא ידברו.

לדעתי זה הפשט הפשוט בבלי. ופשוט..

[גוראריה]

בגמרא מופיעה דרשתו של רמי בר חמא בשם רב: עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
ולכאורה תמוהה דרשה זו, שהרי אותיות אלו, הן דל"ת והן יו"ד אין מוצאן מן השפתים,
וכיצד ישפיעו כל כך על השפתים עד שיבלו?

ראיתי פעם פירוש כזה: השפתיים אינן בלות מרוב שימוש אלא מחוסר שימוש, והמליצה היא שהן תבלינה מרוב אי שימוש בהן כיון שיאמרו 'די' כל הזמן...
איני זוכר המקור.

[זקן ששכח]

שמתי לב, אף כי באיחור, שנידון הרבה גם בחסידישע ספרים. ואציע אחד מהם, 'פרי הארץ' לרמ"מ מויטבסק זי"ע, מכתב כב:
"ועל דרך זה אפשר לפרש מאמר חז"ל (שבת ל"ב ע"ב) שפירשו עד בלי די שיבלו שפתותיכם מלומר די, שהמפרשים מקשים הלא אין מלת די ממוצא השפתים כלל, אבל בהקדים מאמר חז"ל על פסוק (תהלים ק"כ ג') מה יתן לך וגו' לשון רמיה ארז"ל (ערכין ט"ו) שהלשון מוקפת שתי חומות של עצם ובשר שהם השניים והשפתיים, נמצא שהחומות הן מגבילות את הלשון, ובהסיר הגבול תתפשט מלת הלשון וכל מוצאים הפנימים, לכן כשהוא אומר והריקותי לכם ברכה שתהיה הברכה בהרקה מן הכלים בלי גבול ובלי די, פירשו חז"ל שיבלו שפתותיהם ולא יגבילו המוצאים הפנימים מלומר די".

[תורה מפוארת]

לכל המייאשים שאין מקור למאמר עליו נסוב האשכול, הנה:
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?1 ... width=1586

[חלמישצור]

בשנה בשנה קראתי פעם סיפור על גאונותו של הרב הרצוג מפי משמשו. היה פעם והרב הרצוג נסע באחת מעיירות סקוטלנד מקום רבנותו, לפתע ירד לדרך בעל בית אחד וסימן לעגלה לעצור, ואמר שיש לו שאלה בהולה מאד, ואז הציע את שאלתו בענין הדי והשפתיים. הרב הרצוג השיבו מיד, בירושלמי אמרו: עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה. וממילא הכל מיושב. ודפח"ח.

אכן הסיפור הובא, בתוספת הרבה נופך, במאמרו של הרב ד"ר מרדכי קירשבלום, 'הרב הראשי הרצוג זצ"ל - גאון צדיק ותמים, שנה בשנה תשל"ט, עמ' 448 (ולפי האמור שם, השאלה נשאלה בידי 'יהודי הדור בלבושו, בעל זקן ופאות וכולו אומר כבוד', במהלך נסיעתו של הרב הרצוג לבקר באפיית המצות בעיר חיפה, תרצ"ו).

ויצוין כי כבר אביו של הריא"ה, הרב יואל ליב הלוי הרצוג, העיר על שינויי הנוסחים בין הבבלי והירושלמי בספרו גליוני יואל, עמ' כט, רנט (הספר נדפס בידי נכדיו בשנת תש"ל). ועוד יוער כי התירוץ הנ"ל הובא אצל ר"ב עפשטיין בספריו ברוך שאמר, עמ' קסא, ותוספת ברכה ג, עמ' 250, וכן בעלי תמר לר"י תמר, ירושלמי תענית ג, ט, ומסתמא עוד.

וכאמור התירוץ הובא גם אצל הראי"ה קוק (קבצים מכתי"ק ב, מחברות קטנות בויסק ב, סי' לג; ועל תוכן הדרשה יעויין עין איה, שבת ב, רכו):

עד בלי די, דיינו ברכות, תענית פ"ג ה"ט. וניחא מה שמקשים דדי אינו מוצא השפה, ומהו עד שיבלו שפתותיכם, אמנם סמך על ברכה, שאמירת די לבד אינו מציין מה, אבל באמרו ברכות יציין הדי המרובה, ובומ"ף משפתים.

[צביב]

בגמרא מופיעה דרשתו של רמי בר חמא בשם רב: עד שיבלו שפתותינו מלומר די.
ולכאורה תמוהה דרשה זו, שהרי אותיות אלו, הן דל"ת והן יו"ד אין מוצאן מן השפתים,
וכיצד ישפיעו כל כך על השפתים עד שיבלו?

ראיתי פעם פירוש כזה: השפתיים אינן בלות מרוב שימוש אלא מחוסר שימוש, והמליצה היא שהן תבלינה מרוב אי שימוש בהן כיון שיאמרו 'די' כל הזמן...
איני זוכר המקור.

כך כתב בספר רב ייב''י בשם רבו הבעש''ט.
וביאר פירוש זה בדרך הסוד

[מה שנכון נכון]

ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

[זקן ששכח]

ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

אין ספק שכבודו צודק, ובד בבד אי אפשר להתעלם לחלוטין מהמשמעות המילולית של שפתים.
וגם במקרא מצינו 'כבד פה וכבד לשון'. הוי אומר יש בהחלט בידול ברור בין כל חלקי הפה.

[חיימשה]

אגב..היכן באמת מצינו כזה דבר שיהודי פשוט או אחד מהגדולים הקפיד לעשר כראוי, עד שהתעשר מאוד עד כדי וכו'..?

{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

זכורני שראיתי שלומדים זה מכפל הלשון, עשר תעשר.

[בריושמא]

ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

והפשט הברור - שכתב רבנו משנ"נ באותיות זעירות ומבוישות - מונח בקרן זוית,
מוריד דמעותיו ושואל:
למה לא ברכונו חכמינו: עד שיבלו פשטותינו מלומר די?

[אבא יודן]

זכורני (במעורפל) כי ראיתי לבעל התורה תמימה בספרו תוספת ברכה שעמד על שאלה זו ולפי זה פשט כהגרסה השניה המובאת בעניין.

אולי מישהו יוכל לרענן את זכרוני במראה המקום?

כאן

מקור ברוך מבוא נז.png (224.79 KiB) נצפה 8007 פעמים

ואחרי שהרב קוק התלהב בהסכמתו על המקור ברוך (בהקדמה דף 15) מגודל חשיבות הספר, יתכן שמה שאמר כאן

בשנה בשנה קראתי פעם סיפור על גאונותו של הרב הרצוג מפי משמשו. היה פעם והרב הרצוג נסע באחת מעיירות סקוטלנד מקום רבנותו, לפתע ירד לדרך בעל בית אחד וסימן לעגלה לעצור, ואמר שיש לו שאלה בהולה מאד, ואז הציע את שאלתו בענין הדי והשפתיים. הרב הרצוג השיבו מיד, בירושלמי אמרוף עד שיבלו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה. וממילא הכל מיושב. ודפח"ח.

וכן כתב הרב קוק, במחברת 'בויסק ב'' אות לג. וכמדומני הביאו באשכול ההוא עוד שבארו כן.

לקוח משם.
אגב, מי יתן ואדע מש"כ הרב דראל

עוד אחת מההוכחות כי האות ד' צריכה להיות מבוטאת כמו TH.

מה יש לTH ולשפתים.
וביותר מש"כ הרב אוצר החכמה

גם התימנים הוגים רק ד רפוייה בצורה הדומה קצת למה שציינת, אבל כאן מדובר בד דגושה בראש מילה.

אצלנו במסורה הד' רפויה
וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי:

[חלמישצור]

ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

והפשט הברור - שכתב רבנו משנ"נ באותיות זעירות ומבוישות - מונח בקרן זוית, מוריד דמעותיו ושואל: למה לא ברכונו חכמינו: עד שיבלו פשטותינו מלומר די?

בסגנון זה כתב רבי מיכאל כ'מוס חדאד בספרו "אורח חיים", ג'רבה תרפ"ו, צא,ב-צב,א (עיי"ש שהוסיף עוד)

10.png (175.94 KiB) נצפה 8003 פעמים

[סגי נהור]

ע"פ הפשט 'שפתים' במקרא ובל' חז"ל הן כינוי לפה ולדבור בכללות.

והפשט הברור - שכתב רבנו משנ"נ באותיות זעירות ומבוישות - מונח בקרן זוית,
מוריד דמעותיו ושואל:
למה לא ברכונו חכמינו: עד שיבלו פשטותינו מלומר די?

על אותו משקל ניתן לומר שפשט הכתוב - שה' ישפיע ברכה עד בלי די - מונח בקרן זוית ומוריד דמעותיו וכו'.

[בקרו טלה]

{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

עי' בארחות חיים - כתר ראש

שראיתי שלומדים זה מכפל הלשון, עשר תעשר.

עי' בסוף הע' ב

[שבע]

אור התורה (תאומים) פ' בחוקתי (י-ם תשנ''ט, עמ' שלז):

''קושית הנשר הגדול בוצינא קדישא בעש''ט זלה''ה
שהקשה הלא אותיות הד''י אינם ממוצא השפתים כלל''

[חיימשה]

{שמעתי י"א שרק בחומש מתעשר - היש יודע מקור וכיצד זה מתיישב אם "עשר בשביל שתתעשר" משמע בפשטות מעשר בלבד. [ידועים דברי הגר"א באגרתו "עלים לתרופה" שכותב שם לתת חומש ויש המסבירים (הח"ח כמדומני) שזה לחומרא]}

עי' בארחות חיים - כתר ראש

שראיתי שלומדים זה מכפל הלשון, עשר תעשר.

עי' בסוף הע' ב

.
יישר כח